על הבבא סאלי ואור החיים הקדוש

אם אנו רוצים שאחרים יכבדו את התורה. אנחנו צריכים לכבד אותה בכל כוחנו. הזכרנו מקודם את האור החיים הקדוש ומדרגתו החשובה. נזכיר עוד מעשה שלו להבין איזה כבוד היה לו כלפי אור החיים הקדוש. וכמו שמסופר על אור החיים הקדוש שהיה הולך על ארבע כשעלה לקברו של רשב"י מרוב כבוד שנקט כלפיו. כך היה נוהג כבוד אליו הבבא סאלי עליו השלום. בכל ערב שבת היה יושב אחרי חצות היום בפתח חצרו, כמי שמחכה לאורח חשוב במיוחד. והיה לומד את אור החיים על הפרשה לפני שהיה מקבל את השבת. לא מתפלל מנחה של שבת קודש עד שיגמור כל אור החיים על הפרשה. הייתה לו ידיעה באור החיים הקדוש הפלא ופלא. פעם אחת היה חכם אחד שכתב על אור החיים הקדוש שנעלמה ממנו איזה גמרא או שלא הבין אותה כל צרכה. אותו חכם ביקש ממני הסמכה על ספרו זה ולא נתתי לו. אמרתי בליבי שזאת עזות מצח לכתוב כך על צדיק כל כך עליון. לא עניתי לו, אני לא חייב לענות לכל מכתב. הלך אותו רב להרה"ג רפאל עבו זצוק"ל וקבל עלי שלא נתתי לו הסכמה. שאל אותי הרב ואמרתי לו שלפי דעתי אותו חכם טעה והפירוש בדברי אור החיים הקדוש כך הוא. אמר הרה"ג רפאל עבו זצוק"ל לאותו חכם: אף אחד לא יכול על הרב אליהו, רק בבא סאלי. לך לבבא סאלי. הלך אותו רב לבבא סאלי וסיפר לו את המעשה. שאל אותו הבבא סאלי למה הרב אליהו לא נתן לך הסכמה? ענה אותו חכם ואמר את הסיבה שבגללה לא כתבתי לו הסכמה. קם עליו הבבא סאלי ואמר לו: איך העזת לכתוב כך על האור החיים הקדוש? לך לך!. שאל אותו חכם בפחד. "לאן אלך?" אמר לו הבבא סאלי. "לך לקבר". נבהל אותו חכם והלך לקברו של האור החיים הקדוש והחל להתפלל שם.

מאמין שאור החיים הקדוש נגלה עלי?!! אתה אין לך אמונה!!! לא אוכל מלחמך ולא אשתה ממימך!!

הלך מביתי לביתו של הבבא סאלי בנתיבות. ראה אותו הבבא סאלי ואמר לו מיד: אני רואה שלא אכלת ולא שתית ואתה בסכנה. לך לאכול ולשתות ואחר כך תתפלל. אחר כך תגיד לי מה שאתה רוצה. לבבא סאלי הוא לא היה יכול לסרב. אכל, שתה, התפלל, אחר כך הוא קבל לפני הבבא סאלי עלי שאני לא מאמין לו שאור החיים נגלה עליו. אמר לו הבבא סאלי בצחוק: חכם מרדכי הוא לא מרוקאי! אני אגיד לו שזה נכון, והוא יאמין. וכך הווה. מסופר אצל חכמי האשכנזים שפעם אחת היה שוחט שאמר "אור החיים" ולא אמר "אור החיים הקדוש" וראו שזה מחוסר כבוד והעבירו אותו מתפקידו. הם הכירו את גדולתו מדברי הבעל שם טוב שאמר למשיח יש נפש רוח ונשמה. הבעל שם טוב הוא נפש של המשיח. אור החיים הקדוש רוח של המשיח. אם הם היו נפגשים – תתגלה הנשמה של המשיח. הסיפור הזה הוא יסוד להבין כמה חשוב החיבור בין תלמידי חכמים. כמה חשוב שלא יהיה פרוד בין תלמידי חכמים. שאם יהיה חיבור במיוחד בין החכמים מהעדות השונות – תתגלה נשמתו של המשיח.

בהרצאה של הרב ניסים יגן, מספר הרב שהוא הלך לדרוש בפני זוג שאבדו את בנם היחיד.

הבן שלהם "משה סלמה" נפטר בשבת, הוא עשה תאונה עם אופנוע שבו הוא נסע ביום שישי בערב. הרב הלך לנחם את המשפחה. הרב נתן דבר תורה חוצב להבות כשלפתע קמה אחת הנשים בקהל וצעקה לעבר הרב: "למה הוא מת???" , "תסביר לי למה ה' לקח אותו? הוא בסך הכל ילד". הרב ידע שהוא עשוי להיתקל בתגובה קיצונית , הרב בא מוכן ואמר לה: "אינני יודע חשבונות שמים, אבל אני יודע שכתוב בתורה במפורש, מחלל שבת מות יומת" , שוב גיחכה האשה ואמרה לו:

 "אז למה אני לא מתה???" , "אני מחללת שבת והכל אצלי בסדר, מה אתה מבלבל לי את המוח?", באותו רגע קמה מהקהל בחורה בשם "מירי" היא נגשה לעבר הרב ובקשה לדבר בפני הקהל, הרב ישב ואפשר לה לדבר, שימי לב מה היא אמרה: "קהל נכבד אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שקרה לי, אני גם מאמינה שמשה נפטר בגלל שהוא חלל שבת. (כל הקהל המום) לפני שלושה חודשים (מספרת מירי) סבתא שלי באה אלי בחלום ואמרה לי: "מירי, יש לך שכנה שיש לה ילדה בת 8 עם גידול בראש, תגשי לשכנה שלך ותגידי לה שאם היא תקבל עליה לשמור שבת, הגידול של הבת שלה ייעלם תוך פחות מ-6 שעות" , מירי מספרת שהיא הייתה המומה, היא לא ידעה מה לעשות עם החלום הזה, היא פחדה לספר אותו לבעלה, היא אמרה לעצמה בבוקר: "חלומות שווא ידברו" זה סתם חלום.

 למחרת לפנות בוקר שוב חלמה מירי את אותו חלום ובו סבתא שלה באה אליה ואומרת לה: "מירי ביקשתי ממך ללכת לשכנה שלך ולומר לה שאם היא רוצה שהבת שלה תחלים עליה לשמור שבת, היא פגעה בדבר הכי יקר לה' יתברך ולכן ה' פגע בדבר הכי יקר לה, אבל אם היא תקבל עליה לשמור שבת ה' ירפא את הבת שלה תוך פחות מ-6 שעות. מירי כבר לא ידעה מה לעשות, זה כבר התחיל להפחיד אותה, אבל היא לא הייתה מסוגלת לומר זאת לבעלה. בפעם השלישית שהיא חלמה את החלום היא כבר ממש נבהלה, היא שאלה את סבתא שלה בחלום איפה השכנה הזאת גרה והסבתא הסבירה לה בדיוק איפה היא גרה, היא קמה בבוקר וסיפרה את החלום לבעלה, אבל לא היה לה עדיין את האומץ לגשת למשפחה על סמך החלום, בכל זאת לא נעים את יודעת. בפעם הרביעית שהיא חלמה את החלום סבתא שלה אמרה לה: "מירי זאת הפעם האחרונה שאני באה אליך, אין לי רשות לבוא אליך יותר, כל פעם שאני באה אליך בחלום מנקים לי מהזכויות שלי, אבל תדעי לך מירי שאם לא תלכי להזהיר את השכנה שלך ולומר לה שתשמור שבת, הבת שלה תמות והמוות של הילדה יהיה על המצפון שלך את תהיי אשמה במוות הזה. מירי כבר לא יכלה להתעלם מהחלום, היא נגשה מיד לשכנה שלה דפקה בדלת ושאלה:
 "שלום, שמי מירי, יש לכם אולי ילדה בת 8 שחולה במחלה קשה? השכנה פתחה את הדלת ואמרה: "לא" היא נפטרה אתמול בלילה. מירי פרצה בבכי ואמרה לה: "זה לא יכול להיות" היום בבוקר סבתא שלי באה אלי בחלום ובקשה ממני לבקש ממך לשמור שבת, האמא הייתה המומה, היא אמרה שהרופאים התייאשו והם לא נותנים לה סיכוי לחיות, אבל טרם הגיע רופא לקבוע סופית את מותה של הילדה. מירי והאם נסעו מיד לבית החולים, האם בכתה כל הדרך והייתה המומה מהחלום של מירי, מירי והשכנה נכנסו לבית החולים, עמדו ליד הילדה והסירו את הסדין הלבן שכסה את פניה בטרם ייקבע מותה. מירי בקשה מהאם לקבל בלב שלם לשמור שבת, האם קבלה על עצמה בדמעות לשמור שבת והתחילה לבכות,

