נבואות הילד

דרך אגב ראיתי בהרצאה מהאתר עינא פקיחא את קברו בסמוך לקבר מרדכי ואסתר במושב ברעם בגליל

שזה אומר שהוא קשור לגאולה בכל העניין עם הפרסים

להלן הדברים:

 "נבואת הילד"

הקדמת המוציא לאור:

נבואת הילד אשר חזה נחמן קטופא (או חטופה) על הגאולה ועל התמורה אשר יקרה ליהודה ולעמים באחרית הימים, והן חמש נבואות בסדר אלפא ביתא בחרוזים, כמו שיר "הקדמות" לשבועות, ונאמרו בדרך חידה ורמז בלשון ארמי. והמחבר שם הנבואות בפי הילד נחמן קטופא כמתנבא בצאתו מרחם אימו, וככלותו לדבר גוע וימות. ולכן מכונה "קטופא", כי נקטף בנעוריו, או "חטופא" כי חטפו המות.

הרב חיד"א במערכת ספרים ע' נבואת הילד אומר, שכתבה הרב ר' אברהם הלוי (הכוונה לספר הפירוש לנבואתו), ואפשר שהיה בסוף האלף החמישי, שמזכירו בספר מסעות בנימין שהיה בשנת ד"א תתק"ל. ור' שבתאי בספר בעל שפתי ישנים אומר שחיברו ר' אברהם הלוי הזקן עם פירוש ר' שמואל הנגיד. ולפי בעל היוחסין (עי' גם סדר הדורות ד"א רמ"ה) נולד נחמן קטופא בשנת ד"א רמ"ה (485 למספר הנוצרים) בזמן רבנן סבוראי, שנת ת"ך לחורבן הבית השני. ר' גדליה בן יחייא בשלשלת הקבלה כותב, כי לר' דוד, נכד הרמב"ם, היו שני בנים, ואחד מהם ר' אברהם הלוי היה בירושלים בשנת ה"א רע"ו, והוא עשה פירוש להנבואה הזאת שנמצאה בחורבות ירושלים, ואלו דבריו:

רבים ונכבדים מחכמי ברצלונא כתבו אל הרב ר' דוד בן בנו של הרמב"ם לחלות את פניהם, וישלח להם המעשה מלידת הנער הנעים, ילד שעשועים, והנבואות אשר ניבא, ובסוף כל נבואה קצת פירוש. ולפי מה שנראה היה הרב ר' דוד מקלל והחרים לכל מי שיגלה רז זה לנכרי, וראוי ליזהר מגחלתו של יכוה, ולשמור סוד במה שיש בו, באשר היא קללת חכם, נוסף על רוב חסידותו וגודל יהדותו ותפארת גדולתו וכו'. והטעם שאסור לגלות, לפי שיש בקצת העניינים ההם סכנה הרבה, ובקצתם השתיקה יפה עכ"ל.

וראי שתדע שזה המעשה היה כמו ד"א רמ"ה, וכמו ת"כ לחורבן (בקיצור):

ר' פנחס היה חסיד גדול וקדוש, ואשתו רחל גם היא חסידה, ותהי עקרה, ויתפללו לה' ונעתר לקולם ותהר. ובחודש השביעי להריונה, בחמישי בשבת, כעלות השחר, שהיה עולה צדק ומאזניים לצד מזרח, ביום ראש השנה שהיה שישי לשמיטה בשנה הנ"ל, נולד זה הנער, ויקראוהו נחמן, ותיכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה. והעולם קראו לנער: נחמן קטופא דמן כפר ברעם, ומת בן י"ב שנים. ובסוף ימיו התנבא נבואות גדולות על הישועה, והדברים ההם נכתבו, והם דברים סתומים נסתרים ועמוקים בהרבה לשונות: ירושלמי ובבלי ארמי והגרי מעורבים ונחלפים עמוקים מאוד במליצה וחידה, ונלאו המפרשים להבין חלק קטן ממנו וכו' (שה"ק דפוס זאלקווא דף ל"ה ע"א וע"ב).

