הסיפורים ממחישים 2 קצוות זה ששואף להיות צדיק אמיתי וזה שצדיק מתי שנוח לו עלינו לעשות את הבחירה הנכונה
להתקרב להשם לעשות את רצונו אבל בשום אופן לא לדרוך על אף אחד בדרך
כמו שהרב יגן זצ"ל מספר שהיה יהודי ששמע קדושה ורץ לבית כנסת בדרך דרך על כמה מתפללים
מה זה שווה בעיני השם להראות שאתה יותר צדיק מחברך
כדאי לחזק את חברינו מאשר להתנשא מעליהם יש הרבה כבוד באדם שיודע תורה והתנשאות אם הוא לא לומד לתקן את מידותיו זה גנאי גמור.
סגולת הויתור - סיפור
עיצומו של יום ראש השנה – בהיכל בית הכנסת, שעה קלה לפני קריאת התורה. הגבאי ניצב על הבימה ומכריז בקול על מכירת העליות לתורה. הנוקב במחיר הגבוה, יזכה לעלות. עומדים כבר במכירת עליית המפטיר, וראובן הניצב סמוך לי – דרוך כולו לרכוש לעצמו את ההפטרה. מרמז בקריצות עין לעבר הגבאי – שיעלה, בעוד עשר , בעוד עשרים, בעוד מאה... שיעלה עוד – ובלבד שיזכה בעליה המפטיר.
העניין היה ברור לי. ראובן עומד כשבע עשרה שנים לאחר נישואיו וילדים אין לו. סגולה נודעת היא, לעלות לתורה בעליית המפטיר ביום הראשון של ראש השנה, עת מפטירים על פקידת חנה – אחר קריאת "וה' פקד את שרה".
וניצב ראובן על המשמר, מעלה במחיר עוד ועוד, אל מול רוכשים נוספים בקרב עשרות המתפללים בבית הכנסת הגדול, עד שאכן 'זכה לו' ונותרה העליה רשומה לזכותו.
הגבאי החל מתהלך בין המתפללים, לוודא סופית מי ומי הרוכשים, והנה מבוכה: התברר כי שתי העליות האחרונות רכשו שני אחים, קלמן וזלמן. שניהם חפצים מאוד לעלות לתורה, אף התחייבו העלו את המחיר של העליות על למחיר גבוה, אולם כידוע אין קוראים לשני אחים לעלות לתורה אחד אחר השני.
כאשר נודע הדבר, מצא קלמן עצה. בירר מי רכש את עלית מפטיר ניגש אל ראובן, ובקשו בפשיטות שיואיל להחליף עמו: ראובן יעלה 'שביעי', והוא יעלה מפטיר. אחרי ככלות הכל, העליה לתורה - היא עליה, מה כבר שונה ה'שביעי' מן 'מפטיר'?!...
נחרדתי לשמע הבקשה. הרי יש לראובן סיבה מיוחדת מאוד ב'מפטיר'. נשכתי שפתי במבוכה, ביושבי מן הצד, עשיתי עצמי כאיני שומע – אבל לבי רתח בקרבי. עודני מתלבט אם לרמוז לקלמן – והנה לפליאתי ראובן מביע הסכמה בפשיטות, נענה בחיוב לבקשה – ללא ניד עפעף. "אין בעיות", אמר כאילו אין הדבר נוגע לו: "יהי כרצונך, אכן אין הבדל מצידי". והם הודיעו לגבאי על השינוי בסדר העליות שהוסכם ביניהם. גם הגבאי שידע מדוע ראובן כה חפץ לעלות למפטיר, נדהם מהסכמתו של ראובן, אך לא אמר ולא רמז לקלמן.
רק בתוך קריאת ההפטרה, בברכת עלי הכהן את חנה "ואלוקי ישראל יתן לך את שאלתך אשר שאלת מעמו" – נלפת קלמן בושה וכלימה, בהבינו באחת על מה ולמה רכש ראובן את ה'מפטיר'...
ניגש אליו תיכף לאחר מכן ולא מצא מלים בפיו: "ראובן, ראובן. מה עשית לי?! איך לא אמרת מילה?! אני מבקש להיקבר תחתי מצער, איני יודע את נפשי. איך אפצה אותך?!" קולו רעד באי נעימות.
"תנוח דעתך", השיבו ראובן בעדינות, בקול רגוע ובסבר פנים יפות, "אל לך להצטער. הן כבר עשיתי את כל אשר לאל ידי כדי לזכות בישועה, את כל הסגולות כבר ניסיתי, אולם בזאת הסגולה – סגולת הויתור – טרם נתנסיתי, ומי יודע...
ובאיזה חן אמר את הדברים, בעיני ראיתי ובאוזני שמעתי, באיזו נעימות הרגיע את רוחו הסוערת של קלמן. כבשתי פני בהתרגשות עצומה אל נוכח גדלות מידותיו של הניצב לידי. צעק לבי אל השם יתברך: הנה לך רבונו של עולם הנפלאים בבני האדם, מידות מעודנות ביהודיך – נסיכיך. ברכם נא מלךרחום בנפלאותיך. יודו נא פלאיך ה' אף אמונתך בקהל קדושים.
באותו יום פקידה רם ונישא – יום אשר בו יכתבון כמה יעברון וכמה יבראון – נתברך ראובן כי בזאת השנה יוושע בפקודת ישועה ורחמים, וזכה לו במהלך השנה בבנו בכורו שנולד לו בסימן טוב ובמזל טוב.