 ברגע שהאם סיימה לומר שהיא מקבלת על עצמה שבת הילדה שהייתה ללא הכרה, משותקת בכל גופה, התחילה להזיז את אצבעות הידיים, מירי התחילה ללמד את האם במה כרוכה שמירת שבת ובינתיים הילדה מתחילה להזיז את כפות הרגלים, תוך פחות מ-3 שעות הילדה התחילה לדבר, זמן קצר לאחר מכן הילדה בקשה מאמה שתקח אותה לטייל בחוץ. הרופאים היו המומים, ולא אפשרו לאם להוציא את הילדה בטענה שמצבה מסוכן, כעבור מספר רגעים הכניסו את הילדה לצילום C.T וגילו דבר מדהים, הגידול כולו נעלם ! מירי התחילה לבכות והאם התחילה לבכות עוד יותר. כך סיפרה מירי את הסיפור המרגש לפני כל הקהל, מירי היא בחורה שאינה שומרת תורה ומצוות, אבל היא יודעת מה כוחה של שמירת שבת. כל הקהל היה המום !!! אני מקווה שגם את המומה ואני ממש מתחנן לפניך שתחשבי שוב על שמירת שבת ולא תתפתי לפגוע בדבר היקר ביותר לה' יתברך בגלל כמה חברות שהולכות לבלות ולהתבלות בימי שישי, אני יודע שזה קשה, אבל קשה עוד יותר לפגוע בה' יתברך אחותי היקרה, אל תוותרי על הדבר החשוב ביותר שבזכותו עם ישראל קיים 2000 שנה בגלל כמה פיתויים

ר' שלמה התבשר על ידי אליהו הנביא כי הבן שייוולד לו יעשה לגדול בישראל והודיעו כי עליו להמתין ביום הברית עד שיראה אותו. בשנת ה'רצ"ד נולד בירושלים ר' יצחק וביום הברית המתין ר' שלמה עד להופעתו של אליהו הנביא, אך אליהו בושש להגיע. הציבור שנכח במקום לא הבין לפשר ההמתנה ור' שלמה לא ניאות להתחיל בברית. לאחר המתנה ארוכה הגיע לבסוף אליהו הנביא וגילה לר' שלמה כי ניסה אותו לראות באם יחכה לו וכעת הוא זה שישמש כסנדק. בגיל צעיר התייתם ר' יצחק מאביו, אמו ירדה עמו למצרים לבית דודו העשיר (ר' מרדכי פרנסיס) ושם שקד ר' יצחק על התורה והתפילה. בגיל 15 ידע את כל התורה בעל פה ועלה בחכמתו על כל חכמי מצרים. לאחר שנשא לאישה את בת דודו התבודד עם רבו (ר' בצלאל אשכנזי) במשך 7 שנים ולאחר מכן המשיך להתבודד לבדו במשך 6 שנים, לא בא במגע עם איש וביקר בביתו כל ערב שבת. ר' יצחק התקדש והחל לזכות לרוח הקודש ולגילוי אליהו הנביא שלימדו סתרי תורה. בהיותו בגיל 36 אליהו הנביא גילה לו כי בעוד שנתיים יסתלק מהעולם ועליו לעלות לארץ ישראל על מנת להוסיף קדושה על קדושתו ולמסור לר' חיים ויטאל את כל סתרי התורה. בשנת ה'ש"ל הגיע לצפת, לקח את ר' חיים ויטאל אל הכנרת והשקהו ממי הבאר של מרים על מנת שישיג את החכמה העמוקה. תלמידיו כינו אותו – האר"י ר"ת: האשכנזי ר' יצחק ולתלמידיו קראו "גורי הארי". האר"י היה בקי במקרא, משנה, תלמוד, מדרשים, מעשה בראשית, מעשה מרכבה, בשיחת אילנות, שיחת עופות, שיחת מלאכים, הכיר את חכמת הפרצוף, ידע כל אשר אדם עשה ושעתיד לעשות, את מחשבותיו, את העתיד להיות, ידע את חכמת הגלגול, צפה בעיניו בנשמות הצדיקים והתעסק עמם בחכמת האמת. השתטח על קברי התנאים והאמוראים וברוח קודשו גילה את מיקומם של רבים מהקברים.

אני רוצה לספר סיפור ששמעתי על הארי הקדוש את הסיפור אני מעלה מזכרוני אז ייתכן שהפרטים קצת השתנו
אחותו של הארי לא הצליחה להביא ילד והיא התחננה להארי הקדוש שיעזור לה הוא אמר שהוא אינו יכול.
לאחר תחינות רבות של אחותה ושל בעלה בפני הקדוש ברוך הוא היא הרתה כשהיא באה אל אחיה הארי הוא אמר לה
שיהיה לה בן עם נשמה גבוהה אבל הם צריכים להיזהר מאוד אם הם יתגאו בילד הוא יפגע מיד.
הילד נולד לאחר מספר שנים האבא של הילד שמע הורים ששמחים בילדם על לימודם אז האב אמר שהילד שלו הרבה
יותר חד מכולם הוא עילוי ממש באותו היום הילד לא הצליח לדבר יותר הארי הסביר להם את הסיבה לאחר מספר ימים
הילד חזר לדבר לאחר זמן מסוים קרה אותו דבר עם האם והילד התעוור הארי דיבר עם האם וסיכם שהוא לוקח את הילד אליו
לאחר תקופה מסויימת הארי אמר לילד שעליו לעזוב את הבית למקום רחוק נתן לו צידה לדרך
הילד הגיע בדרכו לבית מסוים בו קיבל את פניו אדם בשם דויד וביקש מהילד להישאר עימם הם היו 7 אנשים מבוגרים
הילד גדל ראיייתו חזרה אליו ואחרי כמה שנים דיירי הבית אמרו לו שעליו לעזוב .
הוא הגיע לכפר מסוים והפך להיות עוזרו של האופה הוא היה חרוץ יום אחד הגיע רב העיר אל הטוחן ואמר לו שבתו חלמה
שעליה להינשא לעוזרו או שהיא תמות החלום חזר כמה פעמים ואין ברירה האופה הסביר לו שמדובר בבור ועם הארץ
מעולם לא בירך על מזון או התפלל הרב אמר אין מה לעשות זו גזירה ואני אלמדו תורה
הבחור הלך עם הרב אך יש בעיה קטנה הוא לא היה מוכן להחליף את בגדיו שהיו בלויים בשום אופן ומועד החתונה קרב
באותו יום של החתונה הרב הפציר בו ולא הועיל כלום הוא סירב להחליף בגדים בצהרי היום הגיע לבית אותו זקן שהילד גדל אצלו דוד הרב שמח שהגיע מכר של הבחור ודוד אמר שזה בסדר הוא הגיע עם בגדים עבור הבחור .
בערב החתונה הגיע הארי הקדוש הוריו של הבחור ו7 המבוגרים שגידלו את הבחור אברהם יצחק יעקב משה אהרון דוד ושלמה
7 האושפיזין וההארי אמר לבחור שהוא יכול להתנהג בצורה רגילה סר ממנו העוון
והבחור סיפר שהוא הסתיר את עצמו כי זה התנאי שביקש ממנו הארי על מנת שהכל יסתדר ושהוא למד תפילות וברכות בעל פה והיה מברך בסתר ללא קול.

ביום חמישי לעת ערב, איבד העגלון את כל חוש ההתמצאות. "רבי", אמר, "כנראה שטעינו בדרך. האזור הזה לא מוכר לי כלל וכלל". בלית ברירה, בילו את הלילה סמוך לעגלה תחת כיפת השמים. ביום שישי בבוקר, קמו עם עלות השחר, ולאחר שהתפללו, המשיכו בדרך. ה"חוזה" גמר בליבו לא להסתכן בחילול קדושת השבת, חס ושלום, ולשבות בכפר הראשון שיימצא מנין יהודים.

בחסדי השם יתברך, שעה מועטת לאחר מנחה גדולה והשמש כבר נוטה למערב, הגיעו החוזה ומלוויו לעיירה ובה יהודים. המקום לא היה מוכר ל"חוזה" כלל. העגלה נעצרה ליד בית המדרש, ולפני שירדו, אמר ה"חוזה" לתלמידיו שבשום פנים לא יגלו מי הוא. "השבת, אני סתם יהודי מן המנין". הוא הורה לכל אחד מהם להתארח אצל בעל בית שיזמין אותו, ובעזרת השם יתברך, הוא כבר יסתדר לבד.

ה"חוזה" הלך לטבול במקווה, ולאחר מכן חזר לבית המדרש, אמר "שיר השירים" בהתעוררות ולמד בדבקות עד שהתחילו להתפלל מנחה וקבלת שבת. בקבלת שבת, האריך מאוד בתפילתו, כאשר כל תיבה (מילה) בתפילה כאילו מצופה בדבש ואיננה רוצה להיפרד משפתיו הקדושות. מזמן, כל המתפללים עזבו את בית הכנסת והלכו לקדש בבתים, כאשר כל אחד משלושת תלמידיו מסודר כאורח אצל אחד מתושבי המקום שקיבלו אותם בספר פנים יפות.

