עם הספר ועם השקר. (פרסום או הפצת המאמר כרוך בציון שם הכותב)
מאת: זוהר בר The Falcon
המושגים "כיבוש" ו"עם פלסטיני" הם השקרים הגדולים והמתועבים ביותר שידעה
האנושות מאז ומעולם !
השואה של בני עמנו הייתה הפשע הנתעב ביותר !
השמאל הישראלי
ההיסטוריה ופשעי העבר נגדנו עלולים לשוב וביתר שאת אם לא נשכיל לדחות ולהלחם עד חורמה בשקרים הגדולים והמתועבים הללו שמטופחים צומחים ומכים שורש בזכות יפי נפש מאוסים ובעלי אינטרסים מתוכנו, עינו ערך:
• "שלום (בחלום) עכשיו"
• "בצלם" (חכמי החלם).
• "אומץ לסרב" - שקמה בעקבות אינתיפאדת אל אקצה ואפשרה לפחדנים מוגי לב להשתמט.
• "אנרכיסטים נגד הגדר" – גדר שחוסכת לנו אלפי הרוגים ודם רב.
• "ארבע אמהות" – שהביאה ליציאה מלבנון, התעצמות זרוע איראן בגבולות ישראל (חיזבאללה) ובעקיפין לחטיפתם של ששה חיילים ואזרח ישראלי ללבנון, למלחמת לבנון השנייה שבה נהרגו 44 אזרחים ישראלים, 2000 אזרחים נפצעו , 121 חיילים נהרגו (מהם ה-2 שנחטפו) ו-628 חיילים שנפצעו.
• ועוד מספר לא מבוטל של ארגונים בנוסח (בצלם), הבוגדים במדינתנו, בעמינו, בחיילינו, בצה"ל ובקציניו ומפיצים שקרים, תעמולה, תמונות של חיילנו בעת פעילות מבצעית שנועדה להגן עלינו (רובם ערוכות), כדי שהעולם שניסה להשמיד אותנו בעבר יהיה מסוגל כעת לפחות להעמיד אותנו לדין כביכול על פשעי מלחמה (אנטישמיות מודרנית).
(הקטע הבא של המאמר שונה עקב יעוץ משפטי בתאריך 30/9/09 ובמקום לציין את השם המלא של האישיות הפוליטית המדוברת אכנה אותה בשם "איש שמאל").
ארגוני ואנשי שמאל אלו עושים כל שניתן שלא במודע (או שכן) כדי לגרום לשואה שנייה של בני עמינו בשל אינטרסים כאלו ואחרים.
למשל: ההסכם המדומה של ז'נבה, כמו גם קיומם של ארגוני שמאל שונים.
מישהו שאל עצמו מאין לעזאזל המימון להמשך קיומם של ארגונים אלו ?
ומאין המימון ליוזמות השונות, התעמולה וההפצה של ההסכמים הוירטואליים השונים שיצרו?!
ובכן שימו לב לדוגמא אחת: "איש שמאל" שלשל לכיסו מיליוני דולרים כדי להיות האדריכל של הסכמי אוסלו שנכשלו ולאחר מכן של "הסכם ז'נבה" המדומה.
חלק מהכסף שקיבל אפשר את מימון "הסכם ז'נבה" או אם תרצו "דמי מכירת ארץ ישראל באמצעות ארגוני השמאל" הגיעו ישירות מאיראן שהעבירה את הכספים לארגוני זכויות פלסטינים ומשם בתיווך ממשלת שוויץ ובנקים שונים (חלקם בבעלות ערבים מהמפרץ) היישר לכיסם של אנשי שמאל מושחתים ובראשם "איש השמאל".
"איש השמאל" שנבעט כבר פעם אחת מהמפה הפוליטית בעבר, פרש מהחיים הפוליטיים לפני הבחירות האחרונות, וזאת לאחר שנלחם להיות יושב ראש מפלגתו ואדון השמאל הישראלי והצליח בכך לבסוף.
אם כן מדוע פרש ונעלם ? ! (ועוד לפני בחירות !!!!!! היכן ההיגיון ?!?!)
הנה התשובה: בדיוק כמו ח"כ בשארה, גם "איש השמאל" כנראה קיבל מידע על חקירות סמויות שנערכו בעקבות מעשי שחיתות חמורים בלתי חוקיים שעשה.
ובדיוק כמו ח"כ בשארה חש אותו "איש השמאל" כי החבל מתהדק על צווארו וברח כל עוד לא הביאו חקירות אלו למיצוי כתב אישום והעמדה לדין.
(אגב העמדה לדין: מישהו יודע מדוע בבג"צ ישנם אך ורק שופטים השייכים לאליטות השמאל הקיצוני)??? רמז: בג"צ נבנה בסיוע בעלי השפעה מן השמאל באופן שיאפשר את שחיתות השמאל הישראלי.
על כך אדון בנפרד במאמר אחר.
(הקטע הבא נוסף ב-30/9/09 עקב יעוץ משפטי שקיבלתי.)
רצ"ב לפניכם קטע מידע שהגיע לידיי המוכיח חלק מהמידע שרשמתי אודות התנהלותו של "איש השמאל".
קטע זה מכיל קישורים לתחקירים עיתונאים.
