יום ההילולה

מי היה 'הנועם אלימלך', עליו אמרו כי הוא הבעש"ט השני?
ר' אלימלך נולד בלופוכי, כפר קטן בגליציה, להורים שהיו מעשירי הכפר. להוריו היו שבעה בנים, ושניים מהם, רבי אלימלך ורבי זושה מהניפולי, התמסרו כבר בצעירותו אחרי תורת האר"י. במשך מספר שנים עשו יחד "גלות" על מנהגי הסתגפויותיה ותעניותיה. שניהם היו מתלמידי ר' דב-בר ממזריץ, ממשיכו של הבעש"ט, ועם התפשטות החסידות הסתפחו גם הם אליה. אך למרות העדויות על הסתגפויותיו הורה ר' אלימלך לחסידיו שלא לנהוג בסיגופים "כי כשל כוח הסבל לסבול התעניות והסיגופים ואין אפשרות להגיע לשלמות על ידיהם".

אחרי פטירת המגיד ממזריץ נעשה ר' אלימלך למנהיגם של חסידי גליציה. הוא התיישב בעיר ליז'נסק שנעשתה בזכותו למרכז חסידי גדול. ה'נועם אלימלך' החדיר בלב שומעיו את הצורך לחזור בתשובה שלימה, הטיף להרבות בלימוד תורה ולהימנע מסיגופים, ועל-פי אחת המסורות רצה לעלות לארץ-ישראל ואף הגיע בדרכו עד לאחת הערים הסמוכות לברודי.

מנהיגותו נתקלה בהתקפות קשות של המתנגדים: "הנני נרדף מגדולי הדור תפארת ישראל" – כתב. אך למרות זאת התחזקה השפעתו, ובין תלמידיו היו עשרות רבנים וראשי קהילות. ההערצה שרחשו לו צדיקים וחסידים הגיעה לממדים חסרי-תקדים. ר' ישראל מרוז'ין אמר עליו: "שתי ידיו היו כלוחות הברית, עשר אצבעותיו כעשרת הדיברות".

לפני השואה נהרו המונים לקברו, בין היתר משום שהבטיח כי כל מי שישתטח על קברו ייוושע בכל הישועות ולא ימות ללא תשובה. בני העיר התפרנסו מהאורחים שבאו לפקוד את קברו, הקימו אכסניות, מסעדות ודוכני מכירות למען המוני הבאים. ההכנות נמשכו חודשים אחדים והתכונה הגיעה לשיאה מדי שנה בכ"א באדר, יום פטירתו.

ספרם של צדיקים
ספרו של ר' אלימלך מליז'נסק 'נועם אלימלך' שיצא לאור לראשונה בלבוב בשנת תקמ"ח (1788), הופיע לאחר-מכן בלמעלה מחמישים מהדורות. המהדורה המדעית המקיפה ביותר יצאה על ידי פרופ' גדליה נגאל. הוא כותב שם מבוא על ר' אלימלך, וכן מביא את ליקוטי שושנה, ספר איגרת הקודש, הנהגות האדם, צעטיל קטן, והתפילה קודם התפילה.

ספר ה'נועם אלימלך' כולל את משנתו של ר' אלימלך באמצעות שיחותיו על פרשיות השבוע שנאמרו בדרך-כלל בסעודה השלישית בשבת. זהו אחד מספרי היסוד של החסידות והוא בולט בעמקותו ובפשטותו כאחד.

את הדברים שנאמרו בשבת כתב בנו למחרת, וכשהניח את הדברים לפני ר' אלימלך ביום א' כדי שיעבור עליהם, לא האמין שהדברים יצאו מפיו ואמר שבוודאי מלאכים ושרפים אמרו אותם. אגב, ר' אלימלך לא הסכים בחייו להדפיס את הספר מטעמים שאינם ידועים, למרות ההפצרות הרבות שהפצירו בו.

על ערכו של הספר נאמרו דברים רבים בחרדת קודש. ר' שניאור-זלמן מלאדי כתב, שחיבר את ה'תניא' וקרא לו ספרם של בינונים, משום שה"נועם אלימלך" הוא ספרם של צדיקים גמורים. בנו של המגיד מקוזניץ העיד עליו שלא נכנס לקדושת השבת לפני שהביט בספר. ר' מנחם-מנדל מרימנוב אמר שיכול היה להבינו רק בערב-שבת אחרי הטבילה במקווה. ר' שלמה מאוזרוב הורה לבנו להחזיק את הספר בתוך הטלית והתפילין ולא נהג לנסוע בלעדיו.