סוף סוף, סיים ה"חוזה" את תפילתו, ומלבדו, נשאר זקן אחד שלומד בעיון בפינת בית המדרש. "גוט שאבעס, רבי יהודי", אומר לו ה"חוזה", "אולי אוכל להתארח אצל כבודו לסעודה?"

"אומר לך את האמת", ענה הזקן, "הנני עני מרוד, ומלבד שתי לחמניות קלועות ורביעית יין, אין לי כל".

"מספיק לי כזית פת ולשמוע קידוש מפיך, "ענה ה"חוזה".

"אם כך, ברוך בואך!" אמר הזקן.

למרות דלותו הגשמית, לזקן הייתה עשירות ברוחניות. השניים טיילו בכל פרד"ס התורה, והזקן לא זכר מתי נהנה כל כך.

"אמור לי, מהיכן באתם?" שאל הזקן.

"מן העיר לובלין", ענה ה"חוזה.

"הידעת אודות הרב הצדיק רבי יעקב יצחק המכונה ה'חוזה'?" שאל הזקן.

"כן, שמעתי עליו," ענה ה"חוזה". "מאיפה הנכם מכירים אותו?"

ענה הזקן, "מקום מולדתי בעיר לוקוב שבפולין. שם, היה גר צדיק אחד ושמו רבי קאפל לוקובער. הוא היה סבו של החוזה מלובלין, אבי אמו".

"לאחר החתונה שלי", המשיך הזקן לספר, "נשארתי בלוקוב מספר שנים כמלמד בחדר. יום אחד, הגיעה בתו של רבי קאפל לוקובער לעיירה כדי לבקר את אביה, ויחד עמה בנה יעקב יצחק בן השש. הוא נשאר כמה שבועות אצל סבו, ויום אחד ראיתי את הילד בבית הכנסת. היו לו עיניים בצבע תכלת של כסא הכבוד, והוא התפלל כמו אחד מגדולי הצדיקים – לאט, במתינות, במתיקות, ובדבקות. לאחר התפילה, עקבתי אחריו, והוא יצא ליער. שם התבודד במשך שעתיים תמימות בהשתפכות הנפש. נדהמתי מקדושתו. ידעתי שהוא מיועד לגדולות!"

"עם השנים, הגעתי הנה", המשיך הזקן, "וכבר שמו של ה'חוזה מלובלין' הגיע למרחקים. ליבי בער בקרבי לבקרו, אך הפרוטה בכיס אינה בנמצא. ואפילו אם מישהו היה מעניק לי מתנה הגונה, לא יכולתי לנסוע ללובלין בגלל בריאותי הרעועה וחסרון הכוח. אך להתפלל אני כן יכול, ומחמת הגעגועים והכיסופים לראות את פני הצדיק ההוא, הריני מתבודד כבר שעה שלמה כל יום במשך שלוש עשרה שנה, שיזכני הקדוש-ברוך-הוא ברוב רחמיו לקבל את פניו הקדושות של ה'חוזה מלובלין' בטרם אפרד מן העולם הזה!"

עתה הבין ה"חוזה" כיצד עגלון ותיק ומנוסה איבד את דרכו ומדוע הגיע דווקא לעיירה זו. "בשורה לי אליך, ידידי", אמר ה"חוזה מלובלין", "הקדוש-ברוך-הוא נענה לבקשתך במלואה – אני הוא ה"חוזה מלובלין!"

* * *

שתי מעלות להתבודדותו ולתפילתו של הזקן הנ"ל – הוא התמיד ולא התייאש. גם כשלא ראה שום פיתרון הגיוני לבקשתו, השליך את כל יהבו על השם יתברך ועשה את שלו בתמימות ובפשיטות נפלאות.

כותב רבי נתן מברסלב זצ"ל (קיצור ליקוטי מוהר"ן יד, אות טו):

"צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה חַס וְשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ וְצָרִיךְ רְפוּאָה וְכוּ', עַל כֻּלָּם תִּהְיֶה עִקַּר עֲצָתוֹ רַק לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא טוֹב לַכּל הֵן לִרְפוּאָה הֵן לְפַרְנָסָה הֵן לְכָל הַדְּבָרִים. וְיִהְיֶה עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּתַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלא יִרְדּוף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת, כִּי רֻבָּם אֵינָם מוֹעִילִים כְּלוּם וּמְעַט דִּמְעַט הַמּוֹעִילִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמָצְאָם. אֲבָל לִקְרא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא זֶה טוֹב וּמוֹעִיל לְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וְזֶה יָכוֹל לִמְצוא תָּמִיד כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בַּנִּמְצָא תָּמִיד".

כמו שהזקן ידע שלא יועילו לו שום תחבולות, לכן השליך את כל כולו רק על הקב"ה, כך עיקר העצה, בפרט בזמנים קשים אלה - שנשים את מירב השתדלותנו בכוח התפילה, ולא נוותר ולא ניחלש, עד שהקב"ה יושיע את כל כלל ישראל ויאמר די לצרותינו, יקים את השכינה מעפר ויגאל אותנו במהרה בימינו, אמן.

פעם אחת נסע חסיד אחד בסיעת רעים רבים ללובלין עם בעל עגלה אחד.   

ויהי כבואם העירה ללובלין ביקש הבעל עגלה אותם קחו נא פתקא דילי ותנו אותה להרב הקדוש בעדי, ויקבלו אותה ממנו.

ויעשו כן ויתנו את הפתקא ההוא למרן הקדוש מלובלין זכר צדיק לחיי העולם הבא. ויהי כראות שם הבעל עגלה ההוא על הפתקא אמר הרב הקדוש  מלובלין מאוד ומאוד יאיר שמו של האיש הזה.

מה הוא האיש הזה ויתמהו מאוד האנשים, ויהי כמחריש, כי הבעל עגלה היה אדם פשוט מאוד לא ראו ממנו דבר במשך ימי עוברם עמו.

ויהי כראות הרב הקדוש כי הדבר לפלא בעיניהם אז הוסיף דבר לאמור  אולי כרגע ההוא נפשו מאירה.

והנה החסידים הנזכרים לעיל אשר ידעו את רבם הקדוש כי אמת בפיו מהרו    לבקש ולחפש הבעל עגלה בשווקים ורחובות לראות מה יעשה ומה עשה.

והנה באו אל השוק אחד וישמעו קול צהלה ושמחה ויפנו שמה וימצאו את בעל עגלה שלהם מרקד ומפזז ושמח מקול הכלי זמר, וישאלו אותו לשמחה מה זו עושה? וישוב להם כדברים האלה:

הנה אנוכי לכתי לדרוש שמחה מעט. ויהי כי באתי בשוק הזה שמעתי כלי זמר  משמיעים קול בכינור ונבל.

אז פניתי הנה וראיתי כי שמחת חופה הוא ליתום ויתומה.

ויהי כאשר אֵיחרתי מעט והנה נצמח מחלוקת גדול, כי לא היה להיתומה ליתן טלית להחתן כאשר התחייבה את עצמה.

ואז אמר לקרוע התנאים ולהפריד הזוג. אז התחמם לבי בקרבי מאוד ולבי היה מרה לי על ביוש היתומה שלא תינשא לאיש אשר קיוותה זה כמה זמן ועידנין, ואז לקחתי כל צרור כספי אשר קִבצתי לי על הדרך ונתתיה על הטלית בעבור החתן. ושלא יתפרד החבילה חס ושלום ונתקיים השידוך. והייתה החופה למזל טוב. לכך הנני משמח את לבבי מעט על החתונה ההוא.

תוקן על ידי מרדכיציון ב- 28/07/2009 10:07:16

רבי שמחה נהג לספר, כי כאשר הגיע לבית מדרשו של רבי ישראל, עשה זאת במטרה להתנגד ללימוד המוסר, אך לאחר ששמע את השיחה הראשונה דבק ברבי ישראל סלנטר לכל ימיו. הוא סיפר שכשהתחיל ללמוד אצל רבי ישראל הורה לו הרב להתמקד בתחילה בהכרת מדותיו. הוא, כך סיפר, נשאר לעסוק בעבודה זו כל חייו.

לאחר שעזב רבי ישראל סלנטר את קובנה ועבר לגרמניה, שב רבי שמחה זיסל לקלם, שם פרש מן העולם, והסתגר בחדרו, עוסק בתורה ובמוסר במשך כמה שנים רצופות ללא הפסקות. מסופר כי נהג לישון שעתיים וחצי ביממה – כאשר השינה מחולקת לחמש פעמים, חצי שעה כל פעם – כי היה לומד למעלה משתים עשרה שעות רצוף ללא הפסקה, וכי שום הפרעה שבעולם לא יכלה להוציאו מלימודיו הקבועים.

