| נשלח ב-12/1/2009 22:15 |
 |
| |
סבלו של משיח!!!
סבלו של משיח
| |
אמר השטן לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי? אמר לו: למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים. אמר לו: רבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו: בא וראה אותו. כיון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו ואמר: בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי אומות העולם בגיהנם.
באותה שעה התרגשו אומות העולם, אמרו לפניו: רבונו של עולם! מי הוא זה שאנו נופלים בידו? מה שמו ומה טיבו? אמר להן הקדוש ברוך הוא: אפרים משיח צדקי שמו, מגביה קומתו וקומת דורו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין אומה ולשון יכולה לעמוד בו וכל אויביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו, ואף נהרות פוסקים בימינו.
התחיל הקדוש ברוך מתנה עם מלך המשיח ואומר: הללו שגנוזים אצלך, עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזך, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו, ומשנקים את רוחך בעול, ובעונותיהם של אלו עתידה לשונך לדבק בחכך, רצונך בכך? אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמא אותו צער שנים רבות הן? אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך וחיי ראשי, שבוע אחד גזרתי עליך, אם נפשך עצבה, אני טורדם מעכשיו. אמר לפניו: רבון העולמים! בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חיים בלבד יוושעו בימי, אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יוושעו בימי, אלא אף אותם שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו, ולא אלו בלבד, אלא אף נפלים יוושעו בימי, ולא נפלים בלבד, אלא אף מי שעלתה על דעתך לברוא ולא נבראו - בכך אני רוצה, בכך אני מקבל עלי.
אמרו: שבוע שבן דוד בא בו מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפפה קומתו, והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום. אמר לפניו: רבונו של עולם, כמה יהא כוחי? כמה יהא רוחי? כמה תהא נשמתי? וכמה יהו אברי? לא בשר ודם אני?... באותה שעה אומר לו הקדוש ברוך הוא: אפרים משיח צדקי, כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית, עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בני לבין אומות העולם, חייך וחיי ראשי, לא נכנסתי לכסא שלי! ואם אין אתה מאמין, ראה טל שעלה על ראשי. באותה שעה אומר לפניו: רבונו של עולם, עכשיו נתישבה דעתי, דיו לעבד שיהא כרבו.
(פסיקתא רבתי ל"ה-ל"ז: ילק"ש ישעיה ת"ק)
מקור: http://www.b-h.org.il/articles_05_sivlo_shel_mashiach.asp
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2009 23:13 |
|
| |
עדיין לא הבנתי דבר אחד: מדוע הקב"ה קורא למשיח "אפרים משיח צדקי"?
הרי מדובר במשיח בן דוד, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2009 23:24 |
|
| |
אמרו: שבוע שבן דוד בא בו מביאים קורות של ברזל ונותנים לו(למשיח בן יוסף) על צוארו עד שנכפפה קומתו, והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום. אמר לפניו: רבונו של עולם, כמה יהא כוחי? כמה יהא רוחי? כמה תהא נשמתי? וכמה יהו אברי? לא בשר ודם אני?... באותה שעה אומר לו הקדוש ברוך הוא: אפרים משיח צדקי, כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית, עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בני לבין אומות העולם, חייך וחיי ראשי, לא נכנסתי לכסא שלי! ואם אין אתה מאמין, ראה טל שעלה על ראשי. באותה שעה אומר לפניו: רבונו של עולם, עכשיו נתישבה דעתי, דיו לעבד שיהא כרבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2009 23:25 |
|
| |
אמרו: שבוע שבן דוד בא בו מביאים קורות של ברזל ונותנים לו(למשיח בן יוסף) על צוארו עד שנכפפה קומתו, והוא צועק ובוכה ועולה קולו למרום. אמר לפניו: רבונו של עולם, כמה יהא כוחי? כמה יהא רוחי? כמה תהא נשמתי? וכמה יהו אברי? לא בשר ודם אני?... באותה שעה אומר לו הקדוש ברוך הוא: אפרים משיח צדקי, כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית, עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בני לבין אומות העולם, חייך וחיי ראשי, לא נכנסתי לכסא שלי! ואם אין אתה מאמין, ראה טל שעלה על ראשי. באותה שעה אומר לפניו: רבונו של עולם, עכשיו נתישבה דעתי, דיו לעבד שיהא כרבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2009 15:04 |
|
| |
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת ששמו של המשיח "חיוורא" - מצורע. ומנמקת שעל המשיח נאמר:
"חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם"
(סנהדרין, צ"ח, ב').
