הצדיקים וקבריהם כבית המקדש ממש
•"כשאדם צדיק אף בני ביתו כמותו, וכל מי
שידבוק בו" (פסיקתא רבתי פרק ג')
•"אין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית
המקדש קיים היה המעון ההוא המקודש, מקום
מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד
שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל
ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחסידים
מוכנים לקבל שפע, עד שבאמצעותם יושפע
השפע ההוא על המוכנים, לכל בני דורם
לכך...כמו המקדש המקודש, וכל שכן לאותם
שהם מתקרבים עליהם ומשתתפים עימהם.
ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי פטירתם מקומות קבריהם
ראויין להמצא השפע שם, בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר
כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלוקי, עדיין נשאר בהם מן
המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה.
ומפני זה אמרו חז"ל שראוי להשתטח על קברי צדיקים
ולהתפלל שם, כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר"...
(דרשות הר"ן הדרוש השמיני)
והיוצא לנו מדברי הר"ן שהצדיקים וקבריהם הרי הם ממש
כמו בית המקדש, וההבדל בין יהודי המקורב לצדיק לבין זה
שאינו מקורב הוא כמו שבזמן שבית המקדש היה קיים שיבנה
במהרה בימינו, היה ההבדל בין יהודי העולה לרגל לבית
המקדש ולבין זה שאינו חפץ לעלות לרגל לקבל פני השכינה.
ואולי אלו המונעים מלהתקרב לצדיק הם הם ממשיכי דרכו של
ירבעם בן נבט הרשע שחטא והחטיא את הרבים והעמיד
שומרים שלא יעלו ישראל לרגל (תענית דף ל' ע"ב) ועליהם
אמרו חז"ל (ראש השנה דף י"ז ע"א)..."כגון ירבעם בן נבט
וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות שנאמר ויצאו
וראו בפגרי האנשים הפושעים בי..."גיהנם כלה והן אינם
כלים...וכל כך למה? מפני שפשטו ידיהם בזבול (בבית
המקדש)"
וכידוע התורה הקדושה נצחית ומה שהיה הוא שיהיה וכשם
שהיו ירבעם ונבט וחביריו שמנעו והרחיקו את עם ישראל
מלבוא ולעלות לבית המקדש כך גם בימינו נמצאים לצערנו
מתלמידיהם וממשיכי דרכם הרעה מלהתקרב לצדיקים ואותם
קילל דוד "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה
ובוז" (תהילים ל"א, י"ט)
ועליהם אמר המדרש (ילקוט שמעוני שמות ל"ט – רמז
תי"ז)..."אלו ליצני הדור שהיו מתלוצצים אחר משה".
ועליהם כתב הרמב"ם (הלכות טומאת צרעת פרק ט"ז סעיף
י')..."וזה דרך ישיבת הלצים הרשעים בתחילה מרבין בדברי
הבאי כענין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים ומתוך כך באין
לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר תאלמנה שפתי שקר
הדוברות על צדיק עתק, ומתוך כך יהיה להן הרגל לדבר
בנביאים ולתת דופי בדבריהם כענין שנאמר ויהיו מלעיבים
במלאכי האלוקים ובוזים דברים ומתעתעים בנביאיו ומתוך כך
באין לדבר באלוקים וכופרים בעיקר כענין שנאמר ויחפאו בני
ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלוקיהם והרי הוא אומר שתו
בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. מי גרם להם לשית בשמים
פיהם? לשונם שהלכה תחילה בארץ!"
•בזוהר (פרשת בא דף ל"ח ע"א) ..."וכתיב יראה
כל זכורך את פני האדון ה', מאן פני האדון ה'?
דא רבי שמעון בן יוחאי, דמאן דאיהו דכורא מן
דוכריא בעי לאתחזאה קמיה". תרגום – וכתוב
יראה כל זכורך את פני האדון ה', מי זה פני
האדון ה'? זה רבי שמעון בן יוחאי שמי שהוא
זכר מן הזכרים צריך להראות לפניו.
ובכן דברי הזוהר הקדוש תואמים לדברי הר"ן שכתב
שהצדיקים הם הם בית המקדש וכן נאמר בזוהר הקדוש
שהצדיקים הם פני השכינה. "...אמר רבי אלעזר ודאי פני
שכינה ראיתי שהרי כאשר רואה בן-אדם צדיקים או זכאים
אשר בדור ופוגש בהם, ודאי הם פני השכינה ומדוע נקראים
פני השכינה? מפני שהשכינה מסתתרת בתוכם, היא
בסתימות והם בגלוי". (זוהר פרשת תרומה דף קס"ג ע"ב)
•אמרו חז"ל (סנהדרין דף צ' ע"א) "כל ישראל יש להם חלק
לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ."
ועל זאת כותב הזוהר הק' (פנחס רי"ג ע"ב) "רבי יצחק אמר
כל בר נש דאית ליה חולקא בצדיק, ירית להאי ארץ, כמה
דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ".
תרגום – "רבי יצחק אמר – כל אדם שיש לו חלק בצדיק יורש
לאותה ארץ (העולם הבא) כמו שנאמר ועמך כולם צדיקים
לעולם ירשו ארץ."
מי הם הצדיקים אם-כן שמובטח להם שיזכו לעולם הבא?
