בס"ד
משנכנס אדר מרבין בשמחה { :-) (-: }
הלכות לחג הפורים ולמשלוחי מנות
מתוך הקיצור לשולחן ערוך
סימן קמא – הלכות מגילה
סעיף א
משנכנס אדר מרבים בשמחה, וישראל שיש לו דין ודברים עם אינו יהודי ישפוט עמו בחודש זה.
סעיף ב
בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים בשלשה עשר לחדש אדר לעמוד על נפשם ולהנקם מאויביהם, והיו צריכין לבקש רחמים מאת ה' יתברך שמו שיעזרם, ומצינו שכאשר היו ישראל במלחמה, התענו שיעזרם ה', וגם משה רבינו עליו השלום ביום שנלחם עם עמלק התענה, ואם כן מסתמא גם אז בימי מרדכי ואסתר התענו ביום י''ג אדר, ולכן קבלו עליהם כל ישראל יום זה לתענית צבור ונקרא ''תענית אסתר'', כדי לזכור שהבורא יתברך שמו רואה ושומע תפלת כל איש בעת צרתו, כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה לאבותינו בימים ההם. ומכל מקום אין תענית זה חובה כל כך, כמו ארבעה תעניתים שכתובים במקרא, ולכן יש להקל בו בעת הצורך, כגון מעוברות ומניקות או אפילו חולה קצת בכאב עינים שאם מצטערים הרבה לא יתענו וכן יולדת כל שלשים יום, וכן חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו אינו צריך להתענות ויפרעו את התענית אחר כך, אבל שאר הבריאים לא יפרשו את עצמם מן הצבור, ואפילו מי שהולך בדרך וקשה עליו התענית מכל מקום צריך להתענות.
סעיף ג
ביום י''ד אדר הוא פורים, ואם חל פורים ביום ראשון מקדימין להתענות ביום חמישי, ואם יש אז ברית מילה יעשו את הסעודה בלילה, אבל הסנדק ואבי הבן מותרין לאכול ביום, ואין צריכין להתענות ביום ששי, אבל אדם אחר ששכח ואכל ביום חמישי יתענה ביום ששי.
סעיף ד
לכבוד המגילה יש ללבוש בגדי שבת מבערב, וכשבא מבית הכנסת ימצא בביתו נרות דולקים ושלחן ערוך ומטה מוצעת. ערבית לאחר שמונה עשרה אומרים קדיש שלם עם תתקבל, וקורין את המגילה, אחר כך אומרים ואתה קדוש (שהוא במזמור למנצח על אילת השחר, שנאמר על אסתר ושם נאמר אלהי אקרא וגו' דנאמר על מקרא מגילה, דאמר ר' יהושע בן לוי, חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי, וסמיך ליה ואתה קדוש וגו'), ואחר כך קדיש שלם בלא תתקבל, ובמוצאי שבת ויהי נועם ואתה קדוש, קדיש שלם בלא תתקבל, ויתן לך, ומבדילין על הכוס עלינו.
סעיף ה
נוהגין ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר לצורך קרבנות הצבור, ומנהג ליתן שלש מחצית משום דבפרשת כי תשא כתיב שלשה פעמים תרומה. ונותנין בערב לפני קריאת המגילה, ומחלקין אותן לעניים. קטן פטור ואם אביו נתן בשבילו פעם אחת חייב לעולם, בן שלש עשרה שנה יש אומרים דחייב ויש אומרים דפטור עד שיהא בן עשרים.
סעיף ו
בפורים (דהיינו ביום י''ד) ערבית, שחרית ומנחה אומרים על הנסים, ואם שכח, דינו כמו בחנוכה.
סעיף ז
חייב כל אדם בין איש בין אשה לשמוע קריאת המגילה בלילה וביום, ולכן גם הבתולות יש להן ללכת לבית הכנסת, ואם אינן הולכות צריכין לקרות לפניהן בבית וגם את הקטנים חייבים לחנך אותם שישמעו קריאת המגילה, ומכל מקום לא יביאו לבית הכנסת קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים.
סעיף ח
מגילה של לילה אסור לקרות קודם צאת הכוכבים, אף על פי שמצטער הרבה מחמת התענית, אך יכול לטעום קצת קודם המגילה, כגון קפה וכדומה, כדי להחזיק מעט מחולשת התענית.