פרשת מצורע עוסקת בנגעי הצרעת והדרכים להיטהר ממנה. הגמרא במסכת סנהדרין מכנה את המשיח "מצורע של
בית רבי" והיא מסתמכת העל הפסוק: "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוקים
ומעונה" (ישעיה, נ"ג, ד'). הרבי מליובאוויטש מסביר ש'מצורע' מתייחס למשיח בזמן הגלות - לפני בואה של הגאולה.
למרות שהוא אינו המופיע, המשיח פועל גם בזמן הגלות והוא נושא על כתפיו וסובל את צער מכאובי הגלות של
עם ישראל, ולכן הוא נקרא 'מצורע'.
"אור החיים" מפרש שתהליך טהרת המצורע רומז לתהליך התגלותו של המשיח ותהליך הטהרה שיעבור עם ישראל
תוך כדי היציאה ממצב של גלות. "יום טהרתו" מכוון כנגד יום הגאולה. ואופן הגאולה מרומז ב"שתי ציפורים חיות"
ו-"עץ ארז ושני תולעת ואזוב" שבהם משתמשים בתהליך טיהור המצורע.
העובדה שהמשיח מכונה "מצורע" מלמדת על אופי הסבל שהוא סובל לפני הגאולה. מבארת תורת החסידות שצרעת
היא פגיעה חיצונית ב"עור בשרו", היא אינה פוגעת באיברים פנימיים של הגוף ואפילו לא בבשר עצמו, אלא רק
בחלק החיצוני ביותר - בעור. כלומר פנימיות האדם אינה נפגעת, היא נשארת בתכלית השלמות. הנגע פוגם אך ורק
בחלק החיצוני.
* * * * *
בפנימיות הדברים נראה אפוא שהמצורע (המשיח) הוא אדם נעלה שכך זיכך את עצמו לחלוטין, את כל כוחות נפשו
וכל פנימיותו טהורה. ועתה נותר לו רק לתקן את החלק החיצוני, לנקות אותו מכל השיירים והפסולת שדבקו בו. וגם
פסולת זו היא אינה של המשיח, אלא ככתוב: "את חוליינו הוא נשא". מצב זה מסמל את כללות עם ישראל, עתה
בדור האחרון של הגלות, מבחינה חיצונית נראה כאילו הוא לוקה בנגעים רבים, אבל למעשה אלו נגעים חיצוניים
בלבד. כל פנימיותו כבר טוהרה במשך הדורות וכעת נותר רק לטהר ולזכך את הדרגות החיצוניות והתחתונות ביותר.
זו הסיבה שגואלם של ישראל נקרא בשם "מצורע", לבטא את מצב השלמות העליונה ביותר שהגיע אליה המשיח
וכן כל עם ישראל והוא כבר מוכן לגאולה - נשאר רק לברר ולזכך את ה"עור" החיצוני בלבד. וכן לבטא את הענין
שהמשיח נמצא בגלות, והוא סובל את חלואי הגלות ומצפה בקור רוח ובכליון עיניים להתגלותו ולהביא את הגאולה
השלימה והאמיתית
. נגע הצרעת ב בהלכה הוא ענין סגולי ורוחני בלבד ללא משמעות רפואית, בשונה מהמובן הרפואי של צרעת. נגע הצרעת ומחלת הצרעת עשויים להתבטא בצורה חיצונית דומה. ההבדל בין הנגע לבין המחלה הוא בגורמים שהביאו להופעת הכתמים הלבנים בעור בשר האדם: הנגע הוא בעל משמעות רוחנית ואילו המחלה היא בעלת משמעות רפואית. יכול להיות כי מבחינה רפואית האדם טרם נרפא ואילו כאשר הוא מגיע לכהן זה קובע כי הסתיימה תקופת טומאתו וכך , לפחות מבחינת ההלכה, הוא יכול לחזור לביתו, אפילו אם הוא עוד חולה צרעת. וכן להיפך האדם יכול להירפא מבחינה רפואית והוא ממשיך להיות נגוע הצרעת.
ב
המשיח כמצורע
נגע הצרעת כבשורה לעתיד לבוא מתבטא גם בסוגיה המוזרה שהמשיח עצמו הוא מצורע ויושב בשערי רומי, כמו שכתוב במסכת סנהדרין, צ"ח, עמוד ב': " מה שמו ( של המשיח) רבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו, שנאמר "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. ( ישעיהו, פרק נ"ג, פסוק ד')" חיוורא, לבן, בתרגום מצורע.