בזכות העמותות ה"בלתי מפלגתיות"
העובדה שאת פעילותו של ביילין מאחורי הקלעים לקידום יוזמות, המנוגדות למדיניותן של ממשלות ישראל המכהנות, מממנים גורמים זרים כמו האיחוד האירופי או "הקרן החדשה לישראל", נחשפה בשנת 2001 על ידי העיתונאי יואב יצחק. על פי ממצאיו של יצחק, בכירים במפלגת העבודה ובארגוני שמאל דוגמת "שלום עכשיו", "ארבע אמהות" ו"מרכז פרס לשלום" – היו קשורים לעמותות הממומנות על ידי האיחוד האירופי, אשר נועדו לשנות את יחסם של אזרחי ישראל ל"תהליך השלום" באופן מתוחכם ומפולח, תוך הקצאת משאבים מיוחדים לתוכניות במגזר הדתי-לאומי ובקרב העולים מחבר העמים. בתחקיר אחר, שפרסמו בשנת 2003 רן ברץ ומשה איפרגן, על "הקרן החדשה לישראל" – מצוטט מנהל הקרן, אליעזר יערי, כמי שמייחס חלק ניכר בניצחון השמאל בבחירות 1999 לפעילותם של הארגונים ה"בלתי מפלגתיים" שמממנת הקרן האמריקנית, דוגמת "אומץ לסרב", "מכתב השמיניסטים" (סרבני גיוס), "יחד – אמהות חד-הוריות", "תעאיוש", "יש גבול", ו"שח"ר" (שלום, חינוך, רווחה) – התנועה שיסד ביילין, כדי "להוביל לאיחוד מחנה השלום והצדק החברתי בישראל".
באוקטובר 2003 הודה משרד החוץ השוויצרי, כי שוויץ היא שמימנה את פעולות הפוליטיקאים ואנשי הציבור הישראלים והפלסטינים אשר עסקו בטווית "מסמך ז'נבה", ובאותו חודש גם פורסם כי צרפת ובלגיה, בנוסף על שוייץ, הציעו לביילין 7 מיליון דולר לשיווק "יוזמת ז'נבה". וכך, באין מפריע מצד הרשויות בישראל, ובתמיכת רשויות זרות, יזם ביילין ביולי 2004 – עכשיו כיו"ר סיעת "מרצ-יח"ד" – הקמת גוף מפלגתי לשם מעקב אחר משרדי הממשלה וגיבוש דו"חות מעקב, אשר "ישמשו את הסיעה ביום פקודה". כשהתברר שלתנועת יח"ד אין תקציב לכך – ובניגוד לחוק מימון מפלגות – הועבר הטיפול בפרויקט לעמותה ה"חיצונית" וה"בלתי מפלגתית" גבעת-חביבה, ובעזרת תרומה של 25 אלף דולר, שניתנה לעמותה על ידי מקורבת לביילין – הקימה העמותה את גוף המעקב המבוקש. גורם בגבעת-חביבה הודה כי "התרומה לפרויקט המעקב אחר משרדי הממשלה אורגנה על ידי יוסי ביילין".
בידי מסמך נוסף שהגיע לידי אדם שהיה בעל תפקיד בכיר בממשלה הקודמת,
ולפני כן עבד אדם זה בתפקיד בכיר במשרד התמ"ת בראשות אהוד אולמרט.
אדם זה מסר לידי המסמך ובו המידע על הכספים שהועברו לארגוני השמאל ול"איש השמאל".
המסמך מוכיח מעל לכל ספק את מקורות המימון של "הסכם ז'נבה" ושל פעילות ארגוני השמאל.
מסמך זה לא יפורסם (בשלב זה) בשל החשש מחשיפתו של המקור ופיטוריו מתפקידו הבכיר כיום.
כולי תקווה שלמרות קיומם של השמאל והערבים כאן (גיס חמישי ואויבים מבית), נשכיל אנחנו אזרחי ישראל היהודים, מתוך תחושת צדק היסטורי וחשש מפני העלול לשוב (שואת עמינו) נילחם על כל כולה המוחלט של ארץ ישראל ורק יהודים יישארו כאן מבין אזרחיה.
וכבר נקיים את רצונם של הערבים לזכות שיבה, אבל לארצות המוצא האמיתיות שלהם:
ירדן, סוריה, מצרים, לבנון, כוויית, ערב הסעודית,עיראק וכו'.
כמו כן נביא על עצמנו זכות שיבה ליהודים לארץ ישראל השלמה לאורכה ולרוחבה, שיבה אמיתית מהגלות שנכפתה עלינו ע"י הקמים עלינו לכלותינו.
אחרת מקומנו לא יהיה כאן לשנים ארוכות !
האסלאם גם מכיר את ההיסטוריה אך מנסה לטשטש אותה.
בהיותי נער בן 16 עבדתי בבקעת הירדן אצל דודי בחופש הגדול במסעדה ע"י הישוב נעמה והחזרנו בתום לילה מתיש של עבודה עובדת ערביה מיריחו לביתה.
שהגענו לביתה הזמינה אותנו העובדת הערבייה מיריחו לראות דבר שאותו הגדירה משהו "חילו"
כלומר משהו יפה במסגד שסמוך לביתה אשר היה ממוקם כ-5 ק"מ מזרחית למקום שבו היה הקזינו.
(אז לא חששנו להגיע ולראות מה שרצתה להראות לנו בשל אשליות השלום שמכרו לנו אנשי השמאל).
ובכן נכנסנו למסגד ישן שהיה למעשה מבנה בעל אופי עתיק שבנוי אבנים, גגו כיפה צבועה ירוקה וחלונותיו ודלתותיו עם קשתות, מבנה שנראה עתיק אך כנראה חלקו שוחזר.
אז גלגלה הערבייה ממרכז רצפת האבן שבמסגד שטיח ענק עגול, מאובק מאוד, אך היה ניתן לראות שצבעו שחור ועליו רקום בבירור כתב ערבי באותיות זהב שכנראה היו פסוקי קוראן ואז נגלה לעיננו מחזה מדהים !
פסיפס אבן עתיק מדהים ובו תמונה של מנורת בית המקדש ומסביבה 12 הסמלים של שבטי ישראל,
מלווים בכיתוב עברי של שמות שבטי ישראל !
חלק קטן בלבד מהפסיפס נעקר (כנראה שהבינו שעדיף ליהנות ממנו כרצפת אבן וחדלו מעקירתו)
התרגשות גדולה אחזה בי ובדודי לנוכח המחזה המדהים ובה בעת תובנה עמוקה של פני הדברים
ושל האמת לאמיתה באשר להתרחשויות כאן ולבעלות האמיתית של ארץ ישראל.
