הנהגות ומשלים להתחזקות לקראת יום הדין

בדורו של הרב חיד"א ע"ה היו עשרה גאוני עולם כדוגמת הרש"ש ומהרימ"ט ועוד, שעשו ביניהם שטר התקשרות, ובו כתוב שאם אחד מהם יהיה חולה כולם יבואו לבקרו, ואם אחד מהם ימות, כולם אחראים ללמד את בנו תורה, וכן אם אחד מהם ימות כולם ילמדו עליו סנגוריה בשמים, וכל הרבנים חתמו על שטר זה. ועוד היה כתוב בשטר, שאם אחד מהם ידבר באמצע הלימוד עליו לתת פרוטה לצדקה. ואומר הרב חיד"א, שענין נתינת הפרוטה זה בשביל להבריח את היצר הרע.

מסופר על רבי יצחק אביו של רשי שממנו נלקח השם לרש"י(רבי שלמה יצחקי) שהיה חשוך ילדים ושהיה אחד הסוחרים הגדולים בצרפת.
כידוע היה למלך צרפת באותה תקופה פסל ששימש לעבודה זרה פסל גדול ורב חן והיו לו שתי עיניים מיהלומים יום אחד נעלם יהלום אחד והיה חסר לפסל את היהלום (כמו שניתן גם להבין מפה מה שאברהם אמר לטרח הפסל שאתה מאמין לו בקושי שומר על עצמו איך הוא יכול לשמור עלייך)יועציו של המלך סיפרו למלך שיש לרבי יצחק יהלום בדיוק כמו שנפל לפסל(כפי שאמרתי קודם רבי יצחק היה סוחר היהלומים מגדולי צרפת)המלך ישר הביא במיוחד את רבי יצחק מעירו שנמצא קצת רחוק מארמון המלוכה המלך הסביר לו שנעלם לפסל יהלום ושהוא מוכן לשלם לרבי יצחק כסף רב תמורת היהלום רבי יצחק הבין שהוא בבעיה בגלל שאם הוא ימכור לו את היהלום היהלום ישמש לעבודה זרה ואסור ליטול חלק קטן בעבודה זרה אבל מצד שני זה מלך ואם הוא יגיד לא למלך המלך יערוף את ראשו רבי יצחק אמר למלך שהוא מוכן והוא יפליג חזרה ויביא את היהלום רבי יצחק לקח את היהלום מבתיו ויצא מהר חזרה הנזיר שהתלווה לרבי יצחק כל הפלגה לכיוון הארמון רצה להראות את היהלום שהיה ידוע כיהלום נדיר רבי יצחק אמר לו שזה יהלום יקר ורב חן ומסוכן להוציא אותו שלא יפול, לקראת קרבתם לארמון המלך, רבי יצחק אמר לנזיר אני מוכן להראות לך את היהלום כשרבי יצחק הוציא את היהלום בזהירות ידיו רעדו והיהלום נפל לתוך הים הנזיר אמר לרבי יצחק שהוא יעיד לפני המלך שהייתה בכוונתו של רבי יצחק להביא את היהלום לפני המלך אך מרב שמירה ידיו רעדו לאחר שנכנסו לארמון והסבירו למלך את הסיפור המלך הבין ושלח את רבי יצחק חזרה לביתו כשחזר לביתו היו פניו שמחות אישתו שאלה אם הוא מכר את היהלום והוא ענה לה שלא כששאלה אישתו מדוע הוא שמחק הוא סיפר לך את הסיפור שהוא בכוונה הפיל את היהלום ושכביכול ידיו רעדו הוא רצה להפיל את היהלום ושהנזיר יהיה עד.. באותו לילה חלם רבי יצחק חלום ובו התגלה ה' לרבי יצחק וכך אמר לו בזכות שהייתה מוכן לוותר בשבילי על יהלום גשמי שנועד למטרת עבודה זרה אני יפצה אותך ביהלום גדול יותר וכך הוליד לו ה' את רש"י שהיה באמת יהלום אמיתי ודבק בתורה וזכה להיות תלמיד חכם..

אחי ורעי ככה בדיוק זהו חודש אלול אם אתם מוכנים לוותר לה' בשביל "יהלום" שהוא שמירת השבת,פגם הברית,תפילין,שיעורי תורה, ככה בדיוק ה' יתברך יוותר וימחל לכם על כל העוונות ויכתוב אותכם לספר חיים טובים ושלום ופרנסה..

הפסוק בתהילים אומר "אמת מארץ תצמח"

ושואל אחד מגדולי האדמורי"ם, אם האמת צומחת מהארץ..

מה צריך לשתול בשביל שהיא תצמח???

התשובה שענה האדמו"ר היא שצריך לשתול עמוק עמוק את השקר ~!!!

