מסופר על ר'יצחק אייזיק מזידיטשוב זצ"ל, שנכדו הבכור חלה פעם במחלה מסוכנת. אביו סנדר ליפא, בנו הבכור של הצדיק, הזכיר את החולה לפני אביו-אך המחלה לא נעלמה.

באחד הימים בא אל הצדיק שליח מיוחד ובפיו הודעה, כי החולה הגיע עד שערי המוות. הייתה זו שעת לילה מאוחרת, שעה שבה נוהג הרבי לעסוק בעבודת הקודש בחדרו ואיש אינו רשאי להכניס פנימה בזו העת, אף לא בניו.

נאספו בני הצדיק וחככו בדעתם מי ילך להודיע לאביהם על מצבו החמור של הנכד. לבסוף הוחלט לשלוח אליו נכד אחר את הילד יהודה צבי, שלימים היה הרבימדולינא, ידעו בני הצדיק כי אביהם מחבב מאד את הילד הזה.

כשבידיו פנס, טיפס הילד יהודה צבי במדרגות המוליכות לחדק התבודדותו של הסבא הצדיק. בהגיעו לפתח השתעל. לקול השעול קם הצדיק ממקומו ופתח את הדלת ושאל: "נו?"

הילד הקטן שהצטיין בפיקחות מרובה, השיב: "באתי לבשר לך סבא, שמצבו של נכדך החולה משתפר והלך, וצריך אתה לבקש רחמים שיוטב לו!" צהלו פניו של הצדיק והוא רמז לילד להיכנס לחדרו. מהר אל אחד הארונות ונטל משם מלא הכף עשבי תה. "את התה הזה"- אמר בהושיטו " יבשלו ויתנו לחולה לשתות. יזיע החולה והמחלה תחלוף, כלא היתה"

ואכן ,נשלחו עשבי התה אל ביתו של החולה, ולאחר שעות אחרות כשבא התה לפיו, נתרפא החולה כליל.

ביום שלמחרת נכנס החולה, רבי סנדא ליפא, אל החדר של אביו כדי לבשר לו על החלמתו של בנו.

הוכיחו הצדיק ואמר "עלייך ללמוד פרק בהלכות חסידות אצל נכדי הקטן, יהודה צבי. בעוד אתה הוספת לי צער על צערי, השכיל פעוט זה להחיות את נפשי בבשורה טובה, והודות לכך נחה עלי הרוח להביא לחולה רפואה שלימה.."

עלינו לחשוב על כל מילה ומילה היוצאת מפינו, בין בטוב ובין ברע.. כי ברגע שאדם נכנס לבישור בשורה מסויימת, הוא עלול לאבד קורות מילותיו ואפילו להגזים בדיבורו וליצור אבק רכילות או לשון הרע..

הנכד הקטן לא רצה להיכנס עם סבו לוויכוחים ומצבים לא נעימים, פחד שגם ישגה במילים לא נכונות ותואמות למצבו של החולה.

לכן החליט למסור זאת בדרך עוקפות. וכשם שהלשון הנקיה של האדם משפיעה לכל גופו קדושה וטהרה, כן חלילה אם מנבל את פיו בלשון הרע. הרי הוא משפיע לכל גופו.

אם יודיע בשורה טובה לחבריו, מהר ימהרנה לו וחייתה נפשו בגללו ולמצווה תחשב לו ותבטל מעליו כל דברי רכילויות שהוציא מפיו, כי כשם שאתה מתקן במילים בעולם הזה, ימחקו לך מילים בעולם הבא. ומה גם לאיש צדיק שהגורם-תחייה דעתו.

 
מוסר
ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בענין מזונו, כמו שכתוב "ועפר תאכל כל ימי חייך", כך בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה". וזה לשונו: ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת. ומסיים שם בסוף דבריו, שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת.
ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע.
ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחבירו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקויים הברכה על ידי זה

כתוב בקהלת (ט' ט') "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי הבלך וגו' כי הוא חלקך בחיים". "אשה אשר אהבת" הוא רמז על התורה, והזהיר לנו הכתוב שלא לחסר יום אחד מהתורה, כי הוא חלקנו בחיים. ואמר "הבלך", לרמוז כי רק מי שמכיר שבלי לעשות את שליחותו בעולם הרי הוא חי חיים של הבל, אדם כזה נוכל לקוות בו שינצל ימיו ולא יכלם לריק.
כלל הדברים: כמו שהעשירים הגדולים שיש להם שטרות על סכומים גדולים שומרים על שטרות אלו מכל משמר, כך על האדם לעמוד על המשמר לשמור ימיו ושעותיו. כל כל יום שהולך לטמיון, הוא כאבידה שאין להחזירה.
רווח נוסף יש לאדם ששומר את דיבורו. שבכל עת שרוצה לדבר, אבל שותק כיון שחושש שיש בדברים חשש איסור לשון הרע וכיו"ב, נחשב לו למעלה כאילו קיים מצוה של ממש. וכמו שאמרו חז"ל (מכות כ"ג.) "ישב אדם ולא עבר עבירה שבאה לידו, נותנין לו שכר כעושה מצווה", ויתווסף לו על ידי זה בשנה כמה אלפי מצוות

הלכות לשון הרע, כלל ב', הלכה ט

כל מה שמותר לספר לשון הרע שסופר בפני שלושה, הוא רק לעניין שאין איסור על האמירה בעצמה. אבל אסור חס ושלום להוסיף מילה אחת, או להטעים את הסיפור לשומע. כיון שמקלקל בדבריו יותר ממה שהיה אילו היה נודע הסיפור לבד על פי הסברא של סיפור בפני שלושה מתפרסם מעצמו. ועוד שכשמטעים את הסיפור, מוכח שמקבל את הדבר לאמת.

הלכות לשון הרע, כלל ב', הלכה י

ודע עוד, שכל ההיתר של סיפור שסופר בפני שלושה, הוא דווקא מצד המספר. אבל אם מצד השומע הוא יודע שהשומע יקבל את הסיפור בתור אמת, וייתכן שיוסיף דברים לגנאי, לאדם כזה אסור לספר שום רמז של גנאי על חבירו בשום אופן. והמספר לאדם כזה עובר ב"לפני עוור לא תתן מכשול". וכל זה שכתבנו שאסור לספר הלאה, אסור גם לספר שסתם נשמע כך על איש פלוני, גם בלי לספר בשם המספר הראשון.
ולפי כל הפרטים שאמרנו, רואים כמה יש להתרחק מקולא זאת של לשון הרע שסופר בפני שלושה, כי אין כמעט מקרה במציאות שיושלמו כל הפרטים.


ואחרי כל זה חשבתי על רעיון אדיר הרי שנשמר כל היום מדיבור של לשון הרע זה טוב אבל לא כל כך מציאותי
אבל שעה ביום מי לא יכול לשמור על עצמו ששעה אחת ביום שלא לדבר לשון הרע
כמה שכר מובטח לו כמה מצוות זה בשנה אין לשער
אז כל מי שמוכן לקבל על עצמו שעה אחת ביום לא לדבר לשון הרע יכתוב בהודעה שלו באיזה שעה הוא קיבל על עצמו לא לדבר לשון הרע
אני מקבל עלי מ 08.00-9.00 בבוקר

אבל כדי שנדע איך מה לא לדבר צריך ללמוד כל יום לפחות שני הלכות לשון הרע וזו זכות גדולה הנה הקישור
בואו נתחזק בשמירת לשון הרע אשריכם ואשרי חלקכם

http://www.netsor.org/

בין הנרשמים יחולק פרס של 24 מיליון