תובנה זאת קיימת בבירור גם אצל המוסלמים בעולם ולכן הם מסווים בעזרת סממנים איסלמים ומחריבים כל מה שעלול לאשר עובדות היסטוריות יהודיות כגון ארכיאולוגיה יהודית.
(אגב גם בעולם הרחב הם נוהגים כך: הטאליבן החריבו פסלי בודהה עתיקים נדירים ענקים שהיו חצובים בסלע)
וכך למשל עשו שבנו את מסגד אל אקצה על חורבות בית המקדש היהודי, ועדיין חופרים שם ללא הפסקה גם בימינו כדי להשמיד ממצאים ארכיאולוגים יהודיים נדירים, כי גם הם יודעים את האמת הפשוטה שהיא:
מעולם לא היה "עם פלסטיני" והכיבוש המתועב הוא של הערבים את ארץ ישראל, אשר ביחד עם עמים רבים רדפו אותנו לאורך כל ההיסטוריה ושלחו את עמינו לגולה להיות לפליטים.
אי לכך אנו חייבים להשיב לעצמנו את כבודנו ואת ארצנו, הלא היא ארץ ישראל ואין מלבדה, ולשלוח את הערבים למקום ממנו באו באמת !
בכדי שנשכיל להבין זאת ובכדי להוכיח את דבריי אני מצרף מאמר חשוב של ד"ר הארי מנדלבאום המתאר עוד ועוד עובדות היסטוריות המבוססות אך ורק על מקורות זרים, ערבים ומוסלמים כדי למנוע טענות של חד-צדדיות.
תחילת מאמר מאת ד"ר הארי מנדלבאום
________________________________________
בתחילת המאה העשרים כמעט ולא היו ערבים-מוסלמים בארץ ישראל. היסטורית, עם ערבי "פלסטיני" מעולם לא היה קיים. המונח "פלסטינים" לתיאור התושבים המקומיים לא הומצא עד אחרי הקמת מדינת ישראל. לקבוצת ערבים זו שהתחילה לקרוא לעצמה "העם הפלסטיני" אחרי 1948, אין שם מקורי בשפתם הערבית. הערבים, הטוענים כי ארץ הקודש היא מולדתם, פלשו לארץ אחרי שנת 1917 ממדינות ערב השכנות. יש רק פתרון אפשרי אחד לשאיפתם של ה"פלסטינים" למולדת, הפתרון היחיד שיכול למלא את תביעתם לזכות השיבה למולדתם. הבה נסייע להם לחזור למקומות מולדתם שמהם הם הגיעו - למקומות בהם הם חיו מרצונם החופשי במשך מאות או אלפי שנים - למולדתם האמיתית בארצות הערביות שמהם הם הגיעו.
ד"ר הארי מנדלבאום
• העתקה, פרסום, תרגום, והפצה של מאמר זה מותרים.
• המחבר מודה לקוראים שתרמו חומר נוסף ומקורות.
• מאמר זה מבוסס על מקורות ערביים, מוסלמיים, וזרים בלבד. מקורות יהודיים וישראליים לא נכללו כדי למנוע טענות של חד-צדדיות.
רוב אוכלוסיית העולם אינה מודעת לכך, כי טענתם של הערבים ה"פלסטינים" לבעלות על שטחי ארץ ישראל מבוססת על תקופה בת 30 שנה בלבד – טיפה בים ביחס להיסטוריה העשירה בת אלפי השנים של האזור הזה.
בתחילת המאה העשרים כמעט ולא היו ערבים-מוסלמים בארץ ישראל. היהודים, לעומת זאת, חרף אלפיים שנות רדיפה והמרת-דת מאונס בידי כובשים שונים, היוו את רוב האוכלוסייה שם לאורך רוב ההיסטוריה. בירושלים היו היהודים תמיד הרוב [1],[2] מלבד תקופות בהן הכובשים גרשו אותם ומנעו את חזרתם לעיר. כאשר כבש הגנרל אלנבי, מפקד הצבא הבריטי, את הארץ ב-1917/1918, נמצאו בארץ כמה אלפי ערבים-מוסלמים בלבד. רוב הערבים בארץ היו נוצרים ורוב המוסלמים שהיו בארץ הגיעו מתורכיה העותומאנית, או היו צאצאיהם של יהודים ונוצרים שהוכרחו להמיר את דתם בידי הכובשים המוסלמים – הם לא היו ממוצא ערבי. רוב הדיווחים על ערבים בארץ ישראל לפני 1917 מתייחסים לערבים הנוצרים, לא למוסלמים.
חשוב לציין שמפקדי התושבים שנערכו על ידי הכובשים המוסלמים לוקים בחד-צדדיות. על כן, המקורות היחידים שאפשר להאמין להם הם מקורות שאינם מוסלמים. תיירים ופוליטיקאים, ערבים ולא ערבים כאחד, תעדו את מצב הישוב בשטחי ארץ ישראל החל מלפני יותר מאלף שנה. נתחיל בימים הקדומים ונמשיך בתיאורים מתקופת הכיבוש העותומאני:
• ההיסטוריון ג'יימס פרקס כותב: "במשך המאה הראשונה אחרי הכבוש הערבי (670-740CE), הכליף והמושלים של ארץ הקודש משלו רק על נוצרים ויהודים. חוץ מהבדואים בימים הקדומים ביותר, הערבים היחידים ממערב לירדן היו החיילים."[3]
• בשנת 985, התלונן הסופר הערבי מוקדסי: "המסגד ריק ממתפללים... היהודים הם רוב התושבים בירושלים." [4] (בכל העיר ירושלים היה רק מסגד אחד?)
