ליקוטי מוהר"ן

שמעתי שיעור בנושא "הוי דן את האדם לכף זכות" של הרב דוד חיים מלכה

והוא דיבר על הנושא "אין בן-דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב".

רציתי להוסיף שבלתי אפשרי שבן דוד יבוא בדור שכולם צדיקים או בדור שכולם רשעים הכוונה היא לאדם עצמו

או שהוא זכאי או שהוא חייב אין באמצע הדרך  את זה אמר הרב יגן זצ"ל מתוך ההרצאה "הנה ימים באים"

כאשר אדם יהודי רחוק מתורה ומצוות בשמיים אין לו זכות לחזור בתשובה

וכאשר אנחנו מלמדים עליו כף זכות אנחנו באותו רגע הופכים אותו לאדם שמעולם לא חטא

ובשמיים נותנים לו זכות לחזור בתשובה ומבטלים את מידת הדין עליו , ועלינו לדון כל אדם לכף זכות

אני לקחתי על עצמי באופן אישי עבוד על הנקודה הזו במידה רבה יש בה חשיבות עצומה

אבל זה מאווד קשה

הוא סיפר שבתקופתו של הבעל שם טוב בראש השנה באמצע תפילת 18 אחד התלמיד הפיל קופסת טבק

והרים אותה באמצע התפילה, החבר שלו שראה את זה אמר בליבו איך הוא לא מתבייש תפילת 18 בראש

השנה והוא מפסיק אותה באמצע ולוקח טבק,

הבעל שם טוב ראה מה שקרה והבין שנגזר על אותו בחור עם הטבק מיתה ולא עזרו כל התחנונים

אבל אמרו לו אם אותו בחור שדן אותו יאמר עליו דבר זכות דין המיטה יבוטל

הבע"שט התפלל בליל הושענה רבא שאותו תלמיד שצריך לדון לכף זכות לא יהיה מרוכז באותו הלילה

ובערב שכולם באו לבית כנסת התלמיד הרגיש שקשה לו ללמוד ויצא החוצא, ובחוץ הוא לא הצליח לחשוב

על דברי תורה, הקב"ה הכניס בליבו מחשבות על עלי טבק שהם מאוד עדינים

ובטח מגולגלות בהם נשמות עדינות שצריכות תיקון, והוא התחיל לחשוב שאין בו חכמה וחברו שהרים את

קופסת הטבק זה משום נשמה מגולגלת והוא דן אותו לכף זכות והדין בוטל

והבע"שט סיפר לתלמיד מדוע ראשו לא היה בתורה באותו ערב .

היה סיפור שתלמיד אחד שאל את רבי נחמן מה הסגולה שאפשר להתמיד בלימוד תורה

ושלא תהיה שום הפרעה של הלימוד ולא יהיה רצון להפסיק לעשן סיגריה לשתות קפה אני רוצה

ללמוד הרבה תורה בהתמדה , אמר לו רבי נחמן אל תדבר על שום יהודי דבר רע

משום שיש 60 ריבוא יהודים כנגד 60 ריבוא אותיות בספר תורה , שאתה מדבר על יהודי מסוים

אותה אות שהיא שורש נשמתו אותה האות מחשיכה לך ואז אין לך חשק ללמוד האותיות לא מאירות לך,

אותו תלמיד המשיך לשאול אם אותו יהודי רשע גמור אמר רבי נחמן איך אפשר להגיד על יהודי רשע

גמור , מה הוא לא עשה מצווה מעולם? אין דבר כזה רשע גמור יכול להיות שעכשיו הוא רשע גמור

אבל פעם הוא עשה מצווה ובזכות אותה מצווה אפשר לדון אותו לכף זכות

לפעמים אדם יוצא מרב או מצדיק ובאים לו הרהורי תשובה מדוע?

