עניין פ''ך דמנצפ''ך שליטת החכמות חיצוניות

פך השמן - בו ידובר טעמים למה נעשה הנס על ידי פך דייקא, נקרא המאמר פך השמן.

א) אמרו בגמרא מצאו פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, הנה הנס לא היה במקרה למה מצאו דוקא כלי אשר שמו פך (ואגב יתבאר למה היה חתום בחותמו של כהן גדול וכי סלקא דעתך שהכהן גדול היה חותם השמנים, ועיין במאמר כהנים הנגשים ), והנראה עפ"י דברי האריז"ל במעשה דהמן שהוא היה יונק מהגבורות הקשים, נודע כי אותיות מנצפ"ך ה' גבורות הם, והנה המן היה יונק מאותיות מ"נ דמנצפ"ך, וזרש אשתו מאות צ', וחכמיו מאותיות פ"ך עיי"ש , הנך רואה לפי זה אשר החכמים להרע מן חכמות חיצוניות המה יונקים משמרי הגבורות דאותיות פ"ך דמנצפ"ך*).
והנה כבר כתבנו עיקר התגברות היונים היה להיותם ניגוד לחכמת התורה ורצו להגביר חכמת החיצוניות יונית, הנה לפי הנראה בודאי היתה יניקתם משמרי גבורות פ"ך גבורות נצח והוד, (והיו יכולים להגביר את עצמם בזה מחמת הפגם שנגע הס"ם בכף ירך יעקב ונפגם ההוד, ובהדי הוצא לקי כרבא נצח (על כן תראה כף ירך יעקב, כ"ף היינו פ"ך), על כן באלף החמישי בחינת הוד כל היום דו"ה היפוך הו"ד סוד והודי נהפך עלי וכו' ונקדם החורבן עוד עק"ב שנה מן האלף הרביעי סוד ואתה תשופנו עק"ב כי בהדי הוצא וכו'), כיון שהיה להם התגברות חכמות חיצוניות כדחזינן בחכמי המן כאשר למדנו מדברי מרן זלה"ה.
ומעתה תבין, בעת הישועה בזמן הנס מצאו פ"ך דייקא, וחותם של כהן גדול דייקא, כי כהן הדיוט בנצח, כהן סתם בחסד, כהן גדול בחכמה, לרמז על החכמה הקדושה שנתגלית בפ"ך נצח והוד ומבטלת כל חכמות חיצוניות, הבן הדבר היטב, בהבינך זה תבין דברי חז"ל שאמרו ביעקב שחזר על פכי"ם קטנים בעת שנאבק עמו הס"מ, ואמרו קטנים, כי באמת המה קטנים ב' גבורות האחרונות דמנצפ"ך, הבן הדבר.

