אשרי המחכה ויגיע לימים אל"ף ושל"ה

בואו ננסה להיכנס בעובי הקורה

אנו מחויבים לשמור התורה כמו שהיא בלי לעשות חשבונות. ואסור לנו להכשיל בני אדם בעבירות, אולם הבורא עולם יש לו דרכים אחרים והוא יכול להפעיל רצונו אף ע"י עוברי רצונו, והוא יכול לעשות תיקון שלו ע"י מי שעושה כל מיני עבירות, ויש כלל מגלגלין זכות ע"י זכאי וחוב ע"י חייב.

ע' פסוק (דברים כ"ב ח') כי יפול הנופל ממנו. וכן חטא מכירת יוסף היה השגחה עליונה לקיים הגלות מצרים אבל זה אינו פוטר את השבטים מן החטא, וזה מבואר בהרבה מקומות בחז"ל ומדרשים, וכן בזוהר.

ואיתא בזוהר שע"י מעשה שכם ודינה יצא נשמתה רבי חנינא בן תרדיון ע' אור החיים הקדוש על פסוק גור אריה יהודה. אולם אין זה פוטר שכם מן העבירה, וכן במעשה יהודה ותמר מבואר בחז"ל שהיה כאן חטא אצל יהודה כמו שאמרו, מי גרם לראובן שיודה יהודה, על הפסוק (דברים ל"ג ז')  וזאת ליהודה ויאמר  אף שמעשה זו הביא נשמת משיח לעולם כידוע. ע' מדרש וישב.

על כן אם בדרוש הבא נסביר איך הבורא עולם מוציא רצונו ע"י עוברי רצונו, אין זה ח"ו שום היתר לעוברי רצונו, רק זה ביאור להבין דרכי ה'. ע"כ ההקדמה.

בזמן הגר"א והבעש"ט היה התעוררות גדולה לעליה לא"י והמגיד ממזריץ שלח תלמידיו לא"י וכן הגר"א בשנת תקס"ט, וכן היה באותו תקופה הרב צבי הירש קאלישער, אולם הוא הוסיף שרצונו להקריב קרבנות, וחלקו עליו גדולי הזמן משום בעיה של תכלת ועוד טעמים. אבל על עצם עליה לא"י לא היה סיבה רצינית להתנגדות.

אולם זה היה חלק קטן מכלל ישראל ורוב רובם נשארו בחו"ל והיו כמה גדולים שקיררו ההתעוררות הזה. אף לפני שהחילונים לקחו הארץ.

וכשהתחילו החילונים לבא היה עוד סיבה נוספת לקרירות בענין משום שחששו שימשיכו אחר החילונים.

וכעת שמעתי שהיו מקומות בחו"ל לפני המלחמה, שמי שהלך לא"י ישבו עליו שבעה, אולם הנהגה זו צע"ג, שאפילו מי שחושב שיש לו סיבות שלא ללכת לא"י, למה יעכב את השני ללכת, והרי נאמר הכל מעלים לא"י ואפילו עבד כנעני, ואפילו מעיר שרובו ישראל לעיר שרובו גוים. ואולי ג"כ על זה אמרו חז"ל אתם בכיתם וכו'

אולם כעת אחר אשר ראינו שהחילונים לקחו השילטון וזה גרם צרות מרובות לכלל ישראל, צריכים אנו לבדוק אם באמת היה הטעמים מוצדקים, והרי יש משנה הכל מעלים לא"י והיינו שאם יש התעוררות לאחד מבני המשפחה או האיש או האשה לעלות לא"י יכול לכוף את השני לעלות עמו. או שיסכים לגירושין, ולא עיינתי כ"כ כעת בטעמים של המתנגדים (שהיה כבר לפני ביאת החילונים, רק ראיתי קצת בספר על תולדות רע"א שהביא כמה ספרים על המתנגדים לעליה. אולם לא ראיתי איזה טעם הגון שיכול להתנגד לתרץ המשנה דהכל מעלים.