סעיף ט
מצוה מן המובחר לשמוע קריאת המגילה בבית הכנסת במקום שיש רוב אנשים, משום דברוב עם הדרת מלך, ולכל הפחות יראה לשמוע אותה במנין עשרה, ואם אי אפשר לקרותה במנין יקרא אותה כל יחיד מתוך מגילה כשרה עם הברכות שלפניה, ואם אחד יודע לקרותה והשאר אינם יודעים, יקרא זה שהוא יודע והם ישמעו ויוצאים אף על פי שאינם עשרה, אבל ברכה שלאחריה אין אומרים רק בעשרה, ואך בלא שם ומלכות יכול גם יחיד לאמרה.
סעיף י
מנהג בכל ישראל שהקורא אינו קורא מתוך מגילה כרוכה, אלא פושט אותה וכופלה דף על דף כמו אגרת, מפני שנקראת ''אגרת הפורים''. אבל השומעים אינם צריכים לפשטה.
סעיף יא
הקורא את המגילה בין ביום ובין בלילה, מברך לפניה שלש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה נסים ושהחיינו. ולאחר קריאתה כורכה כולה ומניחה לפניו, ומברכין ברכת הרב את ריבנו וכו'. אם אבל קורא את המגילה, יברך אחר את הברכות משום ברכת שהחיינו.
סעיף יב
בברכת שהחיינו של יום יכוונו גם על מצות משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים, וכן השליח צבור צריך שיכוין להוציא את הצבור גם על מצות אלו.
סעיף יג
הקורא את המגילה צריך לכוין להוציא את כל השומעים. וגם השומע צריך לכוין לצאת ולשמוע כל תיבה ותיבה. שאפילו אם רק תיבה אחת לא שמע אינו יוצא, ולכן צריך הקורא להשגיח מאד שבשעה שמרעישין ומבלבלין בהכאת המן, ישתוק עד יעבור הרעש לגמרי. ומכל מקום ראוי ונכון שיהיה לכל אחד מגילה כשרה כדי שיאמר בעצמו מלה במלה בלחש, פן לא ישמע תיבה אחת מן הקורא, וכן כל אשה חכמת לב שעומדת בעזרת נשים, אם אפשר מה טוב להיות לה מגילה כשרה לקרות מתוכה, כי שם קשה לשמוע והנשים חייבות כמו האנשים. (אם לא קדשו את הלבנה ונראתה בשעת קריאת המגילה, עיין לעיל סוף סימן צ''ז).
סעיף יד
הקורא צריך שיאמר את עשרת בני המן וגם תיבת עשרת הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. ונוהגין לכתחלה לומר מן חמש מאות איש הכל בנשימה אחת, ובדיעבד אפילו הפסיק בין עשרת בני המן יצא, ומה שנוהגין בקצת מקומות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן אינו מנהג נכון, אלא הקורא לבד יאמרם והקהל ישמעו כמו כל המגילה, כשאומר הקורא בלילה ההוא נדדה וגו' יגביה קולו, כי שם מתחיל עיקר הנס, וכשאומר האגרת הזאת ינענע את המגילה.
סעיף טו
מי שיש לפניו מגילה פסולה או חומש, לא יקרא עם השליח צבור, כי אם הוא קורא אינו יכול לכוין לשמוע מן השליח צבור, ואפילו אם הוא יכוין, שמא ישמע אחר מה שהוא קורא ולא יכוין לקריאת השליח צבור, וכן לא יסייע שום אדם בעל פה להשליח צבור, ולכן אותן ארבעה פסוקי גאולה שאומרים הקהל בקול רם, צריך השליח צבור לחזור ולקרותם מתוך המגילה הכשרה.
סעיף טז
מי שכבר יצא בקריאת מגילה וקורא להוציא אחר, אם זה שהוא צריך לצאת יודע בעצמו לברך את הברכות יברך בעצמו, ואם היא אשה טוב יותר שהקורא יברך ויאמר אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע מגילה.
סעיף יז
בשבת (שאינו פורים) מותרין לטלטל את המגילה, ומכל מקום אם חל פורים ביום א' אין להביא בשבת את המגילה לבית הכנסת, אפילו בעיר שהוא מתוקנת בעירובין. משום דהוי מכין משבת לחול.
