ראשית אביא בפניכם את הפסוקים בסוף ספר דניאל [- פרק י"ב פסוקים ו'-י"ג] בהם מבואר קץ הגלות וזמן הגאולה, ולאחר מכן את חישובי הקץ השונים ע"פ פסוקים אלה.
ו וַיֹּאמֶר, לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר מִמַּעַל, לְמֵימֵי הַיְאֹר: עַד-מָתַי, קֵץ הַפְּלָאוֹת
ז וָאֶשְׁמַע אֶת-הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר, וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל-הַשָּׁמַיִם,וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם: כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי, וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד-עַם-קֹדֶשׁ--תִּכְלֶינָה כָל-אֵלֶּה
ח וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי, וְלֹא אָבִין; וָאֹמְרָה--אֲדֹנִי, מָה אַחֲרִית אֵלֶּה
ט וַיֹּאמֶר, לֵךְ דָּנִיֵּאל: כִּי-סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים, עַד-עֵת קֵץ.
י יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ, רַבִּים, וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, וְלֹא יָבִינוּ כָּל-רְשָׁעִים; וְהַמַּשְׂכִּלִים, יָבִינוּ. יא וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד, וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם--יָמִים, אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים.
יב אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה, וְיַגִּיעַ: לְיָמִים--אֶלֶף, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה.
יג וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ; וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין.
ומבאר ה"מצודת דוד" על פסוק י':
מצודת דוד
"יתבררו" - הדברים יתבררו ויתלבנו ע"י חוקרים ומחשבים ר"ל יחפצו לברר הדברים וללבן לדעת האמת
"ויצרפו רבים" - ר"ל רבים יחשבו אשר יצא חשבונם צרוף ומזוקק מבלי שגיאה
"והרשיעו רשעים" - ובעבור זה ירשיעו הרשעים לומר הואיל ולא בא המשיח בזמן אשר יצא לפי חשבונם שוב לא יבוא
"ולא יבינו" - לתלות הדבר בטעות החשבון
"והמשכילים" - אבל המשכילים יבינו לתלות הדבר בטעות החשבון ולא יתייאשו מן הגאולה
__________________
א"כ רואים שאין לחשב הקץ שמא יטעו בחשבון וכשיבוא החשבון ההוא, ח"ו יבואו לכפור שיותר לא יבוא.
והנה, מצינו כמה מפרשים שכן חישבו הקץ. חלקם "ראשונים", וחלקם "אחרונים", ואנו רואים שלמעשה חלה טעות בחישובם. והרי הם לפניכם:
הרבנו בחיי
בבראשית, פרק ב', פסוק ג' כותב:
"וכשם שבא אדם (הראשון) לבקרו של יום שישי... כך יבא המשיח לבקרו של אלף הששי אחר עשירית האלף כשיעור נץ החמה ליום, וזהו משיח בן דוד... ויהיה זה לזמן קי"ח שנה אחר האלף החמישי, להשלים חזון דניאל שאמר ימים אלף מאתים ותשעים, וזהו החשבון בכוון".
[כאן מחשב ה"רבנו בחיי" את שנה זו ע"פ הפסוקים. ומוסיף וכותב:]
"ומ"ה שנה אלו (כוונתו לפסוק י"ב שהוסיף 45 שנה על השנים שבפסוק י"א) אחר קי"ח יבא לך לחשבון קס"ג והוא החשבון הארוך והרחוק, אי אפשר להתרחק בשום פנים מקס"ג ואילך, לפי שימי הגאולה לישראל תתל"ז...".
הרמב"ן
בבראשית פרק ב', פסוק ג' כותב:
"ביום הששי בבוקר... ואז נברא האדם... והוא האלף הששי (שגם הוא מחשיב כל יום מהבריאה, לאלף שנים מן העולם, כדעת ה"רבנו בחיי")... וזהו בן דוד הנעשה בצלם אלקים... ויהיה זה קי"ח לאחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל "ומעת הוסר התמיד וכו'". [ומוסיף: "ונראה... כי בתחילת האלף הששי תתחדש מלכות אומה שלטת תקיפא ואימתני יתירא ומתקרבת אל האמת יותר מן הראשונות"].
ה"חתם סופר"
בשו"ת "חתם סופר", חלק ו' סוף תשובה ס"א, כותב על הרמב"ן:
"אתעורר על דברי רמב"ן בפ' בראשית... שם האריך לגלות קץ הכמוס וערוב חשקו ותאוותו לביאת משיח קירב חשבונו להיות קרוב לזמנו ז"ל וטעה טעות גדול במח"כ (במחילת כבודו) הרמה, ותימה רבה כי שכח היום הולך אחר הלילה... נמצא כי ת"ק שנים הראשונים הם בבחינת הלילה... ואם נמתין... יהיה על-כל-פנים אחר תק"נ שנים לאלף הששי."
בהמשך אכתוב אי"ה ג"כ דברי הדעת זקנים מבעלי התוס', דברי ה"משנה ברורה" ועוד.