בשנים אלו התפרסם שמו של רבי שמחה זיסל בליטא כולה כדמות תורנית ומוסרית משכמה ומעלה, ותלמידי חכמים רבים נהרו ללמוד מפיו.

לאחר מספר שנים החל בפעולותיו החינוכיות. בתחילה פתח בית מוסר בעיירה זאגר (Żagory) שבגוברניית קובנה, לא ידוע באלו שנים. לאחר מכן נפגש עם העשיר היהודי קלמן זאב ויסוצקי, שהתגורר בזאגר, וכאשר עבר ויסוצקי להתגורר במוסקבה, נשלח רבי שמחה זיסל ע"י רבי ישראל מסלנט כדי לודא שישמור על רמתו הרוחנית, ושם התגורר אצלו ונסמך על שולחנו. לאחר שנתיים נטש את מוסקבה, בשל ויכוח עם ויסוצקי שגרם לו לחשוב שלא יהיה מסוגל להשפיע עליו כראוי, וחזר לעיירה קלם.

לאחר ששב לקלם ניסה רבי שמחה לדרוש את רעיונותיו המוסריים בפני הקהל, אך לשונו העמוקה וסגנונו הפילוסופי הרחיקו את הקהל. בעקבות כך יצר סביבו חוג של תלמידים שבאו לשמוע את שיעוריו, ופתח בקלם בית "תלמוד תורה", בו לימדו על פי רעיונותיו. בית ה"תלמוד תורה דקלם" התפרסם בכל ליטא, והוא ייצג נאמנה את רוחו ודרכו של רבי שמחה זיסל.

בשנת 1876 הסתבך בית התלמוד תורה בקלם עם חקירות מצד השלטונות, לאחר הלשנות בדבר הסתה מהפכנית בין כתליו. רבי שמחה זיסל נחלץ בקושי רב מהעניין, ונאלץ לשנות את שם משפחתו מברוידא לזיו. בית התלמוד תורה נסגר ונפתח מחדש בעיירה גרובין שבקורלנד (היום לטביה). שם העלה רבי שמחה את בית התלמוד תורה לשיא הצלחתו.

אך ניהול התלמוד תורה גזל את כל כוחותיו של רבי שמחה, ולאחר שחלה וראה שאין בכוחות עצמו להמשיך ולנהל את המוסד, החליט בשנת 1881 לסגור את המוסד.

לאחר שסגר את התלמוד תורה בגרובין שב רבי שמחה זיסל בכל כוחו לבית התלמוד שלו בקלם, שהתקיים במשך כל השנים. בית התלמוד בקלם היה אחת הישיבות הידועות ביותר בליטא, וחלק גדול מאוד מהרבנים ותלמידי החכמים שבליטא היו חניכיו.

רבי שמחה זיסל זיו נפטר בקלם בבוקרו של ערב תשעה באב בשנת תרנ"ח (1898).

רבי אליהו לופייאן זצ"ל בשם הסבא מקלם זצ"ל: היה כדאי לקדוש ברוך הוא לברוא את העולם למשך ששת
אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד בכל משך זמן הבריאה "ברוך הוא וברוך שמו", ואלף
. פעמים "ברוך הוא וברוך שמו" לא מגיע לגודל חשיבות של אמירת "אמן" פעם אחת בלבד
ואלף פעמים "אמן" לא מגיע לחשיבות של אמרת "אמן יהא שמיה רבא" פעם אחת בלבד, ואלף פעמים של
. אמירת "אמן יהא שמיה רבא" לא יגיע לזכות של "תיבה אחת" מלימוד התורה

תשלום על הסעודה של הסבא מקלם

פעם הלך רבי שמחה זיסל, ה"סבא מקלם" זצ"ל עם אחד מהצדיקים של אותו הדור. הם הגיעו לפונדק אחד על אם הדרך ופנו לסעוד בו את נפשם. בפונדק הייתה תכונה רבה ורעש גדול. הפונדקאית בעלת הבית, לא עצרה את שמחתה והכריזה בקולי קולות: "הנה באים הצדיקים אל ביתינו וכו'".

במהרה ערכה הפונדקאית שולחן יפה ערוך בכל טוב, והחלה לשרת את אורחיה בנעימות ובסבר פנים יפות.

תוך כדי עיסוקה בהגשת האוכל והמעדנים החלה לספר ולפטפט גיבובי דברים על טרדות משק הבית, על הפרות והעגלים, האווזים והתרנגולים, תפוחי האדמה ושאר יבולי השדה, ועוד דיבורים מעין אלו, כדרך הנשים הכפריות בעבודתן.

בן לוויתו של הגאון רבי שמחה זיסל ישב כל אותה עת ועיין בספר, כשהוא אינו שם לב לכל אותם פטפוטים של סרק. אולם ה"סבא מקלם" ישב והקשיב בענין רב לסיפורים, כשהוא שואל ומשיב כמתעניין בכל דבר קטן.

בטרם עזבו את מקום האכסניה, ביקשו האורחים לשלם לבעלת הבית את שכר סעודתם, אך היא סירבה בתקיפות ונימוקה עימה: אם זימן לה הקב"ה אורחים חשובים שכאלה לסעוד על שולחנה, האם תלך היא כעת ותמכור את זכות אותה מצוה חשובה תמורת מעות מעטות? לא ולא!

בהיותם כבר במרחק מה מהאכסניה, פנה רבי שמחה זיסל לידידו הנ"ל ואמר לו: "האם אינך חושש כלל שנכשלת בלאו דלא תגזול? אכלת, שתית, ולא פרעת?"

תמה המלווה שלא ירד לסוף דעתו: "וכי מה אתה סח? הרי הצענו לפניה לשלם כסף על הסעודה?"

"אמנם צדקת" השיבו ה"סבא", "אבל הלא נוכחת לדעת שהאשה בשיחתה לפנינו, כששפכה את רוחה, מצאה בזה הקלה וסיפוק נפש של ממש, ואתה הרי נמנעת מלשים לב לשיחתה. נמצא אם כן שנהנית מסעודתה ללא תמורה!"

נגיד העיירה, ר' מאיר שמו, כתב ספר תורה מיוחד במינו ומהודר מאין כמוהו אשר מששת ימי בראשית לא נכתב ספר תורה בהידור רב כזה, אורך כתיבתו של הספר עלה על שמונה שנים לא פחות, ומחירו היה הון עתק אשר אוזן אדם לא שמעתהו. לכתיבת הספר חיפש ר' מאיר הנגיד סופר צדיק וירא שמים גדול אשר לפני כתיבת כל תיבה היה טובל ומכוון בשמות הקדושים, בחירת הסופר הצדיק הראוי לכתוב ספר תורה זה התמשכה זמן רב, שכן תנאים רבים הוצבו בפניו של הסופר, עד שנמצא הסופר הנדיר הראוי לבצע משימה חשובה זו. החומרים של ספר תורה זה נעשו בקפידה ובקדושה ומחומרים המהודרים ביותר וכל שלב ותהליך בכתיבת הספר הקדוש נעשה בקפידה ובדייקנות מתוך הידור לשמה, כך שאורך זמן כתיבת הספר עלה על שמונה שנים כאמור.

היום המיוחל הנה הגיע, יום אשר כל בני העיר ציפו לו "מעמד הכנסת ספר תורה". שהרי לספר תורה מהודר שכזה ראוי לעשות שמחה וסעודה מיוחדת הראויה לספר תורה קדוש זה. ואכן ר' מאיר לא חסך בהוצאות, כל בני העיר וסביבותיה הוזמנו למעמד גדול ונשגב זה, כרזות ענק לכבודה של תורה צצו מכל פינה ועבר. כולם הוזמנו - מרבנים וגדולי ישראל ידועי שם, עשירים וגבירים, ועד לפשוטי עם, אביונים ומקבצי הנדבות, כולם כאחד הוזמנו להשתתף בהכנסת ספר התורה ובסעודת מצוה חשובה זו.

לצורך כך ארגן ר' מאיר סעודה כיד המלך בכלים נאים ויקרים, אוכל עשיר ומגוון. הוא גם דאג למלצרים וסדרנים שיעזרו וישמשו את המוזמנים במהלך הסעודה והבטיח להם שכר הגון לצד עבודתם. למען הסדר הטוב דאג גם ליהודי אשר ישמש בתפקיד של "נוטל ידיים" - אשר ייטול את ידיהם של מכובדי האורחים בנטילת "מים ראשונים ומים אחרונים". לתפקיד זה החליט לבחור את פייטל שואב המים אשר כונה בשם נוסף "זֵייגֶער תהילים" (אומר תהילים).

