בס"ד
רבי נתן (שטרנהרץ) מברסלב (מוהרנ"ת)
ר' נתן נולד בנמירוב, בט"ו בשבט ה' תק"מ (22 ינואר 1780). כשמלאו לו שלוש עשרה שנים, נשא לאשה את אסתר שיינדל, בת הגאון הצדיק המפורסם רבי דוד צבי אורבך, סמכות הלכתית נודעת בפולין ובאוקראינה, ר' נתן היה בן עשרים ושתים שנה כאשר עבר רבנו לברסלב, ור' נתן נעשה מיד לחסיד המקורב ביותר שלו. הוא נעשה גם לסופרו של הרבי, ורשם את כל דבריו ואת שיחותיו. רבנו עצמו אמר:"לולא ר' נתן – לא היה נשאר דף אחד מכל הכתבים שלי" (ראה חיי מוהר"ן שסז).
אחרי פטירתו של רבנו, עבר ר' נתן לברסלב (תקע"א). הוא הדפיס את כל כתבי רבנו, וכתב חיבורים ושיחות מקוריים משל עצמו, אשר חלקם אף יצאו לאור בחייו, הוא נסע בכל רחבי אוקראינה, בכדי לבקר את חסידי ברסלב, לעודדם להמשיך בדרך אותה התווה הרבי, כמו כן, נסע ר' נתן רבות כדי להפיץ את תורת הרבי. בשנת תקפ"ב עלה לארץ הקודש במסירות נפש, במסע גדוש הרפתקאות, פחד וחרדה.
בשנת תק"צ, כשחל גידול ניכר במספר הבאים לאומן לראש השנה, יזם ר' נתן את בנייתו של בית כנסת גדול, מיוחד לחסידי ברסלב (עד אז נהגו לשכור מקום בעיר ל"קיבוץ" של ראש השנה).
מאוחר יותר, בשנת תקצ"ה, יזם רבי משה צבי מסוורן התנגדות עזה לר' נתן ולחסידי ברסלב, התנגדות זו הובילה לכליאתו הזמנית של ר' נתן על ידי השלטונות. אחרי שחרורו, נמלט ר' נתן מעיר לעיר באוקראינה, ושב לברסלב רק סמוך לפסח. זמן קצר לאחר מכן, הוא הוגלה מברסלב והושם תחת צו בית משפט בעיר מולדתו. למרות שהשיג את רשות השלטונות לנסוע לאומן לראש השנה ובהזדמנויות נבחרות אחרות, הוא נותר למעשה אסיר בעיר הולדתו נמירוב. הגבלת תנועותיו אף הותירו אותו לחסדי מתנגדיו, שניצלו כל הזדמנות להציק לו. כשנפטר הרב מסוורן נחלשה ההתנגדות, ור' נתן שב לברסלב בתחילת שנת התקצ"ט. עוד על שנות הדיכוי
לר' נתן היו חמשה בנים ובת, אשר האריכו ימים אחריו: ארבעה ילדים נולדו לו מאשתו הראשונה אסתר שיינדל: שני בניו, ר' שכנא (נולד ב-תקס"ב) ור' יצחק (נולד ב-תקס"ח) שנולדו כשרבנו עוד היה בחיים. בתו היחידה של ר' נתן, חנה צירל (נולדה ב- תק"פ) ובנו השלישי ר' דוד צבי (נולד ב-תקפ"ב). כשנפטרה אסתר שיינדיל בתקפ"ו נשא ר' נתן לאישה את דישל, שילדה לו שני בנים, ר' נחמן (נולד בתקפ"ז) ור' יוסף יונה (נולד בתקפ"ט). לר' נתן היה בן בשם מאיר שנפטר בשנתו השלישית בשנת תקס"ח.
למרות ייסוריו האישיים הגדולים, הן מעוני והן מרדיפות ההתנגדות לפעילותו, היה ר' נתן לבדו אחראי לעיצוב תנועת ברסלב ככוח התוסס, שעד ימינו חשים בו. זאת, למרות העובדה שאין לתנועה רבי שזוכים לראותו בעיניים גשמיות "חי". בבוקר של יום פטירתו, בעשרה בטבת ה'-תר"ה (20.12.1844) קראו לפני ר' נתן את הסיפורים הראשונים של "סיפורי מעשיות". הסיפור השני מסתיים במלים: "בואו נלך הביתה!" כששמע מלים אלה, הנהן ר' נתן בראשו, כאילו אמר: "כן, הגיע שעתי ללכת הביתה." הוא נסתלק מאוחר יותר באותו יום בביתו בברסלב, בדיוק לפני כניסת השבת.
באותו ליל שבת שר' נתן נפטר, לא הייתה שום אפשרות להעביר את הידיעה לאומן. ר' נפתלי - ידידו הטוב ביותר - שהיה באומן, חלם באותו ליל שבת חלום נורא, בו הוא רואה את ר' נתן רץ. ר' נפתלי שאל אותו: נתן, "להיכן אתה רץ?" ור' נתן משיב: "איך? גלייך צום רבי'ן!!!..." (אני? ישר לרבנו) – תוך שהוא ממשיך בריצתו. אז הבין ר' נפתלי כי מוהרנ"ת איננו, הוא סיפר זאת לחסידים, והם לא רצו להאמין, אך לאחר השבת אומתה שמועה זו לדאבון לב כולם.
ר' נתן העתיק את משנתו של רבי נחמן וגם כתב חיבורים מקוריים משלו. חלק מכתביו של ר' נתן הם: " ליקוטי הלכות", פירוש לספר ההלכות המקיף ביותר - ה"שולחן ערוך" - לאור משנתו של הרבי, המסביר כיצד כל דין ודין חל על כל פרט ופרט, על כל אבר בגופינו ועל כל מחשבה החולפת בראשינו עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע!
· ליקוטי תפילות - תפילות על כל נושא, המושתתות על משנת הרבי ב"ליקוטי מוהר"ן".
· קיצור ליקוטי מוהר"ן - ליקוטי מוהר"ן המקוצר". ר' נתן מסכם את "ליקוטי מוהר"ן", על-ידי רישום העצות המעשיות, המצויות בכל דרשה ודרשה.
· "ליקוטי עצות"– שתורגם לאנגלית בשם "עצה" – מלקט את העצות המעשיות של הרבי המצויות בכל דרשה ודרשה, אלא שכאן הן ערוכות על-פי נושאים.
· "עלים לתרופה" (באנגלית, "שלך לנצח") – אוסף מכתביו של ר' נתן. באוסף, יותר מחמש מאות מכתבים שכתב ר' נתן, בעיקר לבנו, אך גם לאחדים מחסידיו. המכתבים מלמדים כיצד לחיות את חיי היומיום על-פי משנת הרבי.
· "שמות הצדיקים", אוסף שמות הצדיקים. קריאת שמות אלה מעניקה הטבה רוחנית וחומרית רבה.
בהוצאת המכון ראו אור מספר ספרים המבוססים על חיי ר' נתן ועל דברי תורתו.
· ביוגרפיה מלאה של חיי ר' נתן נמצאת בספר "באש ובמים".
· אוסף ממכתביו של ר' נתן מעובדים לעברית בת ימינו ומסודרים לפי נושאים, לוקטו ונערכו בספר "עלי מרפא".
· אוסף תפילות בלשונו המקורית של ר' נתן, מסודרים לפי נושאים. אלו שרוצים לשפוך את לבם בתפילה עשויים למצוא עזר רב בספר "אשפוך את לבי".
· תפילות לרגעים גדולים ולשעות קטנות – תקציר תפילות מעובדות על בסיס הרעיון של ליקוטי תפילות של ר' נתן מלוקטים ממכלול ספרי ברסלב, ערוכים בשפה בהירה ונוגעת ללב, נקבצו בספר "הנשק העדין".
משפחתו רבי נפתלי הירץ. ר' נפתלי היה אביו של ר' נתן תלמיד רבנו, מוצאו היה ממשפחה מיוחסת ומכובדת. היה עשיר וניהל עסקים מסועפים, עם זאת, בהיותו בר אוריין, הקפיד כל יום על לימוד הגמרא ומדי שבוע סיים את המדרש על הפרשה. ר' נפתלי הירץ נמנה עם המתנגדים לדרך החסידות ואף ניסה למנוע בכל מחיר את התקרבותו של בנו רבי נתן, לרבנו. אך לקראת סוף ימיו השלים עם דרכו של ר' נתן, בראותו את גדולתו ואת מסירותו לתורה ולעבודת ה'.
