"שִׁוִּיתִי יְיָ לְנֶגְדִּי תָמִיד"  (תהלים טז, ח)הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים הַהוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם וּתְנוּעָתוֹ וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ, כְּמוֹ יְשִׁיבָתוֹ וּתְנוּעָתוֹ וַעֲסָקָיו כַּאֲשֶׁר הוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל, וְכֵן אֵין דִּבּוּרוֹ וְהַרְחָבַת פִּיו בִּהְיוֹתוֹ עִם אַנְשֵׁי בֵיתוֹ וּקְרוֹבָיו, כְּמוֹ בִּהְיוֹתוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, כִּי אָז מַשְׁגִּיחַ בְּוַדַּאי עַל כָּל תְּנוּעוֹתָיו וְדִבּוּרָיו, שֶׁיִּהְיוּ מְתֻקָּנִים כָּרָאוּי. כָּל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, כִּי הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְּמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְיָ; הֲלֹא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" (ירמיה כג, כד), בְּוַדַּאי מִיָּד תַּגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה וְהַהַכְנָעָה מִפַּחַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיֵבוֹשׁ מִמֶּנּוּ.

סעיף ב'

וְגַם בְּשָׁכְבוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ יֵדַע לִפְנֵי מִי הוּא שׁוֹכֵב. וּמִיַּד כְּשֶׁיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ, יִזְכּוֹר חַסְדֵי ה' – יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ – אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ, שֶׁהֶחְזִיר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִידָהּ אֶצְלוֹ עֲיֵפָה, וְהֶחֱזִירָהּ לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה, כְּדֵי לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ – יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ – בְּכָל יְכָלְתּוֹ וּלְשָׁרְתוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (איכה ג, כג). פֵּרוּשׁ, בְּכָל בֹּקֶר נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, וְיוֹדֶה בְּכָל לְבָבוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל זֹאת. וּבְעוֹדוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ יֹאמַר: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". (וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, יָכוֹל לוֹמַר זֹאת, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם). וְיַפְסִיק מְעַט בֵּין תֵּבַת "בְּחֶמְלָה" לְתֵבַת "רַבָּה".

(קיצור שלחן ערוך)

תוקן על ידי ruth77 ב- 20/10/2009 18:15:51

אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁכִּים וְלָקוּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה לַעֲשׂוֹת אָז תִּקּוּן חֲצוֹת, מַה טּוֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת" וְגוֹ' (איכה ב, יט)  וּכְמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹנֵן בָּעֵת הַהִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְיָ מִמָּרוֹם יִשְׁאַג, וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ"(ירמיה כה, ל) . וְאוֹמֵר: "אוֹי לְבָנִים, שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי, וְהִגְלֵיתִים לְבֵין הָאֻמּוֹת" (ברכות ג, א) וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָקוּם בַּחֲצוֹת, יִתְגַּבֵּר עַל כָּל פָּנִים לָקוּם קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "אָעִירָה שָׁחַר" (תהלים מ, ט)  אֲנִי מְעוֹרֵר אֶת הַשַּׁחַר, וְאֵין הַשַּׁחַר מְעוֹרֵר אוֹתִי. וְגַם לְאַחַר חֲצוֹת הַלַּיְלָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת.

וְאַחַר כָּךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, אִישׁ אִישׁ כְּפִי יְכָלְתּוֹ. וְשִׁעוּר מִשְׁנָיוֹת קוֹדֵם לְכָל דָּבָר (וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִנְשָׁמָה, מִשְׁנָה אוֹתִיּוֹת נְשָׁמָה). וְאִם אֵינוֹ בַּר הָכִי, יַעֲסֹק בִּתְהִלִּים וּמַעֲמָדוֹת וְסִפְרֵי מוּסָר. וְטוֹב מְעַט בְּכַוָּנָה מֵהַרְבּוֹת בְּלֹא כַּוָּנָה.