לדעת חסידים, הכוכבים המופיעים בספר בדפוס הראשון מורים את המקום בו הייתה לר' אלימלך עליית נשמה או גילוי אליהו. הם ראו בספר סגולה לנשים המקשות ללדת, ואף היו שמים דפים בודדים במיטת יולדות.

הסתמכות טוטאלית
ר' אלימלך הוא אבי הזרם הגליצאי-פולני בחסידות, ואצלו התגבשו יסודות ההשגה והעבודה. לא עוד בירור רעיוני של יסודות קבליים-חסידיים ולא עוד פולמוס עם המתנגדים, אלא תורה חסידית טבעית המאירה לאדם את דרך-חייו ומעשיו, תפילה בהתלהבות, דביקות וענווה.

מושג הצדיק תופס מקום מרכזי בהגותו של ר' אלימלך. על-פי השקפתו, עיקר תפקידו של הצדיק הוא להרבות אהבת ישראל. כל תפקידו בעולם הזה הוא להשפיע טובה לסביבתו ולהעניק שמחה לבית ישראל. הצדיקים דואגים תמיד לכלל ישראל ומתפללים עבורם, מעוררים רחמי שמים וממתיקים את כל הגזירות מעל ישראל.

ר' אלימלך נחשב למייסד הצדיקות המעשית – מושג מודרני להעמדת הצדיק במרכז החיים של החסיד. כל צורכי האדם החומריים – חיים, בריאות, פרנסה וגם בנים, נמשכים מן השמים אל הארץ באמצעות הצדיק:

"על ידי מעשיו הקדושים יכול הצדיק לבטל כל הגזירות מישראל. כאשר יגזור – הקדוש ברוך הוא מקיים דבריו. הצדיק גוזר והקב"ה מקיים".

המשפט האחרון הוא משפט-מפתח בחסידות, ואין להפריז במידת חשיבותו כמסביר את ההסתמכות הטוטאלית על הצדיק.

בין אמונה ליראה
המלה 'צדיק' עצמה חוזרת בדרשותיו של ר' אלימלך בצורות שונות יותר מאלף פעמים, והצדיק מכונה בלמעלה משמונים כינויים.

החסיד גם חייב לתמוך כספית בצדיק, והצדיק זקוק לכך משום שעל-ידי כך "נאחזין כל תפילות ישראל באותה התפילה ונענין כל ישראל בזכותו".

חשיבות רבה מייחס ר' אלימלך למידת הענווה כמידה החשובה ביותר בחיי האדם וכהתגלמות העליונה של הפרישות. מקור השפע של הצדיק הוא בענווה האמיתית שלו. הצדיק: "אינו מוצא בעצמו שום מעלה כל ימיו". ואכן, ר' אלימלך חותם באחד ממכתביו: "כ"ד האיש העלוב המונח תחת כפות רגלי הצדיקים", ומוסיף: "ולכולם אשר אהובים וברורים בעבודת השי"ת אחוד קידה ומצפה לשרתם בגן-עדן אם יניחו אותי לשם".

במשנתו של ר' אלימלך אין הבדל בין אהבה ליראה, ושתי המידות הן שוות, כי : העבודה להשם יתברך ע"י אהבה ויראה", וגם: "זה בלתי אפשרי שישוב מייד מאהבה, רק צריך להיות בהדרגה, מתחיל ביראה ומיראה בא אל אהבה".

ר' אלימלך מוצא סימנים להשקפותיו באות צד"י הקשורה לצדיק, ואומר בפרשת נח:

"הצדיק השלם ההולך תמיד באחדות האמיתי, הוא המשפיע שפע טובה וברכה לכל ישראל. ולזה מרמז אות 'צדיק' נכתב כזה צ, דהיינו נו"ן ויו"ד וראש עליון של הנו"ן הוא קצר, רמז אל האחדות, שהצדיק הולך בו, ורגל התחתון הוא רחב, רמז שהצדיק צריך להשפיע להרחיב ולפשט ההשפעה על כל ישראל. ויו"ד הנכתב מאחורי הנו"ן כמו על הכתף, רמז שהוא מקבל השפעה על שכמו מהיו"ד, שמשם באה עיקר השפעה, וזהו יודוך ה' כל מעשיך, ר"ל כל מעשיך יהיו ע"י היודי"ן".