פייטל שואב המים

פייטל שואב מים היה יהודי פשוט ביותר אשר התגורר בבקתה עלובה. מקור מחייתו היה משאיבת מים לתושבי העיר. יהודי טוב לב וישר, אשר התמימות והצדקות מלווים אותו בכל צעד ושעל. פייטל שואב המים כונה גם בשם: "זֵייגֶער תהילים" (באידיש: אומר תהילים) וזאת, משום שהיה מרבה באמירת תהילים, וספר התהילים היה שנון על פיו בעל פה. עם שחר אחרי סיום תפילת השחרית, לא היה זז מבית הכנסת עד שסיים את כל ספר התהילים ורק אחר כך יצא לעבודתו ועיסוקיו. גם במשך היום היו שפתותיו דובבות פרקי תהילים בעל פה, כך שספר התהילים ליווהו יומם וליל. ובהגיע יום הכנסת ספר תורה, פינה מזמנו לתפקידו בתור "נוטל הידיים" לרבנים, לגבירים ולמכבדי המוזמנים.

בעקבות המים אחרונים

ביום המיוחל לבשו כולם בגדי חג, איש לא נעדר, המעמד היה מרגש מאוד. שולחנות היו ערוכים בטוב טעם, מלצרים מסתובבים עם מגשים מלאי כל טוב ומחלקים אוכל כיד המלך לאורחים הרבים שהגיעו, בראש השולחנות ישבו נכבדי הקהילה לצד הרבנים ובראשם הגביר הנדיב ר' מאיר בעל הספר תורה.

גם פייטל שואב המים "זֵייגֶער תהילים" השתתף באירוע נכבד זה, את תפקידו הראשון הוא כבר מילא בקפדנות ובנאמנות, נטל את ידיהם של הנכבדים לסעודת מצווה, ומשסיים את חלקו הראשון של תפקידו התיישב בקרן זווית וחיכה לזמן נטילת "מים אחרונים", ובזה יסיים מלאכתו ויחזור לביתו לעלות על יצועו. שכן עייף הוא כבר ממאורעות היום האחרון העומד להסתיים.

באמצע הסעודה החלו להישמע דברי תורה ופלפול מאת הרבנים והלמדנים. גם ר' מאיר כובד לשאת את דבריו, ולשמחה לא הייתה קץ. אך פייטל שואב המים לא מצא עצמו בכל זאת. שהרי אינו למדן ואינו בעל ספר, כך שלא מבין הוא את הדברים הנאמרים, לכן ישב בפינתו והחל ממלמל פרקי תהילים כמנהגו, עד שמתוך עייפותו נעצמו שמורות עיניו והוא נרדם.

כמו לכל דבר טוב גם לסעודה זו הגיע הסוף ור' מאיר הודיע על סיום הסעודה והגשת מים אחרונים למסובים. אך משום מה בקשתו לא נענתה, גם לקריאתו הנשנית להגשת מים אחרונים לא הייתה מענה שכן, פייטל שואב המים נרדם עמוק ולא שמע דבר סביבו. ר' מאיר החל כועס ורוגז וקרא בקול נוכח הסובבים כולם: "חוסר אחראיות משווע, חוסר אמון ומילוי אחר התפקיד, בושה וכלימה לו לשואב המים "זֵייגֶער תהילים" שכמותו, אשר מלבד אמירת פרקי תהילים אינו יודע לעשות דבר, ומתרשל בתפקידו. הנה נמצא הוא ישן בקרן זווית וכי מה אכפת לו?"

הדי קריאות הזעם הגיעו לאוזניו של פיייטל שואב המים אשר נעור משנתו הטרופה והוא נבעת ונחרד, צמרמורת אחזתהו, והוא לא ידע את נפשו מרוב בושה. "שיסתלק לביתו 'זֵאגֶער תהילים' הזה, ושישכח מכל תמורה המגיעה לו שכן ביישני במעמד מכובד זה".

למשמע המשפט האחרון, נשא פיייטל רגליו וברח לנפשו אל בקתתו העלובה שם המתינה לו אשתו בצפייה דרוכה. אך מה רבתה אכזבתה כשראתה את בעלה חוזר עם דמעות חמות שהספיקו למלאות את פניו והוא כולו נזוף ופגוע. פייטל כבר לא יכול לישון את הלילה, נדד הוא על יצועו מי יודע מה מצפה לו בבאות...

מפגש בבית הדין

ר' מאיר לא ידע את נפשו, זעם וכעס מלאוהו והוא יצא לאתנחתא קלה אל הגינה לשאוף אוויר צח ומרגיע. עם צאתו את מקום הסעודה והנה רוח סערה נטלתהו והעיפה אותו למדבר, שם נישא בניין גבוה מאיר כולו באור יקרות, הוא נמשך אחר אותו בניין, משנכנס שמע את הקול קורא: "ברוך הבא לאברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו. ברוך הבא לדוד המלך, וברוך הבא לר' ישראל הבעל-שם-טוב" (ר' ישראל היה בין החיים בזמן המאורע הזה). הוא נכנס לאולם ולעיניו נגלה אור גדול מאוד אשר סנוור את עינו ולא יכל להביט בפני הנוכחים, רק שמע את קולם. לעניו נגלתה רק דמותו של הבעל-שם-טוב בלבד.

קם דוד המלך ופתח: "ברשות האבות הקדושים, וברשות בית הדין, תובע אני את היהודי הניצב בפתח, מאיר שמו, באשר זלזל וביזה את חיבורי היקר ספר התהילים, אשר דמעות רבות שפכתי בעבורם, וכל מילה נכתבה במסירות נפש וברוח הקודש. ואשר כל האומרם זוכה לפעול ישועות רבות. ויהודי זה זלזל בפייטל שואב המים אשר שפתותיו דובבות תהילים וביזהו ברבים. לכן תובע אני את עלבון שואב המים, ועלבון ספר התהילים מיד מאיר העומד מולנו".

פסק דין

אימת מוות נפלה על ר' מאיר הנדיב, כן אינו תועה הוא עומד נוכח אבות האומה, דוד המלך ועוד יהודי עטור זקן הנקרא הבעל-שם-טוב, אשר טרם ידעהו, שכן הוא מכת המתנגדים, ואינו משתייך לחסידים. עומד הוא כקש ברוח וכעלה נידף מול הדרת קדושתם, ואינו יודע להשית עצות לנפשו.

"אכן תביעתך תביעת אמת ובן מוות הוא על מעשהו הנפשע". ענו האבות הקדושים בנחרצות. קם הסנגור, הלוא הוא הבעל-שם-טוב הקדוש לשאת את דברו ואמר: "ובכן, אנא מכם האבות הקדושים, ודוד המלך אף על פי שצודקים הינכם, ובן מוות הוא, וחטא הוא חטא גדול. אנא חננוהו נא בזאת שיעשה תשובה שלמה, תשובת המשקל, אשר אני אהיה ערב עליה ותנו לו חיים במתנה. יקבל על עצמו מאיר זה כי מיד שיחזור למקום הסעודה יזמין את פייטל ואותי, יבקש סליחה קבל עם ועדה ויספר את מאורעותיו האחרונים. או אז תהא תשובה לחטאו וימחל עוונו".

סיים הבעל-שם-טוב הקדוש. דבריו הכנים והטהורים התקבלו על כולם ופסק הדין יצא לתת חיים לר' מאיר הנדיב תמורת תשובה שלמה שיעשה.

הערב האמיתי

עם סיום המשפט הוחזר ר' מאיר למקום ממנו נלקח. והוא נכנס אל מקום האירוע כשכולו נרעש ונסער. מיד שלח את בנו עם מרכבה רתומה לסוסים אל ביתו של פייטל שואב המים להביאהו לבקשת סליחה, ומרכבה נוספת נשלחה אל ביתו של הבעל-שם-טוב, הסנגור והערב ומליץ טוב שהיה לו במשפט.

דפיקות נשמעו על דלת ביתו הרעועה של פייטל. "וכי מי מחפשני בשעה כזו, ושמא רוצה הגביר ר' מאיר להענישני?!" תמיהות וחששות גברו על פייטל והוא קם בעצלתיים לפתוח את הדלת. לתדהמתו גילה כי בפתח עומד לא אחר מאשר בנו של ר' מאיר כשהוא קורא לעבר פייטל בתחנונים: "אנא בוא עימי דבר חשוב לאבי אליך".

קם פייטל שואב המים בכבדות ונשרך אחר בנו של ר' מאיר. גם הכרכרה השנייה שהופנתה לעיר מעז'יבוז' הגיע בקפיצת הדרך, ולמרות השעה המאוחרת נראה היה כי ר' ישראל הבעל-שם-טוב חיכה רק להם.