סעיף יח
צבור שאין להם שליח צבור שיכול לקרות את המגילה עם הטעמים כראוי, יכול לקרות גם בלא טעמים, רק שיקרא את התיבות כראוי שלא ישתנה הענין, שאם קרא במקום ומרדכי יושב, ישב או במקום והמן נופל, נפל, וכדומה, אפילו בדיעבד אינו יוצא, ויכולין לעשות במגילה נקודות וטעמים שיקרא כהוגן, כיון שהוא שעת הדחק, והכי עדיף טפי ממה שיקרא אחר מתוך החומש בלחש, דכיון שזה הקורא מתוך החומש אפילו הוא קורא בלחש אינו יכול לכוין דעתו שישמע מהשליח צבור, ונמצא שקרא רק מתוך החומש ואינו יוצא, ואם אירע כך, צריך לחזור ולשמעה מתוך מגילה כשרה.
סעיף יט
צבור שאין להם מגילה כשרה כדינה, מכל מקום אם היא כתובה כהלכתה רק שחסרים איזה תיבות באמצעה, כיון שלא חסר בה ענין אחד שלם יכולין לקרות מתוכה עם הברכות, והטעות יקרא הקורא בעל פה, או יאמר לפניו בלחש מתוך החומש, אבל אם אין להם מגילה כלל או שחסר בה ענין אחד שלם, או שחסר בה בתחלה או בסוף, קורין מתוך החומש כל אחד בפני עצמו ואין מברכין. ויחיד שאין לו רק מגילה פסולה קורא בה בלא ברכות.
סעיף כ
אבל תוך שבעה נוהג בכל דיני אבלות, ואסור לראות כל מיני שמחה, אך בנעילת הסנדל וישיבה על גבי ספסל מותר מפני שהן דברים הנראין לכל. בלילה אם יכול לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה מוטב, ואם לאו יתפלל בביתו וילך לבית הכנסת לשמוע המגילה. אם חל במוצאי שבת ילך לבית הכנסת לאחר סעודה שלישית בעוד יום. וביום הולך לבית הכנסת לתפלה ולמגילה.
סעיף כא
מי שמת לו מת בתענית אסתר ובלילה הוא אונן קודם הקבורה, ישמע קריאת המגילה מאחר, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי בלילה אינו חייב במשתה, וביום לאחר יציאה מבית הכנסת קוברין את המת, ואחר כך יתפלל ויקרא את המגילה או ישמע מאחר, ואם שמע קריאת המגילה קודם הקבורה יצא. ומכל מקום נכון שיחזור ויקרא בלא ברכות, ותפילין לא יניח אפילו אחר הקבורה כיון שהוא יום ראשון באבלו. ואונן בפורים ביום מותר בבשר וביין.
סעיף כב
שחרית משכימין לבית הכנסת, לאחר שמונה עשרה אומרים חצי קדיש וקורין בתורה בפרשת ויבא עמלק תלתא גברי, ואחר כך חצי קדיש, ולאחר שמכניסין את הספר תורה קורין את המגילה, לאחר ברכה אחרונה אין אומרים בשחרית אשר הניא, ולאחר שסיים האל המושיע אומרים שושנת יעקב וכו' ואומרים אשר ובא לציון, קדיש שלם עם תתקבל. ואין לחלוץ את התפילין עד לאחר קריאת המגילה, משום דכתיב בה ויקר, ודרשינן אלו תפילין. אם יש מילה מלין קודם קריאת המגילה משום דכתיב וששון זו מילה.
סעיף כג
עיר שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קורין בה בט''ו.
סימן קמב – הלכות משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים וסעודת פורים
סעיף א
חייב כל אדם לשלוח לכל הפחות לאדם אחד שתי מתנות, דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו, משמע שתי מתנות לאחד. וכל המרבה לשלוח מנות לרעים הרי זה משובח, ומכל מקום מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעים, כי אין שמחה גדולה ומפוארת לפני הקדוש ברוך הוא, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, והמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
סעיף ב
לא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול כמות שהוא בלי תיקון, כגון בשר ודגים מבושלים ולא חיין, או מיני מתיקה או פירות או כוס יין ומי דבש וכיוצא בו.
סעיף ג
כל אדם אפילו עני שבישראל המקבל צדקה, חייב ליתן לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לכל אחד, דכתיב ומתנות לאביונים משמע שתי מתנות לשני אביונים, ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט יד ליטול נותנים לו. ומי שהוא במקום שאין שם עניים, יעכב את המעות אצלו עד שיזדמנו לו עניים או ישלחם להם.