הרב רפאל זר סיפר סיפור אמיתי שקרה לחבר שלו החילוני:
לרב רפאל יש חבר חילוני אחד שהוא עובד בתור נהג מונית והוא עובד כל יום כולל שבת!! מצאת החמה עד צאת הנשמה אז פעם אחת בשבת כשהוא נסע אז הלך לו המנוע של המונית וזה וואחד מנוע של מרצדס(בישביל לשלם על זה צריך למכור את הבית חחח)
אז הוא לא ידע מה לעשות.הוא יתקשר לחבר שלו ואמר לו שהלך לו המנוע,אז החבר אמר שיסע לקאסם ושם הערבים יסדרו לו מנוע כזה במחיר פצצה(יש מצב שתמצא את הפצצה בתוך האוטו גם).
אז מתי הוא נסע? בשבת! כי בשבת אין לו הרבה קליינטים אז הוא החליט ליסוע בשבת.
הוא הגיע לשם והביאו לו מנוע באחלה מחיר,אז בזמן שהערבי מתקין את המנוע הוא קורא לבעל המונית ואומר לו:"אני יודע למה מנוע שלך קרה לו כזה דבר"
אז בעל המונית שואל למה?
הערבי אומר לו ככה:"זה בגלל אתה נוסע שבת ובתורה שלכם כתוב אסור ליסוע שבת ובתורה שלכם הכל אמת אז בגלל זה הלך לך מנוע,חבל לך ליסוע שוב בשבת למה ילך לך שוב המנוע שוב עדיף לך להשאר כאן עד מתי נגמר שבת ואז תיסע ואם אתה לא רוצה להאמין לי תיסע שבת ואני יקבל עוד פעם כסף אז חבל לך"
בעל המונית הסתכל עליו המום ולא ידע מה לענות לו,הוא חיכה עד מוצאי שבת ואז הוא נסע.
ומאז בעל המונית שומר שבת.
אז שתבינו איך הערבים הגויים האלה יודעים מה זה תורה ואנחנו לא,בושה וחרפה.
אבל צריך להתפלל להצליח ולהתקדם במעשים טובים ומידות טובות ואמן שאנחנו לא נצטרך להכנס לבושה כזאת שגוי מטיף לך מוסר.

האדמו"ר מקוצק "אם אני אתה ואתה אני אז לא אני אני ולא אתה אתה,
אבל אם אני אני ואתה אתה אז אני אני ואתה אתה
הכוונה איזה אדם אתה האם אתה נגרר להשפעות זרות מחברה אם אפשר להזיז אותך מאמונתך דרך לחץ חברתי
והשפעה חיצונית אז גם אם קיבלת את החינוך הכי חרדי שיש בבית הכי חזק שיש אתה עלול להיות לא אתה אלא נגרר
אחרי השפעה שלילית .
יש שחוזרים בתשובה איתנים כמו סלע הנסיונות האלה רק מחזקים אותם רואים גל מתחזקים ממנו לא משפיע עליהם לא המשפחה האשה או החברים שנזכה להיות בעלי תשובה אמיתיים  שיתקים בנו הפסוק
"ובא לציון ולשבי פשע ביעקב" .


 

© כל הזכויות שמורות לרב יורם כהן אור 
כה אמר הרבי מקוצק:

יפה מאוד!!!

יפה יפה מאוד תודה אשרינו שזכינו שאתה כאן

מסופר על הצדיק רבי משה איליבצקי זצ"ל נהג שלא לאכול מאכלים מבושלים שבושלו מחוץ לביתו. היתה זו חומרה שקיבל על עצמו עוד בהיותו צעיר ומעולם לא דיבר על כך בפרהסיה ולהיפך, היה מצניע את מעשיו כדי שלא ירגישו בו. במשך חמישים שנה הצליח הוא לשמור על חומרה זו.
ביום מן הימים נכנס בנו לביתו של רבי שלום שבדרון זצוק"ל וזיע"א וסיפר לו כיצד השתומם לראות את אביו, במסיבת אירוסיו, כשהוא יושב ואוכל תבשילים שבושלו בביתו של אחר. היתה זו מסיבת אירוסין בה השתדך עם בתו של ת"ח מפורסם. "הבטתי בו בתמהון" מספר בנו "ושאלתי את עצמי האם שבר אבא את הנהגתו"? "ניגשתי אליו למרות ההמולה והשמחה שסבבו אותי ולחשתי באוזנו: "ילמדנו אבינו מה קרה? מדוע זה חרגת מהנהגה כה נחושה בה נהגת חמישים שנה"? רבי משה פנה בחיוך לבנו ואמר: "בני יקירי, חותנך החדש הינו רב שכונה ושמחת האירוסין מתקיימת עכשיו בביתו הפרטי בהשתתפות עשרות בעלי בתים אשר באו לכבוד תורתו. אם הללו יבחינו שאינני אוכל מן המאכלים המוגשים, תהיה זו פגיעה ישירה בו. חומרה זו אשר נהגתי בה שנים והקפדתי מאוד על קיומה אינה אלא מדרבנן ואילו פגיעה בכבודו של ת"ח אסורה היא מהתורה"!
וכשסיים לספר את הסיפור, פנה אליו רבי שלום שבדרון ואמר: "ועל זה נאמר בתהלים: "לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו" מעשהו של אביך מבהיר את הפסוק הנ"ל שאין הקב"ה חפץ בחומרות שיש בהם גבורה שטותית ללא יראת שמיים, חומרה שאינה שמה ליבה לאנשים. אנשים המציבים לעצמם חומרות שאין מקורם ביראת שמים, דבקים בהם ועלולים לפגוע בבני אדם, הם עלולים להחמיר גם היכן שאסור וה' אינו חפץ בזה אלא: "רוצה ה' את יראיו"!

