"ספר זרובבל", אחד המקורות העתיקים ביותר המתארים את מאורעות אחרית הימים
הדבר אשר היה אל זרובבל, פחת יהודה, בעשרים וארבעה לחודש השביעי, בחג. המראה הזה הראני ה', ואני הייתי מתפלל לפני ה', כחזיון המראה אשר ראיתי על נהר כבר, ואומר ברוך אתה ה' מחיה המתים.
נהם לבבי עליי, לאמור: איך יהיה צורת הבית לעולמים?
ויענני מדלתות השמים ויאמר לי: האתה זרובבל פחת יהודה?
ואומר: אני, עבדך.
ויצא אלי קול וידבר עימי, כאשר ידבר איש אל רעהו. קולו שמעתי, ומראהו לא ראיתי, ואקום ואתפלל כבתחילה, ואגמור תפילתי, ואפנה לביתי.
וביום אחד עשר לחדש אדר, היה מדבר עימי, ויאמר לי: בוא אצלי, שאל ממני.
ואומר: מה אשאל? קצרו ימיי, קרב קיצי, ומלאו ימיי.
ויאמר לי: אני אחייך (כלומר: אני אחייה אותך).
ותישאני רוח בין השמים ובין הארץ, ויוליכני לנינוה העיר הגדולה, והיא עיר הדמים. וייצר לי מאוד, ואקום מצרה להתפלל ולחלות את פני אלוקי ישראל, ואתוודה על פשעי וחטאתי, ואומר: אנא ה', חטאתי, פשעתי, ואשמתי, כי נחלו כאביי. אתה הוא אלוקי-ישראל, אשר עשית הכל ברוח פיך, ובמאמרך מתים יחיו.
ויאמר ה' אליי: "לך אל בית התורף (נוסח ישן: בית הליצות), מקום השוק". ואלך כאשר ציווני.
ויאמר אלי: "פנה לך הלאה". ואפנה, ויגע בי, וראיתי איש נבזה ופצוע.
ויאמר אליי האיש הפצוע ונבזה: זרובבל! מה לך פה?
ואען ואומר: רוח ה' נשאני, באשר לא אדע, ויוליכני בזה המקום.
ויאמר אלי: אל תירא, למען הראותך הובאת הנה.
וכשומעי דבריו, ניחמתי, ושאלתי לו: מה שם המקום הזה?
ויאמר אליי: זו היא רומא רבה, שאני אסור בה בכלא, עד בוא קיצי (נ"י: אני משיח השם, שאני אסור פה עד עת קץ).
וכשומעי זאת הסתרתי פניי רגע ממנו, ואשוב ואביט אליו, והסתרתי עוד כי יראתי.
ויאמר אליי: אל תירא, ואל תחת. למה אתה מחריש, והסתרת פניך ממני?
ואומר: שמעתי שמעך, כי משיח אלוקי- יעקב אתה.
ומיד נדמה אלי כנער מכלול יופי ונעים אין כמותו.
ואומר אליו: מתי יאיר נר ישראל? ומתי תבוא הגאולה?
ובאומרי לו הדברים האלה, והנה איש בעל שש כנפיים בא אליי, ויאמר אליי, כי הוא היה שר צבא ישראל, שנלחם עם סנחריב ועם מלכי כנען, ועתיד הוא להילחם מלחמת ה' עם משיח ה', ועם המלך עז פנים ארמילוס בן אבן, שיצא מהאבן.
ויוסף (לדבר אליי) מטט' המלאך, ויאמר לי: אני הוא מטט', שר הפָּנִים, ומיכאל שמי, וישימני להיות על עמו ועל אוהביו, אני שנהגתי את אברהם בכל ארץ כנען, ואני הוא אשר פדיתי את יצחק, ונאבקתי עם יעקב במעבר יבוק, ואני שנהגתי את ישראל במדבר ארבעים שנה בשם ה', ואני שנגליתי ליהושע בגלגל, ואני הוא ששמי כשם רבי, ושמו בקרבי. ואתה, זרובבל בן שאלתיאל, שאל ממני ואגידה מה יקרה לעמך באחרית הימים.
ואען ואומר: מי האיש הזה?
ויאמר לי: זה משיח ה', הצפוּן כאן עד עת קץ (נ"י: ויאמר לי: משיח ה', אשר יבוא בעת קץ, ושמו מנחם בן עמיאל, ונולד לבית דוד מלך ישראל בבוא נבוכדנצאר על ירושלים, ויישאהו רוח, ויצפנהו כאן עד עת קץ).