ב) ואומר לך עוד טעם הפ"ך, אמרה חנה רמה קרני בי"י , ודרשו חז"ל רמה קרני ולא רמה פכי, שאול (ויהוא) שמשחוהו בפך לא נמשכה מלכותו, דוד (ושלמה) שנמשח בקרן נמשכה מלכותו, הנה מלך במשפט יעמיד ארץ , וצריך להיות מבחינת הגבורות קדושות מנצפ"ך, על כן מ"נ (מל"ך) צ' (מל"ך) פ"ך (ימל"ך) כנודע , והנה ג' גבורות הראשונות יש לכנותן קרן כי המה בחג"ת שהם העיקר והקרן, מה שאין כן נה"י באים תמיד בסוד תוספת, על כן מי שנמשח בקרן נמשכה מלכותו, משא"כ מי שנמשח בפך הוא מלכות רק לשעה לא נמשכה מלכותו. עוד נ"ל, הנה פ"ך בגימטריא ימל"ך מה שאין כן קר"ן בגימטריא ימל"ך לעל"ם וע"ד, על כן מי שנמשח בקרן נמשכה מלכותו כי נרמז לו מלוכה קיימת לעולם ועד, משא"כ פ"ך ימל"ך מלכות לשעתה.
ובזה תבין היאך התירו לעצמם חכמי הדור ליתן מלוכה לחשמונאים הלא נשבע י"י לדוד וכו' , ולפי הנ"ל יונח, דחכמי הדור ראו כן תמהו, ראו שנעשה להם נס בפ"ך הבינו דשעתא קיימא לון מלכות לשעתה, וזה מה שנ"ל בכונת הגמרא, במגילת תענית אמרו וכשגברה יד בית חשמונאי, ובגמרא שינו וכשגברה מלכות וכו' מצאו פך וכו', כוונת הגמ' להורות, מה שמצאו להם פך, הבינו חכמי הדור שהשיגה ידם למלוכה לשעתה, וזהו שיש לפרש בפסוק כהניה (היינו החשמונאים) אלביש ישע (בישועת הנס, אז) וחסידיה רנן ירננו (בהלל והודאה), שם אצמיח קרן לדוד (רצ"ל אדרבא משם ניכר צמיחת קרן לדוד), דהנה כשמצאו להם פך הבינו דשעתא קיימא להון מלוכה לשעתה כענין רמיזת הפ"ך ימל"ך לשעתה, ולמה לא לעולם ועד הרי כשפוסקין לו לאדם גדולה פוסקים לו לעולם וכו' , אבל זה אי אפשר דמתנת מלוכה כיון שכבר ניתן המלוכה לזרע דוד שנמשח בקר"ן לרמז ימל"ך לעל"ם וע"ד, אם כן אדרבא מהם מוכח ונשמע יום המקווה שתחזור המלוכה לבעליה למי שנמשח בקרן, וזהו שם אצמיח קר"ן לדוד, שממנו יצא חוטר מגזע ישי משיח צדקנו י"י מל"ך י"י מל"ך י"י ימל"ך בגימטריא משי"ח, בין והתבונן.
ובזה תתבונן גם כן, שעל כן נעשה נס להחשמונאים בפ"ך, להתבונן בזה ימל"ך, דשעתא קיימא להו מלוכה לשעתא ואחר כך תוחזר המלוכה לבעליה למי שנמשח בקרן, על כן נעשה הנס בנ"ר, הוספת מספר קר"ן על מספר פ"ך הוא נ"ר, וזהו גם כן המובן לך, שם אצמיח קר"ן לדוד ערכתי נ"ר למשיחי, ערכתי נ"ר הניסיי בהוספת הפ"ך להורות על משיחי במהרה בימינו אמן.

ג) ועוד אבאר לך טעם שנעשה הנס בפך דייקא, הנה כבר ביארתי לך הס"ם נאבק עם יעקב ונגע בכף ירכו ונפגם ההוד כידוע , והנה בימים ההם בזמן הזה בא מתתיהו עם בית דינו לתקן מדת הוד, ותקנו הודאה על הנס שנעשה בימים ההם, והנה תמצא ביעקב שאמר להמלאך הנ"ל לא אשלחך וכו' וגילה לו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישרא"ל, שהוא יש"ר א"ל, כענין הנאמר בהושע ויש"ר א"ל מלאך וכו', ומה שייכות היה לו זה בכאן, אבל הוא לדעתי, שאמר לו יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני, וגילה לו שזהו ברכתו שיהיה שמו יש"ר א"ל, היינו שיקח מידו אותיות א"ל שהם חיות הקדושה שבו והוא יהיה למ"ס, והנה חותמו של כהן שהוא איש חסד הוא נעשה מרכבה לשם א"ל חסד א"ל כל היום , ואפילו כהן גדול הנה נקרא א"ל עליון עיין בזהר משמגיע לתהלות לא"ל עליון וכו' צריכין למיקם קדם מלכא עילאה , והנה בכאן כאשר גבר אויב בשעת הקטרוג אזי נפסקה הנבואה על כי נפגם ההוד כשנאבק עם יעקב, על כן נתגבר אז מלכות יון על התורה ומצותיה, הנה הפועל ישועות כאשר התנוסס עם עמו ישראל, הנה מצאו פ"ך (בגימטריא מ"ס) דייקא, מונח בחותמו של כהן גדול היינו שם א"ל, להורות אשר בני ישראל כיון שהשם א"ל בידם מאביהם ישרא"ל סבא קדישא, הנה חיות הס"מ בידם ואין כח לקטרוגו, כענין דבר הנחתם בחותם שאינו יכול לצאת חוץ ולהתגלות כי החותם מעכבו, ועתידין ישראל במהרה להוציא כל בלעו מפיו.
ומכל הדברים האלה תבין למה מצאו דוקא פך, ולמה היה מונח בחותמו של כהן גדול, וכי כך היה דרכו של כהן גדול לחתום כלי השמנים בחותמו, הרי לזה היו ממונים על היינות ושמנים וסלתות , וביותר קשה לאיזה ענין היה צריך הכהן גדול לחתום בחותמו, אך הוא דבר ניסיי אשר אירע לשעה שהיה כך, להורות לנו על הדבר הנעלם שביטלו בשמים כחו של ס"מ (בגימטריא פ"ך) על ידי החותם של כהן גדול שהוא חתום בשם א"ל, הבן הדבר.
ומעתה לא יקשה לך בשום אופן מה היה הנס של יום הראשון, דהרי הוא היה הנס המופלא שמצאו פך (דייקא) דבר שלא היה במציאות בבית המקדש שיהיה פך ויהיה חתום בחותמו של כהן גדול, וחכמי הדור הבינו שהוא בנס להורות על הדבר הנעלם הנ"ל.