מתוך הקונטרס הנהגות יום יום של הרב חיים רבי בעניין התחזקות באמונה והתקרבות לשם יתברך

ראיתי חוברת בשם ''בֹאו חשבון''* והוא יומן אישי של חשבון נפש. והביא בהקדמה מקורות מהתורה ומרבותינו על כך שצריך כל אדם לחשוב ולבדוק מעשיו יום יום. ועבודה עצמית זו חייבת להיות יומיומית בעקביות וללא פשרות כל ערב קודם השינה, וכדלהלן:

בספר ראשית חכמה (שער הקדושה) כתב: ''קודם שישכב יבדוק במעשיו במה שעשה ביום ההוא ויכתוב מעשיו ברמז לבל ישכחם. שבכל לילה ולילה טרם שישכב צריך האדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו היום וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים''.

בספר אורחות צדיקים (שער השכחה) כתוב: ''אך יזכור פשעיו ויכתבם על ספר ויקראם כדי שיזכור הכל וישוב מכל אחד ויתודה עליהם''.

בספר שערי תשובה (פרק א אות ח סוף הפתיחה) כתב: ''וכן ראוי לכל בעל תשובה לכתוב במגילת ספר הדברים אשר נכשל בהם ובמצוות אשר קיצר בקיומן ולקרא בספר זכרונותיו בכל יום''.
ובספר טהרת הקודש כתב: ''אי אפשר לזכות להיות באמת ממארי דחושבנא [=בעל חשבון], רק אם מציין לו כל עבירות שעשה מקטן ועד גדול. ועל זה נאמר ''וזה יכתוב ידו לה''' (ישעיה מד, ה) אלו בעלי תשובה שכותבים עוונותיהם על מנת לשוב לה' עליהם (אבות דרבי נתן סוף פרק לו)''.

מובא בזוהר הקדוש (פרשת קרח דף קעח.) ''גהינם אית ביה מדורין על מדורין, מדורא תתאה שאול, מדורא תתאה מינה אבדון ודא סמיך לדא, מאן דנחית לשאול ידונון ליה ומתמן יצפצף ועולה, הדא הוא דכתיב (שמואל א ב, ו) ''מוריד שאול ויעל'', ומאן דנחית לאבדון תו לא סליק לעלמין. מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו (ס''א: אי טבא איהו) מארי דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי. מאי טעמא בההיא שעתא? בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי ויודי עלייהו בגין דאיהי שעתא דמותא. ואלין אקרון מארי דחושבנא'', ע''ש. וסיים בזוהר הקדוש (שם) ומי שיעשה כן בדעת ובחכמה לידע את אדונו, כשיעבירו אותו לראות ולהסתכל באותם הרשעים שבגהינום ובשאול, וכולם צועקים, הוא לא יהיה ולא ימצא שם, ויהיה למעלה למעלה במקום שכמה אורות ונרות וכמה דברים נחמדים שורים ונמצאים בו, ע''ש. עכת''ד.

ועוד עיין בזוהר הקדוש (פרשת פנחס דף רלא.) כל מי שמפרש חטאיו לפני הקדוש ברוך הוא ומתודה עליהם, לא נמסר דינו אלא בידו של המלך הקדוש ברוך הוא לבדו. ומי שדן אותו הקדוש ברוך הוא, הוא ודאי לטוב, כי כל בית הדין של מעלה נבדלים ממנו, ע''ש. ועוד עיין בזוהר הקדוש (פרשת דף ויחי רכ.) אחר שהאריך להביא שעל ידי צל גופו של האדם בלילה, שניתן לראות באלו איברים אינו נמצא, אפשר לדעת מה נגזר עליו בעתיד (והובא ברמ''א ריש סימן תרסד). וסיים הזוהר הקדוש שהצדיקים והחסידים בכל יום ויום מסתכלים ומתבוננים בליבם כאילו בזה היום הם מסתלקים מן העולם ועושים תשובה שלימה לפני קונם, ואינם צריכים לראות את הצל שלהם, ואשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, ע''ש. וחובת ההתבודדות וחשבון הנפש מובאת גם בספר מסילת ישרים (פרק ג בחלקי הזהירות ובפרק כא בדרכי קניית החסידות), ע''ש.

וכן רבינו החפץ חיים זיע''א במכתבי החפץ חיים (מכתב עג) כתב שצריכים לעשות תשובה ארבעה פעמים בשנה: א) כל לילה קודם השינה, ב) כל ערב שבת קודש, ג) כל ערב ראש חודש, ד) כל ערב יום הכיפורים. ועיין בספר שאל אביך ויגדך (חלק ג עמ' עג) איזה חשבון נפש נוקב עשה החפץ חיים עם עצמו. ומספרים שפעם אחד מצדיקי הדור הטה אוזן לשמוע מהחלון את וידויו של החפץ חיים, ונבהל ונפל למטה מהפחד הנורא של היראת שמיים של רבינו החפץ חיים זיע''א.

וכידוע מהר''ן מברסלב זיע''א משבח מאד מעלה זו של ההתבודדות, ושעל ידי זה השכינה מנחמת אותו. וזו מעלה עליונה וגדולה על הכל, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זו עצה כללית שכוללת הכל. וכמה צדיקים גדולים סיפרו שלא באו למדרגתם אלא על ידי הנהגה זו (ועיין ליקוטי מוהר''ן חלק א סימן רנט וחלק ב סימן כה, עיין שם).