נבואת הילד נדפס ראשונה בסוף ספר נגיד ומצוה קושטא תפ"ו, ובדפוסים אחרים. הביאור הנ"ל לא נמצא איתנו, ויצחק סטנוב הו"ל נבואת הילד (ברלין תקנ"ג) עם ביאור חדש שאומר שמצא בכתב יד, ובאמת כתבו הוא בעצמו, והוא ידוע למתעלם שמו גם בספרו זוהר תניינא. גם מעתיק או כותב בעצמו הפתיחה לסיפור ר' נחמן קטופא, ואומר כי ר' פנחס ידע את שם המפורש, וכשיצא נחמן לאויר העולם, השתחווה לאימו, ואמר יש למעלה מזאת הכיפה שאתם רואים תשע מאות וחמשים וחמש כיפות, ולמעלה מהם ארבע חיות, ולמעלה מהן כסא רם ונישא, ולמעלה מהכסא אש אוכלה, וכסא יקרו, וכל משרתיו אש.

וכאשר שמע ר' פנחס אביו אלה הדברים, גער בו וישתקהו, ונאלם ולא דיבר י"ב שנים. ואימו היתה בוכיה, ואומרת היה לי בן, והלוואי לא היה לי בן. והנער נחמן היה יפה מאוד. פעם אחת, כאשר בא ר' פנחס מבית המדרש, עמדה אשתו רחל ורחצה רגליו כמנהגה, ואח"כ הביאה הנער נחמן בנה, ותשם אותו בחיקהו, ונפלה על פניה ותבכה.. ותבקשו שיתיר את בנה לדבר, או שינטלו מן העולם. באותה שעה גילה ר' פנחס את פני הנער, ויראהו כי הוא יפה עד מאוד, ויפול על פניו, וינשקהו שלוש פעמים. וכאשר ראתה רחל כן, נתקררה דעתה, ויאמר לה ר' פנחס: ידעתי כי תחפוץ שאתירו לדבר, אך דע לך כי הנער חכם ומשכיל, ואם אתירנו לדבר יאמר דברים שמזעזעין את הבריות, ואין לו אריכות ימים. ותען רחל ותאמר: אדוני, תתיר לו שידבר בסתר ולא בגלוי. וישם ר' פנחס פיו על פיו של הנער, ויצוה וישביעהו שלא ידבר בנגלה, כי אם בדיבור חתום וסתום, שלא יבינו שום אדם, ואפילו חכם, עד עת בוא דברו.

אח"כ אמר לנער: הנך מותר לדבר, ויפתח הנער את פיו, וידבר חמש נבואות על סדר א"ב, וכאשר השלים דברו אמר לו אביו: חזק ואמץ. השיב נחמן ואמר: ירבו ימיך, אבי, אני בנך האחרון, ואבי ואמי יקברוני. וכאשר אמר כן בכו אביו ואימו, מן היום ההוא עד יום מותו, כי נפטר בקרוב לחייו, עליו השלום.

בספר חיבת ירושלים מאמר רננו צדיקים סימן י"ג כותב בשם ספר גלילות ארץ ישראל: בכפר ברעם נקברו מרדכי ואסתר, שהביאו אותם מארץ עילם וכו'. ובאות פ' כתב משם גא"י ר' פנחס בן יאיר קבורתו גם כן בכבר הנ"ל וכו', וכתב עוד בשם גא"י: ר' יוחנן חטופה נקבר גם כן בכפר הנ"ל, ומגיה המה"ד שצריך להיות נחמן חטופה.

דוגמאות לפירושים אפשריים:

נבואת הילד גם עם פירוש סטנוב קשה להולמה, כי בכמה מקומות לא ירד לסוף דעתו של המחבר, גם נמצאות שגיאות בסדר איזה מילים בחרוזים, מלבד טעויות הדפוס, וראוי לעשות העתקה נכונה בלשון עברית אשר תתאים ללשון הארמית העקרית, ולדוגמא נעתיק פה שורות אחדות מהנבואה הראשונה:

א) אתיא אומתא אימתא, מזעזע ברייתא, עבדא הדמדתא, ביה בני אמתא:
תבוא אומה נוראה, מחרדת הבריות (היא החיה הרביעית שראה דניאל בחזיון, ורומזת למלכות אדום), ותעשה כריתה, בתוך בני האמה (הם בני ישמעאל בן הגר שפחת אברהם).