וממשיכה הגמרא לספר: רבי יהושע בן לוי ... פגש את אליהו על פתח מערת רבי שמעון בר יוחאי, ושוב שאלו מתי יבוא המשיח. הפעם ענה לו אליהו: לך שאל אותו בעצמו! הנה הוא יושב על פתח העיר רומי.
ומה הוא עושה שם : המשיח מחליף תחבושות למצורעים בשערי רומי. חז"ל אומרים: " על אליהו הנביא ודבריו אודות הגאולה העתידה, כי המשיח יושב בין עניים וחולים בשערי רומי. הם חובשים את כל פצעיהם בבת אחת, אך המשיח "שרי חד ואסיר חד", חובש את פצעיו אחד אחד, כל פצע בתחבושת אחרת. (סנהדרין צ"ח).
במובן מופשט יותר, אם נגע הצרעת מצביע על מתח שבין אישיותו הפנימית של האדם וחיצוניותו החברתית, ניתן להבין שהמשיח יהיה האדם שיחווה ויפנים באמת את המתח הזה ועל ידי סיבלו וניסיונו יפתור אותו.[
שאל [רבי יהושע בן לוי] אותו [את אליהו הנביא]: מתי בא המשיח?
השיב לו [אליהו הנביא]: תשאל אותו בעצמו.
[שאל ריב"ל]: והיכן הוא יושב?
[השיב לו אליהו הנביא]: בפתחה של רומי.
[הוסיף לשאול ריב"ל]: ומהו סימנו?
[השיב אליהו הנביא]: יושב בין עניים סובלי חולאים, וכולם מתירים וקושרים [את תחבושותיהם] בפעם אחת, רק הוא מתיר וקושר [את התחבושות] אחת אחרי השניה, כדי שאם יצטרך להגיע, לא יתעכב.
הלך אליו [ריב"ל] וכו'…
מישהו יכול לפרש לי למה המידרש התכוון עם העיניין של התחבושות של המשיח?????
הבנתי שזה פצעים רוחניים אבל תוכלו לפרט לי יותר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 08:06 |
|
| |
ישר כוח יוסף הנה הציטוט
והנה נגד זה יש המשיח, והיא היחידה המוכנת לעטר בה שני המשיחים, שהיא גם כן לפעמים בסוד מטה. ואז נא' (תהלים קי, ב), "מטה עוזך ישלח ה' מציון", ואז (תהלים שם), "רדה בקרב אויביך". והוא סוד (במדבר כד, יט), "וירד מיעקב", כי במקומו עומד המשיח, ובכח שליטתו רודה האומות, ומעלה כל הבירורים הצריכים, אך כשהמטה נהפך, הנה משי"ח גם כן הוא כמנין נח"ש, ונמסר לו תקון בדרך אחר - שילך ויתלבש בקליפות, וישב שם אסור בבית הסוהר בחסרון אור והשפעה, והוא סבילת החולאים. ואומר לך שזהו ענין מה שאמרו (סנהדרין צח.) שהוא יושב אפתחא דרומי, והוא ענין ממש "ויתן את רשעים קברו", כי משה הוא צריך לתקן ישראל במה שיהיו מנוקים מן הערב רב, וזהו הבירור המגיע לו, לכן הוא קבור שם עמהם. וכבר פירש רשב"י בפ' תצא ענין קבורת משה, שהוא בצולמא דלאו איהי הגון ליה, כמו שנפרש בס"ד המאמר ההוא. אך המשיחים צריכים להיות אפתחא דרומי, וזה נקרא להם קבורה, בהיותם צריכים להיות מלובשים בתוך הקליפה, והיא קליפת עשו וישמעאל, שהם האומות השולטות על ישראל, והם צריכים להשתעבד תחתיהם ע"י המשיחים האלה. אך יש רומי רבתא, ויש רומי זעירתא, ושם יושבים המשיחים אחד מבחינת רומי רבתא, ואחד מבחינת זעירתא. ומשם מבררים הניצוצות הצריכים לישראל. ובסבלם הצער מקילים מעל ישראל:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 12:11 |
|
| |
תודה רבה יוסף על הספר של הרמח"ל הקדוש.
