שאלות ותשובות ביהדות!!!

שאלה:
שמעתי שיעור בו התבטא הרב ביחס להרצל - "עבד ה' הרצל זכר צדיק לברכה". האם נכון ויש מקום ליחס זה כלפיו למרות כתביו הרבים ביומניו שנוגדים דברים רבים ושורשיים ביהדות (כגון: שלא מל את בנו, הציונות אין לה דבר עם הדת וכו')?

תשובה:
לא זכור לי התייחסות מעין זו. היחס להרצל הוא מורכב. הרב קוק חידש לנו שלפעמים הקב"ה שולח נשמות כלליות שפועלות דברים גדולים ומעלתם אינה תלויה בכוונתם אלא בזכות שנתגלגלה מכוחם. על ידי הרצל התגלגלה זכות גדולה שצדיקים רבים היו רוצים שיזכו לכך.

הביטוי עבד ה' וזכר צדיק לברכה בדרך כלל מתייחס למעשיים הבחיריים של האדם שעושה מצד בחירתו החופשית. עיקר היחס שלנו להרצל מצד הדברים הכלליים שנתגלגלו על ידו.

שאלה:
בשמיטה נהגנו להחמיר לאכול אוצר בי"ד ולא היתר מכירה בירקות ופירות. חבר טען שבגלל שאין איסור ספיחין בפירות, שהרי בכל מקרה יגדלו על העץ שלא כמו ירקות אותם יש לשתול, לכן אם אוכלים בבית בו מגישים פירות היתר מכירה, אפשר להקל ולאכול.
האם יש הגיון בדבר?

תשובה:
ההיגיון הוא שאיסור ספיחין בירקות הוא איסור אכילה ואילו בפירות אפילו שגודלו באיסור אינם נאסרים באכילה. ברור שלכתחילה יש להוסיף קדושה ולאכול פירות שיש בהם קדושת שביעית.

חג כשר ושמח
הרב יהודה הלוי עמיחי

שאלה:
ראיתי שהונחה כף בשרית על מחבת חלבית חמה כדי להוציא בעזרתה חביתה. מה דין הכף ומה דין המחבת?

תשובה:
בדרך כלל בדברים כאלה נראה לי שזה מה שנקרא בלשון ההלכה נ"ט בר נ"ט (= נותן טעם בר נותן טעם) דהיתר, ונותן טעם לפגם. בדרך כלל אנחנו תמיד יוצאים מנקודת הנחה שהכלי אינו בן יומו. לא נראה לי שבמקרה כזה צריך לחשוש. לא שמותר לכתחילה לעשות את זה, אבל זה לא אוסר את הכלי ולא צריך להכשיר אף אחד מהם.

שאלה:
המילה "שונאך" בפסוק "כי תראה את חמור שונאך" מתייחסת רק ליהודי שנוא או גם לערבי וגויים אחרים?

תשובה:
רק ליהודי. על שאינו יהודי אין חיוב.

שאלה:
זמן רב התלבטתי מה ההבדל בין עשייה יצירה ובריאה. בראשית ברא אלוקים, וייצר את האדם, וירא אלוקים את כל אשר עשה?

תשובה:
הרמב"ן, בפירושו לתורה, אומר שבעברית – לשון הקודש – המילה "בריאה" היא זו שהונחה על הוצאת יש מאין. לא תמיד זה כך, לפעמים היא באה גם בהוראה אחרת, אבל אין לנו ביטוי אחר להוצאת יש מאין. "יצירה" פרושה הוא שהחומר כבר נמצא, ולאחר מכן מהחומר הזה יצרו דבר כלשהו. לדוגמה – מפלסטלינה אפשר ליצור כדור ואפשר ליצור ממנה גם קוביה, זה נקרא "יצירה" החומר נמצא. "עשיה" היא כשהחומר כבר נמצא וגם הצורה – שיפוץ ותיקון להשלמת הדבר מכונה בשם "עשיה". מפרשי המקרא אומרים שכך הוראת המילים האלו.