חיה לאנה. אמו של ר' נתן, בתו של ר' יצחק דנציג (נפ' בשנת 1803.)
רבי דוד צבי אורבך (נפטר בשנת 1808), היה חותנו של ר' נתן. הוא נודע בשם "רבי דוד צבי הגדול", והוכר כפוסק הלכות בולט בכל חבל פודוליה. הוא נולד בזכות ברכתו של הבעש"ט, ועל קדושתו העידו האדמו"רים החסידיים הגדולים של הדור. אולם, הוא מאס בויכוחים בין החצרות החסידיות השונות, וכתוצאה מכך נהיה למתנגד חריף לחסידות. ר' נתן התייחס אל גדולתו ביראה, אולם לא נרתע מלהיות חסיד! על רבי דוד צבי אמר רבי נחמן: "הוא צדיק."
הניה (כץ) אורבך, חותנתו של ר' נתן.
אסתר שיינדיל, בתו של רבי דוד צבי אורבך ואשתו הראשונה של ר' נתן. היא נולדה בשנת 1781 בקירוב, ונישאה לר' נתן בקיץ של שנת .1793 אסתר שיינדיל הייתה אמם של ר' שכנא, ר' יצחק, חנה צירל ור' דוד צבי. נפטרה בספטמבר של שנת 1826.
רבי שכנא בן מוהרנ"ת מברסלב. ר' שכנא נולד בתקס"ב ביוזמתו הודפס התיקון הכללי כספר בפני עצמו, עד אז היו אומרים את עשרת המזמורים מתוך התהילים לפי הסדר שרבנו גילה, והוא הדפיס את עשרה מזמורים אלו לפי הסדר, חוברת זו נקראה ה"תיקון הכללי". באחד ממכתביו של ר' נתן הוא מתייחס לפירוש של ר' שכנא לסיפור ראשון מסיפורי מעשיות, הוא דן בהסבריו ולסוף אינו מסכים עמו, אך הוא מציין שעצם עיסוקו בספרי רבנו וניסיונו לחדש בדבריו, גרם לו תחושת שמחה עצומה.
רבי יצחק בן מוהרנ"ת מברסלב (תקס"ח – תרל"א 1808-1871). ר' יצחק היה בנו השני של מוהרנ"ת. התחתן בגיל 15 עם אשה מהעיר טשרקאס, אך לאחר כשנתיים התגרש. הוא נישא בשנית ועבר לגור בטולטשין (כ-15 קילומטר מברסלב). אנשי הקהילה החשיבו מאד את רבי יצחק, והרשויות המקומיות הפקידו בידיו משרה מכובדת באותם ימים – הנהלת הדואר ששימש אז גם כבנק הממשלתי. ספר המכתבים של רבי נתן "עלים לתרופה", התחבר כתוצאה מהעובדה שר' יצחק היה מתייעץ עם אביו בכל צעד משמעותי בחיים, למרות טרדותיו הרבות של אביו לא ויתר רבי יצחק על קבלת עצה ראויה מאביו הגדול. בהזדמנות הכיר רבי נתן טובה לבנו על כך ואמר "לא היה לי פנאי לכתוב את כל המכתבים שכתבתי לבני! אך רצונו הטוב אילץ אותי לכתוב ובזכותו השארתי ברכה זו". המיוחד בספר זה הוא, היותו כולל את עיקרי משנתו הבהירה של רבנו, והדרכה מפורטת ליישום הדברים בהתרחשויות היומיומיות. בכך הופכים דברי הרבי לעצות בהירות ופרקטיות, בספר זה גם בולטת במיוחד אמונתו האיתנה ודמותו המאירה של רבי נתן אותה שאב מתורתו של רבו הגדול.