ויש להוסיף מה שכתב בזה רבינו יוסף חיים זיע''א בספרו בן יהוידע (עירובין יג.), שהצדיק על ידי שמתבודד ופושט מחשבתו מן העולם הזה ומצמצם מחשבתו בדבר קדושה, ממשיך על עצמו רוח הקודש. ובמקום אחר (שם מגילה י:) הביא שדרכם של הנביאים היתה להסתתר ולשבת בהצנע ובמסתרים להתבודד לבדם כדי שתשרה עליהם הנבואה, ע''ש. כי על ידי שיושב במסתרים ושומר עצמו ומכוון להתקדש, הרי זה מכבד את ה' יתברך בחדרי חדרים. וכששופך שיחו ועושה חשבון נפש, מקבל כוחות גדולים המאירים את דרכו לעתיד. וכדברי חז''ל (סנהדרין סה:) שכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה של ''ודורש אל המתים'' (דברים יח, יא), היה בוכה ואומר: ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, ע''ש. וכדברי הרמב''ם (סוף מקוואות) שכמו שהמקוה מטהר, כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות והביא עצמו במי הדעת הרי הוא טהור, ע''ש. ומכאן שיש גם התבודדות במחשבה שהיא כעין חדרי חדרים שהשומר על מחשבתו ומקדש עצמו זוכה ומתעלה תמיד.

כתב רבינו אור החיים הקדוש זיע''א בפרשת ואתחנן שלכל בקשה שמבקש האדם מאת הקב''ה ישתבח שמו יש סך וקיצבה מסויימת של תפילות שעליו להתפלל בכדי שתתקבל אותה בקשה. וראיה לכך ממשה רבנו שהתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמנין ואתחנן בשביל להכנס לארץ ישראל והפסיקו הקב''ה ואמר לו ''רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'' (דברים ג, כו). מפני שאם היה מוסיף משה עוד תפילה אחת היה מגיע לסך התפילות הרצוי לקבלת תחינתו ואז היה הקב''ה מוכרח לקבל תפילתו. ולכן אם רואה אדם שעדיין הוא מתפלל ולא נענה יראה להתחזק עוד בתפילה ברוב עוז ותעצומות. כדכתיב ''קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה''' (תהילים כז).

אומרים חז''ל הקדושים שתכלית התפילה היא רק לצורך השרשת האמונה בקרבנו שיש שליט בעולם ורק אליו פונים וממנו מבקשים והוא הכתובת היחידה ואין מי שיכול לעזור ולהושיע מבלתו. ולא ישים האדם מגמתו כשמתפלל שתשמע תפילתו בלבד אלא שהעיקר שיאמין בליבו כי אין מי שימלא חסרונו אלא ה'. ואין עוד מלבדו ולו בלבד ראוי להתפלל. ולא שתהיה התפילה תכלית להשגת מבוקשו.

מרגלא בפומיה דהמשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצוק''ל שיש בני אדם הטועים לחשוב שתפילה היא סגולה להנצל מהצרות והלוואי ולא היו באות הצרות, ולא היה צריך להתפלל שתחלופנה. אולם האמת היא שתפילה אינה אמצעי להמתקת הצרות אלא מטרה בפני עצמה. לפעמים בגלל שאדם לא מתפלל די הצורך באות גזירות חדשות לבקרים כדי לאלצו להתפלל יותר. והלוואי והיה מתפלל כראוי קודם לכן ולא הייתה באה הצרה לעולם כלל.

ובדומה לכך ברכת המזון אינה בגלל שאכל ולכן צריך לברך, אלא בגלל שהקב''ה רוצה שיברך ולכן נותן לו מזון שיאכל ואח''כ יברך. ובזה הסבירו חכמי המוסר מדוע הנחש הקדמוני נענש בעונש קל יחסית, ''עפר תאכל כל ימי חייך'' ולכאורה זו ברכה שהרי לכל מקום שילך ימצא מזונו בנקל? אלא מאחר וכל הנבראים בעולם קשורים ואדוקים בקשר חזק עם הקב''ה ותלויים במי שאמר והיה העולם. כ''ש 'הכפירים שואגים לטרף לבקש מאל אוכלם'' (תהילים קד) ''עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם'' (תהילים קמה), אולם הנחש נתקלל בניתוק הקשר והתלות שלו בבורא עולם. אין לבורא רצון בו ובבקשותיו ובתפילתו. וזו הקללה הגרועה ביותר. כאומר לך מעלי, אין ברצוני לראות פניך לעולם!

עוד מטרה יש בתפילה ההכנעה לבורא עולם ברוך הוא. עיקר התפילה היא שיבין היטב כי כל חייו ודרכיו וישותו עלי אדמות תלוי במי שאמר והיה העולם. וכל מאווי ליבו לא יתקיימו ללא רצון הבורא ובעומדו בתפילה לפני בורא עולם צריך ששים נפשו בכפו ויראה שפלותו ודלותו ומיעוט ערכו ביחס לבורא עולם כ''ש ''נישא לבבנו על כפיים אל אל ה' שבשמים'' (איכא ג מא).