ואני שאלתי למטט': מה האותות אשר יעשה מנחם בן עמיאל זה?
ויאמר אליי: מטה ישועה ייתן השם יתברך לחפצי-בה, אם מנחם, וכוכב יגיה לפניה, וכל הכוכבים ממסילות מלחמותיהם, ותצא חפצי-בה ותהרוג שני מלכים. שם האחד: נוף מתימן, שיניף ידו על ציון. ושם השני: אטרס מאנטוכיא. ואותות האלו יהיו בשנה החמישית בחג השבועות… והמטה אשר יתן ה' לחפצי-בה, אם מנחם, משוקד הוא, והוא נטמן ב-רקת (שם של עיר מקראית), והוא מטה אהרן, ומשה, ודוד מלך ישראל. והוא המטה אשר פרח באוהל מועד, ויציץ ציץ, ויגמול שקדים. ואליהו בן אלעזר (אליהו הנביא שהיה פנחס בן אלעזר הכהן) גנזו ב-רקת, והיא טבריה, ושם גנזו משיח בן אפרים.
ויען זרובבל בן שאלתיאל ויאמר: בי אדונִי, מתי יבוא נר ישראל, ומה יהיה אחרי כל זאת?
ויאמר לי: משיח בן יוסף יבוא חמש שנים אחר חפצי-בה, ויקבץ כל ישראל כאיש אחד, ויעמדו ארבעים שנה בירושלים, ויקריבו קורבן, ויתייחסו בני ישראל למשפחותיהם. ואז יעלה מלך פרס על ישראל, ותהיה צרה גדולה בישראל, ותצא חפצי-בה, אשת נתן הנביא, עם המטה אשר יתן ה' לה, ויתן ה' בהם רוח עוועים, ויהרגו איש את אחיו, ושם ימות רשע.
וכשומעי דבריו נפלתי על פניי, ואמרתי לו: הגידה לי האמת על עם קודש ("האמת": ככל הנראה מדבר על דרך חכמת האמת, היא הקבלה, והראייה הרוחנית של הדברים, להבדיל מהראייה הטבעית שתוארה קודם לכן).
וידבק בי, ויראני אבן בדמות אישה, ויאמר אליי: אבן זאת ישכב שטן עימה, ויצאו ממנה ארמילוס, והוא ימלוך על כל העולם כולו, ואין מי יעמוד לפניו. וכל מי שלא יאמין בו - ימות בחרבו הקשה. ויבוא בארץ ישראל, עם עשרה המלכים לירושלים, ויהרוג שם משיח בן יוסף, ושישה-עשר צדיקים עימו, ויגלו ישראל במדבר. וחפצי-בה, אם מנחם, עומדת שם, לא יראה אותו רשע.
והאותות המגיעות האלה יהיו בשנה השישית, לחודש החמישי, הוא חודש אב, בשישה לחודש, ומלחמה זו תהיה בחודש אב. ואז תהיה צרה בישראל, שלא היתה כמותה בעולם, וינוסו בצריחים ומערות ומדברות.
וכל אומות העולם ייטעו אחר אותו רשע, שטן-ארמילוס, חוץ מישראל. וידקור שירון את נחמיה, ויספדו כל ישראל את נחמיה בן חושיאל שנהרג, ותהיה נבלתו מושלכת לפני שערי ירושלים וחיה ועוף לא יגעו בה. ולאחר אחד וארבעים יום, יקברהו הקב"ה בקבורת בית יהודה.
ואני, זרובבל, הוספתי לשאול למטט' שר הפנים על אותות נגיד ברית עם קדושים, ויאמר לי: העגל הזה הוא ירבץ, ויכרת סעיפה של הכרך הזה, היא נינוה עיר הדמים, והיא רומא רבתי.
ואמרתי לו: אדונִי, מתי קץ?
ויבוא, וידבק בי, ויאחז בידי, ויביאני בית הליצות, ויראני שם אבן שיש, ולה כפני בתולה אשר לא ידעה איש.
ויאמר אלי: מה אתה רואה?
ואומר: אני רואה אבן אחת, בדמות אישה, ודמות פניה כאישה יפהפיה.
