מתי לא עלו לתורה כלל בתוכחה שבפרשת בהר-בחוקותי

מעשה אירע בשבת פרשת בהר - בחקותי בשנת תר"ב, שהשמש לא זימן איש שיהיה מוכן לעלות לפרשת התוכחה, ושאלו את פי מה לעשות, והורתי לקרות התוכחה בלא גברא ובלא ברכה, ולדעתי זה יותר נכון מלשכור בשבת איש שיעלה לתוכחה, שנראה כשכר שבת, וקראו כך בלא גברא ובלא ברכה, והנה אף שהקורא פרשת התוכחה היה ראוי להיות חמישי, מ"מ כאן שלא בירכו לפניה ולאחריה, וקראוה בלא גברא ובלא ברכה, לא נחשבת קריאה זו למנין שבעה עולים, ולכן הזהרתי אותם שהעולה ששי יחשב לחמישי, ולא שמעו בקולי, והשלימו אחריו שביעי שקרא עד סוף הסידרא ואמר קדיש. ואח"כ באו לשאול אותי מה יעשו, וחרה אפי בהם על שלא שמעו בקולי, ועניתי להם עשו ככל העולה על רוחכם, והיה שם זקן אחד יודע ספר קצת, והורה להם לקרוא עוד אחד שיהיה אחרון, ויקרא סוף הסידרא פעם נוספת, וכן עשו, ואמר קדיש, ואח"כ קראו למפטיר, ואמרתי אשימה עיני מה משפט הדבר מכאן ולהבא וכו'.