ועל כך היה אומר האדמו''ר מקוצק זצוק''ל ''אין שלם מלב שבור'' ומקרא מפורש הוא ''לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה'' (תהילים נא יט) ושמענו מפה קדוש של הרה''צ רבי דוד אזולאי זצוק''ל, נין ונכד למרן החיד''א זיע''א שאמר וכי אפשר לשבור לב אנוש העשוי בשר ודם? אלא לב בגימטריה שלושים ושתיים. שבור את הלב לשניים ותקבל וי וי. אדם שצועק במר ליבו על חטאיו וזדונותיו וי וי ומשים נפשו בכפו הקב''ה לא מואס את תפילתו.

ואמר פעם ראש הישיבה הגה''צ רבי מאיר מאזוז שליט''א כשם שיש וירוס למחשבים שהורס ומוחק את התוכנה, כך התפילה עצמה היא הוירוס ההורס את כל הפשעים שעבר עליהם בין בשוגג ובין במזיד. ורמז לכך מצינו בתהילים (י, ט) ''סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי'' סורו בהיפוך אותיות ורוס. וידוע שבספר התהילים יש שתי סוגי תפילות: תפילה למשה: ותפילה לעני, ורצונו לומר אדם שמתפלל תפילתו כעני ואביון ושם נפשו בכפו ומכניע את עצמו הקב''ה עונה לו כמו משה רבנו שעליו נאמר תפילה למשה!

סיבה נוספת לצורך של האדם להתפלל באר הרמח''ל זיע''א בספרו ''דרך ה''': כשמקדים אדם תפילה על מזונותיו ופרנסתו על אף שיעסוק אח''כ בהשתדלות שלא יסתבך וישקע בגופניות וחומריות, כיוון שהקדים ותלה הכל בו יתברך. עכ''ד. ורמז לזה מצינו בפסוק ''לא תאכלו על הדם'' (ויקרא יט, כו) כלומר לא תאכלו לפני שהתפללתם על דמכם ועל נפשיכם.

ומזה הטעם לא ירד המן לישראל פעם אחת בשנה או פעם בחודש כי אם היה יורד פעם בחודש או בשנה היו מרגישים צורך להתפלל על המזון לעיתים נדירות. ומכיוון שיורד המן בכל יום, ואין ודאות שגם מחר ירד להם כי הכל תלוי במעשיהם, ולכן היו בעלי תלות מוחלטת בהקב''ה ואליו היו עיניהם נשואות.

עוד תועלת גדולה בתפילה שלא יחשב לאדם מה שהוא נוטל מהעוה''ז כשכר בעד מעשיו ונמצא אוכל עולמו בחייו. וישאר דל ואביון, ערום ועריה לעולם . הבא. אבל מי שמבקש בתפילה מהשם יתברך שיזכהו מעושר מתנת חינם ומרגיש שהכל ממנו יתברך, הרי זה נהנה וזה לא חסר.

במדרש תנחומא פרשת וירא כתוב: אמר להן הקב''ה לישראל הוו זהירין בתפילה שאין מידה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר ''למה לי רוב זבחיכם וגו' לא תוסיפו הביא מנחת שווא קטורת וגו' גם כי תרבו תפילה אינני שומע'' (ישעיה א, יא, טו) מכלל שהתפילה גדולה מן הקרבנות, עכ''ל המדרש.

יפה מאוד

באמת יפה

http://www.youtube.com/watch?v=iMFEt3A4MUU

פעם ספר הרב אריה שכטר שליט''א, שמסר שיחה בסמינר ''ערכים'' , והזכיר שם את הרשע הסופר ביאליק, ופלט עליו את המלים ''ימח שמו וזכרו''. תוך כדי שהזכירו, נעשתה סערת רוחות בין החילונים, כיצד הוא מדבר עליו. ואז הוא אמר להם: תשמעו, אני אמ, רתי זאת בטעות, מרב כעם עליו. ובאמת, לא טוב שאמרתי זאת כאן, אך לאמתו של הבר בשביל האדם הזה זו ברכה מאד גדולה. הוא כבר מזמן, לפני עשרות שנים לא נמצא בעולם. והוא מסכן, כל פעם מחדש שורפים אותו וצולים אותו בגיהנום. מה יש? בבית הספר הזה לומדים את דברי הכפירה שלו, ובבית הספר הזה לומדים את ספריו, עוד מינות, ועוד אפיקורסות, עוד ליצנות מהתורה ומקדש הקדשים. וכל תלמיד שלומד את זה לוקחים אותו (את ביאליק) עוד פעם ושורפים אותו, ה' ישמר ממש נורא. פעם אחת, באיזה שהוא יום מוציאים אותו החוצה מהגיהנום. הוא שואל מה קרה גמרנו? אומרים לו כן, ברוך ה' עכשו החפש הגדול. בתי הספר הפסיקו ללמד בספרים שלך. הוא שמח, די שקט לו, וכך חדשים שקט. אחרי חדשים תופסים אותו נו! חיים נחמן בוא עוד פעם... והוא שואל: לאן לבוא? אולי כבר לוקחים אותי לגן עדן? לא, הוא רואה שעוד פעם לגיהנום מה קרה? מה יש? למה שוב לגיהנום? אומרים לו שנת הלמודים התחילה שוב. אז עומד אותו רשע מסכן וצועק: ''רבונו של עולם, ימח שמי וזכרי כבר, שישכחו ממני, מה הם רוצים ממני, שישכחו לגמרי''. לכן זו ברכה בשבילו ולא קללה.