ב) בעלמה דנשא, יחרדין גרשא, גיברין חלשא, יהלמין קישא:
בעולם חמיו (במדינת ישמעאל שהוא חמיו של עשו, שלקח את בשמת ביתו לאשה), יחרדון בני הגרושה (בני הגר שגירשה אברהם), אנשים חלשים, ויכו את הקש (הוא עשו שנמשל לקש: ובית עשו לקש).

ג) גברא ומתגברא, בחילא ברירא, דרמי בגירא, על מתילא דברא:
יגברו ויתגברו, בחיל ברור, על המורים בחצים (הם בני ישמעאל רובה קשת), המשולים במדבר (הם בני עשו, שהיה איש שדה, ורוצה לומר שאדום יתגבר על ישמעאל).

ד) דיקא בדוקא, ובגין עסק דקקא, רמסא ומעיקא, ואכלה ומדקא:
הדיק בדייק (החיה שדייקה במצור על ירושלים), ובעבור לימוד התורה (שהיא מתשת כח), תרמוס ותעיק, אכלה ותידוק (רמז על הריסת ביהמ"ק)

ה) הנה נאצא, וסעדה קצצא, טיסא בעיצא, ולעת קץ מתקצצא:
הנה נאצה, והסעודה קצצה (רמז על שביתת המזח שולחן ה'), תעוף במהירות (על ירושלים), אך בבוא קיצה תקוצץ גם היא (על דרך "וסוף מטייפיך יטופון) 

נבואה ראשונה

א.
 אתיא אומתא אימתא,
מזעזע ברייתא,
עבדא הדמדתא,
ביה בני אמתא.

ב.
בעלמה דנשא,
יחרדין גרשא,
גיברין חלשא,
יהלמין קישא.

ג. 
גברא ומתגברא,
בחילא ברירא,
דרמי בגירא,
על מתילא דברא.

ד.
דיקא בדוקא,
ובגין עסק דקקא,
רמסא ומעיקא,
ואכלה ומדקא.

ה.
הנה נאצא,
וסעדה קצצא,
טיסא בעיצא,
ולעת קץ מתקצצא.

ו.
ויעול כלא בחייפא,
נאצא ומגדפא,
נחרא אחור ערפא,
כעמיר גנא סייפא.

ז.
זמנין ביה כלא אעא,
מזומנה דבית מקדשא,
שעיעא קליסין כנוסין מרערעה,
ומתיב בא שעה,
ופליג תרי עשר וחומשא שעה.

ח.
חיישא ורמשא,
ארבע דופנין דרסא,
מכניסא גריסא,
ולא רצה רמשא.

ט.
טביעה במונה,
ארוכא וקטינא,
ומערבא בשטנה,
ומייתא בשוטנא.

י.
יהידא (נ"א: יהודא) באימא,
ונאצח בחימא,
לבושא כלימא,
וטייטא במהומה.

כ.
כליל יגזול במילא,
לקעקע עד יחתום גלגולא,
דערב לה,
תגא נפלה.

ל.
לשבירת אבבא,
דמסתמא מבא,
לא יהוי ליה ארבא (נ"א ארכא),
 דיצמח מלכא.

מ.
מחמד (נ"א מחמר) גאייה,
אעה באייא,
דיטמע הויה,
יהיה כלילייא (נ"א כליליא)

נ.
נהרה כד מטא,
ולאות קץ מטה,
מתעבד קטטא,
והוי חסף טינא דאלמטתא.

ס.
סגר פוחא,
ותושבחה,
ואזיל כסחא,
נפק נפשיה פחא.

ע.
עפא עזא,
ונפל עזיזא,
ובטלה גיזה,
ודו שלטת שמיא וגזא.

פ.
פחרא די הוה,
ומגדל בני גדוא,
אות קו לקו הוה,
כולכו (נ"א כולביה) ביה.

צ.
ציהרא שהה,
וסיבא והא,
שאטא ושמעא,
וערך בהא.

ק.
קמא גודא,
לאריא גרידא,
ומתנדה,
דיצמח גרידא.

ר.
רם לבוש תגא,
לבושיה כתלגא,
מכבד שאגה,
ומכניס שגגה.