תוך זמן קצר הובאו השניים אל מקום הסעודה. משנכנס הבעל-שם-טוב למקום ראהו ר' מאיר בפעם השנייה בחייו, ומיד זיהה אותו כסנגורו במשפט שנערך עבורו לפני זמן קצר. הוא פנה לצדיק בקריאה: "רבי, יישר כוחכם" ונפל מתעלף. מיד השיבו לו את רוחו, וכשהתאושש קמעא קם על הדוכן והחל מספר את סיפורו נוכח קבל עם ועדה, מעת עזיבתו את המקום ועד הגיעו הנה בחזרה.

"ובכן" סיים את דבריו: "על מנת לעשות את תשובתי, ראשית מבקש אני את סליחתו המלאה של דוד מלך ישראל על שזלזלתי בספרו ספר התהילים הקדוש אשר למעלותיו העצומות אין קץ וסוף, ואת סליחתו המלאה של פייטל שואב המים "זֵייגֶער תהילים", אשר דוד המלך בעצמו עומד ומגן עליו בזכות מזמורי התהילים אשר הורגל בהם, ובזה מקבל עלי תשובה שלמה לבל אבזה חלילה את אומרי התהילים ובעליו, ומודיע אני קבל עם ועדה למען יראו וייראו את מעלתם הגדולה והעצומה של מזמורי התהילים הקדושים וכוחם הגדול". התעוררות והתרגשות רבה אחזה בכולם כאחד.

דוד המלך סלח, פייטל שואב המים גם הוא סלח. הבעל-שם-טוב היה הערב והעלה את תשובתו לשורשה. ר' מאיר עשה תשובה, והקהל כולו הפיק את הלקח של הסיפור הנפלא: לספר התהילים יש עוצמה גדולה וחזקה מאוד לאין ערוך ולאין שיעור, וכל מי שמרבה באמירתם זכות דוד המלך עומדת ומגינה עליו.

ואנו גם לומדים עוד לקח נפלא, כי רק הצדיקים האמיתיים יכולים להיות ערבים לנו ומליצי יושר בעדנו שנזכה לתשובה שלמה. הם ערבים לנו בעולם הזה ובעולם הבא.

זכות דוד המלך וזכות רבי ישראל הבעל-שם-טוב (שיום הילולתם חל בחג השבועות - ו' סיון) תעמוד לנו ולכל ישראל, להיות ערבים ומליצי יושר למעננו ולמען כלל ישראל. אמן.

מדהים! לבנאדם יש מידת חוכמה עצומה!!
הוא יודע את כל הש"ס בע"פ!
ואם יעשו לו מבחן סיכה ששמים לפניו ספר גמרא סגור, ואומרים לו את הדף והעמוד, ואז שואלים אותו באיזה שורה נמצא המשפט "אמר זה וזה.......", הוא יצביע על הספר כשהוא סגור בדיוק בשורה!
כשהוא היה קטן הוא היה לומד תורה בלילה, והיה מאמץ לגמרי את העיניים, הוא היה לומד בעמל (לא בבית ספר -_-), היה מתאמץ!
בגלל זה הוא זוכר כל פרט ופרט.
ללא ספק בכלל גדול הדור.

מסופר שאשתו של הרב עובדיה היצה צריכה ללדת והוא היה צריך למסור שיעור תורה אז אשתו אמרה לו לך תלמד אותם תורה אני יסתדר פה לבד!! תראו מה זה!!


פעם לא היה להם כסף והרב כתב הרבה ספרים אז הוא רצה להוציא אותם לאור אבל לא היה כסף אז אשתו מכרה את כל התכשיטים ומה שהיא קיבלה מהוריה בשביל שהספרים יצאו לאור


פעם היה במוזיאון ספר קדוש וחשוב והרב עובדיה הלך לראות אבל אמרו לו אסור לגעת או לקחת אותו אז הוא אמר אפשר לקרוא?
הם הסיכמו הוא קרא הכל ויש לו זכרון צילומי מה שהוא קורא הוא זוכר אז הוא קרא הכל ושכתב את הספר מחדש!!

פעם עשו לרב עובדיה יוסף שליט"א מבחן סיכה
לקחו מחשב שיש בו גמרא ש"ס הכל ושאלו אותו כמה פעמים בכל השס מופיע "אמר יוסף"
הוא אמר 956 פעם
אמרו לו לא נכון 955
חשבו שהוא טעה
הוא אמר להם המחשב שלכם לא טוב תבדקו יש בהגות של רבנו חננאל עוד פעם ואז זה 956
בדקו וראו שהוא צודק!!!
זה גדול הדור!!

 
מעשה שהיה לפני כחמישים שנה, בעת שכיהן מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כחבר בית הדין בירושלים נסע מרן הרב שליט"א באוטובוס לביתו שבשכונת תל ארזה, וכדרכו בקודש ישב באוטובוס כשהוא כולו שקוע בהרהורים בדברי תורה, והיה מעיין בספר. לפתע הבחין מזוית עינו באשה שהיא בהריון, ומיד קם ופינה לה את מקומו, תוך שראשו מורכן ארצה והוא ממשיך בהרהוריו בדברי תורה. את הספר נאלץ לסגור, הוא לא שמע את קול האשה המדברת אליו בעודנה עומדת נבוכה על יד המקום הפנוי. זו, בראותה את מבטי הסקרנים, נשתתקה עד מהרה והתיישבה באי נוחות על הכסא הריק.


כשירד הרב מן האוטובוס בקרבת ביתו, ירדה גם האשה אחריו כשהיא קוראת לו. לאט לאט התעורר הרב להקשיב לקולה והוא הסב ראשו לאחור. "מרגלית, זו את קוראת אלי? היית באוטובוס?" "אכן אני!" לא ידעה הרבנית אשת הרב את נפשה, "זו אני שפינית לה את מקומך, ואפילו לא הבחנת בכך!" (המעשה סופר פעמים רבות על ידי הרבנית מרגלית יוסף ע"ה).

 
מסופר עוד על מר"ן שליט"א,,

שהבבא סאלי היה מברך על ראיית פני מר"ן עובדיה שליט"א, ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" בשם ומלכות, והיה קורא עליו את הפסוק "וישראל אהב את יוסף", ואמר לנאמן ביתו באותה עת, מו"ר הרב יורם אברג'ל שליט"א, כי נשמתו של מר"ן שליט"א היא מזמן הגאונים, ולא היה ראוי לדור שתרד בזמנו. כל כך היה אוהב את מר"ן שליט"א, עד שתמיד היה מצטער שלא ידע מראש על ביקורו של הרב, שאילו היה יודע, היה נערך כראוי לאותו ביקור.

יום אחד ממשלת ישראל קיבלו פקס ממשלת איטליה שיש כמה קברות של יהודים והם רוצים לבנות כביש וזה מפריע
טוב שלחו לראות במה מדובר ואז גילו שהחיד"א הקדוש קבור שם!!(מדבור בצדיק חיים דוד אזולאי)
עכשיו צריך להעביר את זה לישראל איך יעבירו?? קבר של צדיק זה אשש אשששששש!!
טוב אמרו את זה לבבא סאלי ע"ה זצוק"ל הוא אמר תשלחו 3 מקובלים לשם והם כבר יעשו ייחודים וכוונות ויביאו את הקבר לפה
טוב שלחו את הבבא חאקי(האח הקטן של הבבא סאלי) עוד מקובל לא זוכר את שמו ואת הרב מרדכי אליהו שליט"א
אז מרדכי אליהו היה רק בן 35!!!
גילו שיש עוד עצמות וזה לא רק העצמות של החיד"א הקדוש אז הרב מרדכי אליהו אמר צריך לגלות של מי העצמות
אז הוא אמר ל2 המקובלים שאיתו תחזיקו ידים ביחד ואז הם רקדו סביב הקברים ושרו מזמור שיר וכו' ואז!!
העצמות קמו כל אחד הלך אל הגוף שלו וככה הבדילו בין הגופות!! הבבא חאקי התעלף וגם המקובל השני שהיה
ואז הם העבירו את העצמות לישראל!
כל זה קרה בנתב"ג ויש תמונות שכל הנתב"ג התעלפו ועד היום לא רוצים לפרסם את הקלטות שהציבור דרש במשך שנים שיציגו מהמצלמות אבטחה.

כל הנתב"ג התעלפו ורק הרב אליהו נשאר עומד והסיפור המשיך משם במקווה, הרב אליהו היה צריך להטביל את העצמות לפני הקבורה בארץ ככה נהוג, אז הוא אמר לעצמות "יקום הרב ויטבול" והעצמות קמו וטבלו לבד.