• ב-1377, כתב איבן חלדון, אחד ההיסטוריונים הערבים האמינים ביותר: "השלטון היהודי בארץ ישראל נמשך יותר מ-1400 שנים. היהודים היו אלה ששתלו את התרבות והמנהגים של ההתיישבות הקבועה."[5]
• ב-1695-1696 כתב החוקר ההולנדי אדריאן רלנד ספר המתעד ביקורים בארץ ישראל. (יש טוענים שהוא לא ביקר בארץ בעצמו אלא אסף דיווחים מתיירים אחרים.) הוא היה בקיא בעברית ובערבית. בספרו שכתב בלטינית הוא תיעד ביקורים בהרבה מקומות בארץ. שמות הישובים היו ברובם עבריים, אחדים יווניים, ואחדים רומאים-לטיניים. לשום ישוב לא היה שם מוסלמי-ערבי עם מקור היסטורי השייך למקומו. הארץ הייתה ברובה ריקה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה, ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים. היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים. הערבים היו ברובם נוצרים, עם מיעוט זעיר של מוסלמים. בירושלים היו כ-5000 תושבים, רובם יהודים ומיעוטם נוצרים. בנצרת היו כ-700 תושבים, כולם נוצרים. בעזה היו כ-550 תושבים, חציים יהודים וחציים נוצרים. באום-אל-פחם היה ישוב של 10 משפחות, כולם נוצרים. יוצאת מהכלל הייתה נבלוס-שכם שבה גרו כ-120 מוסלמים ממשפחת נאטשה, וכ-70 שומרונים.[6]
• ב-1835 כתב אלפונסו דה למרטין: "מחוץ לעיר ירושלים לא ראינו שום דבר חי, לא שמענו קול חיים ... דממה נצחית ומוחלטת שולטת בעירה, בדרכים, בארץ."[7]
• ב-1844 כותב וויליאם ת'קברי על הדרך מיפו לירושלים: "האזור שומם ואנו נוסעים בין מה שנראה כמפלי מים מאובנים. לא ראינו שום בעלי חיים זזים בין גושי האבנים. בקושי תריסר ציפורים לאורך כל המסע." [8]
• ב-1857 דווח הקונסול הבריטי בפלסטינה ג'יימס פין: "הארץ ריקה מתושבים בדרגה רצינית ולכן הצורך הגדול ביותר שלה הוא קבוצה של תושבים."[9]
• ב-1866 כותב ו.מ. תומסון: "השממה הזאת כל כך מדכאת. לא בית, לא עקבות של תושבים, אפילו לא רועי צאן, לא מקלים על החד-גוניות המשעממת ... רוב הארץ בה נסענו במשך שבוע נראית כאילו מעולם לא הייתה מיושבת או מעובדת. ויש עוד אזורים נוספים, גם כן שוממים."[10]
• ב-1867 ערך מארק טוויין - סמואל קלמנס, מחברם המפורסם של "האקלברי פין" ו"תום סוייר" - מסע לארץ הקודש ותיאר אותה כך: "אין אפילו ישוב אחד לאורך כל הדרך, לא לאורך שלושים מיל לכל כוון... אפשר לנסוע עשרה מיל ולא לראות עשר נפשות... נצרת שוממה, יריחו הרוסה, בית לחם ובית ענייה עניות ועלובות ללא יצור חי... ארץ נטושה, שאדמתה פורייה אך מצמחת עשבים שוטים; מרחבים קודרים ודוממים. לא ראינו נפש חיה לאורך כל המסע. כמעט אין רואים עץ או שיח, ואפילו הזית והקקטוס, הנפוצים באדמת טרשים חסרת ערך, כמעט נטשו אותה".[11]
• ב-1874 כתב הכומר סמואל מנינג: "אבל היכן הם התושבים? חבל ארץ פורה זה, המסוגל לקיים אוכלוסיה עצומה, כמעט נטוש... להוותנו, מידי יום אנו נוכחים מחדש כי מוראות הנבואה העתיקה התקיימו כלשונן – 'ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב' (ירמיהו מ"ד, 22)".[12]
• ב-1892 כותב ב.ו. גונסון: "בשטח המישור בין הר הכרמל ויפו נדיר שרואים ישוב או סימן אחר של חיים... מסע נוסף של חצי שעה הביא אותנו אל חורבות העיר העתיקה קיסריה. לפנים, עיר של מאתיים אלף תושבים והבירה הרומאית של פלסטינה, ועכשיו שוממה לחלוטין. שכבתי על המטה בלילה, האזנתי להמיית הגלים, וחשבתי על השממה סביבנו."[13]
• ב-1913 ועדה מלכותית בריטית - The Palestinian Royal Commission - מתארת בדו"ח שלה את מצבה של שפלת החוף לאורך הים התיכון: "הדרך מעזה לצפון אינה אלא משעול קיץ המתאים לגמלים ולעגלות. שום מטעים, פרדסים או כרמים אינם נראים עד שמגיעים לכפר (היהודי) יבנה. הבתים עשויים מבוץ, ובתי ספר אינם בנמצא. החלק המערבי לכיוון החוף כמעט נטוש. מעט מאוד כפרים נמצאים באזור, וגם הם מיושבים בדלילות. כפרים רבים ננטשו מיושביהם".
כפי שאנו רואים, לאורך ההיסטוריה, כפי שתועד על ידי היסטוריונים ערבים ותיירים זרים לפני 1917, האדמה הייתה שוממת, בערים חוץ מירושלים לא היו מוסלמים (להוציא 120 ערבים מוסלמים בשכם), ומספר הערבים המוסלמים (להבדיל מהמוסלמים העותומאניים או הערבים הנוצרים) היה זעום, רובם בדואים נודדים. איזה הבדל עצום קיים בין תיאורים אלה לבין התעמולה המוסלמית הערבית המזויפת.