ש.
שבויה שבה,
בהאי שעתא טבא,
לארעא פתיא וטבא,
דעבדה תשובה.
וירחם אבא טבא,
על בוכרא חביבא.

ת.
 תיתי שעה,
ותתקוף תשועה,
ותרבה נבואה,
שטט וימלא כל ארעא.

נבואה שניה

ת.
תשגא תפארה,
ותרבה גבורה,
וישתרו אסורא.

ש.
שיתא שיקא,
ומשתיקא (נ"א ומשתוקא) עקא,
ומעקא עיקא,
ודביקא מסתנקא.

ר.
רעצה,
מתרצא,
ונאצא,
וחלצה דייסא.

ק.
קפיצא מתערפא,
על ידי שדה שפה כצורפא,
בתרופה,
נתפשה לחופה.

צ.
צבועה נצפעא,
נשרפא ונפרעא,
ומיודעא ידיעה,
בשועה נשתשע.

פ.
 פיסא פרנסא,
ונרמסא מתגייסא,
ופירסא מתנייסא,
ומתיחסא ביחוסא.

נבואה שלישית 

א.
אתיא אימא,
מסרהבא אומה,
בני אדומה.

ב.
ברתא דא דיינא,
עבדה עבדא עניינא,
באדר רעד יונה,
ויהבת לקינה.

ג.
גביר כעסא,
ומתגר בעסא,
ואומא נרמסא,
מבוסא בעמוסא.

ד.
דבקה שעה,
ואמרה נאה,
את ה' תבואה,
ולית היא השעה.

ה.
החבורה עייפא,
ואמרה השבה מסייפא,
ואין היא עוגת התרופה.

ו.
וסגיד בקודצא (נ"א בקורצא),
וייניד פורצא,
צוח על ציצא,
אימת נרצא,
יעורר קיצא.

ז.
זרוק ברקא,
ומזיעי מדקא,
וברתה ערקא וחרקא (נ"א וחדקא)

ח.
חילא דברא,
לסגידא דברא,
וייתי תפרא,
בקנאתיה דברא.

ט.
טמאה מטפסאל אטלולא קדישא,
ואמרה אני קדישא,
ואינה אלא קדשא.

י.
יהיה בר אמתא,
לביש אימתא,
ועליל בחמתא,
למובדא לבר אחותיה.

כ.
כריך בארעא,
לפניו ערעא,
וגביה מסאה,
ומגביה בעלמא שיסאה.

ל.
לביעובא ומרבה באבא,
ורחים שבת טובה,
ישנא בבת איבה.

מ.
מן דרומא יסגא,
ולחדא יהגה,
ובשנת קכ"ה ידגה,
ובאלף ק' ינגה.

נ.
ניקום חד פחידא,
באבא ברידה,
גבר בעבדא,
דבר אפודה.

ס.
סימן קרוב נחיה,
ובסייפן יתיהו,
וערך בר טלכיא,
די הוה הונה וקם (י"ג ונם) בין ספקייא.

ע.
עד ג' שבועות מר קוה,
ובחרב זרעיה יהוי,
ובתר שנה נהיה נהוה,
ובתר דנא ממשוה.

פ.
פני כאן אבעיזא,
ובתרי זרעיה שבוען ג' יתגוזא,
ובית מקדשא וזריזא ועל ככר פפא הוזא.

צ.
צום המן ור"מ (נ"א וד"מ) שנים יחי,
גבר צדיק ישחה,
נהרה חוט בסנברה ישחה,
ובתרוהי שופיזה ינחה.

ק.
קיים צולמין יעטה,
הות ההוא דגשור יעטה,
וזרעיה לאתר שופיזא יקטה,
ובסוף ינקטה.

ר.
רגשין אחריו מלכייא,
וסוגיין קטלייא,
עד יחתון מן עלייא,
גמלא בהון עד סוף קישטילייא.

ש.
שגרא מלכא,
ביד חמד מלכא,
ונפיק בר סלכא,
להרכה,
ורדיף אחריו נגיד מכה,
שלימן עבדא מבוכה,
ד' שנים קיים במלוכה,
ולבתר ד' שנים בארכא,
ג' שבועים ארוכא.

