יש אלוקים

יש אלקים

 אתם מצוברחים? מצב רוחכם שפוף? אם כן, שימו לב לאירועים הבאים....
ביחידת טיפל נמרץ בבוסטון, נרעשו מכך שחולים ששכבו במיטה מספר 3 נפטרו תמיד בימי ראשון, בשעה 11 לערך, בלי קשר למצבם הרפואי.
הדבר התמיה את הרופאים ואף היו שסברו שזה קשור בדברים על-טבעיים. איש לא הצליח לפתור את התעלומה ולהסביר מדוע מקרי המוות קרו בערך בשעה 11 בימי ראשון. צוות מומחים מכל המדינה הגיע לבית-החולים לחקור את סיבת הפטירות.
ביום א' הראשון, דקות אחדות לפני השנה 11 בבוקר, המתינו כל הרופאים והאחיות בעצבנות ליד מחלקת טיפול נמרץ כדי להיווכח במו עיניהם מהי סיבת התופעה הנוראה. חלקם אחזו בידיהם צלבי עץ, ספרי תפילה, וחפצים קדושים אחרים כדי לגרש את השדים והרוחות.
בדיוק כשהשעון הצביע על 11:00, נכנס למחלקה 'פוקי' ג'ונסון, המנקה של יום א', וניתק את מערכת המכשירים הרפואיים תומכי החיים שליד מיטה מספר 3, כדי לחבר את שואב-האבק שלו.
עדיין המרגש מזופת?
קיראו הלאה.
לאחר אסון כתם הנפט שנשפך באלסקה, נרתמה חברת הנפט 'אקסון' לשיקום בעלי החיים באזור האסון. המחיר הממוצע של שיקום כלב-ים הגיע ל-80,000 דולר. בטקס חגיגי, שוחררו שניים מבעלי החיים המשוקמים בחזרה לטבע, לקול תרועות עידוד ומחיאות כפיים של הצופים.
כעבור רגע, לנגד עיניהם ממש, אכל לוויתן קטלן את שניהם.
אתם עדיין חושבים שיש לכם יום גרוע???
אישה חזרה הביתה ומצאה את בעלה במטבח, רועד בטירוף, כמעט משתולל בריקוד, כשחוט מחובר ממותניו אל הקומקום החשמלי. בהתכוונה לדחוף אותו ולנתקו מזרם החשמל הקטלני, היא חבטה בו בקרש שמצאה למרבה המזל ליד הדלת. היא שברה את זרועו בשני מקומות. עד אותו רגע האזין הבעל בהנאה לווקמן שלו...
עכשיו אתם רגועים? לא?
שני חברי אגודה לשמירה על זכויות בעלי חיים הפגינו נגד האכזריות שבשליחת חזירים לבית-מטבחיים בעיר בון בגרמניה. לפתע השתחררו כל אלפיים החזירים ונמלטו דרך פירצה בגדר, במנוסת בהלה מטורפת. שני המפגינים חסרי הישע נרמסו למוות.
מה? עדיין יש לכם יום קשה???
הטרוריסט העיראקי חייא ראחנג'ט לא הדביק מספיק בולים על חבילת פצצה ששלח. היא חזרה אליו וחותמת "להחזיר לשולח" טבועה עליה. הוא שכח שמדובר בפצצה, פתח אותה והתפוצץ לרסיסים.    יש אלוקים?!
זהו זה. עכשיו אתם מרגישים יותר טוב?

האיש שבנה בית
היה היה נגר מבוגר שהחליט לפרוש מעבדותו.
הוא פנה למעסיק שלו, ותיאר תוכניותיו לפרוש מעסקי בניית הבתים במטרה ליהנות ולבלות במחיצת אשתו ומשפחתו המורחבת.
למרות הצער הכרוך בהפסד הכנסה, הוא הסביר כי זה הצעד הנכון עבורו. המעסיק שהצטער מאד למשמע בקשת העובד המצטיין שלו, ביקש ממנו כטובה אישית לבנות רק עוד בית אחד נוסף.
הנגר הסכים, אך לא היה קשה להבחין, שליבו יוצא אל החופש והוא לא מרוכז בעבודה.
הוא השתמש בחומרים פשוטים והעבודה בכללותה היתה באיכות נמוכה. זו בפירוש לא הייתה הדרך לחתום קריירה של מצוינות.
כאשר סיים הנגר את מלאכתו, הגיע המעסיק אל הבית, העניק לנגר מפתח לדלת הכניסה ואמר:
"זה הבית שלך, זו המתנה שאני נותן לך".
הנגר המזועזע אמר בקול שקט:
"לו רק הייתי יודע שהבית הזה מיועד לי,
הייתי עושה הכל בצורה אחרת".
מוסר השכל:
אנו בונים את חיינו יום אחר יום.
לעיתים אנו לא משקיעים את הטוב ביותר שאנו יכולים לתת.
ברגע של זעזוע אנו מבינים שאנו צריכים לחיות בבית שבנינו.
זכרו, החיים הם "פרויקט עשה זאת בעצמך",
הגישות שלכם והחלטות שאתם עושים היום, "בונים" את ה"בית" בו תחיו מחר.;
בנו אותה בתבונה!