עיני השכל הפוזלות צפניה החיתי
עבר עריכה על ידי צפניה החיתי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ג 09:33
*מגבלות ההגיון*
בחיפוש אחרי מטרת החיים השכל וההגיון הם הכלי שלנו לראות את מה שמעבר, מה שמעבר לזמן ומקום. משיכתו של הגוף היא תמיד למייד ולאני.
כמו כן גם תפיסתו עכשווית וגשמית.
השכל הוא המלח בתורן, מכוון את ספינת הגוף לעבר תכלית קיומה.
אבל ככל שהמלח עולה יותר למעלה, פתאום עוד ועוד ייעדים נגלים לנגד עיניו, והיעד הברור פתאום מאבד מקסמו ונהיה עוד אמת אחת מתוך רבות אחרות..
[לא טוען אני שאין אמת, הפוסט מודרנה לקחה את הספק ועשתה ממנו דרך חיים. יש אמת אחת בלבד בכל תחום, כך שלמרות שיכול להיות שהסובייקט רואה רק חלק מהתמונה, אבל אמת יש אחת ומחובתו לחפש אותה ולא להתייאש.
אבל גם אחרי שמצא את דרכו]
שוב הספק, אותו ספק שכפר בסתם לשוט לשום כיוון, והתעלה על עצמו בחיפוש אחרי אמת מוחלטת, לא מאפשר הזדהות מוחלטת עם אותה אמת עצמה, ההגיון עוסק בחישוב הסתברות, ובהסתברות אין וודאי ואין מוחלט, יש רק השערה.
ובשביל לחיות משהו, לשוט לכיוון אחד בכל הכוח, לא מספיקה השערה עד כמה שתהיה מסתברת..
כך שאותו "טמטום" של הגוף, הוודאות בקיומי וחושיי, במה שאני אוהב ומה ששונא, זה החיסרון המהותי של עיני השכל,
הפזילה והספק התמידי..
תוקן על ידי זבדיהו ב- 01/12/2022 09:55:54