ת'.
תעדה ויללה,
נואף כד ילדה מדלא,
דיניה יתלה,
ויכוש תלא, ונתלא.
תקים מלה,
דאמר נורא עלילה,
לסוף שבועי יתללא,
תצמיח גאולה,
לנחלה נדגלא.

נבואה רביעית

א.
אתון דרומין,
דמקרין שלמין,
מתגרים עם רומין.

ב.
ביומין אחרת בשמ"ת נטרד,
בכתוש דגדר,
בגבר ומדר.

ג.
גברין לא פסקין,
ומן אשא נסוכין דסקין אתבא מעיקין,
ישהיו חוטין בברכיה ועמקין.

ד.
דינהון שנאון,
ולכולא ישנאון,
והיך תנן טבואן.

ה.
הויין בדברים שבכין,
ממעמקים וברכין,
ובנת מלכין,
לחמהון רבכין.

ו.
ויבנון סמפונא,
למיעל בספינה,
בראשית חוסנא,
ובסוף שיסנא.

ז.
זיהיין לקטלא,
וכל יומיהון בטלטולא,
אחרים כד נטלא,
שלטנהון בטלא.

ח.
חשבון למהלכא,
למדינת מלכא,
להוליד ארכא,
מכסיותא בהון ערכא.

ט.
טור טבור מתכנשין,
ותמן תיישין,
כולהו בהון אישין,
לכולא הוו בישין.

י.
ימא וארעא מתפלגין,
וסופיהון פליגין,
אלין באלין הרגין,
מבנין בו מליגין.

כ.
כולם מרערעין,
ומציבתא קבו ארבע תרעין,
דקיימין ומתפרעין.

ל.
לבני נשא מסייפין,
לכון אתקרי חספין,
לרומה חספין,
מהומה צופין.

מ.
מעט מרגולא,
כד יכתבון גלגולא,
עמך יגלה בגולה,
וכד ישאלון אל קצבין,
יתפרעון אל עצבין.

ס.
סמוך למדברא,
בנאין דירה,
והפוך סברא,
ובעתהון למגרא.

ע.
על ידיהון ביש יקריב,
וסוף ימא חריב,
על עשר מילין ומתחריב,
גולם דמקריב.

פ.
פתרון בגורייא,
בביעותא דמתגרייא,
ושחקין באנגריא,
לכון מתקרי מתגרייא.

צ. (ר' פירוש כאן)
צולמא דרודוס (נ"א דרודם),
 כד אתיהב לגרוס,
קריב אגרוס,
רומי למהרוס.

ק.
קל קרב בעכו,
מלכא לקבל מלכו,
ישתזוב מאן דאית ליה זכו.

ר.
רני שתיא,
שנה בתר שנה,
דקריב אסונא,
ותפרח שושנה.

ש.
שוי ביצה,
מזלזל בקוצא,
פריח נוצא,
ומתרמי נוצא.

מהוי מתכנון,
כד יתרכנון,
עשר מדינות כריכון,
וצבי למתקנון.

ת.
תהוי מבשר,
כד תבעין תונבין עשר,
אריך כנשר,
מתבין מבשר.

תריא צלותה,
רהטין לזכותא,
עד מצותא,
יהון לשזבותא.

נבואה חמישית

א.
אי אתון חמין עמין,
אלין באלין קיימין,
מן תמן תדעון דקרבין יומין.

ב.
ברא מנבל אבא וחתנו לחמא,
ברתא קיימא באמא,
וכלה בחמה.

ג.
גזרו צומין,
ובעו רחמין,
דלא יתקרבו יומין,
דתשטפון באומין.

ד.
דתרין אחין למרעה,
חד בחד ירעה,
וביומיהון יצמח רועה.

ה.
החברים מתכנשין,
ועלין לכנישין,
צלוין פרושין,
ובתיובתא מפרשין.

ו.
ודין לכון סימן,
מפרש באת וזמן,
כד יפיק מן,
מדברא מלך ושמו מרומן.

ז.
זרעיה יקום כד דרען,
ומן תמן מתרען,
ומקדשן מתרען.

ח.
חד שורש מן שתקא,
כד ימלוך בחזקא,
מטא קץ מלכותא די אכלה ומדקא.

