שאלה: האם מותר לדחוף בשבת דבר מוקצה, על ידי דחיפה ברגליו? וכגון, מי שמצא בשבת ארנק, האם יוכל לדוחפו ברגליו הצידה, בכדי שלא יבא לידי הפסד?
 
ארנק כסף, הוא מוקצה בשבת
תשובה: הנה נכון הדבר, שארנק כסף הוא מוקצה בשבת. כי המעות, הן בכלל מוקצה מחמת גופו, כגון עצים ואבנים, שאסור לטלטלם בשבת, כיון שאינם כלי, ואינם ראויים לכל מלאכה בשבת. ועתה בראשית דברינו, נעתיק את לשון מרן השלחן ערוך, ואחר כך נסביר דבריו.
 
דברי מרן השלחן ערוך בענין טלטול בגופו
כתב מרן השלחן ערוך (סימן שיא ס"ח) בזו הלשון: "טלטול בגופו, אפילו לצורך דבר האסור מותר, הילכך, קש שעל גבי המטה, דסתמו מוקצה להסקה, מנענעו בגופו". ופירוש דבריו: קש, הרי הוא מוקצה בשבת, מכיון שהיו רגילים להשתמש בקש לצורך הסקה באש לחימום ובישול. ולכן, הקש הרי הוא מוקצה בשבת, כי הוא מיועד לדבר האסור בשבת. ומכל מקום, מי שבא לשכב לנוח על גבי הקש (כפי שהיו רגילים בזמנם), והקש היה מונח בצורה לא נוחה, מותר לו לדחוף ברגלייו את הקש, או בשאר חלקי הגוף, בכדי להחליק את המצע שיהיה נוח לשכב על גביו.
וטעם הדבר, משום שטלטול "בגופו", כלומר, בשאר חלקי הגוף, אינו נחשב לטלטול מוקצה בשבת. שלא גזרו חכמים איסור טלטול, אלא כשמטלטל בידיו דוקא, אבר כשאינו עושה כן בידיו, אלא ברגליו וכיוצא בזה, אין בדבר איסור.
 
דין "הקש" בשבת
ובדרך אגב נציין, במה שכתבנו שה"קש" הוא מוקצה בשבת, כיון שהוא מיועד להסקה. הנה כל זה דוקא בזמנם, שהיו רגילים להשתמש בקש להסקה. אבל בזמן שהקש מיועד למאכל בהמה, ורוצים לטלטלו לצורך הבהמה, אין הוא מוקצה בשבת. ובזמן שהקש אינו מיועד לשום צורך, הרי הוא מוקצה מחמת גופו, כדין שאר עצים ואבנים.
 
דברי המשנה ברורה בענין טלטול ארנק
ולאור דברי מרן השלחן ערוך הללו, כתב הגאון המשנה ברורה (בסוף סימן רסו), שאף על פי שהמוצא ארנק בשבת, אסור לטלטלו לשום מקום. מכל מקום, מותר לדחוף אותו ברגליו, למקום מוצנע, בכדי שלא יבא אדם אחר ויקחנו. ואף על פי שהגאון חזון איש כתב לחלוק בזה על דברי המשנה ברורה, מכל מקום, לדעת מרן הרב שליט"א, העיקר להלכה כדעת המשנה ברורה, שטלטול בגופו, אינו אסור בשבת, אפילו כשעושה כן בכוונה. וכן פסק הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, ועוד מגדולי הפוסקים.
 
ולסיכום: מותר לטלטל מוקצה בשבת, על ידי דחיפה ברגליו. לכן, המוצא ארנק של מעות בשבת, מותר לו לדחוף אותו ברגליו למקום מוצנע, בכדי שאדם אחר לא ימצא אותו וילך לאיבוד.

שאלה: האם מותר לשבת בשבת על גבי אבנים גדולות, וכן האם מותר להשען על גבי מכונית בשבת?
 