רבי דוד צבי בן מוהרנ"ת מברסלב (נולד ב1819-?). ר' דוד צבי היה גיבן וידע סבל רב במהלך חייו. הוא נשא לאשה את אחותו החורגת, חנה (בתה של דישל) בקיץ 1835, בדיוק ערב כליאתו של אביו ר' נתן, במהלך שנות הדיכוי. כיון שר' נתן עצמו היה מרושש והוא היה לר' דוד צבי הן אב והן חותן, לא הייתה באפשרותו לתמוך בו, ור' דוד צבי חי חיי עוני. בנוסף לכך בנו יחידו מת בצעירותו, ואשתו נפטרה מספר חודשים לאחר מכן בשנת 1843 (ראה פרק 46). ר' דוד צבי עצמו נפטר לאחר מכן כעבור כעשר שנים, ב1855-1854- בקירוב.
חנה צירל (נולדה בסביבות שנת 1817) הייתה בתו היחידה של ר' נתן. היא נישאה בשנת 1831 בקירוב לר' נחמן, בנו של ר' אהרן מברסלב. זמן קצר לאחר מכן ר' נתן ראה את בתו עצובה, לשאלתו השיבה: "הוא לא בן אדם, הוא מלאך", בהתכוונה לבעלה (מפי ר' אליהו חיים רוזין) הוא היה כה דבוק בעבודת ה' שלא הייתה לו אפשרות להתאים לנישואין אפילו לבתו של מוהרנ"ת, וזאת למרות שהיא באה מבית ספוג תורה ויראה. הם התגרשו, והיא נישאה בשנית לר' ברוך מברהילוב. בתה היתה אסתר שיינדל, היא ילדה גם ילדים נוספים, אך אין יודעים את שמותיהם.
ר' ברוך בר' שלמה מברהילוב. חתנו של ר' נתן (בעלה של חנה צירל), שנודע כתלמיד- חכם גאון ושנון, תחילה לא היה ר' ברוך מקורב לדרכו של רבנו, ואף לא נסע עמו לאומן לקיבוץ השני של ראש השנה, כאשר נשאל על כך ר' נתן, השיב: לקחתיו לחתן, לא לחסיד! אך בסופו של דבר - מהתרשמותו הרבה מחותנו ר' נתן - נעשה בסוף ר' ברוך לחסיד ברסלב נלהב.
מאיר בן רבי נתן (1808-1805), בנו של ר' נתן. למרבה הצער חי הילד, מאיר, שנים ספורות בלבד. בהיותו בן שלוש וחצי נלקח לבית עולמו. ר' נתן מציין זאת במלים פשוטות הנוגעות ללב, "באותו הקיץ הנ"ל נפטר אצלי בני מאיר ז"ל שנולד בחשוון תקס"ו כנ"ל, המקום ינחמני בתוך אבלי ציון וירושלים".
דישל (או דישלה). אשתו השנייה של ר' נתן, שנישאה לו ב1826. היא הייתה אמם של ר' נחמן ור' יוסף יונה. היו לה גם שני ילדים מנישואיה הראשונים: בת, חנה, שנישאה לבנו של ר' נתן -ר' דוד צבי, ובן צעיר יותר, ר' שמואל שמעלקה.
ר' יוסף יונה. בנו הרביעי של ר' נתן, מסופר עליו מזקני החסידים כי תמימותו ופשטותו בעבודת ה' הייתה כה מופלגת, שכאשר עמד לפני תפילת מנחה מדי יום ביומו היה פונה אל עצמו בקול של תוכחה כבושה "יוסף יונה, איך עבר עליך היום? מה הספקת?..."
ר' נחמן. בנו החמישי של ר' נתן, נולד בשלהי קיץ 1827. הוא התחתן בקיץ 1844 בליפובץ. היו לו שני ילדים:,בן, ר' נתן מדימיטריבקה, שעלה לארץ ישראל ונקבר בהר הזיתים, ובת, שנישאה לר' מרדכי שוחט מברסלב.על בנו הראשון ר' נתן מדימיטריבקה מסופר כי עלה לארץ ישראל בחודש אלול, לשאלת החסידים מדוע אינו ממתין עד לאחר ראש השנה, ענה להם: "אם יוכל אי מי מכם להבטיח לי חיים אתעכב," ואמנם, תכף לאחר עלייתו לארץ בסביבות חג הסוכות נפטר, ונטמן בהר הזיתים (שיח שרפי קודש), (בתו של ר' מרדכי, רבקה, נישאה לר' נתן, בנו של ר' אברהם שטרנהרץ. בתם, מריאתה, נישאה לר' מיכל דורפמן, מנהיג קהילת ברסלב בירושלים כיום).