סיפור אמיתי!!!
ואז סיפרו את זה לבבא סאלי אז הוא אמר להם מה הוא עשה לכם קונצים? חחח הם התעלפו!!
תראו איזה קדושה!!
אחד מעמודי התווך של העולם הזה זה הרב מרדכי אליהו שליט"א

יש סיפור ששמעתי הברצאה של הרב בניהו שמואלי על חכם מרדכי אליהו
שהוא היה צעיר היתה לו שכנה זקנה ופנתה אליו שהוא עומד להתחתן ואין לו דירה
היא תיתן לו את הדירה במתנה אחרי שהיא תיפטר בתנאי שיגיד עליה קדיש כל פעם שהוא הולך לקבר של אביו לא היה מי
שיגיד עליה קדיש
הרב אמר שהוא מוכן ללא תמורה אך השכנה אמרה שזה יותר מחייב
וכך הוא נהג כל שנה
היתה שנה שהוא היה צריך לנסוע לצפת שמינו את בנו לרבה של צפת והוא הספיק להיות בקברו של אביו ומיהר ולא היה בקבר של השכנה
שהוא חזר הביתה אשתו אמרה שהייתה לפני כמה שעות מישהי שדפקה בדלת ואמרה לאמר לך ששכחת את ההתחייבות
הרב שאל למראה האישה וזה היה זהה לשכנה שנפטרה
באותו ערב הוא הלך להגיד קדיש בקבר והיא לא חזרה שוב.

תוקן על ידי noamzaig ב- 05/08/2009 8:22:16

זכרוני לפני כעשור שנים,בחודש אלול אחד,נכנסתי ללמוד בישיבה בירושלים.בערב שבת שמתי פעמי אל עבר בית הכנסת של עדת המרוקאים בשכונה,היות שמחבב אני את ניגוני השבת של עדתי יותר משאר ניגונים.

בעוד אני מחכה בבית הכנסת לתפילת מנחה,הופיעה בפתח דמות כפופה קמעא,כל כולה אומרת צניעות.הדמות עשתה את דרכה לעבר פנים בית הכנסת במהירות,ואני נזכרתי מיד הרב יצחק חזן!

זכרונות התחילו להציף אותי מילדותי בקריית שמואל שבחיפה.עת התגורר במקום הרב חזן זצ"ל.זכרונות מבית הכנסת בית אל,בו התפלל אבי,ובו שנינו זמן של שש שנים.

זכרתי את חביבותו הרבה כלפי ילדי המתפללים,את הדרת פניו הכובשת.זכרתי את תפילות השבת הצנועות והמעודנות שלו,שהקריבו על כל יושבי בית הכנסת הקטן.

הוא לא בחר לשבת על כסא מפואר בבית הכנסת המרכזי של השכונה.קולו לא נשמע בדרשות מלאי קהל.להיפך,בורח היה מפני הכבוד כמפני האש שורפת.

לשבתו ביכר את הקטן שבבתי התפילה שבשכונה.

לאחר שהתוודעתי אל הרב,שאף  זכר אותי ואת משפחתי,חזרתי בהתרגשות עצומה לישיבה,וסיפרתי לחבריי על הפגישה עם הרב חזן.

בהתלהבות תיארתי את הרב חזן לפני חברי,וממש ביקשתי מהם לבא ולראות אותו בשבת הבאה.

ואכן רבים מחבריי בישיבה,אשכנזים וספרדים,באו לראות מי בוא הרב שאני מדבר בו כה רבות וטובות.

הרב ישב בפינתו הקבועה,עיניו היו מביטות אל הסידור דרך קבע,מבטו לא היה זז מסידורו,קל היה לראות כי מדובר באחד מענקי הרוח.

אחרי קבלת שבת,נהוג בבית הכנסת הזה,כבבתי כנסת אחרים,לדרוש מעניני הפרשה,בדרך כלל היה אחד מהמתפללים מכין דבר תורה ומסבירו לציבור.באותה שבת לא נמצא מי שיגיד דבר תורה,והגבאי ביקש מהרב לומר דברים אחדים.

אני ציפיתי לשמוע את הרב מחדד חידודים,מחדש חידושים.ומבאר ביאורים נפלאים,שהרי חבר בית דין העליון הוא,ובודאי רבה היא חכמתו ותבונתו.

"לאכזבתי הרבה,קם הרב ופתח 'משנה ברורה' בהלכות ברכות,וקרא מספר הלכות מהספר ובזה יצא חובת "הגדת דבר תורה".

כעבור מספר חודשים בא' אייר התש"ן,נתבקש הרב חזן לישיבה של מעלה,ונערכו לו הספדים רבים.

חבירי הישיבה ואני הלכנו לכבד את זכרו של הנפטר,ומצאנו בהספדים את גדולי הרבנים:מרן הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א,הרשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א,רבני ערים מכובדים,אבות בתי דין,הרב הצדיק רבי דוד אביחצירא שליט"א,רבנים וצדיקים מכל רחבי הארץ,כולם הגיעו לכבד את זכרו.אז ראו חבריי מה רה גדולתו.

כאשר הגר"ע יוסף פתח פיו ודרש,לא היה מקום לספק:"כאשר הגיע הרב חזן לארץ ישראל,לא העריכו אותו במידה מספקת,ולכן ערכו לו מבחן על השולחן ערוך...מה רבה הייתה תדהמתם שהוא כתב במבחן מילה במילה את דברי השולחן ערוך וכל הפוסקים בכל שאלה שנשאל.

בתחילה לא האמינו לו,וחשבו שהוא ח"ו רימה במבחן,ולכן חזרו וערכו לו מבחן חוזר בע"פ...

כשראו את פיו מפיק המרגליות,מצטט מילה במילה קטעים קטעים בשולחן ערוך ,הודו על האמת בעל כרחם,ומינו אותו לאב בית דין בחיפה.

תאמרו –מה ראה הרב חזן,אם כן,לומר כמה הלכות באותה שבת,במקום לדרוש תילי תילים של דברי תורה?

אענה לכם בשתי מילים בלבד:

צניעות מופלגת!

הרב יצחק חזן בליל הסדר השני של פסח תרע"ט.משפחתו היתה משפחה רמת יחס אביו היה הרב מאיר חזן זצ"ל,רב הכפר אלמנצורייא,סבו מצד אמו היה הרב יצחק אבטאן(שעל שמו נקרא הרב).הרב אבטאן היה מגדולי רבני מרוקו בנגלה ובנסתר,ורבים היו מחלים את פניו להתברך מברכותיו.

ולהנות מעצותיו המחכימות.

כך רבי יצחק נולד לסביבה ספוגה בתורה וביראת שמיים,וכל מה שהיה עליו לעשות הוא לדבוק בדרכי הוריו ומשפחתו.

בחודש סיון התרצ"ו נשלח רבי יצחק ללמוד בעיר התורה מקנאס.שם למד תורה בישיבתו של הגאון הרב ידידיה טולידאנו זצ"ל,וכך כותב רבי יצחק עצמו:בסיון התרצ"ו עזבתי את הכפר לראשונה בחיי,ונסעתי לעיר תורה מכנס,היא העיר המפורסמת בישיבותיה ורבניה,ושם התקבלתי לישיבתו של הרב ידידיה טולידאנו זלה"ה וזיע"א.

בישיבה הנזכרת ישבתי ולמדתי יותר משלוש שנים בשקידה רבה ובחשק נמרץ מתוך התמסרות למען התורה והתחשבות עם:מה מטרתי ולשם מה באתי למקום.בשעות ערב קיימנו שיעור בעל חשיבות,שיעור של גמרא,עם כבוד רבי ומורי הגאון החריף והמפולפל רבי מאיר טולידאנו זצ"ל...

באדר הת"ש הוסמך רבי יצחק לשו"ב על ידי מרנא ורבנא,רבה הראשי של מרוקו וראש בית דין הגאון רבי יהושוע בירדוגו זצ"ל.

בניסן הת"ש נסע רבי יצחק חזרה לבית אביו,ושם כיהן תחת אביו כרב הכפר במשך שמונה שנים.

כאשר התחתן,התמנה רבי יצחק ע"י הגאון הגדול רבה של מרקאש הרב משה זריהן זצ"ל,כמסדר הגיטין של כל מחוז דרעא,וכמפקח הראשי לכל מסדרי הנשואין וסופרי בית הדין במחוז.

בחודש סיון עזב הרב את מקום הולדתו סופית ועבר לעיר הגדולה קזבלנקה.ושם התמנה לרב ומחנך במוסדות "אוצר התורה" תחת הנהלתו של הגאון הגדול רבי רפאל עבו זצ"ל.חבר בית דין העליון.

ומספר הרב חזן על נס שאירע לו כאשר היה בעיר קזבלנקה:

"בכסלו התשי"ב נכנסתי למרפאה "קונט" בעיר קזבלאנקה,ושם עברתי ניתוח קשה ע"י הדוקטור מ.בוטו,שאת שמו אזכור תמיד לטובה.

הניתוח היה עקב הפרעות וכאבים שנגרמו לי ממחלת כליות.כל הטיפולים שקבלתי לו עזרו לי ולהיפך:כי טיפלו של אחד הרופאים שלא היה מומחה גרם לי להחמרה במצב,ולא נשארה בידי ברירה אחרת מלבד זו של הניתוח,שבגלל אי הזהירות פגע אותו רופא באחד האיבריים הפנימיים ועשה בו פצע,ועקב זה עלתה מידת החום יותר מן הרגיל,עד שכמעט הייתי בסכנה.