משום שהצדיק רואה את הטוב שבך והוא דן אותך לכף זכות בלי שתדע

רציתי לספר יום אחד דיבר איתי בחור חילוני הוא בדיוק ראה אותי שומע הרצאה ודיברנו על דת

הוא מספר שלא האמין בדתיים אבא שלו היה חרדי בישיבה ידועה בבני ברק החינוך היה נוקשה וכיום כל האחים של האבא

דתיים והאבא רחוק מתומ"צ 

יום אחד היתה לו בעיה אישית הוא שמע ממכרה שנסעה לרבי דוד אבוחצירא ונושעה הייתה לו בעיה עם הילד

הוא חשש ללכת ובכל זאת נסע הוא היה מאוד מופתע מקבלת הפנים החמה ומספר בהתלהבות שהוא נוסע

לרב כל כמה חודשים והרב שמח מאוד שהוא מגיע זה ממש הנושא שכתבתי אדם מגיע לצדיק ויש לו הרהורי

תשובה משום שהצדיק דן אותו לכף זכות ומכוון לנקודה הזאת ועל ידי זה אנשים יוצאים מצדיקים בהרגשה מרוממת

עד כדי כך שמסוגלים לחזור בתשובה מזה

הדברים האלה נכתבו בספר- חיי מוהר"ן:


"הייתי יכול להביא את משיח, אבל לקחתי עצמי אצלכם להחזיר אתכם למוטב".

"בעת שיהיה מנח על הארץ, אז יתחרט מאד שלא זכה להתקרב או שלא קים את דברי".

"כל מה שמשיח יעשה טובות לישראל אני יכול לעשות".

"לעתיד יהיו כל העולם חסידי ברסלב".

"יש לאל ידי להחזיר את כל העולם כלו למוטב".

"נדמה לכם כי אין לי ממשלה כי אם עליכם. באמת אני מושל אפילו על צדיקי הדור".

"בעולם האמת כלם יהיו צריכים לי וישתוקקו כלם לשמוע החדושים שאני מחדש בכל עת ובכל רגע".

"כל העולם צריכים אותי מאד מאד".

"כל הצדיקים הגדולים הגיעו למדרגה שהגיעו, אבל אני ברוך ה' בכל רגע ורגע נעשה איש אחר".

"אני איש פלא ונשמתי פלא גדול, חידוש כמוני לא היה מעולם".

"מה אתם יכולים לעשות תשובה...וכי מספיקים ימיכם וכחכם לתקן פגם אחד ממה שקלקלתם...
רק אני עושה תשובה בשבילכם. ויש לאל ידי לתקן כל מה שקלקלתם...רק העיקר מעתה על כל פנים
איני מקפיד על השגגות...רק תשמרו עצמכם ממזיד..."

"כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול והעיקר להשליך שכל עצמו לגמרי..."

"כל אחד מאנשי יזכה בסוף לבוא בזה העולם למה שצריך. ויאריך ימים ושנים ויחיה בודאי ויתיגע
ויחתור חתירה אחר חתירה עד אשר יזכה לבוא למדרגתו הקדושה אשר בשביל זה נברא".



כתב מורנו נתן: "אני יודע ומאמין שאדמו"ר(רבינו נחמן) יודע היטב כל מה שנעשה עם כל הנפשות
בכל דור ודור מיום ברוא אלקים על הארץ עד הנה ועד הסוף, ויודע כל התקונים של כל אחד ואחד,
וידיעות האלו הם אצלו דבר קטן..." 

ולכל מי שאולי.....תמה איך זה יכול להיות שצדיק כל כך עצום יעיד דברים כאלה על עצמו.... מה...זה לא גאווה??????????

על כך עונה הפרק הבא בספר "היכל הגוונים המשתנים" של הרב הענק- ארז משה דורון.

מבחן כניסה

אחד מן הדברים המעוררים תמיהה אודות ברסלב היא, ללא ספק, התבטאותו התדירה ויוצאת הדופן של רבי נחמן אודות מעלותיו.

"העולם (בני האדם) צריכים אותי מאוד מאוד, כי העולם אין יכולין להיות בלעדי כלל" (חיי מוהר"ן רמ"ח).

"ואפילו כל הצדיקים צריכים אותי, וגם אפילו אומות העולם צריכים אותי" (חיי מוהר"ן ר"ן).

"ואמר: העולם לא טעמו אותי כלום עדיין. אילו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר, עם הניגון והרקוד שלה, היו כולם בטלים בבטול גמור. היינו כל העולם כולו, אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם, הכל היו מתבטלין בכלות הנפש מגודל עוצם התענוג המופלא והמופלג מאוד מאוד" (חיי מוהר"ן ש"מ).