שאלה:
לכבוד
מעלת הגאון הגדול
הרב דב ליאור שליט"א

כיון שלפי הקבלה מי שחייב ממון או מי שחייבים לו חוזר בגלגול כדי להשלים החוב ,האם מכאן ניתן להסיק שמי שחייבים לו כדאי לו למחול על החוב כדי שלא יחזור בגלגול? זה לא נשמע נכון שהצדק יעשה בצורה כזו שהנפסד גם הוא יחזור בגלגול?

תשובה:
אני חושב שעל סמך דברים כאלה אנחנו לא יכולים לפסוק הלכות למעשה. החוכמה הפנימית הסבירה את פעולת ההשגחה האלוקית בעולם, והגלגול זו זכות כזאת שמזכים את האדם לתקן את עצמו, אבל לא שאנחנו נקבע על סמך זה מהלכים בעולם העשייה שלנו. אנחנו צריכים לעשות על פי הנגלה. אדם שרואה שבאים לגנוב רכוש מהחצר שלו, האם הוא צריך להפקיר את הרכוש כדי לא להכשיל את הגנב באיסור גזילה? אנחנו פוסקים "הלעיטהו לרשע וימות" הוא לא חייב לוותר על ממונו. אתה לא חייב לוותר על הממון שלך, לא מובא בהלכה חיוב כזה. מותר לך למחול, אבל אינך חייב לעשות את זה.

שאלה:
בגינתנו ישנו עץ שסק בן שנים רבות, ובשונה משאר עצים של תפוזים וקלמנטינות עץ השסק הוא לנו למטרד מכיון שהוא מלכלכך בפירותיו ובעליו. אנו לא משקיעים בעצי הפירות שבגינתנו, זה כבר קיים מהדיירים הקודמים. עכשיו אנחנו רוצים גם לרצף חלק מהגינה לצורך שימוש ברחבה למשחק לילדים ולעשות סוכה בסוכות.
האם מותר לנו לעקור את העץ מן האדמה או שמא אנחנו צריכים "להיתקע" איתו (זה ממש מצער אותנו)?

תשובה:
אם אפשר להעביר את העץ עם הגוש למקום אחר, יש לנהוג כן.

בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי

שאלה:
כשאני בודקת תמר יש מתחת לקליפה לפעמים התגבשויות קטנות לבנות, כמו נקודות לבנות , לרוב בראש התמר, לפעמים גם סתם סביב. האם זה התגבשות סוכר או דבר שאסור למאכל?

תשובה:
בדרך כלל זה סימן של התגבשות סוכר שאין בה חרקים ומותרים באכילה, אלא א"כ רואים קורים או הפרשות של חרקים, אבל הלבנים הקטנים הם בד"כ התגבשות סוכר.

בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי

_________________

שאלה:
הכנסתי לתנור תבנית עם עופות. אחרי שנאפו הוצאתי והכנסתי תבנית של דגים, האם יש עם זה בעיה?

תשובה:
מכיון שאיסור בשר ודגים לא מהווה כיום סכנה אלא הוא רק מחמת המנהג, לדעת החתם סופר מותר.

_________________

שאלה:
לקמן העתק של שאלתי הקודמת ותשובת הרב:

שלום לכבוד הרב, ראיתי בתמונות שהרב קוק זצוק"ל היה הולך בלבוש יהודי מסורתי. ורציתי לשאול מספר שאלות: 1) ממתי הפסיק הציבור הדתי לאומי ללכת בבגדים המסורתיים וללכת בלבוש כמו החילונים. 2)האם היה עדיף לעזוב את הלבוש היהודי המסורתי ולהתחיל להתלבש בלבוש כמו הגויים? (חולצות טישרט מפוקס וכו'... והייתי בחו"ל וראיתי שאין שום הבדל בלבוש בין איך שאנו מתלבשים לבינם) 3)בעניין הכיפה הסרוגה, ממתי התחילו ללבוש כיפה סרוגה, ולמה עזבו את הכיפה השחורה ועברו לכיפה הסרוגה. ראיתי ששאלו בעניין הזה אבל לצערי לא שמתי לב לתשובה לשאלות הנ"ל. (בקצרה: ממתי חל השינוי, בנוגע לכיפה וללבוש, והאם היה טוב או רע לעשות את השינוי ומדוע) תודה רבה.

