"וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'"

          "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'" (ל-ח) מְיַחֲלִים אָנוּ בְּכָל לֵב, כִּי בְּסִיּוּמָהּ שֶׁל שָׁנָה לֹא קַלָּה, שָׁנָה שֶׁל מְתָחִים וּמְצוּקוֹת, שָׁנָה שֶׁהָיוּ בָּהּ כֹּה הַרְבֵּה צָרוֹת וּתְאוּנוֹת, מַחֲלוֹת אַף אֲסוֹנוֹת, וַהֲרֵי 'לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ' (מִשְׁלֵי יד-י), כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו וְעַל מִשְׁפַּחְתּוֹ; 'אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ' (מְלָכִים א' ח-לח), יוֹדֵעַ כַּמָּה רָחוֹק הוּא מֵאֹשֶׁר וּרְוָחָה, כַּמָּה זָקוּק הוּא לִבְרִיאוּת וּלְשִׂמְחָה - מְיַחֲלִים אָנוּ אֵפוֹא כִּי יִתְקַיֵּם בָּנוּ 'תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ - תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ'. שֶׁהַשָּׁנָה הַבָּאָה עָלֵינוּ לְטוֹבָה תָּאִיר אֵלֵינוּ פָּנֶיהָ. תִּהְיֶה שְׁנַת רְוָחָה וְכַלְכָּלָה, שְׁנַת בְּרִיאוּת וּרְפוּאָה, שְׁנַת בְּרָכָה וִישׁוּעָה, חַיִּים וְשֹׂבַע וְשָׁלוֹם. שָׁנָה שֶׁהַכֹּל יֵלֵךְ בָּהּ כַּשּׁוּרָה. אָמֵן וְאָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן. אוּלָם, מַדּוּעַ לְהִסְתַּפֵּק בְּתִקְוָה וּבְיִחוּל אִם הַמַּפְתֵּחַ נִמְצָא בְּיָדֵינוּ?! הַמַּפְתֵּחַ לָאֹשֶׁר, לַטּוֹבָה וְלַבְּרָכָה. מַפְתֵּחַ זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַבְטָחָה נִצְחִית. וְכָךְ נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: 'וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ... וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ (פֵּרֵשׁ הַסְּפוֹרְנוֹ: יִתֵּן לְךָ הַצְלָחָה יְתֵרָה מִכָּל הַצְלָחָה קוֹדֶמֶת), בִּפְרִי בִטְנְךָ (נַחַת מֵהַיְּלָדִים) וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה... כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ' (ל-ח). הַמַּפְתֵּחַ בְּיָדֵינוּ - 'כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ'! וּמִי שֶׁלֹּא יֵעָזֵר בּוֹ לִפְתֹּחַ לְעַצְמוֹ וְלִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ עִמּוֹ אֶת שַׁעֲרֵי הַהַצְלָחָה, שַׁעֲרֵי הָאוֹרָה וְהָרָצוֹן, לְמַה הוּא דּוֹמֶה? לִמְשָׁלוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם עַנְתֶּבִּי זצ"ל, ראב"ד אֲרָם צוֹבָא. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁנִּקְלַע לִמְצוּקָה כַּסְפִּית חֲמוּרָה. חוֹבוֹתָיו הָלְכוּ וְתָפְחוּ, וְהַנּוֹשִׁים עָמְדוּ לְעַקֵּל כָּל אֲשֶׁר לוֹ. הָלַךְ בָּרְחוֹב וְעֶשְׁתּוֹנוֹתָיו נְבוֹכִים: מֵהֵיכָן יַשִּׂיג אֶת הַהוֹן הֶעָתָק הַדָּרוּשׁ לוֹ לְכִסּוּי חוֹבוֹתָיו. נָשָׂא עֵינָיו לַמָּרוֹם וּשְׂפָתָיו רָחֲשׁוּ תְּפִלָּה: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְלַעְתִּי לְצָרָה, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא'. וַה', שׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁוְעָה. רוּחַ קַלָּה הֵבִיאָה לְרַגְלָיו פִּסַּת נְיָר. גָּחַן