"ואמר: אני איש פלא, ונשמתי הוא פלא גדול" (חיי מוהר"ן רנ"ו)

"ואמר לאחד, שהכח שהיה לדוד המלך עליו השלום לומר שמונה פעמים "אבשלום בני, בני"... (שמואל ב' י"ט א') ועל ידי זה העלה אותו משבעה מדורי גיהנום והכניסו לגן עדן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מסכת סוטה י') זה הכח יש לו גם כן. שהוא יכול זאת גם כן, להעלות בדיבורו בעלמא את האדם מכל השבעה מדורי גיהנום ולהכניסו לגן עדן" (חיי מוהר"ן רח"צ).

מהי התכלית בכל הדיבורים הללו? התמונה המצטיירת מעבודתו בקודש של רבי נחמן בוודאי אינה מאפשרת לחשוב שהמדובר בהתנשאות.

"אני כאן - הכל כאן"

אומנם דברים בגו. כמו בכל דבריו כיוון רבי נחמן גם בדברים אלו לתועלת ולכוונה מיוחדת, ואף כי אין אנו מתיימרים בוודאי לרדת אפילו לתחילת ולא כל שכן לסוף דעתו, בכל זאת מצאנו כמה טעמים ליישב את הדבר ולקרבו אל דעתינו.

ראשית, מן הראוי לציין שביטויים הנשמעים כהתנשאות מצאנו לא אחת גם בדברי חז"ל, ורבי נחמן איננו הראשון שהתבטא באופנים כאלו.

"די לעולם אני ואתה" אומר רבי שמעון בר יוחאי לבנו (מסכת שבת ל"ג) ומבאר רש"י שעסק תורתם כה נעלה עד שדי בו בלבד לקיום העולם כולו!

"תניא: אמרו עליו על הלל הזקן, כשהיה שמח בשמחת בית השואבה היה אומר: "אם אני כאן - הכל כאן". ואף שרוב המפרשים טרחו לבאר שמילת "אני" בדבריו כוונתה על הקדוש ברוך הוא או על השכינה, מכל מקום הירושלמי מפרש שכוונתו כפשוטו על עצמו. המדובר, כזכור, בהלל נשיא ישראל, שהיה מוחזק, כידוע, כענו ושפל ברך ביותר...

ועוד מספרת הגמרא (סוטה מ"ט) "משמת רבי (רבי יהודה הנשיא) בטלה ענוה ויראת חטא. אמר לו רב יוסף לתנא (ששנה את הדבר) לא תתני ענוה, דאיכא אנא! (אל תאמר שבטלה ענוה מן העולם שהרי אני ישנו ואני ענוותן) אמר לו רב נחמן לתנא: לא תתני יראת חטא, דאיכא אנא (אל תאמר שבטלה מן העולם יראת חטא, שהרי אני עודני בעולם, ואנכי - ירא חטא)". אותו רב יוסף שהיה מוכן, כדברי הגמרא (מסכת סנהדרין צ"ח) לשבת בצל צואת חמורו של משיח, כה ענו היה, מספר על ענוותנותו ברבים ומשתבח בה, ורב נחמן משתבח ביראת חטאו...

עולה על כולם מאמר הגמרא (בכורות נ"ח) "תניא בן עזאי אומר: כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה" (רש"י מבאר שהכוונה לרבי עקיבא, שבן עזאי מודה שהוא גדול ממנו, ואילו רבינו ניסים כותב, שהמדובר ברבי אלעזר בן עזריה). בענין מעלתו מציין, אגב, רבי נחמן, גם מאמר זה ואומר: "אני יכול לומר עכשיו "כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום, רק שאין לי ה"חוץ", דהיינו שאין מי שגדול ממנו שיוכל לומר עליו "חוץ מפלוני"... (חיי מוהר"ן ר"צ).