תָּנָא רַבִּי חִיָּא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת, שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי יְיָ"(איכה ב, יט) . פֵּרוּשׁ: שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא אָז כְּנֶגְדְּךָ. עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה נִקְרָא "עֶבֶד ה'", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל עַבְדֵי יְיָ הָעוֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת" (תהלים קלד, א). וּבַלֵּילוֹת הַקְּצָרִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁכִּים כָּל כָּךְ, לְכָל הַפָּחוֹת יִתְאַמֵּץ לָקוּם בְּעוֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְמַן לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר.

סעיף ו

מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים, וְכֵן שְׁאָר פָּרָשִׁיּוֹת מִתּוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים, שֶׁאֵינָם שְׁגוּרִים בְּפִי הַכֹּל לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, אֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה, יֵשׁ לוֹ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְאָמְרָם בְּעַל פֶּה. וְסוּמָא מֻתָּר.

קיצור שלחן ערוך

תוקן על ידי ruth77 ב- 20/10/2009 18:22:36

יש למחות ביד האומרים תחינות שבמעמדות, שמסיימין "ברוך אתה י"י שומע תפלה"; אלא יש לומר "ברוך שומע תפלה" בלא שם (טורי זהב סוף סימן קל"א)

(נטילת ידיים)

סעיף א'

לפי שהאדם, כאשר קם ממיטתו שחרית, הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא יתברך שמו, לכן צריך להתקדש וליטול ידיו מן הכלי, כמו כהן, שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו. וסמך לנטילה זו מן המקרא, שנאמר: "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה" וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת, לפי שבשעת שינה, שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה, בא רוח הטומאה ושורה על גופו.[דרכי הלכה 1] וכשניעור משנתו, מסתלק רוח הטומאה מכל גופו, חוץ מן אצבעותיו, שאינו עובר מעליהם עד ששופך עליהם שלוש פעמים מים בסירוגין.[דרכי הלכה 2] ואסור לילך ארבע אמות בלי נטילת ידים, אם לא לצורך גדול מאוד.[דרכי הלכה 3]

(קיצור שלחן ערוך)

יום שני א' דר"ח חשון תש"ע

כלל י' סעיף א'

אם אחד ראה אדם שעשה עוולה לחבירו, כגון שגזלו או עשקו או הזיקו. בין אם הנגזל או הנעשק יודעים מזה, בין אם לא. או שביישו וציערו בדברים והונה אותו בדברים, ונודע לו בבירור שלא השיב לו את הגזילה, ולא שילם...

כלל י' , סעיף ב'

א. שיראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן התברר לו שזה אמת.
ב. שייזהר מאוד שלא יחליט מייד בדעתו לגזל ועושק. ויתבונן היטב אם זה בכלל גזל או עושק.
ג. שיוכיח מתחילה את החוטא בלשון...

(הלכות לשון הרע - החפץ חיים)

יום שלישי ב' מר חשון תש"ע

כלל י', סעיף ג'

מותר לספר על אדם שגרם רעה לחבירו כדי שיתקן מעשיו, רק אם מעשי עצמו טובים יותר ממנו. אבל אם הוא חוטא כמותו, הרי זה אסור לפרסמו.כי איש כזה אינו מתכווין לפרסם לתועלת, אלא לשמוח לאיד ולבזותו בזה. וכבר...

כלל י', סעיף ד'

הפרט החמישי שכתבנו לעיל שיכווין לתועלת. לא משנה אם האנשים שהוא מספר לפניהם יכולים לעזור לנגזל ולנעשק בענינם – וודאי נכון הדבר לספר. ואפילו אם התועלת לא תוכל להגיע על ידי סיפורו, רק שהוא מתכווין...

(הלכות לשון הרע - החפץ חיים)

תוקן על ידי ruth77 ב- 20/10/2009 18:50:46

סעיף ב

ילבוש מלבוש הראשון את הטלית קטן, שלא ילך ארבע אמות בלי ציצית. ולפי שעדיין אין ידיו נקיות, לא יברך עליו[דרכי הלכה 4].