כשארץ ישראל נכבשה מהעותומאניים על ידי האנגלים, הארץ לא הייתה יותר תחת שלטון מוסלמי. הקוראן מחייב את המוסלמים לקחת שטחי אדמה מלא-מוסלמים, כולל שטחי אדמה שמוסלמי מעולם לא דרך עליהם[14]. אחרי הכיבוש הבריטי, החלו הערבים המוסלמים לקיים את החובה הדתית להשתלט על כמה שיותר שטחי אדמה זרים, ופתחו בהגירה המונית לארץ. הדיווחים הבאים מתארים את ההגירה ההמונית של הערבים אחרי 1918:
• ב-1930/31 לואיס פרנץ', שר הפיתוח הבריטי, כתב על אודות הערבים בפלסטינה: "מצאנו אותה מיושבת בפלחים הדרים בבקתות בוץ וסובלים מאוד ממלריה... אזורים שלמים אינם מעובדים... הפלחים, חלקם גנבי בקר בעצמם וחלקם מוכנים תמיד לתת חסות לגנבים כאלה ולפושעים אחרים. חלקות האדמה עוברות מיד ליד כמעט כל שנה, רמת הביטחון ירודה, ומנת חלקם של הפלחים היא גזל וסחיטה לסירוגין מצד שכניהם הבדואים"
• ועדת הופ-סימפסון הבריטית המליצה ב-1930 על "מניעת הגירה בלתי חוקית" כדי לעצור את ההגירה הבלתי חוקית של הערבים מארצות ערב השכנות.[15]
• המושל הבריטי של סיני (1922-1936) דווח: "ההגירה הבלתי חוקית של ערבים נמשכת לא רק מסיני אלא גם ממזרח הירדן ומסוריה".
• תואפיק ביי אל חוראני, מושלו של המחוז הסורי חורן, הודה בשנת 1934 כי למעלה מ-30,000 סורים פלשו לפלסטינה תוך חודשים ספורים.
• ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, שכיהן כשר המושבות בשנותיו הראשונות של המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שם לב לתנועת הערבים הזאת ואמר בשנת 1939 כי "למרות שלא נרדפו, זרמו הערבים בהמוניהם לארץ והתרבו בה עד שהאוכלוסייה הערבית גדלה יותר ממה שכל יהדות העולם הייתה יכולה להוסיף לאוכלוסיה היהודית."
האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל גדלה רק בגלל הגירה המונית מארצות ערב השכנות. לפני 1918, זמן תחילת ההגירה הערבית, רק מיעוט זעום של ערבים מוסלמים גר בארץ ישראל, רובם ככולם בירושלים. זו הסיבה שכל כך קשה למצוא ערבי-מוסלמי זקן שסבא וסבתא שלו נולדו בארץ ישראל.
האוכלוסייה הערבית בירושלים[2] וגידולה לפני ואחרי 1918. נקודת החבור בין שני הקווים הישרים מראה את הזמן המדויק בו התחילה הפלישה הערבית לארץ ישראל.
הסבא והסבתא של אשת המחבר נולדו בארץ ישראל במאה ה-19, וראו במו עיניהם עד כמה הייתה הארץ ריקה אז. הם חוו על בשרם את הכיבוש הבריטי ואת הפלישה הערבית לארץ שהתחילה בעקבותיו ב-1918. הפלישה הזאת נמשכה 30 שנה בלבד ופסקה ב-1948, עם סיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל.
השם "פלסטינה" הוא שם רומאי-לטיני המבוסס על שם העם הקדום "פלשתים" שפירושו בעברית: "פולשים". הפלשתים הגיעו לארץ מאיי הים התיכון ליד יון לפני כ-4000 שנה. עם זה נכחד כולו לפני יותר מ-2000 שנה ואין לו שום קשר לערבים. לפני 1917, במשך 400 שנות השלטון הטורקי בארץ, לא נקראה הארץ בשם "פלסטינה". האנגלים החליטו לחדש את השם העתיק "פלסטינה". הערבים בארץ מעולם לא נקראו "פלסטינים", גם לא בתקופת האנגלים. מנהיגים ערבים ובריטים התייחסו אליהם רק כ"ערבים". לדוגמא: The Hope-Simpson report שפורסם על ידי הבריטים ב-1930 [15] מכיל את הביטוי: "מספר המובטלים הפלסטינים, ערבים יהודים ואחרים ..." הביטוי "פלסטיני" משמש רק כתואר כללי למקום וכולל גם יהודים. התושבים הערבים מכונים רק "ערבים". המלה "Palestinians" לא מופיעה בשום מקום. הביטויים "ערבים פלסטיניים", "יהודים פלסטיניים", ו"נוצרים פלסטיניים", היו נפוצים באותה תקופה. אך, המלה "Palestinians" עדיין לא הומצאה לפני 1948.
בתום 30 שנות פלישה, אחרי 1948, הכירו הפולשים הערבים בעובדת היותם פולשים לאדמה לא להם, והמציאו לעצמם שם חדש באנגלית: "פלסטינים". אילו בחרו האנגלים לקרוא לארץ בשם "אנגליה החדשה" והערבים המקומיים היו קוראים לעצמם "אנגלים" האם היה זה הופך אותם לאנגלים? חשוב להדגיש שהמונח "פלסטינים" לתיאור הערבים המקומיים הומצא על ידי הערבים רק אחרי הקמת מדינת ישראל. לקבוצת ערבים זו שהתחילה לקרוא לעצמה "העם הפלסטיני" אחרי 1948, אין שם מקורי בשפתם הערבית. האם יש איזה עם בעולם שאין לו שם בשפתו המקורית? לערבים שפלשו לשטח ארץ ישראל אין שם קבוצתי בשפה הערבית כיון שאינם, ומעולם לא היו, קבוצה אחידה או עם.