שוב, אם כן, חוזרת השאלה ומופיעה ביתר שאת: לשם מה כל זה? מה תכלית הדברים? כבר התקשו מפרשי הגמרות הנ"ל וכתבו: "אין דרך החכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם, כמו שכתוב "יהללך זר ולא פיך" (מהרש"א סוטה מ"ט "משמת רבי" וכו') "ולכאורה קשה, שבוודאי אין ראוי לחסיד כמוהו לייחס לעצמו שום כבוד, וכל שכן במקום שיש בזיון לאחרים מצד כבודו, וזה אפילו שיהיו הדיוטות וכל שכן שהם חכמי ישראל עליהם השלום" (עץ יוסף בבכורות נ"ח אודות דברי בן עזאי).

"כמוני ממש"

אלא שבשורש הדבר מונחת, כנראה, טעות יסודית בהבנת מושג הגאווה.

נדמה לנו, שהמדבר בשבח עצמו - גאה יקרא. אולם התורה מלמדת אחרת. "ורם ל ב ב ך ושכחת את ה' אלוקיך" (דברים ח' י"ד) "ואמרת ב ל ב ב ך - כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה" (דברים ח' י"ז)

גאוה היא ה ר ג ש ת ה ל ב , זחיחות הדעת, שיכחת אלוקים הפועל ועושה ונותן חיל וכח ועצה. ומה מ ר ג י ש הזולת - אי אפשר לשפוט לפי דבריו. אם אדם מציין את מעלותיו אך ב ל י ב ו הוא זוכר את בוראו המשפיע לו ברכה ומצליח את דרכיו - לא גאה יקרא לו, כי אם עניו. ואם אדם ממעיט בערך עצמו ודיבוריו דברי שיפלות והכנעה: "מה אני, מה חיי, הכל רק מה'" וכיוצא בזה, אולם ב ל י ב ו הוא חש "כמה עניו אני, כמה גדולה מעלתי", למרות דבריו אין הוא עניו כלל כי אם גאוותן.

שיפוטנו לגנאי את דברי "ההתנשאות" של הצדיקים מוטעה, משום כך, מיסודו. וכי יש בידינו דרך לברר מה היה בליבם? הלא רק בלב נבחנת הגאוה או הענוה. אדרבא, מתוך שאר מאורעותיהם, צידקותם ומעשיהם הטובים, אנו יודעים בידיעה ברורה, כי ליבם היה שלם ונקי עם ה', ובוודאי לא עלה על דעתם להתפאר ולהשתבח לשם גאוה.

כתב עוד רבי נתן בענין זה (ליקוטי הלכות אורח חיים תפילין הלכה ו' סעיף ה'): "כי באמת מי שמבטל עצמו בתכלית, עד שזוכה לחיים נצחיים באמת שהם ענוה אמיתית, הוא אינו צריך להשפיל עצמו לעפר ממש. אדרבא, הוא יכול למלוך ולהשתרר ולהתפאר עצמו בכל מיני התפארות ואף על פי כן הוא עניו באמת. כמו שמצינו בגדולי הצדיקים שהתפארו את עצמם בכמה התפארות. ולכאורה נדמה שהוא נגד דרכי הענוה, אבל באמת זהו עיקר תכלית שלמות הענוה האמיתית" וכו' עיין שם.

על כל פנים, מאחר שאמרו מה שאמרו, ולא מתוך גאוה, הלא בוודאי הייתה בדיבריהם כוונה ומסר לרבים, שאם לא כן, מדוע טרחו לאמרם, ויתרה מזו - לפרסמם לדורות?

את טעם דברי רב יוסף (אני עניו) ורב נחמן (אני ירא חטא) ביאר המהרש"א כך: "מכל מקום, שלא יהא שונה הברייתא בטעות אמרו כן, שלא בטלה (הענוה) משמת רבי" ועוד הוא מוסיף ומבאר "גם לא היו לו (לרב יוסף או רב נחמן) שבח בדבר (שהתפארו בו, דהיינו ענוה ויראת חטא) באותו דור, כמו שכתוב "ויראי חטא ימאסו" (ואין מעלות אלו נחשבות לשבח כלל בעיני בני דורם, דור חורבן הבית).

ובבאור דברי בן זומא ("כל חכמי הדור דומים עלי כקליפת השום") מסביר העץ יוסף : "וכל כוונתו לא היה לרמוז לכבודו כלל, אלא להלהיב ליבות האנשים שיהיו דבקים בחשק התורה ושוקדים על דלתותיה תמיד כל מה שאפשר, כי הוא, להיותו שוקד יומם ולילה זכה להיותו גדול בתורה".