אנו לא יודעים, איך הדבר הזה מזעזע, שפעלות של אדם הן לנצח נצחים, ולאו דוקא ספרים שמחברים. אם נתבונן נראה שכך זה, לפעמים הנהגה של אדם משפיעה יותר מדבורים. כי אם אדם מדבר, לפעמים יש עליו בקרת, זה לא בדיוק כמו שהוא אומר, אפשר לומר אחרת, יש תגובות. אבל אם אדם לא מדבר, הוא מתנהג כך, זה נכנס, זה משפיע, זה חודר לעצמות.

יש היום בבית הספר בשבת אחר הצהרים ארגון ''בתיה''. בנות מגיעות לשם ואחת מסורקת 100% והשניה 200% איך בת ישראל מגיעה בשבת מסרקת 200% ? לא, לא, יש מסרק של שבת ואפשר להסתרק. ומה זה מסרק של שבת? האם המסרק הזה שמסתרקים בו, נושרות על ידיו שערות? נושרות. אמנם הוא יותר רך ממסרק רגיל, אבל כשמסתרקים רואים שכל פעם נקרעות שערות. אז במה זה מסרק של שבת? אולי צריכים לקרא לזה ''מסרק של חלול שבת! ''

אם המסרק הזה לא פועל כפי שמסרק של שבת צריך לפעל, אז אסור בכלל להשתמש בו. וכמה זה מוסיף כשהילדים רואים שמקריבים לכבוד השבת! אמנם לא ילכו 50%, מסרקים, אבל יראו שהשבת שוה לנו משהו. איזה הוד והדר זה! איזה יפי זה כשרואים ''אצלי שבת זאת שבת קדש! '' זה נורא, אפשר להכשל בחמורי חמורות, בחלול שבת. ולמה? לא יכולים לותר! יש יותר קדוש שם שמים מזה שמגיעים ורואים אה, היום אי אפשר לעשות כמו ביום חול, נו אז הולכים קצת מפזר, מה קרה? לכבוד שבת קדש. יש יותר הוד והדר מזה?! שכחנו בכלל מה זה יפי אמתי. הרחוב הקלוקל הוציא מאתנו את המשגים של יפי, של הוד והדר, של בית של עם ישראל. אבל אי אפשר לדרש את זה מהילדים, כל זמן שהם רואים שההורים על הנוחיות שלהם לא מותרים, אצלם הכל צריך להתבצע כמתכנן. גוערים בילד ''איך אתה מברך?'' נו, מה הוא יעשה, המסכן? הוא רואה שכך ההורים מברכים, בשתי דקות כבר גמרו את ברכת המזון, כל הברכה ממש.

אז מה רוצים ממנו, המסכן? ככה הוא רואה. אומרים לו: ''לא, לא משה'לה, אתה לא מברך טוב''. והוא מתאפק מלשאל: ''ואיך את מברכת?!''

החפץ חיים אומר: כשיש שרפה גדולה, באים מכבי אש ושופכים מים על האש ומכבים את השרפה. אבל לפעמים האש שורפת בתים שלמים, שרפה גדולה מאד. שם הכבאים בכלל לא שופכים מים על האש רק על הבתים שמסביב, שבהם האש עוד לא נתפסה, כדי שהאש לא תתפס גם בהם. כשרואים את הרחוב במצבו הנוכחי, אז על שארית הפלטה, על הבתים הקדושים, על טהרת הקדש, שם צריך לשפך מים ולחזק את הענינים האלו (ואין מים אלא תורה).

ודאי שהילדים רואים הכל ומרגישים הכל, מה חשוב להורים, ומה לא. כשהילד אומר איזה שקר, או כשבשבת הוא לוקח איזה מקצה ביד, מה התגובה של האבא? מה התגובה של האמא? ''משה'לה אמרתי לך כבר פעם לא להחזיק מקצה בשבת, אז עוד פעם לא תקח, בסדר?! '' מדברים בלשון רכה ומרצים. וכשהילד אומר שקר אומרים לו: ''זה לא יפה לשקר! '' אבל אם אותו משה'לה רואה, שפעם אחת אם עלה עם נעלים על הספה, אז הבית נהפך להר געש וצועקים עליו ''אני בשום אפן לא אותר לך על דבר כזה! '' וכאן רותחים וזועקים. מה הוא רואה? על מה שמים את הדגש? על הספה! נו בסדר, אז הוא גם כן יודע שהספה היא העקר.

אין מושג כמה מחדירים בעצמות את הקדושה והטהרה, ואת כל ה''יידישקייט'' עם הצניעות. אין צרך לומר את מה שקורה בשמים ואת השכר העצום שזכתה בו ההיא קמחית, שבעה בנים כהנים גדולים בזכות הצניעות שלה. רק מדברים על מה שהילד רואה ממש, על מה שמים את הדגש.

מעשה נפלא מאחד העשירים הגדולים, שקראו לו דיינס. הוא היה בתקופת מלחמת העולם הראשונה עשיר מפלג, מליארדר, והחזיק את כל הישיבות בליטא, ובפרט את ישיבת נובהרדוק. אחר כך כשהגיעה המהפכה הקומוניסטית, לקחו ממנו את כל מה שהיה לו, והוא נשאר עני מרוד, ממש עד פת לחם, עני ואביון.