תשובת הרב: שלום לך, שינוי הלבוש אינו עניין דתי או דתי לאומי, במשך כל הדורות שינוי היהודים את לבושם לפי המקום והזמן בו חיו. ולא דומה הלבוש היהודי של יהודי גרמניה ימי הביניים ללבושם בעת החדשה, ולא דומה לבושם של יהודי ספרד בספרד ללבושם לאחר שגורשו מספרד ועברו לגור בארצות אחרות, וסיגלו את הלבוש שהיה נהוג שם, ועוד ועוד. לכן טעות היא לחשוב שהיו בגדים "מסורתיים", כלומר בגדים שנהגו יהודים ללבוש אותם על פי המסורת. ולכן גם לא הייתה שום משמעות לשינוי צרות הלבוש בדורות האחרונים. נכון הוא שהציבור החרדי דבק, בדורות האחרונים, בצורת לבוש מסויימת, מסיבות אידאולוגיות של מלחמה בריפורמה וכן כדי להגדיר את עצמם ביחס לאחרים, אך גם לבוש זה היה חידוש ביחס למה שנהגו לפניו. כמובן שהעיקר הוא לא הלבוש אלא מה יש בתוכו, כלומר, איזה אדם שוכן בתוך הבגדים הללו, יהיו בסגנון הישן או החדש. ויש חדש שהוא מלא ישן, ויש ישן שאפילו חדש אין בו. ודי לחכימא. כל טוב, הרב אוריאל טויטו.

שמחתי לקבל את תשובת הרב ואני מודה לרב מאוד על הזמן שהקדיש לי.

מתשובת הרב אני מבין, שבמשך כל היסטורית העם היהודי הם שינו את מלבושם בהתאם לאופנה הסובבת אותם בקרב הגוים,
כמו שכתב הרב: "ועברו לגור בארצות אחרות, וסיגלו את הלבוש שהיה נהוג שם, ועוד ועוד"
ואני לתומי חשבתי שישראל נגאלו ממצרים בזכות שלא שינו שמם לשונם ומלבושם.
אז רק בזמן גלות מצרים שמרו היהודים אפילו על מראה חיצוני מובדל ולאחר מכן עשו בדיוק ההיפך ובכל מקום שהיו הלכו לפי צו האופנה של הגויים, וסיגלו את הלבוש שהיה נהוג שם?
ואני הייתי בטוח שהיהודים בכל שנותם דווקא הבדילו עצמם מן הגויים בכל רמה אפשרית, גם בלבושם.
כמו שכותב הקצשו"ע:
"אין הולכין בחוקות עובדי כוכבים ולא מתדמין להם, לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן".
אם כן איך הדברים מסתדרים עם דברי הרב?
שאלה נוספת: בנוגע למציאות עצמה, כמו שהרב אומר שמעתי גם שהלבוש של החסידים היה פשוט הדמות ללבוש של הגויים באזורם באותה תקופה.
אלא שמעודי לא ראיתי תמונה של גוי לבוש בחליפה ארוכה ושטריימל, אז מהיכן נובעות הטענות הללו?
(שמעתי גם טענה מגוכחת שגם הניגונים החסידיים הם בסה"כ שאולים מהניגונים הכפריים העממיים שם שזה לדעתי סילוף עמוק...)

ועוד שאלה, הרי בזמן הרב קוק זצ"ל איזה גויים התהלכו בשטריימל על הראש, אם כן מדוע לא שינה את מלבושו כדרך כל בני העולם?

אני מקווה שאני לא מטריד את הרב בשאלות הללו אך אלו שאלות שהתשובה עליהן חשובה לי.