ההכרח שמצאו גדולי ישראל לדבר בשבח עצמם מתבאר, אם כן, מתוך הדברים האמורים.

האחד - אהבת האמת. כמובא בדברי המהרש"א - "שלא יהא שונה הברייתא בטעות אמרו כן", שלא "תתבזה" מידת הענוה. שידעו הבריות שיש עוד ענוה בעולם.

והשני הוא, כפי הנראה, העיקרי - מצד חינוך והוראה לרבים: ר א ו ל מ ה א פ ש ר ל ה ג י ע ! וכלשון העץ יוסף: "להלהיב ליבות האנשים, שיהיו דבקים בחשק התורה ושוקדים על דלתותיה תמיד"...

זוהי, בלי ספק, גם כוונת רבי נחמן בדבריו: ראו למה יכול ילוד אישה להגיע. הכל - בכח מעשיו והשתדלותו בקודש. אין זו כי אם התעוררות לקנאת סופרים קדושה, שהמסר שלה הוא פשוט - אפשר להתעלות. אפשר להצליח. "והעיקר תלוי רק ביגיעות ועבודות, ועל ידי זה יכול כל אדם לבוא למדרגות גדולות. ואמר: אני יכול לעשות איש כשר (דהיינו בכח ההליכה בדרכיו וקיום עצותיו) כ מ ו נ י מ מ ש !" (חיי מוהר"ן ר"ל).

"ועיקר סיפורו בפנינו דברים כאלה" כותב רבי נתן "היו בשביל קינאת סופרים, כדי שנהיה מקנאים עצמנו במעלתו הגדולה, כדי שגם אנחנו נעשה כמותו ונלך בדרכיו להתיגע ולטרוח ולעבוד ה' כמותו. ופעם אחת סיפר עם אחד מענינים אלו והתפאר לפניו מעוצם גדולת מעלתו והשגתו הגבוהה העצומה וכו' כמו שמתפאר ומתגרה עם חברו בגדולות כדי שיתקנא בו חברו. וזה האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למעלתכם? כי יש לכם נשמה גבוהה מאוד בוודאי. והקפיד רבינו זכרונו לברכה מאוד על זה ואמר: זהו החסרון שלכם, שנדמה לכם שעיקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם. כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי, להיות כמוני ממש. כי העיקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת" (שיחות הר"ן קס"ה).

רבי נחמן, בהיותו רופא הנפשות הגדול, צריך להודיע על מקצועו, ממש כשם שרופא אומן תולה שלט בפתח ביתו ובו רשומים התמחותו ומידת מקצועיותו: רופא זוטר, בכיר או פרופסור. ואיש לא יחשוד בו, בעקבות הצבת השלט, בגאוה. רבינו טורח לציין שהוא איננו "עוד צדיק", כי אם פרופסור ורופא נפשות מומחה שאין כדוגמתו בעולם. זאת - למען ידעו גם החולים חשוכי המרפא ביותר, שיש כתובת אפילו לשכמותם...



מבחן כניסה

אבל עדיין נשארת בלב איזו תמיהה - ע ד כ ד י כ ך הוא גדול???

אכן, גם להפלגת דבריו צורך ונחיצות, וכבר ביאר רבינו דבר זה בעצמו ו"כמה פעמים חזר בעצמו (על) דברי העולם שאומרים עליו שאין כאן ממוצע. רק או שהוא חס ושלום כמו שהמתנגדים בודים עליו וכו'... או אם הוא להיפך, שהוא צדיק אמיתי, א ז י ה ו א ח י ד ו ש נ פ ל א ו נ ו ר א ו נ ש ג ב , ש א י א פ ש ר ל ש ע ר ב מ ח א נ ו ש י כ ל ל " (חיי מוהר"ן רס"ב).

חוץ מהנחיצות להודיע על עצמו למען ידעו המבקשים אחריו, יתכן גם לומר, שבדברי השבח הללו, הנראים לעיתים כהתגרות, יש גם איזה "מבחן כניסה", שכן ההתקרבות לצדיק והלימוד מתורתו הקדושה הם יתרון רוחני עצום, ואי אפשר להשיגם ללא עמל של חיפוש ובקשה.