סעיף ג

נטילת ידים שחרית הוא בדרך זה: נוטל את הכלי ביד ימינו, ונותנו לשמאלו, ושופך תחילה על יד ימין,[דרכי הלכה 5] ואחר כך נוטל את הכלי בימינו ושופך על יד שמאל. וכן יעשה שלוש פעמים. וטוב ליטלם עד פרק הזרוע,[דרכי הלכה 6] אך בשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ורוחץ פניו לכבוד יוצרו, שנאמר: "כי בצלם אלהים עשה את האדם". וגם ירחוץ פיו, מפני הרירין שבתוכו, שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה. ואחר כך מנגב ידיו.

(קיצור שלחן ערוך)

סעיף ד

צריך ליטול ידיו דוקא לתוך כלי.[דרכי הלכה 7] ואסור ליהנות ממי הנטילה, מפני שרוח רעה שורה עליהם. וישפכם במקום שאין בני אדם הולכין.

סעיף ה

לא יגע קודם נטילה, לא בפה, ולא בחוטם, ולא בעינים, ולא באזנים, ולא בפי הטבעת, ולא באוכלין, ולא במקום הקזה. מפני שרוח רעה השורה על הידים קודם נטילה מזיק לדברים אלו[דרכי הלכה 8].

(קיצור שלחן ערוך)

יום השישי ה מר חשון תש"ע

כלל י', סעיף ה 

אם הוא רואה אחד שמספר לשון הרע על חברו, גם זה נחשב עבירה שבין אדם לחברו. ולכן אם יושלמו הפרטים, מותר לפרסם גודל גנות המספר לבני אדם. וכל זה מותר רק אם התגלה הלשון הרע לאדם שסופר עליו. אבל אם עדיין לא התגלה, אסור לספר הדבר אפילו לאחרים, כיון שלבסוף יתגלה למי שסופר עליו, ויעבור באיסור רכילות.
וכל שכן שאסור לספר לאדם עצמו שסופר עליו, כיון שהוא שזה רכילות גמורה. ואפילו אם מדובר באחד הפחותים שבישראל מלגלג על החשוב שבישראל והוא אביו או רבו.

כלל י', סעיף ו

ולפעמים מותר לספר לאחרים אפילו אם לא נודע עדיין למי שסופר עליו. כגון אם הוא רואה שיבוא תועלת מזה שיספר. כגון שאם יספר קודם לאנשים שפלוני מספר בגנות פלוני לחינם, אחר כשיבוא פלוני לגנותו בפניהם, יידעו שהוא רק מדבר לשון הרע, לא יקבלו את דבריו, ויוכיחוהו. וכך גם יציל את מי שמסופר עליו הלשון הרע מחרפה, וגם את נפש המספר והמקבל מדינה של גיהנם.וגם יקיימו מצות עשה של הוכח תוכיח.


(שמירת הלשון - החפץ חיים)

כלל י', סעיף ז'

וכעת נבאר את הפרט השלישי, שצריך בשביל להתיר לספר אל אדם שעושה רעה לחבירו.
מה שכתבנו שצריך להוכיח אותו קודם,הוא רק בסתם. אבל אם מכיר אותו ויודע שלא יקבל תוכחתו - אין צורך להוכיחו. אבל צריך שבמקרה כזה יספר עליו בפני שלושה, כדי שלא ייראה שמפחד שדבריו יגיעו לאוזניו וייחשב כנהנה מלספר לשון הרע על חבירו.
ועוד טעם, שיחשדו בו שדבריו לא אמת, כי אם היה אמת, היה מספר לו בפניו ולא מסתר לאדם אחד בלבד. אבל כשמספר בפני שלושה, כאילו סיפר בפניו.
ולשומעים אסור להאמין ולהחליט מייד, כי אולי הפרטים אינם מדוייקים, אבל בכל מקרה עליהם לחקור אחר הדבר ולבדוק אם הדבר נכון שאיש ההוא שמספרים שעושה רעות לחבירו, אכן עושה אותם. ואם אמת הוא, יוכיחוהו, ואולי יקשיב לתוכחתם.