סקירה על מהלך שנות הדיכוי והאישים הקשורים לתקופה זו.
שנות הדיכוי (תקצ"ה –תקצ"ח) שנת תקצ"ה התחילה בסימן טוב, היא הייתה השנה השנייה בה התפללו חסידי ברסלב בבית הכנסת משלהם באומן, הקהילה שגשגה והתרחבה, לכאורה הכול הולך למישרין, אך הם לא ידעו איזו צרה מתרגשת עליהם...
רקע הסטורי
משה חינקעס היה מראשי הקהילה בברסלב, לפני שרבנו קבע את משכנו בעיר. כאשר הגיע רבנו לברסלב, יצאו נגידי העיר ביניהם אברהם פייעס ומשה חינקעס, וקבלו את רבנו בכבוד גדול. תקופה קצרה לאחר מכן התקרב משה חינקעס לרבנו בעקבות ברכתו של רבנו, הפך משה חינקעס לעשיר מופלג, אולם דבר אחד העיב על עושרו, משה חינקעס היה חשוך בנים.
באותה עת, אמר רבנו תורה הנקראת "חומר איסור גזילה" בתורה זו (ליקו"מ ח"א, סט) דן רבנו בחומרת קנאה ממונית והשלכותיה החמורות, רבנו אמר אז כי באמצעות חטא הגזילה ח"ו, הגזלן גוזל אף את בניו של הנגזל ונכסף לאשת חברו רח"ל, "לפעמים מתגבר על עצמו קנאה וחמדה גדולה כל כך על מעות חבירו עד שעל ידי זה לוקח ממנו אף את אשתו".
לאחר כמה ימים בקש משה חינקעס את רבנו לברכו בצאצאים, רבנו השיב לו: הלא אמרתי לך תורה על כך אך משה חינקעס לא הבין את כוונתו של רבנו, מאוחר יותר סמוך לפטירתו של רבנו אמר רבנו למקורביו שיאמרו למשה חינקעס כי אם הוא חפץ בבנים שיגרש את אשתו וישא אשה אחרת, כיון ששותפו לשעבר חומד את ממונו באופן כה שפל, שנמנע ממנו ללדת ילדים מאשתו הנוכחית.
כשמוהרנ"ת חזר לברסלב אחרי פטירתו של רבנו, הוא אמר את הדברים למשה חינקעס אך הוא סירב לגרש את אשתו. בהזדמנות אחת כאשר ר' נתן סיים את תפילת שחרית ועדיין היה עטוף בטליתו ועטור בתפיליו, הוא ראה את משה חינקעס והזכיר לו שוב את דברי רבנו, אך משה סירב שוב. ר' נתן קרא לעברו בהתרגשות: "כמו שאני עטור בטלית ותפילין כך אמר רבנו 'לך יהיו בנים'!" הפעם התרכך ר' משה והסכים לפעול בכיוון, אשתו התרצתה אך בקשה לקבל מחצית מרכושו, והם התגרשו.
למרבה ההפתעה הלכה האישה והתחתנה עם שותפו הקודם של בעלה הראשון משה, ממש כפי שהתנבא רבנו: "לפעמים מתגבר על עצמו קנאה וחמדה גדולה כל כך על מעות חברו, עד שעל ידי זה לוקח ממנו אף את אשתו."
משה חינקעס, נשא לאישה את אחותו של הרב מטומשפיל, אולם עברו כמה שנים ומשה עדיין לא נפקד בבנים, הוא פנה אל מוהרנ"ת בדכדוך ואמר לו: "אחרי הכל, אתם אמרתם לי להתגרש"...
מוהרנ"ת יעץ לו: "עלה אל ציון רבנו באומן, ותשיח את לבך לפני רבנו 'עשיתי כפי שאמרתם לי על ידי רבי נתן, וגירשתי את אשתי הראשונה, איה אפוא ההבטחה שיהיו לי בנים מאשתי השניה? הנה כבר עברו כמה שנים מאז נשאתי שנית, ועדיין לא זכיתי לבנים!"
משה עשה כפי שיעץ לו רבי נתן ושפך את לבו באומן, כמו כן אמר את הדברים שר' נתן הורהו לומר.