וֶהֱרִימָהּ, וְהִנֵּה כַּרְטִיס הַגְרָלָה בְּיָדוֹ. תּוֹהֶה וּמַשְׁמִים הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. עָבַר לְיַד דּוּכַן פַּיִס וְהִסְתַּקְרֵן. מִבַּחוּץ תְּלוּיָה הָיְתָה כְּרָזָה וְעָלֶיהָ מִסְפְּרֵי הַזְּכִיָּה. הִבִּיט בַּכַּרְטִיס וְהִשְׁוָה, וְרָאָה שֶׁזָּכָה בַּזְּכִיָּה הַגְּדוֹלָה. אַךְ מִיָּד נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו. חָשַׁב, 'וּמַה, הַאִם עָלַי לִנְסֹעַ לְבֵית מִפְעַל הַפַּיִס, לְהַצִּיג אֶת הַכַּרְטִיס, לָלֶכֶת מִפָּקִיד לְפָקִיד... לֹא חֲבָל עַל הַטִּרְחָה?' הִנִּיחַ לַכַּרְטִיס לִנְשֹׁר מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, כְּשֶׁהוּא תּוֹהֶה מֵהֵיכָן יְכַסֶּה אֶת חוֹבוֹתָיו. וּשְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת בִּכְאֵב לֵב, 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָתַי תִּשְׁמַע לִתְפִלָּתִי וְתִשְׁלַח לִי יְשׁוּעָה!?'... עַד כָּאן הַמָּשָׁל. וְהוּא כֹּה מְקוֹמֵם... גַּם כַּאֲשֶׁר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֲנַחְנוּ הִנֵּנוּ הַנִּמְשָׁל. שֶׁהֲרֵי 'כַּרְטִיס הַהַגְרָלָה' בְּיָדֵינוּ, הַכַּרְטִיס הַזּוֹכֶה, הַמְּזַכֶּה בְּכָל טוּב. "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'" וְאָז יָבוֹאוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְיַשִּׂיגוּנוּ. מַה נִדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ? 'לְסוֹבֵב אֶת הַמַּפְתֵּחַ'. לְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה, לְהַקְפִּיד יוֹתֵר בִּשְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְזוֹ טִרְחָה קְטַנָּה אַף יוֹתֵר מֵהַצָּגַת כַּרְטִיס הַהַגְרָלָה לַפִּדְיוֹן. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְעִידָה: '...קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ' (דְּבָרִים ל, יד). וְרַבֵּנוּ הַסְּפוֹרְנוֹ זצ"ל מְפָרֵשׁ זֹאת עַל מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה. אֵין קַל מִמֶּנָּה. 'בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ', לְהַכִּיר בְּלִבְּךָ אֶת חַטָּאֲךָ, לְהִתְחָרֵט, לְהִתְוַדּוֹת עָלָיו בְּפִיךָ, וְאַחַר כָּךְ "לַעֲשׂוֹתוֹ", לִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְווֹת וְלַעֲשׂוֹתָן. וּמֻבְטָח, בְּהַבְטָחָה אֱלֹקִית, שֶׁנִּזְכֶּה עַל יְדֵי כָּךְ בְּשָׁנָה טוֹבָה וּמְאֻשֶּׁרֶת. הָבָה נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַפְתֵּחַ הַזָּהָב וְנִפְתַּח לְעַצְמֵנוּ שַׁעֲרֵי אוֹרָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)                                 מתעלם מה' - אינו מציאות   "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'" (ל-ח) אַחַת הַדְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת בְּאֹפֶן יָשִׁיר אֶל הַתְּשׁוּבָה, הִיא הַהֲלִיכָה בְּדַרְכֵי הָעֲנָוָה. אָדָם שֶׁאֵינוֹ מִתְגָּאֶה וְאֵינוֹ מִתְפָּאֵר עַל אֲחֵרִים, שַׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה פְּתוּחִים לְפָנָיו. וּכְבָר הִמְלִיצוּ וְאָמְרוּ עַל כָּךְ שֶׁהַמִּלָּה 'אֱלוּל' מְכִילָה אֶת הַמִּלִּים 'לֹא' וְ'לוֹ', לְלַמְּדֵנוּ שֶׁאִם תִּהְיֶה 'לֹא', כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא 'תַּחְזִיק' מֵעַצְמְךָ יוֹתֵר מִדַּי - אֲזַי תִּהְיֶה שַׁיָּךְ 'לוֹ', לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכַמָּה שֶׁתִּהְיֶה יוֹתֵר 'לֹא' תִּהְיֶה יוֹתֵר שַׁיָּךְ 'לוֹ'. הָעֲנָוָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִמְצִיאַת חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם. בִּפְשִׁיסְחָא הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי שֶׁהִתְפַּרְסֵם כְּחַיָּט מֻכְשָׁר, הַמּוֹצִיא מִתַּחַת לְיָדָיו בְּגָדִים נָאִים. רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית וְגַם בְּכִירֵי הָאֲצֻלָּה מִבֵּין הַגּוֹיִים, הִזְמִינוּ אֶצְלוֹ חֲלִיפוֹת, וְהַכֹּל יָצְאוּ מְרֻצִּים וְשִׁבְּחוּ אֶת מַעֲשֵׂי יָדָיו. יוֹם אֶחָד חָזַר הַפָּרִיץ מִבִּקּוּר מְמֻשָּׁךְ בִּמְדִינוֹת זָרוֹת, וְהֵבִיא מִשָּׁם בַּד יְקַר-עֶרֶךְ. עַז הָיָה חֶפְצוֹ לִתְפֹּר מִבַּד זֶה חֲלִיפָה יָקְרָתִית, שֶׁיּוֹפִיעַ בָּהּ רַק בְּאֵרוּעִים חֲגִיגִיִּים. יוֹעֲצָיו יַעֲצוּהוּ, שֶׁכְּדַאי לוֹ לְהַזְמִין אֵלָיו אֶת הַחַיָּט הַיְּהוּדִי שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָאֵזוֹר. בְּוַדַּאי רַק הוּא יֵדַע לְהָפִיק אֶת הַמֵּרַב וְאֶת הַמֵּיטָב מֵהַבַּד הַיָּקָר. שָׁמַע הַפָּרִיץ לַעֲצָתָם, וְהִזְמִין אֶת הַיְּהוּדִי לְאַרְמוֹנוֹ. הֶרְאָה לוֹ אֶת הַבַּד הַמְּיֻחָד, וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיִּתְפֹּר מִמֶּנּוּ חֲלִיפַת אֲצֻלָּה יָקְרָתִית. הַיְּהוּדִי שָׁב לְבֵיתוֹ וְכֻלּוֹ קוֹרֵן מֵאֹשֶׁר, עַל הַזְּכוּת שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ לִתְפֹּר חֲלִיפָה לַפָּרִיץ בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהִתְאַפֵּק, וְסִפֵּר זֹאת לְכָל מִי שֶׁבָּא עִמּוֹ בְּמַגָּע, בָּרְחוֹב וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת. כָּל אֶחָד שֶׁנִּכְנַס לַחֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ בַּשָּׁבוּעוֹת שֶׁבָּהֶם הָיָה עָסוּק בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, שָׁמַע מִמֶּנּוּ עַל אוֹדוֹת הַהַזְמָנָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל הַפָּרִיץ. וְאָכֵן הִשְׁקִיעַ הַחַיָּט בִּמְלָאכָה זוֹ אֶת כָּל מִרְצוֹ וְכִשּׁוּרָיו, וְתָפַר לַפָּרִיץ חֲלִיפָה מְהֻדֶּרֶת וּמְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ.כַּאֲשֶׁר סִיֵּם אֶת הַמְּלָאכָה, אָרַז אֶת הַחֲלִיפָה בְּצוּרָה מְהֻדֶּרֶת וְיָצָא לְאַרְמוֹן הַפָּרִיץ. וְשׁוּב, כְּשֶׁכֻּלּוֹ קוֹרֵן מֵאֹשֶׁר, וְהַפַּעַם בִּגְלַל הַכֶּסֶף הָרַב שֶׁיִּכָּנֵס עוֹד מְעַט קָט לְכִיסוֹ. הוּא מִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן וּמֻזְמָן לְהִכָּנֵס אַחַר כָּבוֹד לְלִשְׁכָּתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ, וּבְגַאֲוָה בִּלְתִּי מֻסְתֶּרֶת מוֹצִיא אֶת הַחֲלִיפָה מִתּוֹךְ הָאֲרִיזָה. אַךְ אוֹיָה, שֹׁד וָשֶׁבֶר. הַפָּרִיץ מִתְבּוֹנֵן בַּחֲלִיפָה וּפָנָיו מַבִּיעוֹת אִי-שְׂבִיעוּת רָצוֹן מֻחְלֶטֶת מֵהַיְּצִירָה שֶׁל הַחַיָּט הַיְּהוּדִי. עֵינָיו יוֹצְאוֹת מֵחֹרֵיהֶן מֵרֹב כַּעַס, עַד שֶׁהוּא צוֹעֵק: 'תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ, הֲזוֹ הַחֲלִיפָה שֶׁתָּפַרְתָּ לִי מֵהַבַּד הַיָּקָר שֶׁהִפְקַדְתִּי בְּיָדְךָ?! הַאִם זוֹ נִקְרֵאת בְּעֵינֶיךָ יְצִירָה מַלְכוּתִית?! הֲרֵי אֵין בַּחֲלִיפָה זוֹ מְאוּמָה מִן הַיֹּפִי, מִן הַחֵן וְהֶהָדָר שֶׁצִּפִּיתִי לִרְאוֹת בָּהּ. וְעַכְשָׁו גַּם הָרַסְתָּ לִי אֶת הַבַּד וְתִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם לִי אֶת מְחִירוֹ הַמָּלֵא'. הַיְּהוּדִי לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב תַּדְהֵמָה, וְלֹא הֵבִין מַה דֹּפִי מָצָא הַחַיָּט בַּחֲלִיפָה זוֹ. הוּא רָצָה לִשְׁאֹל אֶת הַפָּרִיץ עַל אֵיזֶה פְּגָם הוּא מְדַבֵּר אֲבָל זֶה הִשְׁלִיךְ אֶת הַחֲלִיפָה מִיָּדָיו מֵרֹב כַּעַס עַד שֶׁהַיְּהוּדִי נֶאֱלַץ לַעֲזֹב אֶת הָאַרְמוֹן בְּבֹשֶׁת פָּנִים וְהַחֲלִיפָה בְּיָדוֹ... עִם שׁוּבוֹ לְבֵיתוֹ, נִכְנַס הַחַיָּט לְמָרָה שְׁחֹרָה וְשָׁכַב בְּמִטָּתוֹ לְלֹא נוֹעַ. הַדִּכָּאוֹן הֶעָמֹק פָּגַע בּוֹ בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לוּחַ לִבּוֹ אֶת הַבּוּשָׁה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עַתָּה מִכָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁסִּפֵּר לָהֶם עַל 'הַתְּפִירָה הַמַּלְכוּתִית'. מַה יַּעֲנֶה עַכְשָׁו לְכָל מַכָּרָיו וּקְרוֹבָיו שֶׁיְּבַקְּשׁוּ לָדַעַת מֶה עָלָה בְּגוֹרַל הַחֲלִיפָה? אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַפַּרְנָסָה הֵצִיקָה לוֹ, קָם הַיְּהוּדִי וְהֶחְלִיט לִשְׁאֹל בַּעֲצַת הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא, וּלְהִוָּעֵץ בּוֹ וּבְפִקְּחוּתוֹ הַנּוֹדַעַת. אוּלַי הוּא יֵדַע אֶת דְּבַר הַפְּגָם שֶׁמָּצָא הַפָּרִיץ בַּחֲלִיפָה... הָרַבִּי שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים, מֵלִיט אֶת רֹאשׁוֹ בְּכַפּוֹת יָדָיו כְּמִי שֶׁשּׁוֹקֵעַ בְּמַחְשָׁבָה עֲמֻקָּה, וּלְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת הוּא אוֹמֵר לַחַיָּט: 'בּוֹא וְאִיעַצְךָ עֵצָה טוֹבָה. קַח אֶת הַחֲלִיפָה שֶׁהַפָּרִיץ הֶחְזִירָהּ לְךָ, תִּפְרֹם אוֹתָהּ לַחֲלוּטִין וְתִתְפֹּר חֲלִיפָה חֲדָשָׁה מֵאוֹתוֹ בַּד וּבְדִיּוּק בְּאוֹתָהּ גִּזְרָה שֶׁתָּפַרְתָּ אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וְתָבִיא אוֹתָהּ שׁוּב לִידֵי הַפָּרִיץ'. הַחַיָּט הִבִּיט בָּרַבִּי וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַאֲמִין שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּיו. הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁגַּם הָרַבִּי שׂוֹחֵק לְמִשְׁבַּתּוֹ... אֲבָל הָרַבִּי חָזַר עַל דְּבָרָיו שֵׁנִית. 