ט.
טעאן צורים וצלמין,
מבטל מבקשת בנימין,
וישתנבון בחרמין,
מסגדיהון יהון שוממין.

י. יהרת מטרה יעצר,
ותהומה יבצר,
וחמש אתרוון ישתוק מן חד אתרא.

כ.
כד יכתוב אגרא,
למבדא גשרא בסוברא,
כבר אתא מקורא לציון מנהרה.

ל.
לכון מסרנא רזא,
כד ימלוך שופיזה,
יקרב כרוזא,
אל גנת אגוזא.

מ.
מדון ומנצור,
לאומים יעצור,
אלוף כבודה מלך ושמו מנצור.

נ.
נסיכי קדר,
ידרוך באדר,
וביעתהון גדר,
בקוצין ודרדר.

ס.
סליקין מלכייא,
בחוקין פרסייא ותורכייא,
אתיין בחזקה ושבין טורכייא.

ע.
עיר לתל תתפני,
ותוב לא תתבני,
דנפקית ביוני,
וכלא יפנה למדברייא.

פ.
פיפוס דרומייא,
כד אשתמע באלכסנדרייא,
תלת גירין יפוקייא.

צ.
צמחי מלוחין,
ושרשי רתמין,
אכלין מ"ה יומין,
ומעין יפיק להו מתהומין.

ק.
קם מן שטנא
שמט לבא מן סכינא,
ליד אבנא,
דהיא עשרה תרנא.

ר.
רגיש באומין,
יאמר על השין,
תלת עשר,
ישלח ידיה לקדישין יבשר.

ש.
שולטן משיח נהרה,
דמפשר בספרא,
יפח בארמילוס יהא כעפרא;

שביב ממרומים יפול בארמין,
ויגער דמכעיסין בצלמין,
לעתיק יומין.

ת.
תיתי אבנא זעירא,
דאגזירת מטורא,
ותפח לאומין ברוח סערה;

תחית מתיא,
לבנאה חביבייא,
דעתידת לבליא,
ארעא ושמיא.

אני יודע שאין להרבה אנשים זמן לקרוא הרבה, אז הבאתי כאן רק את עיקרי הדברים:

• מצות הציפייה לגאולה הינה מצוות עשה מן התורה עפ"י הסמ"ק (ולפי יתר המפרשים - מצוות עשה מדברי קבלה).
• מהות המצווה: אמונה בביאת משיח צדקנו, כמובטח בתנ"ך בנבואות הגאולה והנחמה. [פרק א]
• מי שמעלה על לבו שח"ו אין הנבואות עתידות להתקיים "בוודאי הוא עוכר ופוקר ואין לו חלק באלוקי-ישראל",
•  ואין להיכנס עם אנשים כאלה לויכוחים "ואסור להשיב להם, כמו שכתוב: אל תען כסיל כאיולתו, ואמרו רז"ל שלפוקר
•  ישראל אסור להשיב, כי כל שכן דפקיר טפי. וסכנה גדולה ועצומה להכניס עצמו עם איזה דיבור עמהם,
• והוא בדוק ומנוסה… ורשעים מסיתין ומדיחין הללו יותר כופרים מאומות העולם, שמאמינים בהישארות הנפש ובגאולה". [שם]
• הציפייה לגאולה היא סגולה נגד עמלק הרשע המבלבל המוח והסותם הדעת, כי יש במצווה זו מחיית עמלק מלב ישראל. [פרק ב]
• מצוות הציפייה לגאולה הינה מצווה נפרדת ממצוות האמונה בגאולה, שהיא מצוה בפני עצמה. [שם]
• מובא במדרש: שאלו ישראל (את הקב"ה) "אימתיי אתה גואלנו?", והשיב: "כשתרדו למדרגה התחתונה, אז אני גואל אתכם". [פרק ג]