ויען המדבר אליי, ויאמר: האבן הזאת היא אשת הבלייעל, ובשעה שידעה (את) אותו הבלייעל, ותהר, ותלד את ארמילוס, והיא תהיה ראש לכל עבודה זרה, והדבר הזה בנבואת ה' אל זרובבל.
כשומעי דבריו, ויצר לי מאוד, ואקום להתפלל לפני ה', וישמע, וישלח את מלאכו אליי, ואדע כי הוא המלאך הדובר בי, ואשתחווה לפניו.
ויאמר אלי: מה לך זרובבל?
ואומר אליו: הבהילני רוח.
ויעמוד מטט', ויען ויאמר: זרובבל! שאל ממני, בטרם אלך מעמך.
ואשאל לו, ואומר: מתי יבוא נר ישראל?
ויען אלי, ויאמר: חי ה', אשר שלחני, כי אומר אליך את מעשה השם יתברך, כי הקול הקדוש שלחני אליך להגידך את כל אשר תשאל.
ויאמר אלי מיכאל: גשה נא אליי, ושים ליבך לאשר אני אומר אליך, כי אמת הדבר בשם אלוקים חיים.
ויאמר אליי: מנחם בן עמיאל יבוא פתאום בחודש ניסן, בארבעה עשר בו, ויעמוד על בקעת ארבאל, אשר ליהושע בן שרף, ויצאו אליו כל חכמי ישראל. ולהם יאמר בן עמיאל: אני הוא משיח, אשר שלחני ה' לבשרכם ולהצילכם מיד צורריכם. ויביטו בו החכמים, ויבזוהו, כמו שאתה בזית אותו, ולא יאמינו בו. ותבער בו חמתו, וילבש בגדי נקם תלבושת, ויבוא בשערי-ירושלים, ועימו אליהו הנביא, ויקיצו ויְחַיוּ את נחמיה בן חושיאל הנהרג, ויאמינו במנחם בן עמיאל.
וזה דבר ה' אשר דיבר מטט', שר צבא ה' באמת: "אפרים לא יקנא את יהודה, ויהודה לא יצור את אפרים, ועצת שלום תהיה בין שניהם". וכך השביעני מטט', כי ביום אחד ועשרים לחודש הראשון יבוא מנחם בן עמיאל, בימי ארמילוס אשר תלד הצלם. מנחם ואליהו יעמדו על הים הגדול, ויקראו במבואיו, ויצאו כל פגרי ישראל שהשליכו עצמם בים מפני שוביהם בעמק יהושפט, כי שם יהיה משפט לרשעים ושמחה לצדיקים, בחודש השני, הוא חודש אייר.
ואז תעל עדת קורח, ויבואו אצל משה, ויחיו מתי מדבר, ואסף דגל הקורחי אשר פצתה האדמה את פיה, ובלעה אותם ואת בתיהם ואת אהליהם בערבות יריחו על נחל השיטים.
ובשמונה עשר בו, ירעשו ההרים והגבעות, ותתנודד הארץ וכל אשר עליה, והים וכל אשר בו.
ובאחד לחודש השלישי, יבואו מתי מדבר, ויעשו חבורות חבורות עם אחיהם על נחל השיטים.
ובשמונה עשר בו, לחודש סיון, יהיה רעש בבתים ובחומות ובמגדלים, ותרגז הארץ ויושביה, וירד השם יתברך בהר גריזים, וההר ייבקע מגערתו, ויילחם בגויים ההם, כאיש מלחמות יעיר קנאה. ויבוא משיח בן דוד, ויפח באפיו של ארמילוס, וימיתהו. וכל ישראל יראו בשוב ה' ציון. כאיש מלחמות, וכובע ישועה בראשו, וילבש שריון וילחם בארמילוס ובחייליו, ויפלו כולם פגרים מתים בבקעת ארבאל.
וימלטו שרידים, ויתקבצו בסלע חמשה אלף וחמש מאות, ולבושי שריון מאה אלף וחמש מאות מישראל, ונחמיה בראשם, ויהרגום.
ואחרי זאת יבא מנחם בן עמיאל, ונחמיה, ואליהו ויעלו לירושלים.
ובחודש אב, בו ביום אשר ספדו על נחמיה, ישבו בחרבות ירושלים, והיתה שמחה גדולה לישראל, ויקריבו קרבניהם, ויערב לה' מנחת יהודה וישראל כבראשונה, וירח ריח ניחוחינו, וישמח מאוד בהדר הבית הבנוי למעלה.