תשובה:בהלכות הקודמות ביארנו כמה דינים בענין איסור "מוקצה" בשבת, שיש דברים שאסרו רבותינו לטלטלם (להזיזם) בשבת, מן הטעמים שנתבארו. ועתה נבא לנדון השאלה, האם מותר להשען בשבת על דבר מוקצה, או לגעת בו, כיון שעל ידי השענותו או ישיבתו על גבי דבר המוקצה, הרי הוא נהנה ממנו, ועלול גם להזיזו מעט.
 
והנה בדבר הנאה מדבר המוקצה בשבת, לענין הלכה, אין איסור ליהנות בשבת מן המוקצה. וכבר האריך בנדון זה מרן הרב שליט"א, והעלה, שאף על פי ש"מוקצה מחמת מצוה", כגון אתרוג בתוך ימי חג הסוכות, וכיוצא בזה, אסורים אפילו בהנאה, (כמו שנסביר אם ירצה ה' בעתו ובזמנו), מכל מקום מוקצה רגיל, שאנו אסורים בטילטולו בשבת, מותר ליהנות ממנו בשבת.
 
ולענין נגיעה במוקצה בשבת, הנה במשנה במסכת שבת (קנא.) מבואר שאיסור מוקצה, אינו דוקא בהגבהת המוקצה וטלטולו כשהוא בידיו, אלא אסור להביא לכך שדבר מוקצה ינוע בשבת אפילו נענוע קל. שכל נענוע נחשב לטלטול מוקצה האסור בשבת. ולכן שנינו במשנה, שאף שמותר לעשות צרכי המת, מכל מקום יש להזהר "שלא יזיז בו אבר". וזאת משום שהמת, הרי הוא מוקצה בשבת, מחמת גופו, כדין עצים ואבנים (וכפי שנתבאר),  ולכן יש להזהר שלא יזיז בו אבר. ומכל מקום, בנגיעה בלבד אין איסור, אף על פי שנוגע בדבר מוקצה, שנגיעה אינה בכלל טלטול כלל ועיקר.
 
ומותר לגעת בדבר המוקצה בשבת, כגון במכונית, או באבנים, אף על פי שהאבנים אסורות בטלטול בשבת, כדין מוקצה מחמת גופו (שהוא כל דבר שאינו כלי ואינו ראוי לשום דבר בשבת), וגם המכונית היא בודאי דבר המוקצה בשבת, כדין כלי שמלאכתו לאיסור, וכפי שביארנו כבר, שאסור לטלטל בשבת כלי שעשוי למלאכה האסורה בשבת. והואיל ואסור מן התורה ליסוע בשבת במכונית, ממילא אסור להזיזה ממקומה בשום אופן. מכל מקום, מותר לגעת בשבת במכונית או באבנים, ולכן מותר גם לשבת או להשען עליהם בשבת.
 
ואף על פי שבשעה שהוא נשען על גבי המכונית, הוא גורם לתנועה קלה למכונית, מכל מקום אין איסור בדבר, כי טלטול זה אינו טלטול בידיו ממש, אלא "טלטול בגופו", וכגון דחיפת דבר מוקצה ברגלו, שאינה אסורה בשבת, כפי שביארנו בהלכה הקודמת.
 
ולסיכום: אסור לטלטל בשבת דבר מוקצה, ואסור להביא לתנועה קלה בדבר המוקצה. אבל בנגיעה בלבד אין איסור כלל. ולפיכך מותר לשבת על אבנים בשבת. וכן מותר להשען על גבי מכונית בשבת, אף על פי שהיא מתנענעת מעט על ידי כן.

_________________

"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."

שאלה: האם מותר להשתמש בשבת בשמיכה חשמלית, או שיש איסור להזיזה בשבת מצד איסור "מוקצה"? וכן, האם מותר להטות בשבת את המאוורר לכיוון אחר?
 