ד) ועוד זאת אדרוש לך מעין הנ"ל וביתר שאת, מצאו דוקא כלי אשר שמו פך, אמרו בגמרא כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין ממנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף וכו' ואין רשף אלא מזיקין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי, וכתב הרב הגאון הגדול בעל פני יהושע הא דאין רשף אלא מזיקין, היינו הס"מ (בהסיר ממנו א"ל) ונוקבא דיליה לילי"ת בגימטריא רש"ף, והנה תור"ה הוא בגימ' שלהם עם אותיות א"ל, להורות כי על ידי תורה יכולין לבטל כחם וחיותם אשר הוא שם א"ל עיי"ש, ומעתה תתבונן בכאן שמצאו פ"ך, הנה אות ך' היא פשוטה והוא בגימ' ת"ק הנה פ"ך הוא רש"ף אשר המה המזיקין דעלמא, אבל המה חתומים בחותם כהן גדול שם א"ל כנ"ל ואז הם בגימטריא תור"ה (שרצו היונים לבטל, הבן הדבר), ועל ידי התורה לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה הארץ דעה על ידי הנר מצוה הרמוז לתורה אור השומרת מן המזיקין וכנ"ל, ומזה תתבונן ג"כ מנין המנחה ששלח יעקב לעשו תק"ף בהמות (מנין שעי"ר הנשלח לעזאזל ביום הכפורים ) קודם שנאבק עמו המלאך והקב"ה קרא ליעקב א"ל , הבן מאוד הדברים ותן תודה לא"ל המגלה תעלומות.

ה) אומר לך עוד, נעשה הנס בפך, כבר כתבנו בזה נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים פסולה , כתבנו הרמז בזה דהנה תרי"ג מצות דאורייתא ושבע מצות דרבנן בהם נשלם מנין כת"ר, והנה זאת המצוה דרבנן היא האחרונה ובה נשלם מנין כת"ר שהוא בגימטריא עשרי"ם, על כן הניחה למעלה מעשרים פסולה, וגם תרי"ג אותיות הם בעשרת הדברות עד אשר לרעך, ותיבות אש"ר לרע"ך הם ז' אותיות בהם נרמז ז' מצות דרבנן, והנה מצוה האחרונה היא אות ך', על כן הניחה למעלה מן ך' פסולה, והנה עד היום היו כבר בעולם כל המצות עד אות כ"ף של לרעך ואות ך' עדיין לא נתגלה, והנה כשבאו ימי השילום להשלים מצוה נגד אות כ"ף, מצאו פ"ך להורות שבא זמן המצוה להשלים כת"ר והוא נגד אות כ"ף, אתוון דדין כאתוון דדין פ"ך כ"ף, ומעתה גם כן לא יקשה לך למה מדליקין ביום הראשון ומהו הנס שנעשה בו, דהרי הוא היום אשר ראו שנתגלית המצוה הזאת לברך עליה אשר קדשנו במצותיו וצונו, הבן.

ו) עוד אומר לך, נעשה הנס בפ"ך, בך' דאי"ק בגימטריא שעי"ר, להורות דהוא קצת הארה מן אור הגנוז ומן אורו של מלך המשיח אשר יאיר לנו אחר השלמת מלכות שעיר, ובפרט לפי מה שכתבנו שהברכה לא היתה פחותה מאלף פכין, כמו בכל מקום הברכה העליונה אינה פחותה מאלף , והדליקו מהם ח' פכים, נשארו תתקצ"ב בגימטריא עו"ל מלכו"ת שמי"ם ובגימטריא באור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח אשר יהיה בהשלמת שליטת שעיר, על כן נעשה הנס בפ"ך בגימטריא שעי"ר כנ"ל.