כלל י', סעיף ח'

וכל זה כשאין בליבו אימה מהאדם ההוא שעושה רעה לחבירו, אבל אם יש בליבו אימה ממנו, אפשר שיש להקל על העוולה שהוא עושה לחבירו, גם שלא בפני שלושה.


חפץ חיים - שמירת הלשון

סעיף ו

טוב להקפיד בנטילת ידיים שחרית בכלי, ובמים, ובכח גברא, כמו בנטילת ידיים לסעודה (לקמן סימן מ). אך בשעת הדחק, שאין לו כראוי והוא רוצה להתפלל, יכול ליטול ידיו מתוך כל דבר, ובכל מיני מים, ובלא כח גברא, ויכול לברך על נטילת ידיים.[דרכי הלכה 9] ואם יש לפניו נהר, טוב יותר שיטבול בו ידיו שלוש פעמים, או אפילו בשלג. אבל אם אין לו מים כלל, יקנח ידיו באיזה דבר ויברך "על נקיות ידים",[דרכי הלכה 10] ודי לו לתפילה; ולכשיזדמן לו אחר כך מים וכלים הראויים, יטול ידיו עוד הפעם כראוי, אבל לא יברך עוד.

סעיף ז

כתיב: "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו". וכיון שצריך הארם לברך את השם בכל קרביו, אסור לברך עד שינקה את הקרבים מצואה ומי רגלים. ובבוקר בקומו, מסתמא הוא צריך לעשות צרכיו, או לכל הפחות לתת שתן. על כן לא יברך ברכת על נטילת ידיים בשעת נטילה, עד לאחר שינקה את עצמו, וירחוץ ידיו עוד פעם אחת, ואז יברך על נטילת ידיים, ואשר יצר, וברכת התורה, וברכת "אלהי נשמה" וכו' [דרכי הלכה 11].

(קצור שלחן ערוך)

תוקן על ידי ruth77 ב- 25/10/2009 18:18:13

סעיף ח

אם השכים ונטל ידיו בעוד לילה כדינו, והיה ער עד אור היום, או שהיה ישן אחר כך שנית בעוד לילה, וכן הישן ביום "שיתין נשמין" (שהוא לערך חצי שעה), וכן הניעור כל הלילה ולא ישן "שיתין נשמין", בכל אלו יש ספק אם צריכין נטילת ידיים או לא. לכן יטול ידיו שלוש פעמים בסירוגין, כדלעיל סעיף ג, אבל [דרכי הלכה 12] לא יברך עליהם.

סעיף ט

אלו דברים צריכין נטילת ידיים במים: הקם מן המיטה, והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל ציפרניו, והמגלח שערותיו, והחולץ מנעליו, והמשמש מטתו, והנוגע בכינה, והמפלה את בגדיו אפילו לא נגע בכינה, והחופף ראשו, והנוגע בגופו במקומות המכוסים, והיוצא מבית הקברות, והמלווה את המת או שנכנס באהל המת, והמקיז דם [דרכי הלכה 13].

(קיצור שלחן ערוך)

דרכי הלכה

הערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים

1.      ויש עוד טעמים לנטילה זו, שידיים עסקניות הן, ושלפני תפילה וקריאת שמע צריך נטילה (כה"ח ס' ד ס"ק והנפ"מ בין הטעמים).

2.      טוב וראוי ליטול ידיים לילדים קטנים כדי שיגדלו בקדושה וטהרה וכדי שלא יטמאו אוכל שנוגעים בו. במיוחד יש להקפיד בילדים שיודעים לדבר או שאוכלים לחם כגדולים ( בא"ח תולדות י).

