שקר מיליון הקורבנות בעיראק
סאמי אל-בחירי
העיתונאי המצרי, סאמי אל-בחירי, יוצא בביקורת חריפה כנגד תעשיית השקר בעולם הערבי המטשטשת עובדות ומטילה את האחריות הבלעדית למותם של מאות אלפי עיראקים במהלך מלחמת המפרץ האחרונה על כתפיו של הממשל האמריקאי תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהבעיה האמיתית, לראייתו, היא בעיית הטרור האסלאמי.
אחת המפורסמות שבאמרותיו של יוזף גבלס, שר התעמולה של היטלר היא ש''אתה יכול לשקר ולהתמיד בשקר, בסופו של דבר אנשים יאמינו לך''. אולם התעמולה האמיתית והפרופגנדה היא זו: שקר והמשך לשקר, בסופו של דבר תאמין אתה לעצמך. בעולם הערבי ישנו שקר המופץ זה למעלה משנתיים ולפיו הנשיא האמריקאי בוש והצבא האמריקני גרמו למותם של מיליון בני אדם ולמיליוני פצועים נוספים. שקר זה נמשך יום יום במאמרים ובראיונות טלוויזיה, עד כי הפך לאמת שבה מאמינים כולם ובהם סוחרי הערביות והאסלאם אשר המציאו את אותו שקר. הבה ננסה לדון בשקר הזה ולבחון עובדות בשטח ונתונים מספריים, זאת , לא מתוך כוונה להגן על אמריקה או על בוש אלא בניסיון להגיע אל האמת.
הבה נתחיל בעובדות בשטח:
ראשית, למעלה מ-95 אחוזים מכלל קורבנות המלחמה בעיראק הם תוצאה של הפיגועים הפחדניים של אל-קאעדה, הזרם ''הסדרי'', יתומי סדאם או על-ידי לוחמים מן המדינות השכנות אשר אינם עושים הבחנה בין ילדים, נשים, גברים וזקנים, שיעים, סונים, כורדים-יזידים ונוצרים. לדאבון הרב אותם רוצחים זכו שלא בצדק ובאגרסיביות בכינוי ''ההתנגדות העיראקית''.
שנית, מראשית המלחמה ישנם קורבנות שהינם חיילים וכמה אזרחים עיראקיים. אין כל הצדקה להרג אזרחים בכל מלחמה ועם זאת הוא מתרחש בכל המלחמות.
שלישית, הצבא האמריקאי או העיראקי לא ביצע פיגועי התאבדות במסגדים, בקברי קדושים, בתהלוכות אבלים, בִּשְׂמָחוֹת, בשווקים ובכל מקום הומה אדם ללא כל הבחנה. הצבא העיראקי לא שחט בני ערובה אל מול מצלמות האינטרנט. היו אלה ערבים ועיראקים ומוסלמים שביצעו את אותם פשעים – וזוהי עובדה שיש להתמודד עמה.
רביעית, חלק מחיילי הכיבוש ביצעו פשעים והתעללויות בלתי מוצדקות כדוגמת מה שקרה בכלא אבו-גרייב, באירוע אל-חדית'ה ובאירועים אחרים. מרבית החיילים הללו נשפטו וחלקם אף נכלאו. אחרים מצויים כיום בעיצומו של משפטם וייתכן כי כמה אחרים חמקו מעונש.
חמישית: בעיות הביטחון העיראקיות הן בעיות עיראקיות פנימיות, עיראקיות-ערביות וערביות-איראניות. הסיבה להמשך נוכחותם של כוחות הכיבוש היא בעיית אי-היציבות הביטחונית שהגורמים לה הם הצדדים הלוחמים בעיראק החל מאבו-מוסעב אל-זרקאווי עבור בזרם ה''צדרי'' וכלה ביתומי צדאם. כל מטרתם של אלה הייתה להפוך את הרחובות, את קברי הקדושים ואת המסגדים לאזורי קרבות וזאת במטרה להכשיל את משימתם של כוחות הקואליציה, גם על חשבון העם העיראקי. כאשר לא יכלו להתקומם כנגד ''הכיבוש'' החלו ''מתקוממים'' כנגד העם העיראקי.