ויש שכתבו משום ג' שבועות ויש שאמרו שמצות ישוב א"י הוא רק ללומדי תורה כל היום ועוסקים בעבודת ה' ולא לעובדי אדמה, וזה צע"ג הרי הכל מעלים הוא אפילו בעבד כנעני, וגם נוהג בזמן הזה ע' ש"ע יו"ד ס' רס"ז בסוף, ודרך כלל כשרואים שאומרים סברות מופרכות מעיקרא צריך לחשוש שיש דברים בגו.

הנה אפילו אם מוצאים לימודי זכות לכל זה, ידוע הוא שאם יש לאדם התעוררות לעשות איזה דבר מצוה, תמיד הבעל דבר מוצא תירוצים שלא לעשות וכל דבר טוב יש צדדים שלא לעשות. והוא מתרץ עצמו באותן צדדים אולם בפנימיות הדברים היה איזה נטיה לעצלות או עוד דברים צדדים, וזה גורם שיכריע על שב ואל תעשה עדיף.

ואחד מן הטעמים היה ג"כ שחששו לסכנה, אולם ג"כ על זה לא תמיד יש תירוץ שהרי שלוחי מצוה אינן נזיקים (ע' פסחים ח: )  חוץ משכיחי הזיקי ולא היה תמיד מצב של גדר שכיחי הזיקי. ויש כלל (משלי כ"ב י"ג) אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחבות ארצח  ויש תמיד תירוצים כאלו, ורואים היום אשר בודאי לא שייך כלל ענין של סכנה שהרי באים לא"י בשביל טיול בעלמא, ובכל זאת יש עצלנות גדולה לבא להתישב בארץ. וכן לא שייך היום סברה של חינוך שהרי יש מקומות תורה בכל רחבי הארץ למי שירצה, ומנהג זה שורשו מדורות הקודמין שציננו את העליה. וחושבים שיש מצוה להשאר בחוץ לארץ.

וחוששני שחוץ מן החשש של סכנת נפשות (שלפעמים היה תופס קצת מקום ולפעמים לא) היה עוד איזה דברים צדדים, והיינו ענין של נוחיות, כי בחוץ לארץ היו דירות רחבות ופרנסה טובה ובא"י היו צריכים לצמצם בדירה קטנה ופרנסה מצומצם כדי חיותא, וזה גרם לקרירות הענין.

ועוד טעם אולי שהיו מנהיגים אשר חששו, שאם יהא עליה גדולה מצד הציבור, יפסידו מקומם. כי בא"י לא מסוגלים להיות מנהיגים שלא היו מורגלים במצות התלויות בארץ. ובטיפול של ישוב א"י בכל חלקיה, וחיפשו תירוצים לקרר רוח העליה, ואולי סברה זו ג"כ לשם שמים קצת. מ"מ יש סברה כזו.

וע' בזוהר ריש שלח לך שהטעם שהמרגלים דיברו לשון הרע על א"י משום שחששו שבא"י יפסידו נשיאותם, ע"ש ויתכן שהטעם שידעו שיפסידו נשיאותם, משום שתפקיד נשיאי ארץ ישראל הוא למדוד קרקעות, ולשער איזה קרקע היא טובה ואיזה לא וכו' כמבואר קידושין מ"ב. והם ראו שאינן מוכשרים לעבודה זו

הנה המצוה ללכת מחו"ל לא"י היא דומה למצות יבום שהתורה מבאר גודל הענין אולם אין כופין על זה ולכן כתוב הכל מעלין לא"י שאם אחד מן המשפחה או אפילו עבד כנעני רוצה לעלות, אז האחרים צריכים ללכת ואם לא ידו על התחתונה אבל אין כפיה, אבל זה פשוט שיש איסור גדול לעכב את האחר לקיים מצוה זו וב"ד מצווים לראות שיתקיים הגט אם אחד מעכב העליה וכ"ש שאסור לב"ד לעכב אם כל המשפחה רוצים לעלות.