אבל בזמן שהוא היה עדין עשיר, לקח שני חתנים לשתי בנותיו, שהיו גדולי עולם: האחד רבי אברהם יצחק בלוך, והשני אחיו. שני תלמידי חכמים גדולים: האחד ראש ישיבת טלז', והשני רב מרצה בישיבה זו. הוא אמר תמיד: ''מכל העשר שלי לא נשאר כלום. אבל שני יהלומים נשארו לי, אלו שני חתני''. רבי אלחנן וסרמן ה' ינקם דמו ספר, שהוא היה צריך להגיע אליו פעם כשהישיבה היתה במצב קשה, והוא הלך אליו כמה פרסאות מרחק כמה שעות. באמצע היה שלג כבד, והוא היה מלכלך מאד משלג ומבץ.

כאשר היה כבר באמצע הדרך, לאחר שאת שעותיו היקרות נתן כבר בשביל הליכה זו, וכל כלו מכף רגל ועד ראש היה מלא בשלג ובבץ, הוא עשה חשבון, שכך הוא אינו יכל להגיע לבית של דייניס ולהכנס אליו, הרי כל ביתו מלא שטיחים יקרים וספות, וכיצד יכנס בבגדים אלו?! וכיצד ישב שם? הרי הכל יתלכלך! חשב רבי אלחנן, שאולי ילך חזרה הביתה, אך עשה חשבון שזה לא משתלם, שהרי חצי מהזמן הוא כבר בטל, האם עכשו יחזר לישיבה ויבטל יום נוסף כדי לבוא אליו?

אבל מצד שני, מה לעשות? הרי הוא לא יכל להכנס כך לבית של דייניס! אז הוא מצא עצה. לאותו עשיר יש דלת כניסה ראשית, שמשם נכנסים לסלון, אבל הוא שם לב פעם אחת באחד הבקורים שלו, שיש לו גם כניסה מן המטבח, ומשם גם אפשר להכנם, ושם אין שטיחים, אז הוא החליט להכנס דרך המטבח. הוא דפק בדלת. קפצו שתי הבנות הקטנות ופתחו את הדלת, וראו את רבי אלחנן וסרמן ראש ישיבת ברנוביץ' שהכירו אותו.

אנו נמצאים בזמן שאין השנאה כבושה, וחדשים לבקרים מתחדשים עלינו אסונות וטרגדיות. בתי החולים מלאים אנשים, נשים, וטף. ב''בלינסון'' ישנם מעל חמש מאות ילדים חולי סרטן, ב''תל השומר'' מעל שלש מאות וארבעים ילדים ועוד כהנה. כל שנה מתוספים בארץ ישראל כחמשה עשר אלף חולי סרטן רחמנא לצלן. והגם שרבים מהם נפטרים במשך השנה, בכל זאת אף פעם אין מטתו של חולה נשארת ריקה, תמיד יש מישהו שמאיש אותה, ואדרבא אפלו עוד חסרים מקומות, ה' ישמרנו. אם כן, הבה נחפש דרכינו ונחקורה, איפה נמצאת התשובה למצב. נעין מה היה מצב בני ישראל בזמן ''יציאת מצרים'' שזכו, ומה היה מצבם בזמן ''בצאתי מירושלים'' שגלו רחמנא לצלן ונחרב הבית.

''בצאתי ממצרים'' המצריים הם מקור הטמאה והזהמה, עד שאברהם אבינו עליו השלום היה צריך להכנים אשתו בתבה ואף לצוות עליה; ''אמרי נא אחותי את''. אומרים חז''ל, שעם ישראל שהה אצל עם טמא כזה במצב של נשלטים, ובכל זאת נשאר נקי: במשך מאתים ועשר שנים לא נכשלו בנות ישראל אפלו בשוגג, חוץ מאחת (שלומית), שהכתוב פרסמה, לומר לך שחוץ ממנה לא היו עוד. איך היו מסגלים לשמר כך על השלמות, אף על פי שעבדו עבודה זרה? והתשובה היא משתי סבות:

א. משום שלא הכניסו לביתם את לבוש הרחוב את שפתו וגם לא שנו את שמם. זה מרמז בסבות הגאלה (שמות טו, ט) ''ארדף אשיג אחלק שלל'' ראשי תבות שם לבוש לשון. דהינו זוהי הסבה שהצלחתי לרדף ולהשיג. וכן (במדבר כד, ה) ''מה טבו אהליך יעקב'' שלא היו פתחיהן מכונים זה לזה. הלבוש הרחובי לא נכנס הביתה אפלו לא בדמות שרוולים ארכים ושמלות ארכות.

ב. לא הסתכלו בצלחת של השכנים, אלא: מה שאצלי, זה הכי טוב. הבעל הכי טוב, הילדים הכי טובים, הרהיטים הכי טובים, הבגדים , הכי טובים. אני מרצה. לא מענין אותי מה נעשה אצל השכנים. היחד בבית היה חם וחיובי. ההתקשטות (היו לנשות ישראל הרבה תכשיטים) והחיוכים היו לתוך הבית. הבעל התיחס לרצונות ולמעלות של אשתו, וכן האשה לבעלה, ורק משום כך יש התיחסות חיובית גם לילדים. וזה יוצר את המעגל המשפחתי החם ש. אף אחד לא מעונין ואינו רוצה לברח ממנו. אין התחריות המנפחות את האגו ויוצרות מצב שהאדם רואה אך ורק את עצמו.