'לֵךְ וַעֲשֵׂה כִּדְבָרַי וְתִרְאֶה שֶׁלֹּא תַּפְסִיד', אָמַר. בְּלֵית בְּרֵרָה חָזַר הַחַיָּט לְבֵיתוֹ וְעָשָׂה כִּדְבָרָיו שֶׁל הָרַבִּי. וּבְתוֹךְ יָמִים אֲחָדִים הֵבִיא אֶת הַחֲלִיפָה 'הַמְּחֻדֶּשֶׁת' לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, כִּדְבָרָיו שֶׁל הָרַבִּי כֵּן הָיָה. הַפָּרִיץ הִתְלַהֵב עַד מְאֹד מֵהַחֲלִיפָה, וְלֹא גָּמַר לְשַׁבֵּחַ אֶת הַחַיָּט הַיְּהוּדִי עַל כִּשּׁוּרָיו הַמְּיֻחָדִים, וְאַף קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיִּרְאוּ אֶת הַחֲלִיפָה בְּרֹב הֲדָרָהּ. 'בְּדִיּוּק לַחֲלִיפָה כָּזוֹ צִפִּיתִי'... אָמַר בְּהִתְפַּעֲלוּת, וְשִׁלֵּם לַחַיָּט טָבִין וּתְקִילִין. עַכְשָׁו חָזַר הַחַיָּט אֶל בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי וּשְׁאָלוֹ לֵאמֹר, 'יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בְּמָה שׁוֹנָה הַחֲלִיפָה הָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה?' הֵשִׁיב לוֹ הָרַבִּי: 'הַפָּסוּק אוֹמֵר 'וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן'. לָכֵן, בַּחֲלִיפָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁתָּפַרְתָּ וְהִתְגָּאִיתָ בָּהּ לִפְנֵי כָּל חֲבֵרֶיךָ וּמַכָּרֶיךָ וְ'הוֹצֵאתָ אֶת הָעֵינַיִם' לְכֻלָּם - לֹא מָצָאתָ חֵן בְּעֵינֵי הַפָּרִיץ וּמִמֵּילָא גַּם חֲלִיפָתְךָ לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו וְהוּא סִלֵּק אוֹתְךָ בְּבֹשֶׁת פָּנִים. בְּרַם, כַּאֲשֶׁר נַפְשְׁךָ הָיְתָה שְׁפֵלָה וְהִתְנַהַגְתָּ בָּעֲנָוָה, וּבַהַרְגָּשָׁה כָּזֹאת תָּפַרְתָּ לוֹ אֶת הַחֲלִיפָה, הֲרֵי הַקָּבָּ"ה נָתַן חִנְּךָ בְּעֵינָיו וְהַסּוֹף הָיָה טוֹב. וְזוֹ גַּם הַדֶּרֶךְ לַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ) "וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ" (כט-יח) מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ אַדִּיר וְרַב חֶסֶד. בַּמַּס שֶׁגָּבָה מִנְּתִינָיו, סָלַל לָהֶם דְּרָכִים וּבָנָה גְּשָׁרִים, נָטַע שְׂדֵרוֹת וְהֵיטִיב אֶת מַצָּבָם כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף עָלָיו כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה מֵאוֹצַר הַמְּלוּכָה. יוֹם אֶחָד יָשְׁבוּ מִסְפַּר סוֹחֲרִים בְּפוּנְדָּק וְהֵיטִיבוּ אֶת לִבָּם בַּיַּיִן. הִתְבַּשְּׂמוּ, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְאוֹנֵן עַל גֹּבַהּ הַמִּסִּים. הַנֵּטֶל מֵעִיק. מַדּוּעַ חַיָּבִים הֵם לָתֵת לַמֶּלֶךְ כֶּסֶף שֶׁהִרְוִיחוּ בְּזֵעַת אַפָּם. לֹא זָכְרוּ אֶת חַסְדֵי הַמֶּלֶךְ, לֹא הִזְכִּירוּ לְעַצְמָם שֶׁהַכְּסָפִים נִגְבִּים לְטוֹבָתָם, וְכִי מִסְחָרָם מַצְלִיחַ תּוֹדוֹת לַדְּרָכִים שֶׁסָּלַל הַמֶּלֶךְ וּבִזְכוּת הַסֵּדֶר הַטּוֹב שֶׁצְּבָאוֹ מַשְׁלִיט. 'נַכְרִיז עַל מֶרֶד מִסִּים', קָרָא הָאֶחָד 'וּמַה יֹּאמַר הַמֶּלֶךְ?' שָׁאַל רֵעֵהוּ. 'נַחְלִיט שֶׁאֵין מֶלֶךְ', הֱשִׁיבוּהוּ. הִתְעָרֵב בַּעַל הַפּוּנְדָּק וְאָמַר: 'שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁכָּךְ הֶחְלַטְתֶּם נֶעֶשְׂתָה הַמְּדִינָה הֶפְקֵר וְנָמוֹג שִׁלְטוֹן הַמֶּלֶךְ?! וַהֲלֹא כַּמָּה וְכַמָּה גְּדוּדִים לוֹ, וְכָל אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְקַעְקֵעַ אֶת עִירֵנוּ'...  וְהַנִּמְשָׁל, מוּבָן.