כשנפרד משה חינקעס מהציון, המחשבה הראשונה שעלתה במוחו הייתה הפסוק: "זרעו לכם לצדקה" הוא חש באותו רגע כאילו רבנו בעצמו עומד לידו ולוחש באוזנו את הפסוק... כשחזר לברסלב הבין היטב מה עליו לעשות, ופיזר סכומים נכבדים לצדקה. לבסוף נתברך משה בבת, ולאחר מכן גם בבן.
כשנולד למשה חינקעס בן, הוא שלח כרכרה מיוחדת לטומשפיל להביא לשמחת הברית את אחי אשתו, רב העיר. הברית התקיימה בברסלב. ר' אהרן, רב העיר ברסלב כובד בסנדקאות, מוהרנ"ת ערך את המילה, והרב מטומשפיל כובד ב"פריעה".
הרב מטומשפיל, התקשה להשלים את ה"פריעה", אברהם פייעס, ידידו של משה חינקעס, הבחין שהילד מתפתל מייסורים, אברהם פייעס לא יכול לראות בצער הילד, הוא נגש וביצע את הפריעה בזריזות, והשלים את המילה כדת. הרב מטומשפיל החוויר מבושה וראה בחומרה רבה את מעשהו של אברהם פייעס. למרות שכוונתו של אברהם פייעס הייתה בכדי להציל את הילד, החליט הרב מטומשפיל, להתנקם לחסידי ברסלב. הרב מטומשפיל היה חסידו של רבי משה צבי מסאווראן, שהכיר את ר' נתן מהתקופה בה שהו אצל ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, וקשר של הערצה התקיים ביניהם. אולם הרב מטומשפיל, שהיה תלמידו של הרב מסאווראן, ניצל כל הזדמנות לזרוע שנאה בלב רבו נגד חסידי ברסלב בכלל ומנהיגם ר' נתן בפרט. חז"ל אמרו ברית כרותה ללשון הרע, מסע ההשמצה של הרב מטומשפיל החל להשפיע על הרב מסאווראן, ולבו נהפך מקצה אל הקצה, מאוהב הפך לשונא.
בנוסף לניסיונותיו להכפיש את שמו של ר' נתן בפני הרב מסאווראן, החל הרב מטומשפיל להסית את אחותו ובעלה משה חינקעס להצטרף אליו ולרדוף את מוהרנ"ת.
בעיתוי מדהים פרצו החוצה כוחות השנאה נגד חסידות ברסלב שהתבשלה במשך שנים מתחת לפני השטח, בלחימה גלויה. ההתנגדות לדבריו של רבי נחמן התקיימה מאז ומתמיד בקרב אנשים אשר ראו בדבריו מתקפה חזקה מדי נגד גישותיהם השאננות. אחרי פטירתו של הרבי, כוונה ההתנגדות נגד חסידי ברסלב באופן כללי, אך בעיקר נגד ר' נתן, שעשה יותר מכל אדם אחר להפיץ את משנתו של הרבי. התנגדות זו כוונה עתה בזעם בלתי- מרוסן. מה שקרה בעקבות זאת לא היה לדאבוננו, הרגעים היפים בתולדות עם ישראל. מתנגדיו של ר' נתן הוקיעו אותו בפני השלטונות הרוסיים כ"נביא שקר" אשר פעילותו נוגדת את האינטרסים של הצאר והיא, אפוא, בגדר בגידה. ר' נתן נעצר מיד, הוגלה לנמירוב, העיירה שם נולד, והושם במעצר-בית.
רודפיו לא הרפו מדרכיהם הנלוזות גם בימים הנוראים, בידעם כי השפעתו של ר' נתן היא זו הממשיכה את התנועה, ניסו למנוע ממנו בכל מחיר מלהגיע לאומן לראש השנה, הם מסרו על בואו לשלטונות, ולילה לפני ראש השנה הגיעה המשטרה בכלי נשק שלופים כדי "ללכוד" את רבי נתן, שהובל למרבה החרפה והכאב דרך הרחובות כמו עבריין מן השורה. אולם בזכות התערבותם של משכילי אומן הבכירים הושגה עסקה לפיה הותר לר' נתן להישאר באומן באותו ראש השנה.