תשובה:בהלכות הקודמות ביארנו כמה דינים בענין איסור "מוקצה" בשבת, שיש דברים שאסרו רבותינו לטלטלם (להזיזם) בשבת. וכאשר נבא לנדון השאלה, עלינו לברר, מצד איזה סוג מוקצה, שייך לאסור הוזזת מאוור או שמיכה חשמלית בשבת.
 
והנה מצד איסור "מוקצה מחמת גופו", בודאי שאין לאסור, שהרי מוקצה מחמת גופו, הוא דבר שאינו "כלי", וגם אינו מיועד לשימוש כלשהו בשבת. אבל המאורר, וכן השמיכה, נחשבים "כלים", והם בהחלט עשויים להשתמש בהם בשבת.
 
אולם יש לדון מצד "כלי שמלאכתו לאיסור". שכן אסרו רבותינו לטלטל בשבת כלים המיועדים למלאכה האסורה בשבת, כגון מעדר, מגריפה, איזמל, פטיש, שהואיל והם עשויים למלאכה האסורה בשבת, אסור לטלטלם. והרי ידוע שאסור בשבת להפעיל מאוורר. וכן אסור בשבת להפעיל שמיכה חשמלית. ולפי זה נראה לכאורה לאסור לטלטלם בשבת.
 
והנה התוספות (במסכת שבת דף לו.) כתבו, ש"נר", העשוי להדליק בו, נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור, שהרי אסור להדליקו בשבת. אולם הגאון רבי עקיבא איגר הביא שהרשב"א ועוד מרבותינו הראשונים, כתבו שנר אינו נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור. כי כלי שמלאכתו לאיסור, הוא כלי, שמשמש בעצמותו למלאכת איסור על ידי טלטולו, כמו פטיש ואיזמל, אבל דבר שהפעלתו היא באיסור, אך הוא אינו משמש לאיסור, אינו נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור. (ומכל מקום, את הנר אסור לטלטל מצד דין אחר, שהוא נחשב ל"בסיס לדבר האסור", וענין זה יתבאר בעזרת ה' בהזדמנות אחרת).
 
ומעתה נראה, שהשמיכה החשמלית, וכן המאוורר, אינם נחשבים למוקצים בשבת, כיון שאינם כלים שמלאכתם לאיסור, רק הם מופעלים על ידי דבר האסור בשבת. וכן פסק הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, והגאון רבי משה פינשטיין, שדבר המופעל על ידי כח חשמל, אינו נחשב בהכרח למוקצה, אלא אם הוא עשוי למלאכת איסור, כגון מקדחה וכיוצא בזה. ולכן מותר בשבת לטלטל מאוורר, בכדי להפנותו לכיוון אחר, וכן מותר לטלטל שמיכה חשמלית בשבת.
 
ומטעם זה, ומעוד טעמים אחרים, כתב מרן רבינו הגדול שליט"א, שיש להקל לאדם כבד שמיעה, לטלטל בשבת את מכשיר השמיעה שבאזנו, כיון שמכשיר זה אינו מוקצה, אף על פי שהוא פועל על ידי כח חשמל.
 
ולסיכום: מותר להטות בשבת את המאוורר לכיוון אחר, וכן מותר להשתמש בשבת בשמיכה חשמלית שחוברה מערב שבת לזרם החשמל. אולם יש להזהר שלא יתנתק כבל החשמל מן התקע שבקיר.

_________________

"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."

_________________

תוקן על ידי ואפעלפי ב- 27/02/2011 00:49:19

"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."

_________________

"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."

נאמר בספר ישעיה (פרק נח) "וקראת לשבת עונג", מכאן שמצוה על אדם לענג את השבת כפי כוחו, וכגון שירבה באכילה ושתייה בדברים ערבים.
 
ומכיון שמצוה זו לא נזכרה בצורה מפורשת בתורה, אלא בדברי הנביא ישעיה, כתב הרמב"ם שאין מצוה זו מן התורה אלא מדברי סופרים, כלומר ממצות רבותינו שתקנו כן, ומכל מקום חובה על כל אדם להזהר הרבה במצוה זו ששכרה מפורש בפסוקים, וכמו שנאמר בהמשך דברי הנביא, "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר". ומכאן למד רבי יוחנן בשם רבי יוסי בגמרא במסכת שבת (דף קיז) "כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים". ועוד הפליגו הרבה בשכר מצוה זו בגמרא.
 
