תורה משמיים: סיפורו המדהים של איתן מקיבוץ משאבי שדה

איתן נולד בקיבוץ משאבי שדה בנגב באמצע המדבר. הרבה מילדותו עבר במדבר הצהבהב. כבר בתור היה ילד נעלם למדבר הסמוך לפרקי זמן ממושכים, שם נהג להתבונן בצמחים ובחיות הזעירות שרחשו במדבר הצהוב. הוא גם אהב את הבדידות. בגיל 15 הפסיק ללמוד ועבד עם טרקטור בשדות לבדו במשך שעות רבות. גם בצבא בתור טנקיסט במדבר סיני היו לו שעות בדידות רבות.

לאחר הצבא התגלגל לידיו הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע" של רוברט מ. פירסינג. הספר הציג עימות בין הגישה השכלית הקרה לגישה ההומאנית הרגשית. המחבר היה פרופסור לפילוסופיה שלא הסתדר עם הגישה השכלתנית הקרה של האקדמיה, ובכלל הגישה המערבית. המוטו של הספר היה שלא בני האדם מחפשים את האיכות, אלא האיכות ממציאה אותם ואת העולם כולו. כל הספר הוליך לקראת ההארה הזאת. זה נגע לליבו מאוד והיווה עבורו הוכחה לכך שאלוקים קיים, שהוא הטוב המוחלט שברא אותנו ואנחנו צריכים ללכת אחריו.

הספר גרם לאיתן ולחבר מקיבוצו בשם עמוס לחפש שיטות רוחניות וכתות למיניהן. הוא קרא את קרלוס קסטנדה ואת "החיפוש אחר המופלא" של פ.ד. אוספנסקי, התוודע לזנים למיניהם ולמדיטציות שונות והכל בלוויית סמים קלים. כאשר הגיע לכת כלשהי היה בטוח שהיא האמת עד שמצא כת יותר טובה...

במשך שלוש שנים הסתובב עם תרמיל בישובים רבים בארץ במסע גשמי ורוחני, החל מקיבוץ סמר הסמוך לאילת ועד מצפה לבון מעל כרמיאל בצפון. נסיעה למסע קצר באירופה גרמה לו לסלידה עמוקה. כאשר יצא מהמטוס שנחת בלוד והריח את ריח פריחת ההדרים, אמר לעצמו: 'איתן, אתה לא עוזב יותר את ישראל!' לא היה לו צורך לנסוע למזרח מפני שהיה לו ברור שהבורא ממציא אותו כל רגע בכל מקום שהוא, ואין צורך לנסוע רחוק לשם כך.

בגיל 25 הגיע לירושלים שמאוד אהב. היו לו חיים טובים ומסודרים. הוא עבד כברמן בבית קפה, הייתה לו חברה מלצרית שעמה התגורר ליד שוק מחנה יהודה. ושניהם עסקו באמנות.

בשלב מסוים הגיע לכת לא ידועה בשם "כף" עם שיטת מדיטציה מיוחדת שפעלה באזור גבעת מרדכי בירושלים. בשאלון הכניסה נשאל: מה המוטו שלך בחיים? הוא כתב "תודה" מבלי להבין בדיוק מדוע. הכת הייתה קשורה לנצרות באופן עקיף.

נשיא הכת, שהיה מדען בגבעת-רם, השביע אותו שיהיה חבר נאמן בכת. לא הייתה לאיתן בעיה שהם קשורים לאותו האיש. הבעיה היחידה שהייתה לו הייתה עם היהדות. בכל חיפושי הרוחניות היה בטוח בדבר אחד: שהרוחניות לא נמצאת ביהדות. הוא גדל בחברה קיבוצניקית-שמאלנית שהתלוצצה מהיהדות. היה לו ברור שהיהדות חשוכה לחלוטין ואין בה טיפה אחת של אור.

איתן למד לתרגל בכת מדיטציה דיבורית, שארכה רבע שעה ביום, והגיע למפגש שבועי. רבע השעה כללה שלוש חלקים: חמש דקות שיחה עם ישות רוחנית נעלה ביותר. לכל יום הייתה הארה מיוחדת וליום שבת הארה כללית. מאוחר יותר הבין שהם לקחו את ההארה היומית משבע ספירות הקבלה - חסד כנגד יום ראשון, גבורה כנגד יום ב' עד למלכות בשבת, שם כל הטוב מתגשם. הכל הולבש במילים אחרות.