ר' אברהם בן ר' נחמן חזן כותב בכאב על מחלוקת זו: "כי מי לנו גדול משבטי יה, ראובן שמעון וכו' שהיו צדיקים נוראים כאלה,,, ואעפ"כ בעניין הקנאה והמחלוקת ולשון הרע, ושנאת חינם, גם הם נכשלו ונלכדו עד שעבר על ידי זה מה שעבר. גם מי לנו גדול משאול המלך שנאמר עליו 'בן שנה שאול במלכו' וחז"ל דרשו (יומא כב:) 'כבן שנה בלא חטא' ואעפ"כ בעניין הקנאה והכעס וקבלת לשון הרע ושנאת חינם נכשל...
רבי אברהם מסיים: "ולא לחינם הרעיש עליו השטן ארץ ומלואה, כי גם הוא (ר' נתן) היה משיב כל ישראל בתשובה אם לא היו נתרחקים מאתו ומדבוריו הנוראים" (כוכבי אור אות ט"ז)
ההתנגדות נסקרת בהרחבה בספר "באש ובמים" בהוצאת המכון.
רבי משה צבי מסאווראן (1779?1838-). חסיד הן של רבי ברוך ממדז'יבוז והן של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב., עד שברבות ההלשנות והכזבים שהפיצו כיהן תקופה כרב בברדיצ'ב לפני שקיבל מינוי לתפקיד בסאווראן. כאחד האדמו"רים המובילים המעטים שבאוקראינה. בראשית המאה התשע עשרה, מנו חסידיו אלפים.
התנגדותו לחסידי ברסלב תוארה בטכסט שלנו. אשתו נפטרה כשהיה בן ארבעים וארבע, ושוב לא נישא מחדש. ר' נתן אמר שעצם הישארותו כאלמן תרמה רבות להתנגדותו למשנתו של רבי נחמן ולחסידי ברסלב. מעניין לציין, שבנו, ר' שמעון שלמה (נפטר ב1848), התיידד עם חסידי ברסלב.
משה חינקעס (נפטר בשנת 1838). התגורר בשרביץ, כפר קטן ליד ברסלב. הוא היה אחד משלושת ראשי הקהילה שקיבלו את רבי נחמן לברסלב בשנת 1802. רבי נחמן ברך אותו ואת עסקיו, והוא נהיה אמיד מאוד ובעל השפעה רבה, וכן חסיד קרוב של הרבי. לא נולדו לו ילדים מאשתו הראשונה, ואחרי פטירתו של הרבי, אמר לו ר' נתן שהרבי אמר: "אם יתגרש משה, ייוולדו לו ילדים." בסופו של דבר הסכים משה. אשתו השנייה, עלקי, הייתה אחותו של הרב של טומשפיל. נולדו להם שני ילדים. מאוחר יותר, הסית הרב מטומשפיל את אלקי נגד ר' נתן ובסופו של דבר הצליח להכניס את משה חינקעס אל תוך המאבק. בכך הפך משה מחסיד גדול של ר' נתן לאויב מסוכן ביותר.
אברהם פייס, חיים פייס. אברהם פייס היה חבר בוועדת קבלת הפנים של רבי נחמן כאשר הגיע לראשונה לברסלב. שותפו של משה חינקעס, הוא נפטר ב1834- ללא צוואה, והוריש רכוש ללא יורשים מפורשים. הבעיות שנבעו מכך היוו גורם חשוב מאוד מאחורי עצתו של רבי נתן למשה חינקעס לכתוב צוואה – פירושו המעוות של משה חינקעס ליוזמתו הברוכה של רבי נתן הובילה לאלימות של שנות הדיכוי. בנו של אברהם פייס, חיים, נהיה ליריב ראשי של רבי נתן, וניסה פעמים רבות להזיק לו.
ברוך דיין (נפטר 1838). תחילה היה נער נחשל, בזכותו של רבי נתן אשר עודדו, חזקו והדריכו, החל לשקוד על תלמודו עד שהפך לאשיות מפורסמת, בתחילה הכיר טובה לרבי נתן על פועלו הטוב. אולם בשנות הדיכוי שינה את עורו והפך לכפוי טובה ונהיה מיריביו ומשמיציו העיקריים של ר' נתן.
