לגבי הסימן שהיתפרסם בפורומים השונים בזמן האחרון מתוך הספר "אמרי בינה"
בכדי להבין את החידוש העצום שהספר הזה מחדש יש צורך ללמוד אותו בעיון.
אפשר לעיין ולהוריד את הספר בלינק הבא:
http://www.hebrewbooks.org/6878
מחבר הספר לא ברור כפי שמודפס הוא הראב"ד השני (או הראשון) ששניהם מראשוני הראשונים לפני בערך 800 שנה ויותר.
בתוך הספר הדפים מחולקים לשניים חצי בארמית הדומה לזוהר וחצי שני פירוש על הארמית. הדברים כתובים כדברי קבלה כמו זוהר ולא ברור לי מהיכן באו, אם זה זוהר ממש שנאבד (אין בזוהר של ימינו זוהר כזה) או ממקור אחר שלא ידוע.
הייתי רוצה לשתף אתכם ברעיון המרכזי של הספר הלא הוא "היובל הגדול".
בתוך הספר הוא מקיף את כל הסוגיה ומדבר על העיבור והשנים של כבישת הארץ וכדומה.בתחילת הספר נכתב בארמית שלאחר 1938 שנה מהחורבן יסתימו 48 יובלות ושנה אחרי זו כלומר התשס"ט היא שנת היובל הגדול ולמעשה תחילת הגאולה השלימה. בכדי להבין את הרעיון הזה יש להקדים כמה הקדמות בנושא:
א מניין של השמיטות והיובלות התחיל למעשה אחרי שיהושע הכניס את עם ישראל לארץ לאחר מות משה רבינו. לאחר כמה שנים שכבשו את הארץ והיתנחלו בה הצטוו למנות שמיטין ויובלות ודבר זה נמשך עד חורבן בית ראשון.
לאחר החורבן נתבטלו השמיטין והיובלות ונתבטלה הקדושה, וזאת מכיוון שרוב העם גלה מהארץ ואין יובל נוהג רק כשרוב העם בארץ.
לאחר שהעם חזר מגלות בבל ודריוש נתן את הסכמתו לתחילת בנית בית המקדש השני חזרו חלק קטן מהעם לארץ בשנת 3408 והחלו לבנות את בית המקדש השני.
הבניה נמשכה בערך 5 שנים ובשנת 3413 עלה עזרא הסופר וגלות בבל לארץ ישראל וישבו אותה. בשנת 3416 נצטוו שוב למנות את השמיטין והיובלות.
דבר זה נמשך עד חורבן בית שני ואז כשגלו בשנית שוב הפסיקו למנות יובלות, אבל מניין השמיטין לא הפסיק והמשיך למעשה עד ימינו אנו (בארץ ישראל כמובן). וזאת מכיוון שאמרו חז"ל שקדושה ראשונה (של יהושע) בטלה וקדושה שניה (של עזרא הסופר) לא בטלה.
יוצא מכאן שאומנם לא סופרים יובלות כי רוב העם לא בארץ אך הקדושה נמשכת.
ולכן מניין היובלות ממשיך למרות שאין לזה השפעה מכיוון שרוב העם בגולה.
ב מניין השמיטין והיובלות נעשה כך, 6 שנים והשביעית שמיטה וחוזר חלילה עד 7 שמיטות שזה 49 שנים ובשנה ה 50 היא יובל אבל גם אותה שנה היא מניין של השמיטה והיובל הבא (למרות שיש מחלוקת בדבר במסכת ערכין על כל פנים בספר הזה הולך לפי שיטה זו).
ג היובל הגדול שעליו מדבר הרב בספר בא אחרי 48 יובלות בתחילת היובל ה 49.
48 יובלות מכיוון ש "יובל" בגימטריה 48.
ד נקודה חשובה נוספת היא שיובל משמט בתחילתו ושמיטה משמטת בסופה עיין מסכת ערכין דף לב. לכן לא צריך לחכות שתיגמר היובל ה 49 אלא כבר בתחילתה זה היובל הגדול ויציאה לגאולה האחרונה.
ה כפי שציינתי בסעיף ב המניין הוא 49 ועוד 49 וכו' מכיוון ששנת 50 היא גם השנה הראשונה של היובל הבא. ולכן עתה נוכל להבין את ההכרזה של הספר בתחילתו, שלאחר 1938 שנה מהחורבן נגיע ליובל הגדול. דרך אגב יש מחלוקת כמה היום לחורבן והמחלוקת היא על 2 שנים. ברוב הלוחות מציינים את שתי השיטות.
כותב המחבר שלאחר 48 יובלות יגיע היובל הגדול, זאת אומרת שצריך לספור 48 יובלות מהפעם השניה שהיתחילו למנות שמיטין ויובלות בתקופת עזרא.וזאת מכיוון שהקדושה והמניין הראשון של שמיטין ויובלות התבטל בחורבן בית ראשון כפי שציינתי (אפילו תרומות ומעשרות לא קיימו בארץ, מי שנשאר בה כי התבטלה הקדושה).
48 יובלות בשנים זה 49*48=2352 שנים. אם נמנה אותם משנת 3416 שאז בתקופת עזרא חזרו למנות בשנית נגיע בדיוק לשנת התשס"ח. ושנה אחרי כלומר התשס"ט היא היא שנת היובל הגדול יובל ה 49!!!
זה הרעיון המרכזי של הספר בתוך הספר הרב נכנס לכל מיני ענינים שקשורים בזה ומדבר על כל מיני סימנים מספר דניאל ומשאר התנ"ך, ומאריך לחשב את השנים בכדי להגיע לחישוב הנ"ל. מי שיסתכל בעמוד ט בספר כותב שם בפירוש ששנת התשס"ט היא שנת החירות וכו...
בעזרת השם נביא עוד סימנים על השנה, ומי שיש לו חידושים נוספים בעניין זה או הסגות למיניהם מוזמן לכתוב, כל טוב
_________________