היסטורית, עם ערבי "פלסטיני" מעולם לא היה קיים. עובדה היא שהערבים הקוראים לעצמם כיום באנגלית "פלסטינים", אפילו לא יודעים איך קוראים להם בערבית. אפילו מנהיגים והיסטוריונים ערבים מודים שעם "פלסטיני" מעולם לא היה קיים. לדוגמא:
• בשנת 1937, הצהיר המנהיג הערבי עיוני ביי עבדול חאדי בפני ועדת פיל: "אין ארץ בשם 'פלסטין' – 'פלסטין' היא מושג שהומצא בידי הציונים, והוא זר לנו".
• בשנת 1946 הצהיר פיליפ היטי, פרופסור ערבי להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת פרינסטון, לפני ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית: "ידוע לכל כי אין בהיסטוריה דבר כזה 'פלסטין'."
• זאהיר מוחסיין, מנהיג בארגון לשחרור פלסטין (אש"פ), אמר בראיון לעיתון ההולנדי "טראו" במרץ 1977: "העם הפלסטיני אינו קיים; יצירתה של מדינה פלסטינית אינו אלא אמצעי להמשך מאבקנו נגד מדינת ישראל".
• יוסף פרה, עיתונאי ערבי אמריקאי, כתב: "האמת היא שקיומה של פלסטינה לא יותר אמיתי מקיומה של ארץ שאינה קיימת כלל. פלסטינה מעולם לא הייתה קיימת כגוף עצמאי."
• ווליד שובט, שהיה מחבל של הפת"ח, אישר את השקר שעבורו הוא נלחם: "מדוע ב-4 ביוני 1967 הייתי ירדני ובין לילה הפכתי לפלסטיני? ... אנחנו החשבנו את עצמנו ירדנים עד שהיהודים חזרו לירושלים. פתאום נעשינו פלסטינים. הם הסירו את הכוכב מהדגל הירדני ופתאום היה לנו דגל פלסטיני."
• הדיקטאטור הסורי, חפז אסד, אמר: "אין דבר כזה - עם פלסטיני, אין גוף פלסטיני."
• דר. עזמי בשארה, מנהיג פוליטי של ערביי ישראל, שנלחם נגד הכיבוש הישראלי, אמר בראיון טלוויזיה [16]: "אני לא חושב שיש אומה פלסטינית. אני חושב שזו המצאה קולוניאלית. אני חושב שיש אומה ערבית. מתי היו פלסטינים?" לראיית הראיון לחץ כאן.
הערבים, הטוענים כי ארץ הקודש היא מולדתם, פלשו לארץ אחרי שנת 1917 ממדינות ערב השכנות, בעיקר ממצרים, ירדן, סוריה, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועיראק. אף אחת ממדינות אלו לא התקיימה כישות מדינית לפני 1913; הן לא היו אלא אוסף בלתי מאורגן של שבטים, שהטילו חיתתם האחד על השני בנסותם לכבוש שטחים זה מזה. מהגרים אלו הביאו עימם לארץ הקודש את ה"תרבות" העתיקה של הפחדת השכן במטרה לגזול את אדמתו. רבים מהם היו פושעים או מנודים, שלא יכלו למצוא תעסוקה בארצותיהם ולכן חיפשו את מזלם במקום אחר. השלטון הבריטי הסכים לקלוט חלק מהם ככוח עבודה זול והרשה להם להתיישב בשטחים יהודיים נטושים. אפילו יאסר ערפאת, מנהיג אש"פ, שקרא לעצמו "פליט פלסטיני" אך דבר ערבית בניב מצרי, לא היה יליד הארץ אלא נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1929. הוא שירת בצבא המצרי, למד באוניברסיטת קהיר וחי בה עד 1956, אז עבר לערב הסעודית. בשנת 1958, יחד עם חבריו מערב הסעודית, ייסד בכוויית את ארגון הטרור פתח, שקדם לאש"ף. האם יכול מישהו להסביר איך בדיוק זה מסתדר עם הגדרה של "פליט פלסטיני"? מכיוון שהוא נולד ב-1929 בקהיר, הוא גם לא יכול להיחשב כבן של פליטים. (לפני 1929 לא היו פליטים פלסטיניים). נראה שערפת היה תלמיד טוב של מוחמד שכתב בקוראן: "מלחמה היא רמאות והטעייה".[17]
התעמולה של הערבים המכנים עצמם "פלסטינים" דורשת בעקביות הכרה של ישראל ושל שאר העולם בזכויות שהיו להם "לפני 1948", כלומר: לפני כ-60 שנה. משום מה, הם אינם מוכנים להוסיף עוד 60 שנה למניין זכויותיהם "ההיסטוריות" על ארץ ישראל, ולא בכדי: הם יודעים היטב, כי אם יעשו כן הם עלולים לשלוח את עצמם חזרה לארצות מוצאם – ירדן, סוריה, מצרים, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועיראק. לפני שנים, תוך כדי משא ומתן עם אלה הקוראים לעצמם "פלסטינים", העלה מתווך ישראלי את ההצעה לתקן את תביעתם לזכויות "לפני 1948", לזכויות "לפני 1917". ה"פלסטינים" התנגדו בחריפות להצעה זו; עתה אנו יודעים מדוע.
אם יש עדיין מישהו שמאמין כי אומה ערבית "פלסטינית" התקיימה לפני סיום המנדט הבריטי והקמתה של מדינת ישראל, יואיל נא בטובו להשיב מתי נוסדה, ועל ידי מי? מה היה השם שלה בערבית? מי היה ראש-ממשלה או נשיא "פלסטיני" לפני ערפאת? מה הייתה שיטת הממשל שלה? מה היו גבולותיה? אילו מדינות הכירו בה ומתי? באיזה ספריה או מוזיאון ניתן למצוא את ספרותה, מטבעותיה, או יצירות האמנות שלה? התשובה לכל השאלות האלה היא אפס מוחלט. כמו שאמר זאהיר מוחסיין: "העם הפלסטיני אינו קיים".
