הגענו לבהכ"נ לאחר הסעודה המפסקת אצל אמיר אצלו התארחנו
סמוך מאוד לתחילת התפילה 18:25 בערך, בקושי הספקתי להתעטף בטלית והרב נכנס לבוש כולו לבן ומראהו כמלאך ה' והתיישב במקומו
ואני שישבתי מטרים ספורים ממנו הרגשתי איך אני מתבייש אפילו לעמוד שם שלא יסתכל עליי ויתקע בי מבט. מפחיד.
התחילה התפילה והכל זרם די מהר, הגענו לפתיחת ההיכל של הוצאת הספרים וראיתי שאין מכירת מצוות,
שאלתי מישהו והוא ענה לי שלא מוכרים פה את המצוות אלא הרב מחלק למי שהוא מחליט.
טוב, כמה דקות של היכל פתוח והרב עושה מי שברך ארוך ומלא דיבורי סנגוריא לחייל צה"ל וכוחות הביטחון והמדינה בכלל וממש מדבר עם הקב"ה בתוך ההיכל בנוכחות הציבור, פה נפל לי האסימון והבנתי את מה שהרב כותב בעלון "משיח נמצא ועובד ומתפלל ומגן על מדינת ישראל והיהודים", פה ראיתי את זה בחוש.
מכאן ואילך הכל זרם מהר הפיוטים התפילה והסליחות שאחרי
לי כמובן היה קשה להתרגל לתפילה שלא היתה איטית עמוקה
ומרגשת כמו שאני רגיל לה במקומי אבל בסדר.. תיארתי לעצמי
שכך בערך יהיה. סיימנו עם התפילה והגענו לשלב פתיחת ההיכל
עם התפילה על הפרנסה, ליחשוש קצר של יוסי העוזר עם הרב
ואני קולט את יוסי ניגש לעברי ומסתכל עלי, הייתי בטוח שהוא מתכוון למישהו שיושב מאחוריי אבל לא, הוא נעצר מולי ואומר "הרב ביקש שתיפתח את ההיכל" כמובן שהתרגשתי אבל לא אני מסוגל לפשל משימה בגלל רגשות כאלה ואחרים. אוקיי גם זה וכל התפילה כולה שהסתיימה מוקדם בכמעט שעה ממה שאני רגיל מאחורינו.
"עכשיו מה?" אני שואל את אמיר והוא מצביע לי על הסטנדר שמציבים
כהכנה לדרשה שהרב הולך לתת, אמיר התרגש טיפה ואמר
שזה לא אופייני לרב לעמוד ולדבר אלא תמיד הוא מדבר בישיבה
במקומו ולא בעמידה מול ההיכל כמו בשיעורי שישי.
בקיצור הרב מתחיל לדבר על כיפור וכמה שהוא יום נפלא ושמח
ושכל השנה הקב"ה מחכה ליום הזה כדי להיות עם הילדים שלו
ולשמוע אותם מתפללים אליו והמשיך בדיבורי סנוגריא חזקים על עם
ישראל כולו כיצד כולם טובים וגם אלה שנראים רחוקים ולא דתיים איך גם הם מקיימים מלא מצוות ומעשים טובים תורמים לפה ועוזרים לשם וכו'. מעבר לדיבורים עצמם ישנו ג"כ המימד הרוחני של האווירה המיוחדת שהיתה שם כאשר הרב עומד מול הציבור כולו לבן ומראהו כמלאך ה' ואומר את דברו חלקם דיבורי הנבואה הרגילים של מה שקורה כעת מחוץ לגבולות ישראל ומה שעתיד לקרות בשנה הזאת וכיצד בישראל הכל טוב ויהיה עוד יותר טוב כמו"כ הוא תיאר כל מיני דברים שיש בשמיים גם בג"ע וגם בכף הקלע. תיאר למשל כיצד יושבים הצדיקים בג"ע ועוסקים בתורה
"בדיוק כמו פה! באותה התלהבות באותה דבקות בדיוק כמו שהיו בעוה"ז. כל אלה שנפטרו בשנים האחרונות הזכיר למשל את הרב מ. אליהו שהיה צדיק גדול והרב עובדיה והרב כדורי כיצד גם למעלה הם מלמדים תורה נשמות אחרות כמו שעשו בעוה"ז כשהיו בחיים. בתוך התיאור הוסיף הרב משפט "אם הייתם רואים איך זה נראה שם למעלה.. יהי רצון שתזכו לראות ג"כ.. בחיים בחיים לא אחרי.. (שתמותו) גם כי לא תמותו כי עוד מעט יש משיח חיים לנצח נצחים"
גם הזכיר שזה כיפור האחרון לפני המלכת המשיח, וכן אמר שהרבה יהיו במעגל הראשון
כי העיקר זה קיום עשרת הדברות כל אחד כפי כוחו
עוד תיאר הרב דברים שיש בכף הקלע והנשמות שנמצאות שם אנשים עקשנים שלא רצו לשמוע בקול ה' בעוה"ז גם שם הם עקשנים וקשיי עורף והסבל הנורא שיש שם הוא שהם רואים את הדברים שהם התאוו להם בעוה"ז אך אין להם אפשרות להשיג אותם, ממש בהישג יד רק להושיט ולקחת! אבל אי אפשר.. וזה סבל נורא ואיום ייסורים קשים ביותר".