תודה רבה





תשובה:
ודאי שיהודים בכל הדורות שמרו על המיוחדות שלהם, ועם זאת הושפעו מהסביבה שחיו בה. לא טענתי שכל אופנה חדשה מיד קפצו היהודים ולבשו כמוה אבל בהחלט הייתה השפעה. הרי ודאי שאברהם אבינו לא הלך עם שטריימל וחליפה, וגם לא רבי עקיבא ולא רשב"י תלמידו, וגם לא רב האי גאון, וגם לא רש"י ורבינו תם. פשוט בזמנם כלל לא היו כובעים כאלה. ומה שאומר המדרש שהיהודים במצרים לא שינו את לבושם הכוונה שהם לא סיגלו להם לבוש שאינו צנוע או לבוש של עבודה זרה כמו שהיה למצרים, וכן שהיו מקפידים שמלבושם יהיה ניכר שהם יהודים, אך כלל לא ברור שלא הושפעו גם מסגנון הלבוש הגויי, אדרבא, בתורה מסופר שהם שאלו בגדים ושמלות מן המצרים כדי ללבוש אותם ביום מתן תורה.

כמובן שמה שמובא בהלכה שלא מתלבשים כמו הגויים, אין הכוונה שאם הגויים לובשים חולצה אז אנו נלך בלי, הכוונה היא שאסור ללבוש בגדים על מנת להדמות להם ולהראות כעובדים את הבלי דתם, אך ללבוש בגדים הדומים לבגדי הגויים - לא נאסר.

יתכן ולא ראית תמונה של גוי עם כובע העשוי מזנב שועל וכד' אך כבר לימדו אותנו חכמנו ש"לא ראיתי" אינה ראייה. ואם אתה לא ראית, אחרים ראו. מכל מקום יש בידינו ציורים וחיתוכי עץ של דמויות יהודיות מאז ימי הביניים ועד היום - ובתקופות רבות, הם ממש לא התלבשו כמו שמתלבשים החסידים היום.

אגב, גם ניגונים חסידיים רבים הם גיור של שירי עם רוסיים, ובדידי הוי עובדא, שארחנו פעם לשבת משפחת עולים שעלתה מרוסיה, שלא היה בביתם שום סימן דתי, ובסעודה שלישית שרנו שירים חסידיים והסבא של אותה משפחה, שהתארח גם הוא, הצטרף לשירה. וכשתמהנו מניין הוא מכיר את השירים - הוא הסביר שאלו מנגינות שהוא מכיר מזמן ילדותו, והוא שר אותם וגם תרגם אותם מרוסית (שירי עם רוסיים).

אומנם כל זה אינו העיקר, וכל לבבות דורש ה', לא את הבגד שמכסה אותם.

_________________

שאלה:
לפני כמה שנים הדרכתי בתנועת נוער ובאו כמה ארסים (קטנים ממני) והציקו לחניכות שלי, ותוך כדי דיבור איתם כנראה שפגעתי באחד מהם ליד כולם (חברים שלו צחקו עליו). הילד הזה כבר גדל ואני לא יודעת אם הוא זוכר אותי או את המקרה למרות שאז הוא נפגע. האם אני צריכה לבקש ממנו מחילה? ואולי הוא בכלל לא זוכר אותי.

ועוד באותו נושא- לפני שנתיים בחור אחד אמר לי מה שהוא מרגיש כלפיי והתייחסתי אליו די בקרירות לטווח ארוך.. (כדי לא להשלות אותו) ונראה לי שהוא נפגע. לא מזמן הבחור ב"ה התארס יש עניין לבקש ממנו סליחה?

תשובה:
אם הזכרת המקרה תגרום לו עוגמת נפש עדיף שלא להזכיר כלל, שכן ודאי אין הוא מקפיד על מה שאינו זוכר. ואין טעם לשוב ולצער אותו שנית. גם ביחס לבחור, לא התכוונת לפגוע בו, אלא להציב גבולות, וכעת שהוא מצא את שחיפש עדיף לא להזכיר כלל שפעם הוא רצה בקשר איתך.

_________________