וכולם מתירים וקושרים [את תחבושותיהם] בפעם אחת, רק הוא מתיר וקושר [את התחבושות] אחת אחרי השניה, כדי שאם יצטרך להגיע, לא יתעכב
רק תקטע הזה אני לא מצליח להבין? F1
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 15:36 |
|
| |
מה לא מובן בוא ככה בפשטות
כולם מתירים את כל התחבושות ואז חובשים את עצמם פצע פצע
משיח מתיר פצע אחד חובש מתיר פצע אחר וכן הלאה
מה הטעם שאם יאמרו לו אתה צריך להתגלות עכשיו שלא ימצא ללא תחבושות
כמובן שיש פה סודות עמוקים לכאורה השאלה נו.. ואז מה אם הוא ימצא ללא תחבושות זו השאלה תן לנו לרדת ולהבין את הענין ונחזור אליך
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2009 22:36 |
|
| |
זכיתי בס"ד בחידוש יפה
בס"ד!
אמנם לא זכיתי להבין את עניין התחבושות אבל בנוגע לעניין הצרעת כיום ישנה תופעה של אלרגיות כתוצאה ממגע שגורמות לפריחה בעור ושמעתי פעם מפי בנו של הרב כדורי זצוק"ל הרב דוד כדורי שיבדל לחיים ארוכים בשם אביו שכל האלרגיות באות על האדם מפחדים. וידוע שהמשיח נושא עליו ברוחניות (נשמת המשיחות) את הייסורים של עם ישראל וידוע מה שנאמר בישעיהו פרק לג פסוק יד:"פחדו בציון חטאים". וזה אולי עניין הצרעת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2009 01:01 |
|
| |
שבוע טוב
אומר המהר"ל מפראג כך :
ובמדרש(ילקו"ש) לאמר לאסירים צאו ומסיח במלך המשיח כה אמר ה' בעת רצון(יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוהי יעקב) עניתך ואצרך ומהו ואצרך אמרו רבותינו אין סוף ליסוריםשהוא מתייסר בכל דור ודור לפי עוונות הדור באותה שעה(בזמן הגאולה) בורא אני אותו בריאה חדשה ואינו מיתייסר עוד....
ומבואר עוד שלמעלת מלך המשיח התנגדות עולם הטיבעי(גשמי),ואין סוף ליסורין של המשיח כי העולם הוא מתנגד לדבר אלוהי=רוחני .
והמשיח מבטל השכלי הניבדל מן החומר לגמרי והן היסורים שאמר שהוא מתייסר בכל יום לפורענות הדור שאלמלא עוונות הדור היה המשיח יוצא אל הפועל והיה גומר עליהם אבל מפני עוונות הדור מעלת המשיח אינו כ"כ לפיכך אינו גובר על הטבע ומתנגד לו העולם הטיבעי והם היסורים שסובל המשיח עד עת קץ (בעזרת השם עוד החודש הזה איר ר"ת אני י'-השם רופאך שלפי דעת י זה כתוב על המשיח כי הוא נשמה כללית וממילא גם כל ישראל מתרפאים רוחנית כמובן) ויהיה מציאתו רק בכח ולא בפועל ולכח הזה יש התנגדות העולם הטבעי(כמו הגוף שלנו שמתנגדת לנשמה) עד לעתיד שיהיה עולם חדש שיהיה עולם ניבדל ושוב לא יהיה לו התנגדות כלל ולא יתייסר עוד.
והריחו ביראת ה' : אמר ר' אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצוות כרחיים ובהרבה נוסחאות לא מצאתי שהטעינו מצוות רק שהטעינו יסורים כרחיים ואם גרסינן מצות פירוש שהטעינו מצוות התורה והמשיח יהיה מקיים התורה (בקושי רב) וזה ניקרא שהטעינו מצוות התורה כרחיים וכן היסורין ג"כ הם זיכוך הנפש . ומפני זה כתב והריחו לשון נופל על לשון שמפני שיהיה לו יסורין ומצוות שקשים עליו כרחיים. כתב ג"כ והריחו כי מי שיש לו מעלה הניבדלת מהחומר לכך העולם החמרי מתנגד לו ביותר ולפיכך יש עליו יסורים כרחיים ..
נגביר בע"ה את התורה המצוות והתשובה בעם ישראל בכדי שהמשיח יגבר על הגשמיות והחומר ושיצא מבית הכלא שהוא שרוי בו והוא ישחט את יצר הרע ואת העולם הגשמי וניזכה לגאולה במהרה בימנו אמן
בשבתות וחגים כניראה יש למשיח הקלה מיסוריו לפי דעתי
תוקן על ידי ניסןהגדול ב- 10/05/2009 1:09:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2012 22:42 |
|
| |
משיח תחזיק מעמד עוד קצת וזהו יותר לא תיסבול
|
|
|
|
|