(אין אנו מדברים על אלו שיש להם סברה טובה לישאר בחוץ לארץ כגון שצריכים להנהיג הציבור שם שבע"כ רוצים לישאר וכדומה או מי שדבק ברבו מובהק וכעין דאמרו חז"ל ע' מגילה ט"ז: לא עלה עזרא מבבל כל זמן שברוך בן נריה קיים.)

הנה סוף סוף נעשה המצב כך, שבגלל ההתנגדות העצומה לעליה, והפכו המצוה לעבירה, יצא שמן החרדים עלו רק מעט במסירות נפש. ושוב באו החילונים והם כבר עלו בהמונים. ואח"כ לקחו השילטון והעבירו הרבה על הדת והנהיגו קיבוצי החילונים שכולו גלוי עריות וכן גיוס בנות ר"ל וכל מיני דברים רעים.

אולם לאט לאט מתרבים החרדים וכן התורה מתרבה, וכן רוח התשובה.

וצועקים הרבה על החילונים ששולטים אולם אולי צריך לבדוק למה החילונים שולטים, הרי משום שהם היו יותר זריזים, ואילו החרדים היו יותר זריזים, לא היה כל זה.

וכעת ראיתי בספר חפץ חיים על התורה פ' עקב ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנו אלא ע"י יסורים ואלו הן תורה וא"י ועוה"ב עי"ש ובביאור מעשה למלך כתב, ובעניי פרשתי מאמרם ז"ל הנ"ל באופן שהסרתי הרבה תלונות ודבת רבים על ארצנו הק' קובלים על יסורים שסובלים העול להתישב באה"ק. ביחוד אלה שרגילים היו לשקוט על שמריהם ולשבת שאנן בדירה מרווחת עם רהיטים חדישים בחו"ל ומתאוננין מרה על אי הנוחיות וחוסר הנעימות בארץ, אבל חז"ל ברוח הקדש כבר אמרו שא"י נקנית ביסורים וכו', עכ"ל.

ומצאתי כעת דרוש יפה לכל זה:

(בראשים ל"ח ו')  ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר.

ונגיד כאן בדרוש הזה כי יהודה הוא משל לכנסת ישראל וכולל כל חוגי היהודים, כי כל היהודים נקראים על שם יהודה, ותמר הוא משל לציון, ע' בעל הטורים (בראשית ל"ח ט"ו) ויחשבה לזונה, (ישעיה א') איכה היתה לזונה, מה תמר תחילתה בבזיון ולבסוף בכבוד אף ירושלים סופה בכבוד כדכתיב ולכבוד אהיה בתוכה וזהו זאת קומתך דמתה לתמר עכ"ל ויתבאר בדרוש הזה דברי הבעל הטורים כפשוטו ומשמעו ממש,

הנה כנסת ישראל קיבל התעוררות לשלוח בנים לציון. וזה שנאמר  ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר אולם  ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'  ואמרו חז"ל שלא רצה שתתעבר כדי שלא יכחיש יפיה. והנמשל, שלא רצו להוליד בנים לציון משום ענין של נוחיות. שבחוץ לארץ הדירות יותר יפים וכו'.

 ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך וגו' וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וגו' ושיחת ארצה וגו'  היינו מן המנהיגים היו מי שחושש שאם ילכו לא"י יפסידו מקומן ולא יהיו עוד תלמידים שלהם אלא של אחרים על כן מיאנו לתת בנים לציון וקיררו העליה.

 ויאמר יהודה לכלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני. כי אמר פן ימות  היינו שחשש כנסת ישראל שיש סכנת דרכים בעליה בא"י על כן קירר הענין של העליה.

 ותלך תמר ותשב בית אביה. דהיינו שציון חיכתה שיבאו בזמן מאוחר, אולם הם לא באו.

