בור כרה ויחפרהו
- יעקב נפרד מהוריו, בדרכו לנסות את מזלו באמריקה הגדולה, הפרידה הייתה קשה ומרגשת. צפירת הרכבת קטעה אותה באכזריות. יעקב נופף להוריו לשלום ונבלע בין הנוסעים. עם הגיעו לאמריקה חבר יעקב לקהילה היהודית, שכר דירת-חדר קטנה במנהטן ועד מהרה גם מצא עבודה שפרנסה אותו בכבוד. כעבור זמן נשא לאישה יהודיה בת-טובים. האיגרת ששלח להוריו אשר בהונגריה על התאקלמותו הטובה ועל נישואיו, שימחה אותם לאין-קץ. יעקב התברך בחריצות ובתפיסה מהירה. הוא ידע לזהות הזדמנויות ולאחוז בהן. יום אחד קנה ממהגר סיני קשיש מכבסה גדולה, ששכנה ברחוב המרכזי של השכונה. הוא הפעיל את המכבסה שעות נוספות והתאמץ לרצות את לקוחותיו. עד מהרה הפך המקום לעסק משגשג. ההצלחה לא סחררה את ראשו. הוא הוסיף לדבוק בדרך התורה והמצוות והכיר תודה לה' על הצלחתו. נזקקים ידעו כי בביתו יזכו לתרומה הגונה. נולדו לו ילדים והוא ניהל בית יהודי לתפארת. יום אחד החלו העניינים להשתבש. מול המכבסה שלו פתחו שני איטלקים צעירים מכבסה מתחרה. השניים שכרו אולם רחב-ידיים ומילאוהו מכונות-כביסה משוכללות ומהירות. רשימת לקוחותיו של יעקב החלה להצטמק. הוא חש כי יציבותו הכלכלית מתערערת והולכת. כעבור זמן שלחו לעברו האיטלקים רמזים כי מוטב לו לסגור את מכבסתו. עיניהם היו צרות בפרנסה המעטה שעדיין הניבה לו המכבסה. יעקב היה אובד-עצות. היהודי שהתדפק על דלת ביתו השכיח ממנו לשעה קלה את צרותיו. הוא נשא עמו דרישת-שלום חמה וטרייה מהונגריה. השיחה נתגלגלה עד שהגיעה גם לסיפור מצוקתו של יעקב. "שמע-נא", הציע הלה, "ודאי שמעת על הצדיק רבי ישעיה שאליו אני קשור. בעוד כמה שבועות אשוב לפקוד את חצרו. כתוב "פדיון-נפש" לצדיק ואני אמסרהו לו". הרעיון קסם ליעקב, שעשה מיד כעצת אורחו. חצי שנה חלפה מאז. הפרנסה הוסיפה להיות דחוקה והאיומים תכפו וגברו. בוקר בהיר אחד שב מיודענו והופיע בביתו של יעקב. "ברוך שובך לצל קורתי הרעועה", הכריז יעקב בחיוך עגום, שהבהיר את מצבו. יש לי בשורות טובות בשבילך!", והוציא מתיקו כיס בד קטן. "זה קמע ששלח לך הצדיק. שאהו עמך בקביעות, לשמירה ולהצלה. אה, עוד דבר – הצדיק הורה שלא תפתח את הקמע עד שתחוש כי בא המועד המתאים". בימים הבאים ניסה יעקב לשאוב עידוד מברכת הצדיק ומהקמע ששיגר לו, אף שידע היטב כי מתחריו זוממים דבר-מה. שני האיטלקים החליטו לפעול. הם גייסו צעיר שחור בעל עבר עברייני עשיר והבטיחו לו מאתיים דולרים תמורת שרפת המכבסה של היהודי. הצעיר הסכים וקיבל מן השניים הכוונה מפורטת ובכללה שם הרחוב, תיאור חלון-הראווה של המכבסה והחנויות הסמוכות לה. הם תחבו לידו שטר של מאה דולרים. "את היתרה תקבל לאחר הביצוע", אמרו. בשעת לילה מאוחרת יצא הצעיר למשימה. בידו נשא מכל דלק גדול ובכיסו גפרורים. הוא תר אחר המכבסה, על-פי ההנחיות שקיבל, אך לא הצליח לזהות את המקום. כעבור שעה קלה החלו עצביו להתרופף. אולי הלחץ הנפשי שיבש את ראייתו, ואולי החשכה הסתירה מעיניו את מכונות-הכביסה שמעבר לזכוכית. מדקה לדקה גברה עצבנותו. באין-ברירה טמן את המיכל בפינה נסתרת והמתין לעובר-אורח. "אינך מכיר את המכבסה?!", תמה הלה, והצביע על מקומה המדויק. אך הסתלק האיש מיהר הצעיר אל המיכל. הוא רץ אל המכבסה, ניפץ במהלומה עזה את השמשה הקדמית, והתיז את הדלק על מכונות-הכביסה. בתוך שניות הייתה המכבסה למאכולת-אש. למחרת בבוקר הלך יעקב, כדרכו, להתפלל שחרית. לאחר התפילה, בלי לדעת דבר וחצי-דבר על אירועי הלילה, פנה אל מכבסתו. ממרחק הבחין בכבאים ובשוטרים שמילאו את הרחוב. בדופק מואץ החיש את צעדיו אל המכבסה. יעקב התקשה להאמין למראה עיניו. המכבסה המפוארת של צמד האיטלקים הייתה לאפר. השניים התרוצצו בחוץ, חיוורים ועצבניים. יעקב מיהר לפתוח את המכבסה שלו, שלידה כבר המתינה קבוצת לקוחות. הסיפור המלא נחשף כעבור יומיים, לאחר שהמשטרה תפסה את המצית. זה מיהר לפתוח את פיו ולזמר. "התכוונתי להצית את המכבסה ממול וטעיתי בזיהוי המטרה", הודה. הוא, כמובן, הסגיר גם את מזמיני ההצתה בעלי המכבסה השרופה.
בבת-אחת חזרו כל הלקוחות הוותיקים למכבסה של יעקב. מצבו הכלכלי שב ועלה מעלה. גם תרומותיו חזרו להיות נדיבות כבזמנים הטובים.מאז חלפו שנים ועדיין לא מש הקמע מחיקו. יום אחד נתבשר בצער על פטירת הצדיק רבי ישעיה. יעקב סבר כי זהו "המועד המתאים" שעליו רמז הצדיק. כשפתח את הקמע נעתקה נשימתו. על רצועת קלף זעירה הופיע הפסוק – "ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים, מקטון ועד גדול, וילאו למצוא הפתח
 |
|
|