יש ערבים הרואים עצמם כצאצאי אברהם, האב הקדום של האומה היהודית. כמה אירוני הדבר, שאלמלא למד מוחמד את התנ"ך, לא היו הערבים יודעים כלל על קיומו של אברהם. מוחמד יסד את הדת המוסלמית במאה השביעית לספירה בערב הסעודית. הוא למד את התנ"ך כדי לרכוש כלים שיסייעו לו במאמציו לשכנע את היהודים לעבור לדת החדשה שיסד. משסירבו לעשות כן, הכתיב את סיפורי הקוראן לתלמידיו כתחליף לתנ"ך ומילא אותם בגרסאותיו הדמיוניות לאירועים התנ"כיים. (מוחמד עצמו לא ידע קרוא וכתוב.) הוא העז אפילו לשנות את יום המנוחה האלוהי, השבת. מכיוון שיום ראשון אומץ כבר בידי הנוצרים כיום המנוחה שלהם, בחר עבור המוסלמים את היום האחר הקרוב ביותר לשבת – יום שישי.
מוחמד מעולם לא ביקר בירושלים או בארץ הקודש, ולא יחס להן שום חשיבות כדי להזכיר את שמן בקוראן אפילו פעם אחת. לעומת זאת, מכה ומדינה, הערים היחידות הקדושות לאסלאם, מוזכרות בו מאות פעמים. אף על פי ששמה של ארץ הקודש לא נזכר בקוראן, הארץ נזכרת בקוראן פעמים רבות כארץ של בני ישראל.[18][19][20][21]
בית המקדש היהודי עמד על הר הבית בירושלים זמן רב לפני שהאסלאם, או כל דת אחרת הקיימת כיום בעולם, נוסדו. גם כאשר מייסדי הנצרות הילכו ברחובות ירושלים העתיקה, לא היו בה מסגדים או כנסיות אלא בית המקדש היהודי בלבד. האדמה שעליה נבנה בית המקדש בירושלים נקנתה בעבור העם היהודי על-ידי המלך דוד בשנת 850 לפני הספירה בקירוב. עדות המכירה, כמו גם שמו של המוכר וסכום הרכישה, תועדו בתנ"ך (שמואל ב' פרק כ"ד; דברי הימים א', פרקים כ"א-כ"ב).
המוסלמים ה"פלסטינים" טוענים כיום לבעלות על הר הבית בירושלים, האתר בו שכן בית המקדש היהודי. הם טוענים כי זה "המקום הקדוש" שלהם. אך, האם יודע העולם לאן פונים המוסלמים בירושלים בשעת תפילתם? - אפילו במסגדיהם, ואפילו במסגד "אל אקצה" הבנוי בקצה הר הבית עצמו? הם פונים למכה, גבם להר הבית, ובכרעם בתפילה הם מראים את ישבניהם לכוון הר הבית. כיצד מתיישב הדבר עם טענתם כי זהו "מקום קדוש"?
מוסלמים מתפללים על הר הבית ומראים את ישבניהם למקום המקדש.
Photo courtesy imageshack.us
בעבר הכירו הערבים שבית המקדש הוא המקום הקדוש של היהודים. שם המקום בערבית הוא "אל קודס" - "הקודש" - קיצור של "בית הקודש" - בית המקדש היהודי. עובדה היא, כי ירושלים והר הבית אינם מוזכרים בקוראן אפילו פעם אחת, בעוד מכה ומדינה, הערים היחידות הקדושות לאסלאם, מוזכרות בו מאות פעמים. גם כאשר הירדנים שלטו בירושלים, עד 1967, הם לא החשיבו את ירושלים כעיר הבירה שלהם ואף מנהיג ערבי לא בא לבקר.
האם יכול מוסלמי כלשהו בעולם להביא הוכחה לקשר שבין האסלאם לירושלים מלבד חלומו של מוחמד? קשה להאמין, אך המקור היחיד לטענת האסלאם לבעלות על ירושלים ועל הר הבית נמצא בקוראן בתיאור חלומו של מוחמד על "מקום רחוק (מסגד)" בלתי ידוע[22]. "מקום רחוק (מסגד)" זה לא היה יכול להיות בירושלים כיוון שבזמנו של מוחמד לא היה אפילו מסגד אחד בירושלים. המסגד הראשון בירושלים נבנה 83 שנים אחרי מותו של מוחמד. ואולי "מקום רחוק" זה אינו אלא הבית הלבן בוושינגטון? או הוותיקן באיטליה?
המקור הטוב ביותר להבנת המנטאליות הערבית-מוסלמית של עיוות ההיסטוריה למטרות פוליטיות נמצא בדברי מוחמד עצמו בקוראן: "מלחמה היא רמאות והטעייה".[17]
הבעיה האמיתית בפניה ניצבים הערבים ה"פלסטינים" כיום איננה העדר "מולדת". שורש הבעיה, וכן התסכול הנובע ממנה, נעוצים בעובדה שהמדינות שמהן יצאו אינן מסכימות לקבלם בחזרה. זו הסיבה לכך שכה רבים מהם חיים עד היום ללא זכויות אזרחיות בסיסיות במחנות הפליטים שבמדינות ערב השכנות לישראל. בתסכולם ובייאושם הם חשים כי תקוותם היחידה, שהיא גם הברירה היחידה העומדת בפניהם, היא לנסות ולגנוב מדינה לעצמם. רבים מכלי הרכב והציוד החקלאי ברשות הפלסטינית נגנבו משכניהם הישראלים. בתקופה מסוימת, שיעור גנבות הרכב בישראל היה הגבוה בעולם, ורובם של כלי הרכב הגנובים נמצאו בערים ובכפרים שבשטחי הרשות הפלסטינית. הם הצליחו לפלוש לאדמה לא להם ולהחזיק בה; הם הצליחו לגנוב כל כך הרבה כלי רכב; אם כך, מדוע לא לנסות ולגנוב מדינה שלמה?