והנה ראתה ציון, שההתעוררות שיבואו בניה לציון, מצד רוח הקדושה ואהבת א"י במסירת נפש אינו תופס הרבה מעמד, ורק אצל מיעוטי דמיעוטי תפס כגון תלמידי הגר"א והבעש"ט ועוד קצת, אבל לא אצל השאר, אולם א"א לבנות כך א"י.

אז חשבה ציון עיצה הרי יש בתוך כנסת ישראל ג"כ יצר הרע גדול של עריות. ויש בנ"א מהם שע"י יצר הזה אפשר למשוך אותן. אולם אותן בנ"א אי אפשר לדבר אתם על מצות ומעשים טובים רק לדבר איתם על דברים גשמיים ואז יבואו. וצריך לכסות מהם שיש הרבה דברים שבקדושה בא"י , אולם אמרו חז"ל לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא וכו' וא"כ אלו שנתגבר עליהם היצר, ג"כ היו בגדר מעין עובדי ע"ז או כופרים וכדומה.

הנה נתנה ציון רוח בעולם, שבא"י אפשר לעשות בקלות כל מה שרוצים ואין מי שמעכב לעשות כל הנאות עולם הזה. ועי"ז משכה המונים אליה. וכיונה ציון בזה שאח"כ יבאו ג"כ החרדים לאט לאט עד שיתהפך הדבר.

וזה שנא'  ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאשה. דהיינו שהחרדים לא באו על כן צריך למשוך החילונים, ואח"כ יבואו החרדים  ויראה יהודה ויחשביה לזונה. כי כסתה פניה. היינו חלק מכנסת ישראל שמשועבד לתאוה. ולא הכירו שיש קדושה מתחת הצעיף. כי אלו ידעו זה, לא היו רוצים, וזה שנא'  ויט אליה אל הדרך ויאמר הבא נא אבא אליך כי לא ידע כי כלתו היא  אולם ציון השיבה ותאמר מה תתן לי כי תבא אלי  היינו קצת דבר שבקדושה צריך בכל זאת להניח לי.

 ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך  הכונה שציון תבעה, שהחותם, הוא חותם אות ברית קודש, הוא המילה. ישאר אצל ישראל וכן פתילך הוא הבגד כמו שנא' (שמות כ"א ח')  בבגדו בה  ואמרו חז"ל כיון שפירש טליתו עליה היינו נישואין, והכונה שנישואין וסידור קידושין ישאר אצל התורה, וכן מטך, הוא מטה רבנים, שעכ"פ יהא הכשרות והשחיטה אצל הרבנים. ואף אם א"א לתקן כשרות גמור מ"מ קצת ישאר והצבא יקבל בשר שחוט וכן ימכר בשר כשר ברוב החנויות.

ויהודה, היינו חלק התאוה והחילונים שיש ביהודה הסכימו לזה.  ויבא אליה ותהר לו  היינו שעשו מדינה בהרבה תאוות ועבירות אבל ג' דברים הנ"ל נשארו אצל התורה (פחות או יותר אף שאינו מאה אחוז).

 וישלח יהודה את גדי העיזים לקחת הערבון. וגו'. היינו שרוצים לבטל נישואין וכשרות ע"י הרבנים אולם לא הצליחו כמו שנא'  ולא מצאה.

 ויהי כמשלוש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים.  הכונה הג' חדשים הם גדר זמן שנשכח ליהודה מה שעשה והוא עכשיו נוהג בקדושתו כנשיא. על דרך התורה והיראה. והוא מרומז כאן על חלק של כנסת ישראל שאינו משועבד לתאוה. ורוצה לשמור התורה על דרך התורה והיראה. כמו שביארנו בהתחלה. ועכשיו הגידו לו, שתמר היינו ציון הפעילה אצלה מדינה שמתנהגת על פריצות גדולה, גיוס בנות ושאר הפקרות.

 ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף. וזה כעין כשבא האדמור מסטמר ז"ל לא"י הכריז ואמר כל מה שהציונים בנו עתיד ליחרב.

 היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלו לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה.  הכונה שציון משיבה.. בשביל מי הפעלתי כל התאוות האלה. בשביל חלק זה של כנסת ישראל ששייכים אלו ג' דברים, מילה. נשואים על דרך התורה וכשרות. הכר נא וגו'  תאמר אתה האם בשביל שהחילונים יעשו כל התאוות השארתי העירבון או בשביל שהחרדים יבאו אח"כ לקחת השילטון. ויחזירו כולם בתשובה.

 ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני.  היינו החרדים מכירין טעותם. ואומרים שציון צדקה. שכל מה שעשתה היא בשביל התורה, רק הוצרכה ללכת בדרך עקיפים דרך התאוה. שהרי  לא נתתיה לשלה בני. הרי אנו החרדים לא רצינו לעלות לא"י והוצרך ציון למשוך החילונים, אבל עיקר הכונה היה להפוך אח"כ כולו לתורה

ועדיין יש לעיין למה נתגלגל הדבר באופן נסתר כזה.

ובחז"ל מבואר התירוץ, ע' במדרש למה נסמכה פרשת יהודה לפרשת מכירת יוסף ר' יוחנן אמר, כדי לסמוך הכר להכר. והכונה, שיהודה אמר ליעקב (בראשית ל"ז ל"ב)  הכר נא הכתונת בנך היא אם לא. ובשביל זה נענש שתמר אמרה לו (ל"ח כ"ה)  הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלו. הנה  הכר נא הכתונת, רצה לרמות את אביו שלא ירגיש שמכר את יוסף, ונענש. שתמר נסתרה ממנו והוצרך לגלות על חטא.

ואמרו חז"ל  (יומא ט:) ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם. אחרונים שלא נתגלו עונם לא נתגלו קיצם. שמבואר הדבר למה לא ניתנה הארץ מתחילה ע"י החרדים משום שלא נתגלה חטאם ומחביאים אותם. וכן דברים שהפכו את המצוה לעבירה, שאז בדיקת החטא, קשה מאוד, ולזה אפילו יסורים ומלך קשה כהמן לא יעזור, שכל מה שצועקים יותר שצריך לחזור בתשובה, לא יעזור לתקן אדרבה מתרחקין יותר מן התיקון, כיון שחושבים שהמצוה היא עבירה, וכן כשהפכו העבירה למצוה,

וזה מבואר כאן שיהודה אמר ליעקב אבינו הכר נא. היינו שרצה לכסות חטאו, ומש"ה נתכסה תמר לעיניו. ואח"כ אמרה  הכר נא. שהוצרך לגלות חטאו, ועי"ז בא הגאולה.

(ל"ח כ"ז)  ויהי בלידתה ויתן יד. יש כאן שתי אפשרות לפרש ואולי שתיהם אמת, אולי מרומז ענין על אלו שהכריזו משיחות על האדמו"ר מלובביץ זצ"ל כי ידוע שהדביקו מודעות בכל רחבי הארץ בצורה של חצי עיגול השמש שמתחיל לזרוח וכתבו הכונו הכונו לביאת המשיח. (אולי יש רמז בחז"ל על זה בשישית קולות, ע' רש"י שם )

ושוב אח"כ הכריזו ברוך הבא מלך המשיח. הנה הנה בא. הנה בא מלך המשיח. והדביקו תמונתו כשהוא מרים ידו, בכל רחובות קיריה, וזה שנא'  ויתן יד  דהיינו שהכריז שעוד מעט יבא מלך המשיח.  ותיקח המילדת ותקשור על ידו שני.  ושני הוא דבר הזורח כמו שכתב רש"י על הפסוק  ויקרא שמו זרח.  שהוא המודעות של השמש כנ"ל. וכ"כ ברמב"ן שזרח מרומז על השמש.  לאמר זה יצא ראשונה.  שהכריזו שהוא המשיח שיצא מיהודה. כמו שנא' ראשון לציון

תוקן על ידי המשקיף ב- 09/11/2009 17:23:59