ויש מרבותינו הראשונים (ומהם הרשב"א והריב"ש) שסוברים שמצוה זו היא מן התורה ממש, שהרי השבת אף היא בכלל שאר "מקראי קודש" (החגים נקראים מקראי קודש בתורה) שנזכרו בתורה, ואשר פירשו בהם רבותינו במדרש "מקרא קודש" לקדשו ולכבדו בכסות (בגד) נקייה, ולענגו בעונג אכילה ושתיה. ולדבריהם בעת שאוכל צריך לכוין לקיים מצוה מן התורה. ואף לדעת הרמב"ם יכוין על כל פנים לקיים מצות עונג שבת.
 
ויש שפירשו שמצוה זו היא מן התורה אף על פי שלא נזכרה כלל בתורה, מכל מקום למדוה רבותינו "הלכה למשה מסיני" והרי היא כמצוה מן התורה, כמו שביארנו בדין אתרוג מורכב.
 
ואלו דברי הרמב"ם (בפרק ל' מהלכות שבת) השייכים לעניננו: איזהו עונג? זהו שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת (כלומר מאכל משובח ביותר ומשקאות טובים) הכל לפי ממונו של אדם. וכל המרבה בהוצאות שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח. ואם אין ידו משגת (משום שאין לו כסף להרבות כל כך בכבוד השבת) אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו לכבוד שבת (תבשיל פשוט, אבל עשאו במיוחד לכבוד שבת) הרי זה עונג שבת.
 
ובגמרא האריכו הרבה במעלת המענג את השבת ומכבדה כפי כוחו, והביאו מעשה ביוסף מוקיר שבת, שהיה גר בשכנותו נכרי אחד שהיה עשיר גדול והיה נוהג להתיעץ עם החוזים בכוכבים (כמו האסטרולוגים ושאר מנחשים המצויים לצערינו גם בזמנינו),פעם אחת אמרו לו יועציו, עתיד יוסף שכנך היהודי לקבל את כל נכסיך. מייד הלך ומכר כל נכסיו ובמעות שקיבל קנה מרגלית יקרה מאד, אשר ערכה בפז לא יסולה, ושיבץ את אותה מרגלית בתוך כובעו אשר לראשו, במטרה לשמור היטב על נכסיו בכדי שלא יעברו לרשות שכנו יוסף. עד שיום אחד היה הולך בגשר אשר על הנהר בעירו וכובעו חבוש על ראשו , נשבה שם רוח חזקה, עף כובעו של אותו גוי ונפל בתוך הנהר. בא דג אחד, ובלע את הכובע והמרגלית בתוכו, אירע הדבר והדיגים שבאותה העיר דגו את אותו הדג סמוך לכניסת השבת. אמרו, מי יקנה מאיתנו דג בשעה כזו? אמרו להם, לכו אל יוסף, שמתוך כך שהוא מכבד את השבת אף שבודאי כבר מוכנים אצלו דגים לשבת, מכל מקום אם יראה דג משובח כל כך יקנה גם אותו לכבוד שבת. ואכן כאשר הובא הדג אל יוסף, ביקש לקנותו לכבוד שבת, וכאשר קרע את בטנו לנקותו קודם הבישול, מצא בו מרגלית יקרה. פגשו "ההוא סבא" (שיש אומרים שהוא אליהו הנביא הנגלה לפעמים אל הצדיקים) אמר לו, מי שמלוה לכבוד שבת, השבת פורעת את חובו.
 
ומכל מקום אין לאדם ללוות יותר מדי לכבוד שבת אם אין לאל ידו לפרוע בדרך הטבע את חובו.

_________________

"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."

_________________

"ואפעלפי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.."