ואלו היום, כל אחד חי את החיים שלו, ולכן הבית מתפרק ומתחילים לחפש תשומת לב בחוץ. זוהי אם כל הצרות, וזה בדיוק מה שקרה ''בצאתי מירושלים'' , כעדות הפסוק (ישעיהו ג, טז): ''יען כי גבהו בנות ציון'' וכדרשת רבא על כל הפסוק במסכת שבת (סב:). מצוה לעין שם בפרוש רש''י לראות כמה שזה תואם למה שקורה בתקופתנו.

אז מבינים שההתנהגות וההתחרות המסברות שם בגמרא, תואמות בדיוק את התאור, שלא חרבה ירושלים אלא בגלל שנאת חנם. התנהגות כזו יוצרת את שנאת החנם.

על כן היום אנו רואים, שהקדוש ברוך הוא לא שותק, ובתי החולים מלאים, כפי שהזכרנו לעיל, ובחורי ישראל יורדים רחמנא לצלן. אנו צריכים לקשר בין הענינים וללמד מוסר השכל. כל אשה בביתה צריכה להנהיג גישה חדשה. הן ביחס של בין איש לאשתו, והן ביחס של ההורים לילדים. צריך להפך את הבית לחממה, שתמלא את כל הישות, ולא ללמד חס ושלום מהרחוב הקלוקל. ועל ידי תקונים אלו יתקים בנו (שמות א, כא) ''ויהי כי יראו המילדות את האלוקים, ויעש להם בתים'' וזה מה שיבנה את הבתים האמתיים בעם ישראל. אמן כן יהי רצון, אמן ואמן.
*--$~*

הן רצו בשמחה וברקוד לאבא וקראו לו: ''רבי אלחנן הגיע, רבי אלחנן הגיע'' , שמחה וששון! העשיר דייניס נגש לדלת המטבח וראה את רבי אלחנן מגיע מהכניסה במטבח ולא הבין, מדוע הוא לא הגיע מהכניסה הראשית? הוא נגש לרבי אלחנן, ורבי אלחנן אמר לו ''שלום עליכם'' , ודייניס התחיל לבכות, בוכה! ובוכה!

רבי אלחנן לא יודע מה קרה, למה הוא בוכה? והעשיר בקשי דבר ואמר: ''רבי, מה חטאתי? מה פשעתי? מה עויתי? למה הרבי עושה לי כך?'' חשב רבי אלחנן, שמישהו דבר לשון הרע עליו, ושאל אותו: ''מה אני עשיתי רע, אני לא יודע משום רע שעשיתי. אדרבא, תמיד אנחנו בידידות, איני יודע מה עשיתי רע!'' אמר לו דייניס: ''הרבי קלקל לי את הבנות שלי!'' נבהל רבי אלחנן: ''כיצד קלקלתי את הבנות אינני מכיר אותן, ואף פעם לא דברתי אתן, ואיך אקלקל א ותן''?

אמר לו דייניס כך: ''הבנות שלי רואות כל היום בבית כסף, זהב, דולרים, כסף, ועוד כסף, סוחרים קונים ומוכרים, זה מה שהן רואות כל הזמן. אבל מה, דבר אחד הן יודעות הימב שאצלי תורה היא יותר מכסף. כשמגיע תלמיד חכם, או כשמגיע זמן השעור שלי, כשצריכים ללכת ללמד, אז שיהיה בית מלא סוחרים, אני עוזב הכל והולך ללמד, זה קדש! כסף, כסף, כסף, אבל תורה היא יותר מכסף. אבל מה עשה לי עכשו ראש הישיבה? ראש הישיבה שלח אותן לקרא לי, ובכך הוא הסביר להן שהוא לא יכל להכנס דרך הדלת הראשית, כי הוא עם בץ ושלג, והוא לא רוצה ללכלך את הבית. מה הן תראינה כעת? שהשמיחים שלי שוים יותר מן התורה, מכבוד התורה של ראש הישיבה, את זה הן תראינה! ואם הן תקבלנה משגים כאלה, הן נאבדות לעולם.

שאל אותו רבי אלחנן: ''הבנתי, אבל מה אתה רוצה שאעשה עכשו? אתה רואה, איך אני נראה! '' אמר לו דייניס: ''אני רוצה לבקש מהרבי טובה, שהרבי יבוא אתי ביחד מהדלת הראשית, וידרך על השטיחים וישב על כל הספות והכסאות וילכלך את הכל. שיראו, ושיכנס להן בתודעה בראש ובעמק הלב, שהתורה וראש הישיבה יותר חשובים מהשטיחים ומהספות ומהמשי, שיראו את זה בפעל''. ספר רבי אלחנן. ''לא היתה לי בררה נגשתי ולכלכתי את כל הבית בבץ, כי כך רצה דייניס ולא עזב אותי. ובזכות זה זכה לשני היהלומים, שני חתנים תלמידי חכמים גדולים.

יהי רצון שנזכה כל אחד ואחד לזכות את הרבים, ונזכה להקים בתים נאמנים וטהורים, עבדי ה', ולכל טוב אמתי, ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.