• כשאדם חושב על הגאולה, ומצפה לה, הוא קושר בה את נפשו, ובכך נמשכת על עצמו גאולה פרטית,
• והוא נפדה מידי החיצוניים ומתקרב יותר אל השם! [שם]
• הציפייה וההשתוקקות לגאולה היה הכנה למחיית עמלק, ולעבודת הקרבנות ושאר המצוות שאי אפשר
•  לקיים לפני הגאולה, ועל כך מגיע שכר גם בעולם הזה, מלבד השכר לעתיד לבוא. ויתכן שזו כוונת חז"ל
•  כשאמרו "כל מה שאוכלין ישראל בעולם הזה, אינו אלא בזכות האמונה". [שם]
• כתוב במדרש: "אמר הקב"ה: שבועה היא לפניי, שכל מי שיחכה למלכותי - אני בעצמי מעיד בו לטובה".
•  ופירוש העניין הוא שידוע שיש 3 בתי דין (בשמיים): אחד של מלאכים, שזה דין קשה וחמור, כי הם לא מבינים
• מה זה יצר הרע. אחד של צדיקים. ובית דין של הקב"ה בעצמו, שזה רחמים פשוטים. ומי שמצפה לגאולה
• זוכה להיות בבית דין זה של רחמים, ולא זו בלבד אלא שהקב"ה בעצמו יעיד עליו לטובה. [פרק ד]
• המשיח יבוא בע"ה בזכות הציפייה לגאולה, וכך אומר המדרש: "אם אין ביד ישראל אלא הקיווי (לגאולה),
•  כדאי הן לגאולה בשכר הקיווי". [שם]
• המצפים לגאולה כ"כ חשובים אצל הקב"ה, "שבכל עת עונה להם בעת זעקתם אליו". [שם]
• מספר מדרגות בציפייה לגאולה (מן הנמוכה לגבוהה):
  (א) כשאדם רואה "כי כלו העסקים ופסקו התאוות מפני צרות ונסיוני הזמן", הרי שבגלל פחדו הוא
• אומר שאין ברירה, וטוב שתבוא כבר הגאולה.זו המדרגה התחתונה.
  (ב) כשאדם מצפה לנוח מהבלי העולם הזה השפל, להתענג בקבלת שכר על סבל הגלות וקיום המצוות ושאר תענוגים הצפויים.
  (ג) כשאדם מצפה לגאולה כדי לעבוד את השם מתוך שמחה ואהבה, לחזות בעינינו בגדולת הבורא וכו'.
  (ד) כשאדם מצפה לגאולה כדי שיתגלה כבוד מלכות השם בעולם ("יתגדל ויתקדש"), והקב"ה
• יגאל את שכינת עוזו ששרויה בצער. זו המדרגה העליונה. [שם]
• הציפייה לגאולה אינה תלויה בשום תאריך, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "כי יום נקם בלבי ושנת גאוליי
•  באה": לליבי גיליתי - לאבריי לא גיליתי. [פרק ה]
• בכל רגע של ציפייה מקיימים מצווה גדולה ונוראה של תקוות הגאולה, וממשיכים על הנפש אור גדול ומופלא ונורא,
•  שמגן על האדם בכל העולמות. [פרק ו]
• מקובל בידינו מפי הבעל שם טוב הקדוש זיע"א, שהתגלות המשיח תהיה בפתע-פתאום, בלא הודעה מוקדמת,
•  וכל ישראל לא יחשבו על זה היום של הגאולה, ויהיו מיואשים. ולראיה, נכתב במדרש פרקי היכלות: "ישראל באותו
• הדור אומרין: אפשר 'עולם כמנהגו נוהג' ויש גאולה בשנה זו? והם אינם יודעים שפתאום יבוא". (בסוף הפרק מגלה
• ה"שומר אמונים" את דעתו שמדובר כאן על רק דרך התגלות משיח בן-יוסף, מה שאין כן משיח בן-דוד) [פרק ח]
• אע"פ שנאמר במקום אחד שהתגלות המשיח תלוי בתשובה, הרי שעפ"י מספר מאמרים בזוהר ובמדרשי חז"ל "
• הגם שישראל לא ישובו בתשובה גם כן יבוא הגאולה" (כותב שם המחבר: "ותדע שיש לי לכתוב בזה
• כמה ניירות עם דרושים - - אבל אין כוחי מספיק ואין הזמן, כי אני כותב כל זה במסירת נפש") [פרק ט]