ומדי פעם עוברת שם נשמת צדיק במהירות עצומה ומצליחה לקחת עימה 2-3 נשמות של רשעים ולהוציאם משם ולהכניסם למדרגה ראשונה בג"ע.
"יש איזה צדיק שנפטר לפני 20 שנה בערך, לא אגיד לכם את השם שלו מפני המחלוקת, (ישר קלטתי שהוא מתכוון לרבי מילובביץ' והסתכלתי על אמיר שישב לידי והתכוונתי להגיד לו אבל הוא הקדים אותי בשנייה ואמר "הרבי מילוווביטש" חייכתי ואמרתי לו אשריך צדיק הקדמתני בשנייה, אמיר קולט את הרב ויודע בדיוק למה הוא מתכוון חבל על הזמן) שכמו שבעוה"ז היה מתעסק עם הרשעים ומחזיר אותם בתשובה כך בדיוק הוא עושה למעלה" הרב התעכב וגימגם קצת בנסותו להסביר את העקשנות של אותן נשמות וניסה לומר שגם שם הן לא משתנות והן לא רוצות ללמוד תורה ולהתפלל ואותם צדיקים מתקנים אותם
ראיתי שהוא נתקע קצת בדיבור כשניסה להסביר למה הן לא רוצות
ניצלתי את ההזדמנות אזרתי אומץ ושאלתי בקול "יש להן בחירה?"
הרב ענה לא לא בחירה.. אמממ.. עקשנות.. הם לא רוצים להשתנות.
והמשיך להסביר כיצד ביום כיפור לא רק אנחנו פה נידונים אלא גם כל הנשמות בשמיים ג"כ חרדים מהדין וכולם שם מתפללים בדיוק כמו פה וכמו שהיו נראים בחייהם פה בעוה"ז כך הם נראים בשמיים רק בלי החומר של הגוף אלא כולם רוח דקה מאוד (רואים בחוש כיצד הרב מנסה לתאר לנו את מה שהוא רואה שם למעלה)
זהו פחות או יותר מהדרשה שנמשכה משעה 8+ עד תשע בערך.
פחות משעה. עוד הרגשתי כיצד הרב נהנה לדבר פתוח ביודעו שאין מצלמות והקלטות זה ממש ניכר בבסגנון הדיבור הנינוח והזורם של הרב
המתובל גם בבדיחות וחיוכים לרוב בהדגישו שבכיפור לא צריכים פרצוף חמוץ ומפחיד כי אין שום פחד אלא אהבת ה' גדולה לכל היהודים וצריכים לשמוח ביום הנפלא הזה. הקב"ה שמח בנו ומוחל לנו על כל העוונות העיקר לעזוב את השרצים למיניהם.
היו מן הסתם עוד כמה דברים אבל זה מה שאני זוכר כרגע מהשיעור הזה
שמיד לאחריו קדיש הרב ממהר לצאת והציבור מתפזר לו
ואני והחבר שלי נשארים לשיחה צפופה עם ר' דב והחבר הצעיר שלו.
2 נגד 2. יצא תיקו אני מעריך. בעשר ביקשתי סליחה ואמרתי מאוחר צריכים ללכת לישון דיברנו מספיק.
עם דב זה כמו במלחמה - אתה יודע איך זה מתחיל אבל ממש לא לאן תגיע ואיך זה ייגמר אם בכלל.
ישנו מכנה משותף אחד בולט נורא שאי אפשר לפספס כאשר מדברים עם אנשים שקרובים לרב ומכירים אותו מקרוב - כל מה שהרב אומר או עושה אין בזה שכל אנושי אלא הכל חשבונות שמיים
כפי שמשמיים מכתיבים לו או מראים לו שכך ראוי לעשות.
דוגמא קטנה - שאלתי, באיזה שעה שחרית? מתברר שב-7. בשבע?! אני נבהל.
מה שבע מה כמה.. השתגעתם תגידו לי?? במקום שחרית כיפור בנץ אתם עושים בשבע
למה מה קרה.. דב התקשה להבין את התמיהות והקושיות שלי שכן לדידו אין דבר כזה
שאלות וקושיות על הרב שהרי כל מה שהרב קובע ואת זמני התפילות הוא קובע הכל מכוון משמיים. נו נו, מה יכולתי לעשות..ניסיתי להסביר זאת כהתחשבות של הרב בציבור שקצת
קשה לו עם התפילות והרב פשוט יורד לרמה שלהם אבל דב בשלו - אין מקום לסברות וחשבונות שכליים אצל הרב הוא לא עובד בשיטה הזאת. ראיתי את העיקרון הזה גם אצל אמיר וגם אצל אחרים.
עד כאן חלק א'
תוקן על ידי המיייחל ב- 24/09/2015 15:02:41