3.      ובמקרה זה ילך פחות פחות מארבע אמות (כה"ח ס"ק ב ובא"ח ז).

4.      טוב יותר ללבוש טלית קטן כל הלילה, ובבוקר כשמברכים על טלית גדול מכוונים לפטור גם את הטלית הקטן. (בא"ח בראשית ב).

5.      ואח"כ מניח את הכלי בכיור וכדו', ומשם לוקחו בשמאל, ומושיטו לימין ונוטל לשמאל.

6.      צריך ליטול ידיים עד פרק הזרוע חוץ מיום הכיפורים שאין שליטה לרוח הרעה, חוץ מט' באב שאין בכך צורך כי כל היום בשליטה בעוונותינו הרבים. (בא"ח תולדות ב).

7.      יכול ליטול ידיים גם לתוך כיור בכדו'. אם נשארו מים בכלי שנטל לתוכו – אסור ללמוד כנגדם תורה. (בא"ח תולדות ח-ט).

8.      וכשידו עטופה מותר. (בא"ח תולדות ט"ו)

9.      כשאין לו כלי או שנשפכו מים על ידיו ללא כוח גברא לא יברך "על נטילת ידיים" (כה"ח ד ס"ק כ"ז).

10.  אם קינח ידיו במגבת וכדו' לא יברך "על נקיות ידיים". (כה"ח ד ס"ק י"א ק"ה).

11.  טוב לסמוך "אלוקי נשמה" ל"אשר יצר" (בא"ח וישב ח). אם לא הוצרך לנקביו אסור לו לברך ברכת אשר יצר. (כה"ח ז ס"ק ז). בסוף ברכות השחר יאמר את ברכות התורה. (כה"ח מ"ו ס"ק י"ח).

12.  הישן ביום או שלא ישן בלילה כלל לא יברך על נטילת ידיים גם אם עשה צרכיו (בא"ח וישב י"ב).

13.  הקם מן המיטה יטול ג' פעמים בכלי. היוצא מבית הכסא גם אם לא עשה צרכיו והמשמש מיטתו – נוטל ג' פעמים לסרוגין ואין צורך בכלי. הנוטל ידיו לסעודה – יטול ג' פעמים בכלי לא לסרוגין. היוצא מבית המרחץ, ונוטל ציפורניו והמגלח שערותיו נוטל ידיו פעם אחת בלי כלי, והמחמיר ליטול ג' פעמים תבוא עליו ברכה. החולץ נעליו, הנוגע בכינים, והמפלה בגדיו, החופף ראשו והנוגע במקומות המכוסים בגופו – רוחץ ידיו משום ניקיון פעם אחת. כל הדברים הקשורים במת – נוטלים ידים ג' פעמים ואין צורך בכלי ונהגו לא לנגב הידיים. (בא"ח תולדות י"ז).

 כלל י', סעיף ט'

אם אדם שמוחזק לרבים, שלא ישא פני איש, ומה שמספר לשון הרע על אנשים שלא בפניהם אין לו בעיה לספר להם בפניהם, והוחזק בישראל שלא מדבר אמת - מותר לספר לאנשים דבר עוולה שעושה אדם כזה לחבירו, אפילו שלא בפני שלושה. כיון שהשומעים לא יחשדוהו לחונף או לשקרן, ויידעו שהוא מתכווין לקנא לאמת ולעזור למי שנעשה לו עוול. אבל צריך שיושלמו שאר הפרטים מלבד הפרט של בפני שלושה.

 כלל י', סעיף י'

דע עוד, ששווה סיפור לשון הרע על דבר עוון שבין אדם לחבירו, לבין על עבירה שבין אדם למקום. אבל בעבירה שבין אדם למקום, גם אם יושלמו כל הפרטים שצויינו בסעיף ב', אסור לספר עליו אלא אם כן ראה עליו שאוחז בעבירה זאת ועשה אותה כמה פעמים במזיד, והוא דבר שמפורסם לכול שהוא איסור.


החפץ חיים - שמירת הלשון