• "…הגם כי לא ישובו בתשובה שלמה, כי לא ימתין הקב"ה על תשובה גדולה, רק בבחינות זעקה
• ושאגה והשתוקקות, כמו שהיה בזמן מרדכי ואסתר … …. וע"י אלה הבכיות והזעקות וההשתוקקות
• יעלו למעלה תפילתם ובקשתם בבחינות אתערותא דלתתא, וישברו טינרין תקיפין וכל חומות המפסיקים ומבדילים"! [שם]
• "קודם ביאת המשיח יתעורר בלבבות ישראל חשק גדול לה' פתאום, ואז יהיה הגאולה, וסימנך: כי בי חשק ואפלטהו" (בשם ר' בער זיע"א)
  ברגע הגאולה עצמו יהיה ייאוש גדול מהגאולה, ואז פתאום "יבוא האדון להיכלו". [שם]
• אמרו חז"ל על דור המשיח: "ופני הדור כפני כלב" - "וידוע מרבינו הרמב"ם כי מי שאין לו בושה נקרא כלב,
•  ולא היה דור מימות המבול שיהיה בחוצפה כזו. הולכים ערומים וערומות בלי בושה מהשם,
• ובלי בושה מעליונים ותחתונים, וכמו בהמות ממש".[שם]
• "בעת קץ יתגרו המלכויות זה בזה, ואין שלום ליוצא ולבא. ומובא גם כן בנבואת הילד
•  מר' נחמן קטופא אשר כל דבריו דברי נביאות קדשי הקדשים, וזה לשונו:
•  "אי אתון חמון עמין אלין באלין קיימין, מן תמן תדעון דקרבין יומין"
• (אם אתם רואים אומות העולם עומדים אחד נגד השני, תדעו שקרבו ימי הגאולה). [פרק י]
• "ועתיד הקב"ה בעד אותה התקוה (לגאולה) ואמונה החזקה שלנו (בביאת המשיח)
• לשלם בעד זה שכר ותשלומים בלי שיעור, רק אין לנו לכוון ח"ו לקבלת פרס,
• של נהיה כעבדים המשמשים את רבם על מנת לקבל פרס, רק מאהבת בוראינו וגודל תמימות לבבנו וכו'". [שם]
• "והוא מצוה גדולה ונוראה, מצוה מיוחדת אלינו לחכות ולצפות לגאולה וישועה,
• אשר הוא מראשית השאלות לאחר הפטירה ("ציפית לישועה?"), ויזכה לעתיד לבוא בשביל
• זה החיכוי והציפוי לאור באור גדול ונורא ולאור באור זיו השכינה, באשר יחשך אור השמש בזיו תפארתו". [שם]
• "והעמלק הרשע אשר תלוי מחיית שמו וזכרו בזה הציפוי והגאולה,
•  מקרר לב האדם מזה, ומשכחו מזו העבודה הקדושה,
• ומסיח דעתו ודיבורו ממנו, ולא כן עשו אבותינו הקדושים,
•  שכל מחשבותיהם ודיבוריהם תמיד היה רק בהגאולה ובהרמת קרן השכינה הקדושה,
• כי על ידי זה ההשתוקקות והגעגועין שלנו למלך המשיח, ירחם עלינו אב הרחמן,
• כי עיקר קבלת שכר ע"י צער ומחלת לב בתוחלת ותקוה ממושכה
• (ועיין באגדות מהרש"א סנהדרין צ"ז ע"ב ד"ה 'אנו למה מחכים'"). [שם]
• "לכן כל בעל נפש הרוצה לזכות לאורו של משיח צדקנו, יראה לעורר תמיד
•  בקרבו זה החיכוי והציפוי, ואל יניח מעמלק הרשע לקרר עצמו מזה, וזה יהיה תמיד כל דיבורינו וציפייתנו,
• מתקוות וציפיית הגאולה, כי כל דיבור מזה וכל רגע שמצפה לזה, מקיים בזה מצוות עשה מן התורה".
• ומובא בזוהר הקדמת בראשית (תרגום לעברית): "קול יצא מישיבה של מעלה ואמר: מי מכם שמחכה
• בכל יום לאור המאיר בזמן שהמלך פוקד את האילת, ונגדל ונקרא מלך כל מלכי העולם.
• מי שלא מצפה לזה בכל יום באותו עולם (העולם הזה) - אין לו מקום כאן". [שם]
• "ודע כי תקות הגאולה ממתיק כל הדינים". [שם]