סעיף ד
גם הנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים, משלוח מנות תשלח אשה לאשה ואיש לאיש, אבל מתנות לאביונים יכולה גם אשה לשלוח לאיש וכן בהיפוך. קצת נשים סומכות על בעליהן שהן שולחים גם בשבילן, ואינו נכון אלא יש להחמיר.
סעיף ה
חייבין לאכול ולשתות ולשמוח בפורים, גם בליל י''ד ישמח וירבה קצת בסעודה, וכשחל במוצאי שבת אף שצריך לעשות בשבת סעודה שלישית, ימעט קצת באכילתו ביום ליתן מקום לסעודת ליל פורים. ומכל מקום בסעודה שעושין בלילה אין יוצאין ידי חובתן, דעיקר הסעודה מצותה שתהא ביום דכתיב ימי משתה, ויש להדליק נרות דרך שמחה ויום טוב גם כשעושין הסעודה ביום. וגם בליל ט''ו צריך לשמוח קצת, גם מתנות לאביונים ומנות לרעהו צריך להיות ביום, ומשום דטרידי במשלוח מנות עושין מקצת סעודה בלילה, ומתפללין מנחה בעוד היום גדול, ועושין את הסעודה לאחר מנחה, וצריכין לעשות על כל פנים רוב סעודה ביום, וכשחל בערב שבת עושין אותה בשחרית מפני כבוד שבת. וטוב לעסוק קצת בתורה קודם שמתחיל הסעודה, וסמך לדבר ליהודים היתה אורה ודרשינן אורה זו תורה, יש אומרים שיש לאכול מיני זרעונין בפורים זכר לזרעונין שאכלו דניאל וחביריו בבבל, וזכר לזרעונין שאכלה אסתר, דאיתא בגמרא וישנה ואת נערותיה לטוב, שהאכילה זרעונים. (דיני על הנסים בברכת המזון עיין סימן מ''ד סעיף ט''ו, ט''ז).
סעיף ו
כיון שכל הנס היה על ידי היין, ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן ענין המן ומפלתו היה על ידי יין, לכן חייבו חכמינו זכרונם לברכה להשתכר ביין, ואמרו חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדי, ולפחות ישתה יותר מהרגלו כדי לזכור את הנס הגדול ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואולם מי שהוא חלוש בטבעו, וכן מי שיודע בעצמו שעל ידי כן יזלזל חס ושלום באיזה מצוה, בברכה או בתפלה או שיבא חס ושלום לקלות ראש, מוטב שלא להשתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים.
סעיף ז
האבל אפילו תוך שבעה חייב במתנות לאביונים וגם לשלוח מנות לרעהו, ומכל מקום לא ישלח דבר של שמחה, אבל להאבל אין שולחין מנות כל שנים עשר חודש אפילו דבר שאינו של שמחה. אם הוא עני מותר לשלוח לו מעות או שאר דבר שאינו של שמחה, ואם אין במקום ההוא רק האבל עם אחד חייב לשלוח לו כדי לקיים המצוה משלוח מנות. (דין האונן עיין לעיל סימן קמ''א סעיף כ''א).
סעיף ח
אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם, ועל ידי אינו יהודי מותר. ומותר לעסוק בפרקמטיא וכן מותר לכתוב אפילו אגרת שלום, וכן חובותיו וכל דבר שאינו צריך עיון גדול, וכל שכן לכתוב דבר מצוה או לעשות שאר דבר מצוה, וכן לצורך פורים מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות.
סעיף ט
יום ט''ו אדר נקרא אצלנו שושן פורים, אין אומרים בו תחנון ולא אל ארך אפים ולא למנצח, ואסור גם בהספד ותענית, ונוהגין בו קצת משתה ושמחה אבל אין אומרים על הנסים, ומותרין לעשות בו נישואין כיון שאין אנו קורין בו את המגילה, אבל ביום שקורין את המגילה שאז עיקר השמחה, אין עושין נישואין, משום דאין מערבין שמחה בשמחה.
סעיף י
יום י''ד וט''ו שבאדר הראשון, גם כן אין אומרים לא תחנון ולא אל ארך אפים ולא למנצח, ואסורין בהספד ותענית, וביום י''ד מרבים קצת בסעודה.
חודש טוב ומבורך ....
חיזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים ל - ה' ...
ואתם הדבקים ה - ה' חיים כולכם היום ...
ישר "כ ח לך ידידי מצפה3 היקר ... 