ויצא משיח ה', וכל ישראל אחריו, ברגליהם ויעמדו לפני שערי ירושלים, מול הר גריזים. והא-ל הקדוש יעמוד בראש ההר, והאימה תכבד על השמים ושמי השמים, ועל המים ותנוביהם, ועל ההרים ויסודותיהם, ולא יימצא בכל ברייה רוח ונשמה, כי יעלה הקב"ה נגד הכל על הר הזיתים.
ותראינה ציון וירושלים, ותאמר ציון: מי ילד לי את אלה, ואלה איפה הם?
ויעל נחמיה לירושלים, ויאמר: הנה בנייך אשר ילדת, ואשר גלו ממך. גילי מאד בת ציון! הריעי בת ירושלים! הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך!
ויראני מטט' הדובר בי את כל הדברים האלה, והוסיף בה באורך וברוחב, וראיתי חומותיה מקיפות סביבותיה, מן המדבר והלבנון, ומן הנהר הגדול נהר פרת - ועד הים האחרון. ויראני הבית וההיכל בנוי על חמשה ראשי הרים.
ואשאל לו: מה שמם?
ויען לי: לבנון, והר המוריה, ותבור, וכרמל, וחרמון.
ויען מטט' ויאמר אליי: בשנה החמישית יבוא נחמיה בן חושיאל, ויקבץ ישראל לירושלים. בשנה השישית תעמוד חפצי-בה, אשת נתן בן דוד, הנולד בחברון (ר' זכריה י"ב והמפרשים), ותהרוג שני מלכים נוף ואטרס (כנזכר למעלה), ובשנה השביעית יציץ שורש ישי, הוא מנחם בן עמיאל.
ואלו הם העשרה מלכים, אשר יקומו על האומות בשבע שנים (בתקופה שלפני ביאת המשיח, כמתואר למעלה):
הראשון: סליקוס מאספמיא.
השני: ארטימוס ממדינת הים.
השלישי: קילוס (נ"י: טליס) מגיתו.
הרביעי: פאולוס מגליא.
החמישי: דומטריס ממרטניא (נ"י: מאדור).
השישי: מרקולוס מאיטליא.
השביעי: ארכטונוס מאדמוס (נ"י: מרודמא).
השמיני: מספליסניס (נ"י: אפעלסטוס) מארם-נהרים.
התשיעי: פרוס (נ"י: שירון) מפרס, יבוא ויערוך מלחמה בבקעת ארבאל, ויצא עליו 'נשרב', ויכהו, ויבוא וימלוך באותו בקעה. הוא מתחיל ליטע אשרות אשר שנא ה'.. וארבע מזבחות יבנה, ויכעוס לה' במעשיו.
ורעב גדול יהיה על פני כל הארץ חמשה וארבעים יום, וישראל ומלכיהם ונביאיהם יפוצו על מדבר ירושלים ועל נחל השיטים, ומלוח על שיח קוטפים למחיתם. בו ביום: ומעיין מבית ה' יצא, והשקה את נחל השיטים.
ומלך העשירי, הוא ארמילוס בן אבן שיש, שבבית התורף של ליצים. וכל הגויים בכל המקומות יבואו ויעמדו לפני האבן, ויקטירו לפניה, ולא יוכלו לראות פניה מיופיה, וכל אשר יגבה לבו להביט אליה לא יוכל.
וזה סימן דמות ארמילוס: שער ראשו צבוע כזהב וכבול, וידיו עד עקבי רגליו, ושתים עשרה אמות קומתו ופניו ארוך, וזרת בין עין לעין, ועיניו עקומות, ושני קודקודין לו, וכל רואיו ייראו ממנו.
ואחרי כן יבוא לפניו מנחם בן עמיאל מן נחל השיטים, ויפח באפיו, וימיתהו כמו שנאמר: "וברוח שפתיו ימית רשע" (ישעיה י"א). מיד אחריו: והיתה לה' המלוכה.. ויקבלון מלכותא קדישי עליונים.
אלה הדברים שהגיד מטט' שר צבא ה' לזרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה בתוך הגולה, בימי מלך פרס. ויכתבם זכריה בן עידוא ואליהו הנביא לעם שיגיעו באחרית הימים.
ויקח ה' את זרובבל, וישימהו עם מנחם בן עמיאל לימים ושנים ועיתים, עת קץ יביא עמו לכל קהל ישראל דברי שלום.