בבוקר קם ולאחר מקלחת ישב בזקיפות על כסא עם ידיים צמודות. הוא שוחח 5 דקות עם הישות הנעלמת בכל מה שקשור לענייני חסד. התכלית של השיחה הייתה להיות אדם טוב יותר. ב-5 הדקות הבאות היה עליו לשתוק, ואילו בחמש הדקות האחרונות היה עליו לדבר בשם הישות הרוחנית העליונה, כלומר שאלוקים מדבר כביכול מתוך גרונו. הוא עשה זאת בתמימות גמורה, ובאמונה שאלוקים עונה לו מתוך עצמו.

כך מצא איתן את עצמו מנהל שיחות בנוסח: "קשה לי להיות אדם טוב. אני לא מסוגל לתת וכו'". לאחר מכן שתק 5 דקות ואחר כך ענה לעצמו במילים כמו: "בני אהובי, הרצון שלך לתת הוא מאוד חשוב וכו'".

איתן היה בשיא פריחתו באותם ימים – הוא הפסיק עם הנדודים והחיפושים הרוחניים, הייתה לו עבודה טובה וקבועה, חברתו השתתפה אתו בפעילות הכת. היו להם חיים רוחניים, וחברים אמנים. לא היה חסר להם כלום.

יום אחד התעורר איתן ליד ביתו הסמוך לשוק מחנה-יהודה. באה לו מחשבה שעליו לשבת בחדר הקטנטן שהיה בו כסא. באותה עת היה לבדו וחש צלול לחלוטין. הוא לא חשב לתרגל את המדיטציה. אחרי דקה של שלווה עמוקה ראה בעיניים פקוחות איך משתלשל מהתקרה ספר גדול עשוי מעור בגודל של 50 ס"מ על 70 ס"מ , צבעיו מרצדים כמו צבעי הקשת, וכתובה עליו מילה אחת: ת ו ר ה

הספר ירד בעדינות עצומה מהתקרה. המראה היה גשמי, לא חיזיון מתעתע. איתן חש בתענוג עילאי. זה היה מאוד נעים, עדין, מרגיע ומשמח. לאחר כעשר שניות הספר נעלם.

משום מה, המראה לא השפיע על איתן במשך היומיים הבאים, פרט לכך שראה את מזוזת חדר השינה שלו והתעורר בקרבו איזה רגש כלפיה. אבל הוא לא ייחס לכך חשיבות כלשהי ולא קישר זאת למה שראה.

לאחר יומיים עלתה בליבו מחשבה לבקר ידידים ברחוב סמוך. הוא הלך אליהם וראה בדרך מגרש חניה ובקצה שני ידידים אחרים שלו משוחחים ביניהם. הוא הלך לכיוון שלהם וכאשר הגיע לטווח שמיעה של שני מטרים, שמע אחד אמר לשני: "... לפני יומיים היה חג מתן תורה..."

באותה שנייה חיבר את האירוע העל-טבעי למה שנאמר כעת, ואמר לעצמו מיד: "איתן, אתה ראית ספר תורה בחג מתן תורה. קיבלת את התורה. מעכשיו תדע לך שהתורה אמת!"

איתן אפילו לא שוחח עם הידידים הללו. מאז החל לשנות את כל אורח חייו בהדרגה. אף אחד לא הבין מה קורה לו, כולל הוא עצמו. שנים של חיפושים בכתות זרות ויחס של סלידה מוחלטת ליהדות שינו כיוון במאה ושמונים מעלות במראה מופלא של עשר שניות ושיחה אקראית של משפט אחד.

הוא שם כיפה בוכרית על ראשו וחיפש ישיבה. לחברה שלו, שבאה מבית דתי, הייתה התנגדות עזה לשמוע על הדת והם נפרדו. הדברים עדיין לא היו ברורים אצלו לגמרי. בתחילה הלך עם תנ"ך יחד עם הברית החדשה ועם ליקוטי מוהר"ן שקיבל מאיזה חבר, עד שהבין את ההבדל התהומי. לאחר חיפושים הגיע לישיבת "לב יהודה" של ברסלב, שמאוד התאימה לו, ובפרט דרך ההתבודדות. כשהתחתן עבר ל"חוט של חסד" בראשות הרב שלום ארוש. הוא זכה ללמוד שם שתכליתו של היהודי היא באמת לומר "תודה", כפי שרשם בשאלון של הכת מבלי להבין מדוע.

מקור: http://www.breslev.co.il/articles/תורה_משמים/אור_חוזר/סיפורים_מהחיים.aspx?id=12103&language=hebrew