הניתוח אומנם עבר בהצלחה,אך הדרך להחלמה היתה רחוקה עדיין.מידת החום לא חזרה להרגילה פעפ יורדת ופעם עולה,כל ניסיונותיו של הרופא להתגבר על זה לא הועילו,ועד שראה קצת הצלחה פתאום הפך המצב לחמור יותר.

במצב של עליות וירידות אלו המשכתי קרוב לחודש .הדיכאון הנפשי הולך ווער,ההצטברות של ההוצאות של הקלינקה כולל תרופות ושכר הרופאים הלכו והצטברו מיום ליום,הפרידה מן הבית,המשפחה ,מהחברה,הכתה עמוקות בליבי.השעמום עורר זיעזוע נפש,ועל הכל ביטול תורה של רבים שהייתי אז מלמד שיעורי תורה עם גמרא.

והנה ביום אחד,והיה זה בערב שבת,שהרופא ביקר אותי ומיד נבהל מהמצב החמור בו ראה אותי אז ,ומפה לאוזן מסר לאשתי שהמצב מאוד קשה,ופי השקפתו אין מוצא אחר  מלבד זה שיעשה עוד ניתוח להסיר הכליה,וגם לא בטוח שזה יצליח.ביקש ממנה הרופא שלמחרת תהיה נוכחת עם עוד אחד מהמשפחה,ובהתייעשצות עם עוד אחד מן הרופאים יחליטו על כך.

בליל שבת התחילו אימות בהלה להקיף אותי ,כי ליבי ניבא לי משהו לא טוב עומד להתרחש בליבי,הייאוש התחיל לצמוח בלב,והמחשבות מה יהיה בסוף הולכות וגוברות.

מתוך חרדה גועשת פרצתי בבכי,ודמעות חמות זלגו מעיני,אך חיזקתי ליבי בה'.

הההשלכתי עליו יהבי,הפקדתי בידו רוחי,והתחלתי לשפוך לפניו את שיחתי,ובו ברגע נפל בליבי המזמור :"ארוממך ה' כי דיליתני ולא שמחתי אויבי לי".

ברגש של חרדה בהשתפכות הנפש וממעמקי הלב קראתי כל המזמור ובמיוחד הדגשתי את המילים התואמות את השעה הקשה:"אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן.מה בצע בדמי ברדתי אל שחת.היודך עפר?היגד עמיתך? שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי".

והנה פתאום אני רואה את עצמי מכוסה בזיעה ששפעה מכל בשרי,ומיד חזיתי בעצמי הקלה עם ירידה במידת החום.אז נשמתי לרווחה וישנתי במנוחה ובביטחון ביכולתו וברחמיו של ה' יתברך שהוא יכול על כל,טוב ומטיב לכל.

בבוקר בא הרופא לעשות מלאכתו,והוא הופתע ממראה עיניו כי ראה שהמצב שונה מאוד לטובה,ואכן יד ה' עשתה זאת,ומאז חלה השתפרות מצבי,הולך ומתחזק מיום ליום,עד שיצאתי משם לחיים בריא ושלם תודות לה' יתברך על רוב טובו וגודל חסדיו.הודו לה' כי טוב.

בד בבד עם הוראתו במוסד "אוצר התורה",המשיך הרב חזן ללמוד תורה,והגיע להיות דיין בהסכמת רבה של כל יהדות מרוקו הגאון הגדול הרב שאול אבן דנאן זצ"ל.וכך התמנה להיות רבה של העיר אגדיר.

כעבור שנים ספורות,נקרא רבי יצחק לקזבלנקה שנית על ידי הגאון המפורסם הרב שלום משאש זצ"ל-רב העיר וראב"ד,ולימים רבה של כל יהדות מרוקו

וכך כותב רבי שלום משאש:"...וילך הלוך וגדל ויצא יצחק לשוח בשדה התלמוד והפוסקים עד כי גדל מאוד,ונתמנה לרב ושופט צדק בעיר אגדיר יע"א,אחר שעבר בכור במבחן בבית דין הגדול לרבנות ולדיינות.

וביודעי כי הוא מתמיד ושקדן בתורה.נוסף על טבעו הטוב והענווה צדק.שלחתי לקרוא לו,ואף כי היה אהוב וחביב בפני קהלו(בעיר אגדיר הנ"ל).בכל זאת לא סירב לדבריי והתמסר לתורה ולעבודה בקביעות עיתים בתלמוד ובפוסקים שקבעו בב"ד אני והוא וידידנו הרב  מהר"מ מלכה זצ"ל(לימים רבה של פתח תקוה) וב"ה החוט המשולש לא במהרה ינתק....".

וכך ישב ר' יצחק שנים מספר כדיין בבית דין הגדול ביותר במרוקו,ובשנת התשכ"ז התמנה מטעם הממשלה המרוקאית ליו"ר בית דין הרבני בקזבלאנקה.

אולם אז חלה תפנית בחייו,כותב הרב חזן בזכרונותיו:

"אם כל הכבוד והמשרה הגבוה שהיתה לי,של כל עיניני הקהילה הקזבלאנקית-היא הקהילה הגדולה בכל קהילות מרוקו המונה כמחצית מיהודים תושבי המדינה,נחתכים אך ורק על ידי,ועם המשכורת הגבוהה שהייתי מקבל,מיד אחרי מלחמת ששת הימים נגמל  בליבי הרעיון לעלייה,והשאיפה לארצנו הקדושה גאתה עד מאוד.ואז וויתרתי על הכל,ועליתי עם המשפחה מרובת הילדים –ה' עליהם יחיו,מבלי להבטיח מראש במה לפרנס אותם.ומבלי לדעת מה מחכה לי בארץ הקודש.ובחסד ה' מאז דרכה רגלי על אדמת הקודש השימחה קדמה את פניי,כן יהיה תמיד לא חסר לנו ולא יחסר לנו כל טוב.."

אך דרך משפילה עבר הרב חזן עד שהגיע למשרתו כדיין בחיפה.

הרב הגיש כמה בקשות למועצת הרבנות הראשית לישראל,שישחררו אותו מהבחינות בהתחשב כי עבר כבר את בחינותיו אצל גדול רבני מרוקו,וכן שימש בדיינות ורבנות 13 שנה,אך בקשה זאת לא נתקבלה,והוחלט שעליו לעבור בחינה מיוחדת...

עד שלבסוף מונה הרב חזן כדיין בטכס חגיגי שנערך ע"י הרבנים הראשים הרה"ג ניסים זצל והרה"ג אונטרמן זצ"ל,מינויו בהרכב הדיינים אושרה פה אחד.

פרט לתפקידו בבית דין בחיפה,הקים רבי יצחק כולל במקום שנקרא "בית יוסף",ע"ש רבה של חיפה הגאון הגדול הרב יוסף משאש(כיום נוספו לשם הכולל המילים "עטרת יצחק" ע"ש הרב זצ"ל)

מסירותו הרבה לאברכים היתה שם דבר .הוא נסע לכולל באוטבוס מיד עם צאתו את שערי בית הדין ללא ארוחת צוהריים חמה.שהציעו לו בני משפחתו שישוב ביתה לארוחה ענה להם,שהתענוג הגדול ביותר שלו הוא לשבת עם אברכי הכולל ולעמול יחד עיתם בתורה.

בתחילת שנת התשמ"ח נבחר רבי יצחק לחבר בית דין העליון בירושלים.כך זכה לעלות להתגורר בירושלים בשנותיו האחרונות.הוא ישב עם הראשל"צ הגר"מ  אליהו שליט"א,ועם הרה"ג אברהם שפירא-הרבנים הראשים בעבר.

תפקידו העיקרי היה להשלים דיונים בדינים מסובכים וקשים.דינים שלא נפתרו זמן רב.

אחרי עבודתו בבית הדין הולך רבי יצחק לביתו ומשלים את כתבי פסקי הדין.אף בימי חוליו האחרונים לא פסק מלבא לבית דין.והכל מתוך רצון טוב וקדוש.

כאשר יצא את שערי בית דין בפעם הארונה אמר:"קירות בית דין יעידו עלי,שנכנסתי נקי ויצאתי נקי".

בפסח תש"ן יצא הרב לגמלאות,והיה לומד עם הרב הגאון מסעוד אלחדאד שליט"א דיין בירושלים.

בערב פטירתו אמר הרב לאשתו.אחרי השיעור הקבוע עם הרב אלחדאד:ממחר נפסיק ללמוד בבית,ונתחיל ללמוד בישיבה...".

ואכן,למחרת היום,א' באייר התש"ן,נתבקש ללמוד ב"ישיבה של מעלה".

זכותו יגן עלינו אמן.