יש רק פתרון אפשרי אחד לשאיפתם של ה"פלסטינים" למולדת, הפתרון היחיד שיכול למלא את תביעתם לזכות השיבה למולדתם. הואיל והם עצמם מגדירים כיום כ"צדק" את השיבה למקום בו חיו פחות מ-30 שנה, הרי, מתוך אותה הגדרה, שיבתם למקום בו חיו לפני כן מאות או אלפי שנים תהיה צדק כפול ומכופל. הבה נסייע להם בתביעתם הצודקת, נסייע להם לקבל את הצדק שהם דורשים, נסייע להם לחזור למקומות מהם באו - מצרים, ירדן, סוריה, לבנון, כוויית, ערב הסעודית, ועיראק.
לאחרונה נשמעו הצעות לפתרון הסכסוך בין ישראל לערבים על ידי יצירת שתי מדינות - אחת ליהודים ואחת לערבים. המפה שלמטה מראה שפתרון זה כבר קיים בצורה הרבה יותר נדיבה - 21 מדינות.
אחת ליהודים ועשרים לערבים.
הקוראן מכיל יותר ממאה פסוקים המחייבים מוסלמים להלחם נגד לא-מוסלמים[23]. חלק מהפסוקים מחייבים את המוסלמים לערוף ראשים, לקצץ אצבעות, להפחיד, ולהרוג לא-מוסלמים[24]. פסוקים אחרים מחייבים את המוסלמים לקחת אדמה מלא-מוסלמים[14]. על מוסלמים חל איסור דתי לחיות בשלום עם לא-מוסלמים שגרים על אדמה לא-מוסלמית[25]. מוסלמי שנמנע מלהילחם נגד לא-מוסלמים נענש. בגלל חובות דתיות כאלה, אין שום סיכוי ואין שום תקווה שמוסלמים אי פעם יחיו בשלום עם לא-מוסלמים שגרים על אדמה לא-מוסלמית. תקופות שקט זמניות אינן אלא תקופות המתנה - המתנה במארב - המתנה להזדמנות להתקיף[26].
ההיסטוריה מוכיחה שחילופי אוכלוסין היא הפתרון היחיד האפשרי למאבק בין מוסלמים ללא-מוסלמים. לדוגמא, ב-1923, המלחמה בין טורקיה ליון נסתיימה רק אחרי שהצדדים הסכימו לחילופי אוכלוסין של יותר משני מיליון מוסלמים ונוצרים-יוונים. ב-1947 יותר מ-14 מיליון מוסלמים, הינדים, וסיקים החליפו מקומות מגורים בהודו, פקיסטן, ובנגלדש.
יותר מ-800,000 יהודים עזבו את ארצות ערב אחרי 1948. כ-600,000 עברו לישראל וכ-200,000 עברו לארצות אחרות. עתה הגיע הזמן לסיים את המאבק בין היהודים למוסלמים בישראל. הפתרון היחד האפשרי, חוץ ממלחמה, הוא השלמת החצי השני של חילופי האוכלוסין בין היהודים למוסלמים, על ידי החזרת המוסלמים בישראל לארצות המוסלמיות מהן הגיעו. כפי שאפשר לראות במפה למעלה, אין מחסור במקום בארצות המוסלמיות.
סוף מאמר מאת ד"ר הארי מנדלבאום.
לפניכם קישור לסרטון הסבר:
http://www.youtube.com/watch?v=qdH0XxDEjG4&feature=fvw
לסיכומו של עניין
הנה הבאתי לפניכם את התמונה הכוללת של חבית הנפץ שנקראת מדינת ישראל, כולי תקווה כי אולי עזרתי למי מכם להתפכח ולהתעורר בטרם החבית הזאת תתפוצץ לנו בפנים.
לי בניגוד לבעלי אינטרסים עליהם כתבתי בתחילת המאמר יש סיבות אחרות לנסות להגיב ולהפיץ את דבריי, לא אני לא מתיימר להיות נביא זעם ולא לוחם צדק בהיסטוריה של עמנו, אני לא חפץ בפרסום או עושר.
אני כותב בשם האהבה לארץ ישראל (לא למדינת ישראל) אני אוהב את הארץ ומתעב את המדינה או יותר נכון את מה שהיא הפכה להיות (הפוליטיקה, השחיתות, הפשע, מערכות ה"צדק" והמשפט הקורסות
האפשרות לקנות משפט בכסף, בקיצור: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".
אני כותב בשם הערבות ההדדית שהייתה ואבדה לנו בשל כל אלו.
אני כותב בשם הקשישים, זקני ישראל שזנחנו לרעב, לחום, לקור ולעוני.
אני כותב בשם ילדינו אשר עדיין לא מצאו ארץ מקלט למרות מה שנדמה לנו.
אני כותב בשם הפער החברתי שרבים נלחמים לשמור על קיומו ולא נלחמים לסיימו
ועל מדינת האדונים והעבדים שהפכנו להיות.
אני כותב בשם היהדות התורה ומה ששכחנו או לא רצינו לקבל ממנה.
אני כותב בשם אותם ימים קשים שעדיין מצפים לנו לצערי בשל אויבינו הרבים הצרים עלינו מבית ומחוץ
ומתוך תחושה ואמונה כי התחלואים הרבים שכתבתי בשמם ועליהם עדיין כאן בעיקר בשל אויבים אלו והמעורבות שלהם בחיים שלנו.
אני כותב בשם הצדק והידיעה שנוכל על כל אויבינו וכל תחלואינו כי אין לנו ארץ אחרת ואין לנו איש בעולם מלבדנו אנו ואלוהינו, אך יותר מכל כי אין לנו ברירה זוהי מלחמת ההישרדות שלנו ושל כל העם היהודי.
זוהר בר
The Falcon" "
מייל לתגובות:
[email protected]
המעוניין לקבל את המאמר הערוך למייל, מתבקש לפנות אליי למייל ואני אשלח לו בחזרה
מאמר ערוך כולל תמונות, קישורים וכולל רשימה של מקורות המאמר בקובץ WORD.