כתב רבינו בפירוש בענין הנהגת הצדיק עם העולם (ליקוטי מוהר"ן ס"ג ) "כי לפעמים הוא אצל העולם בחינת מגלה, שמגלה ומקרב עצמו אליהם. ולפעמים הוא בחינת מכסה, שנתכסה ונתעלם מהם, שמתרחק מהם מאוד. ולא די שמתרחק מהם ומתרומם מהם ואינם יכולים להתקרב אליו (אז), אלא שנופלים עליו קושיות ותמיהות, עד שנתעקם ונתבלבל מוחם מחמת שנתרחק מהם מאוד וקשה עליו קושיות ופליאות".

אין ספק כי זהו מבחן. האם אנו מוכנים להתקרב גם לבלתי מובן, גם ללא ברור ואפילו לרחוק מדעתנו ולנשגב מתפישת עולמנו בתכלית?

זהו מבחן לכנותו של האדם ולמידת רצינותו בחיפוש האמת. ובמידה רבה מאוד - מבחן ליכולת ההכנעה וההתבטלות שלו. בלי תכונות אלו בוודאי לא יוכל להיות תלמיד ו"כלי" ראוי לאור הצדיק ולדעתו הקדושה.

"כמים הפנים לפנים". מי שנגוע בגאוה יראה בהתבטאות הצדיק על גדולתו, התנשאות וגאוה, ויפרוש ממנו בכעס ובביקורת. ואילו העניו יכיר בקטנותו מול גדולת האמת, ויזכה לעבור את השער הזה בשלום.

עוד מצאנו בדברי רבינו (ליקוטי מוהר"ן ל"א סעיף ט') "ואלו הארבע בחינות (של "ארבעה שנכנסו לפרדס") הם נמצאים בכל בני האדם הרוצים להיכנס לעבודת ה' ולהתקרב להצדיק והרב שבדור. כי יש מי שהוא נכנס ונתקרב להצדיק, והוא מקבל ממנו דרך ישרה לעבודת ה' לפי מדרגתו וערכו, והוא בבחינת צדיק, בחינות רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום. ויש מי שמתקרב להצדיק ו"מקצץ בנטיעות" וכופר בכל, חס ושלום, והוא נקרא רשע, וזה בחינת "אחר" (אלישע בן אבויה הקרוי "אחר" על שם ששינה מעשיו לרעה) וזה - בוודאי טינה הייתה בליבו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על אחר (חגיגה ט"ו), ועל כן ב ה כ ר ח שימצא בהצדיק את שלו, שימצא דבר שיקצץ בנטיעות על ידו, ועל זה נאמר "ופושעים יכשלו בם", כי הרב בהכרח שיהיה לו שני כוחות הנ"ל".

דהיינו, כי כמו שיש בתורה בחינת "עץ הדעת טוב ורע", ועל מנת לאפשר לאדם בחירה מנוסחים הדברים באופן שיאפשר שגיאה וטעות ("כל הרוצה לטעות - יבוא ויטעה" כלשון חז"ל) כך ממש בדברי הצדיק. "על ידי זה נמצא בהצדיק שני כוחות שיש להתורה: סם חיים וסם מוות, ואפשר למתקרב אליו למצוא בו דבר שיקצץ בנטיעות או להיכנס ולצאת בשלום" (ליקוטי מוהר"ן שם).

הדרך להימנות על אותם שדברי התורה נעשים להם חיים רמוזה בדברי חז"ל: "זכה נעשית לו סם חיים. לא זכה - נעשית לו סם המוות" (מסכת יומא ע"ב). אם "זכה", כלומר זיכך את עצמו, נעשית לו התורה סם חיים. ואם לא הגיע למדרגת "זכה" ולא ניקה את עצמו, (ועל כל פנים את רצונו, שיהיה מכוון באמת אל הקודש) נעשית לו חלילה סם מוות. גם הסיבה לנפילת אלישע בן אבויה, כפי שביארו חז"ל - "טינה הייתה בליבו". הוא לא זיכך את עצמו כראוי ולכן חיפש מה "לא בסדר" בתורה.