ב'הנהגות האדם' (אלה הדברים אשר יעשה האדם וחי בהם), מורה ר' אלימלך, בין היתר:

"לא יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו ולא יקפיד שום הקפדה בתוך ביתו, ויהיו דבריו בנחת עם בני אדם. ואם משבחין אותו ילך בזריזות ויצטער את עצמו ויאמר מה זה משבחין אותי ואין בי, אילו היו מכירין בשפלותי ושטותי ומעללי ומעשי הרעים. ואיך אשא פני לפני הבורא יתברך שמו שהוא יודע ורואה מעשי בכל עת ורגע, ואף על פי כן הוא מרחם עלי בכל דבר".

מורשת חיה
על ר' אלימלך אמרו 'הרבי של כל הרבי'ס', 'הבעש"ט השני', והוסיפו שהיה חוטר לגזע אראלים ותרשישים, שייחוסם מגיע עד דוד מלך ישראל.

עובדה מעניינת היא שהחסידות לא יצרה יצירות חדשות בתפילה חוץ מהתפילה קודם התפילה של ר' אלימלך ו'יה אכסוף' של ר' אהרון מקרלין.

נפוצו על ה'נועם אלימלך' סיפורים רבים בפי העם, ואחדים מהם מובאים בספרים שונים כמו בספרו של מרטין בובר "אור הגנוז". אחד הסיפורים הוא על ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא:

"שנזדמן פעם לבית אחד הרבנים המתנגדים. שאלו הרב המתנגד על הספר 'נועם אלימלך' ומחברו, וראה שמרוב זלזול מונח הספר מתחת לספסל עליו ישב הרב. ענה בעל התניא ואמר: 'אצייר לפניו את מהות המחבר, גם אם הייתם מניחים את המחבר גופו מתחת לספסל היה שותק ולא היה אומר דבר, בהיותו ענו ושפל ברך מאוד".

מורשתו של ר' אלימלך חיה וקיימת גם היום. בתי-מדרש נושאים את שמו, טיולים מאורגנים רבים לפולין אינם פוסחים על קברו, ולקראת כ"א באדר יוצאות טיסות מיוחדות לעלייה אל הציון. לעיתים, אנשים העומדים בפני הכרעות גורליות בחייהם נוסעים להתפלל על קברו. לפני שנים אחדות הודפס סידור "עבודת אלימלך" ובו: "סדר התפלות לכל ימי השנה ומעוטר בליקוטים ופנינים יקרים המסולאים מפז, דבריו המלהיבים לבות בני ישראל לעבודת השי"ת אשר יצאו מפי קדשו". בסוף הסידור מופיעים צילומי הדף הפותח של מהדורת 'נועם אלימלך' הראשונה, צילום כתב ידו של ר' אלימלך וצילומי מצבתו.

הרב מאיר וונדר כותב באנציקלופדיה לחכמי גליציה שר' אלימלך אמר שילדיו לא יהיו רבנים ועשירים, כוונתו הייתה כדי שיישארו בצדקתם, ובירך את כל המסייעים להם.

המקור לכך הוא סימן קנ"ז בספר "אהל אלימלך" שבו מסופר:

"פעם אחת, אמר ר' אלימלך לאנשי שלומו: 'בניי לא יהיו רבנים ועשירים, ויחזרו על הפתחים, ואם לא יהיו ראויים מעצמם לא יתנו להם'. ובאה בתו מיריש לאביה ואמרה: 'אבי, איני רוצה בכך'. וענה לה: 'אם כן, את ובניך תהיו עשירים, ורבנים ממך יצאו'".

על תלמידיו נמנים גדולי הצדיקים: החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי מנחם מנדיל מרימנוב, רבי יהושע העשיל מאפטא, רבי קלונימוס קלמן הלוי מקרקא בעל "מאור ושמש" וגדולים אחרים.

רבי אלימלך נפטר במקום רבנותו בליזנסק ביום כ"א אדר תקמ"ז (1787), והשאיר שלושה בנים: רבי אלעזר, שמילא את מקומו בליזנסק, רבי ליפא מחמעלניק, בעל "אורח לחיים", רבי יעקב רבה של מאגעלניצי ובת אחת, מירוש, שהייתה מפורסמת בתורתה ורבים באו אליה לשמוע מפיה דברים מאביה ועליו.