שישית, למרות הכל, החלה עיראק לעבור תהליכי שינוי דמוקרטיים עמוקים (על אף המשך האלימות, שמתרחשת כבר הרבה פחות). התחלנו לראות דיונים בפרלמנט העיראקי, אשר הפך פעלתני יותר מרוב ה''פרלמנטים'' בעולם הערבי; אנו עדים לבחירות חופשיות ואמיתיות בכל הרמות; אנו עדים להתאגדויות פוליטיות ולהצבעה אמיתית בנושאים מהותיים; אנו עדים היום לביקורת המופנית כלפי הפוליטיקאים השונים – מן הזוטר ועד לבכיר ביותר. אפילו ''תקרית הנעל'' של העיתונאי הפוחז היא הוכחה לקיומה של סביבה שונה מבחינת החירות שבה,המאפשרת פלורליזם של דעות שונות ומגוונות גם אם באמצעות השלכתה של נעל לעבר הנשיא בוש כשלצידו ראש ממשלת עיראק. אני אופטימי מאוד באשר לעתידה של עיראק אם שכנותיה יניחו לה לנפשה וינהגו בה כמנהג הנביא שייעץ לנהוג בטוב אפילו עם השכן מן הדרגה השביעית. אנחנו מייעצים לכל שכניה של עיראק – מהראשון ועד לשביעי שבהם – ''הניחו את עיראק לנפשה''.
שביעית, בעולם הערבי, הן ברמת האינטלקטואלים והן ברמת הרחוב, אינני יודע מדוע משאלת הלב החשובה ביותר אצל הרוב היא הכשלתה של עיראק. אני מסכים כעת עם הרוב שהפלישה האמריקאית הייתה שגיאה, אולם היא אירעה. האם הפיתרון הוא בהענשת העם העיראקי בהריגתו, ברציחתו, בהצתת מלחמת אזרחים ובהקרבתו – כל זאת על מנת להוכיח את השגיאה שבפלישה? שמתי לב שברמת הרחוב, הרוב ממשיכים לשמוח לאיד ככל שמספר קורבנותיהם של הפיגועים המטורפים עולה, ומרבית כלי התקשורת הערביים ממשיכים לכנות את פשעי ההתאבדות הנפשעות כנגד העם העיראקי ''התנגדות''.
באשר לפן המספרי הצרוּף:
ראשית, אבקש מהקורא לקחת את המחשבון ולחלק מיליון קורבנות בחמש שנים. התוצאה המתקבלת הינה 200 אלף קורבנות מדי שנה. כעת, הבה נחלק 200 אלף במספר הימים בשנה, 365, והתוצאה שתתקבל היא 548 קורבנות מדי יום!! האם הדבר הגיוני? האם היינו עדים למאזן יומי של קורבנות שהגיע עד לממוצע של 548. הכוונה בממוצע אריתמטי היא שמספר הקורבנות יעמוד ביום אחד על אלף איש וביום אחר על עשרה וכן הלאה. האם הדבר הגיוני? אני קורא למשרד הבריאות העיראקי לפרסם את מספרם האמיתי של הקורבנות על מנת להשתיק את השקר הזה.
שנית, מהו המספר האמיתי של הקורבנות? נניח כי הממוצע עומד על 20 קורבנות מדי יום (מספר גדול שלעצמו) הרי שאז מספר הקורבנות ההגיוני (אם נשתמש באותו המחשבון) במהלך חמש השנים האחרונות נע סביב 36,500 קורבנות. זהו מספר גדול אך קטן מארבעה אחוזים של המספר השגור בפי כל (מיליון קורבנות). הרי מאחורי כל קורבן נמצאת משפחה הבוכה עליו ולכן אנו מתעבים את כל המלחמות משום שכל מלחמה גורמת לעוד יתומים, לנשים אלמנות ולאמהות שכולות.
שלישית, אני מבקש כי אחד מהחוקרים העיראקים או הערבים יועיל לעיין בארכיוני העיתונים היומיים בחמש השנים האחרונות, ירכז את מספר הקורבנות האמיתי ויפרסם את התוצאות קבל עם ועדה. בארצות הברית קיים אתר אינטרנט המתנגד למלחמה בעיראק ומציין מדי יום את מספר הקורבנות האמריקנים ומרכזם במעין מונה אלקטרוני. הייתי מייחל כי צעיר ערבי המתנגד למלחמה בעיראק יקים אתר דומה שיתעד את מספרם האמיתי של הקורבנות העיראקים ועל-ידי מי נהרגו.
מילה אחרונה: אם רבים מהערבים והמוסלמים חושדים כי מספר הקורבנות היהודים בשואה הנאצית, המגיע לשישה מיליון, הינו מוגזם, אין צורך שינקטו באותה שיטה של בני דודנו. אני מבקש מאלוהים כי יעטוף ברחמיו את כל הקורבנות העיראקים, ואילו את מבצעי הפשעים ישלח לגיהינום, אל גורלם המר ואל פח האשפה של ההיסטוריה.
__
1 זרם שיעי חמוש בראשות המנהיג השיעי מוקתדא אל-סדר.
2 הכותב רומז לאנשי הבעת' לשעבר.
3 אירוע שבו נהרגו 24 גברים, נשים וילדים בעיר אל-חדית'ה במחוז אל-אנבּאר במערב עיראק על-ידי יחידת נחתים אמריקנית.
http://zavita.co.il/archives/442