"אני איש פלא, ונשמתי פלא גדול", כמו כל התפארותו ושבחיו - הוא, כנראה, אחד מ"שומרי הסף" לקדושת הצדיק. מי ש"זכה" - עובר את הסף הזה בשלום, ואור מופלא נגלה לעיניו. אל אור כה גדול - יחפוץ כל אדם להתבטל. מתיקות כה נדירה וודאי תעורר בנפש כל איש רגיש תשוקה וגעגועים - להיכלל בנשמת הצדיק ולהתקשר אליו לעולמים
*--template: skin_global, Template Part: signature_separator**--template: skin_global, Template Part: signature_separator*

יישר כוח נועם עלה והצלח
צריך להבין נקודה אחת לגבי רבי נחמן מברסלב ואת זה הרבה חסידי ברסלב לא קולטים
אי אפשר להיות חסיד של רבי נחמן אם אתה לא מקושר לצדיק שבדור נקודה.

בנושא תיקון הברית הוא אומר איך ניתן לתקן ניצוצי קדושה שהתפזרו
על ידי פגם הברית התיקון הוא שנכנס באדם רוח שטות תאווה לעבירות והוא מתנגד בכל כוחו וכך זוכו להעלות ניצוצות שהתפזרו


היה לי אתמול חלום מאוד משונה בחלום היו לי מספר נסיונות באמונה שהתגברתי עליהם הכל באותו חלום
חלמתי שהייתי בכלא ועברתי ייסורים ובאו לצלם מהטלויזיה ולפני שהלכתי איתם אמרתי ששכחתי לקחת את התפילין מהתא ושאלו אותי אחרי כל הסבל שעברת אתה עדיין מאמין ואמרתי בנחישות שחוץ מהשם
יתברך אין שום דבר בעולם הכל דמיונות והוא הדבר היחיד שאמיתי בהמשך החלום הראו לי מספר נשים
בטלויזיה והתעצבני למה מראים לי דברים לא צנועים ובסוף החלום שלחו אותי לאיזה משרד לידי התישבה בחורה והניחה את ידה על רגלי והסברתי לה שזה אסור לפי דרך התורה ואני מתנגד לזה

כך ידוע ומקובלנו שכאשר אדם מתעסק בתיקון הברית באה ימח שמה לנסות את האדם אל תתבלבל מזה ההפך הוא אשריך שעברת את הניסיון
חזק וברוך על ה והצלח

יש בצפת רב אחד שהוציא כנגד הרבי נחמן וספריו חוברת שבה הוא גם מביא ציטוטים מעין אלו, ועוד ועוד, ובקיצור משפיל שם את ברסלב ואת הרבי נחמן עד עפר. כלומר: מוכיח שם עד כמה דרכם היא טעות אחת גדולה, ולא יותר מזה! מצטער שאין לי אותה כרגע. אבל מי שיוכל להביא ממנה ציטוטים, תבוא עליו הברכה.
הבנתי ש3ברית דוקא תומכת בו ובברסלב, ואף לומדת את ליקוטי מוהר"ן. אם יש לה סנגוריה, שתבוא פה ללמד.
ותאמינו לי, אני סובר שזה בסה"כ איזה חוג מסוים [לא רציתי לכתוב 'כת', כי ראיתי את הבלגן ש'המשקיף' עשה מזה שכתבו ב'יתד' על 'חב"ד' שהם 'כת'] שצריכים להחזירם בתשובה שלימה. ומהר! ואם לא... ה' ירחם עליהם.

_________________

לא פה יעלו קטעים מהחוברת המתועבת הזאת כל קטע כזה שיעלה ימחק אוטומטית
אותו רב לא ראוי להיקרא רב וזה בלשון המעטה
דבריו כנגד קודש קודשים רבי נחמן מברסלב
על הדור הזה נאמר חוצפה יסגי ועליו נאמר הדבר
רבי דוד אבוחצירא שלאורו אנו הולכים(הכוונה אליי)
אמר שאסור לקרוא את החוברת הזאת שהיא מכניסה הרהורי כפירה
וגם הרב עובדיה יצא נגד הרב(?) הזה