הם אלו הקשורים לצדיק!!!
ובכן האם ההתקשרות לצדיק היא ענין שולי??!!
הרופא – החכם והרועה - הנאמן
נאמר ב"תיקוני הזוהר" (תיקון ס"ט דף ק"ו ע"א) "אני ישנה
ולבי ער – אני ישנה מאהובי שהתרחק ממני, ולבי ער כאשר בא
אצלי, (משל) לכלה שהיתה נשואה לחתן, והתרחק ממנה,
נפלה לחולי, ונאספו כל הרופאים אצלה ולא היו יכולים לדעת
המחלה שלה."
(הנמשל הוא: "הכלה" היא כלליות נשמות ישראל בדור
האחרון שיהיו "חולים ומחוסרי הכרה" ובאים צדיקים ותלמידי
חכמים לנסות ולרפאות את נשמות ישראל אך אף אחד מהם
אפילו לא יודע את סוג המחלה שלנו ובטח שלא יודע כיצד
לרפאות אותנו.)
וממשיך המאמר ב"תיקוני הזוהר" – "רופא חכם היה שם
שהיה מכיר בדופק בעשרה מיני דפיקין (בעשרה מיני דפיקות
של הלב)...ולא היו מכירים במחלה שלה אלא – הוא, שכמה
משקים וריחות טובים מתפוחים...וכמה משקים מעסיס רימונים
היו משקים אותה רופאים אחרים, ולא היו מועילים לה, עד
שבא הרופא החכם...וריפאה".
מי הוא אותו "רופא חכם" – שלדברי "תיקוני הזוהר" רק הוא
מכיר במחלה שלנו ומכיר בעשרה מיני דפיקין ורק על ידו נוכל
אנו להירפא מתחלואי נפשנו?!
את התשובה לכך ניתן למצוא בדברי רבי נחמן בספרו "סיפורי
מעשיות" במעשה "מהשבעה בעטלירס" (מהשבעה קבצנים)
במעשה מ"הבעטליר השישי" שבו מספר רבנו על "הבת מלכה"
שירה עליה "המלך האכזר" עשרה מיני חצים מורעלים ונפלה
חלשות (התעלפה) ו"הבעטליר בלא ידיים" שהתפאר שיודע
ומכיר את כל העשרה מיני דפיקין מרפא אותה וכלשון רבינו
"ואני רופא אותה" וכאשר אמר רבנו זאת הצביע על עצמו
כלומר הוא-הוא אותו רופא שעליו דיברו ב"תיקוני הזוהר"
המכיר ויודע את העשרה מיני דפיקין וממילא גם יודע איך וכיצד
לרפא את תחלואי נפשנו בגלות האחרונה. ואגב זאת: "ואני
רופא"עם הכולל בגימטריא = 355, "אני נחמן בן פיגא" = 355.
עוד נאמר ב"תיקוני הזוהר" (תיקון כ"ה דף ע' ע"ב) "ועוד
אותה חולה שהוא הלב, כאשר רוח לא נושב אצלה ...היא לא
דופקת בעורקים שלה, וכולם חשובים בגלות כמתים...ומפני
זה בגלות אני ישנה והיא חולה בגלות, וכמה רופאים תלמידי
חכמים מתעסקים אצלה, בכמה בשמים וריחות של שושנים
תפוחים ואגוזים ורימונים, ולא חוזרת הרוח אצלה בהם בגלות
בחולי שלה, ולא הדופק חוזר אצלה, עד שיבוא הרועה הנאמן
אהוב שלה...ומביא לה תפוח ושם לחוטם ומריחה בו...מיד
חוזר הרוח והדופק אצלה."
ושוב מפורש שהשכינה שהן כלליות נשמות ישראל יהיו במצב
"שינה" בגלות ויעבדו את ה' בלי לב, "לקנות חכמה ולב אין",
והרי הם חשובים כמתים בגלות ואע"פ שינסו תלמידי חכמים
לרפאות אותנו לא יצליחו אלא דוקא הרועה הנאמן! מי הוא
אותו "רועה נאמן" שאותו אנו צריכים כל כך?!
ועוד נאמר ב"תיקוני הזוהר" (תיקון כ"א דף נ"ד ע"ב) "...וכדי
שלא יאבדו אלו הבינוניים, אמר משה, וכי יאמרו בני העולם
שאני כנח שלא ביקש רחמים על דורו. באותו זמן מסר (משה)
עצמו עליהם, וזה הוא שכתוב ואם אין מחני נא.
ומפני זה עתיד הרועה הנאמן להיות בגלות האחרונה".
ובכן מפורש בדברי "תיקוני הזוהר" שמשה רבנו רעיא
מיהמנא ישוב אלינו לתקננו בגלות האחרונה. כותב האר"י הק'
בספרו (שער הפסוקים – ישעיהו פרק נ"ג) "הנה ראשי תיבות
כל היום שמי מנואץ למפרע, הוא משה, לרמוז על מה שכתב
בזוהר...דעתיד משה להתגלגל בכל דור ודור, והוא מנואץ
ונבזה, בעיני הערב רב, המתגלגלים גם כן בכל דור ודור. ועד
שיכלו גלגולי הערב רב תמיד הוא מתגלגל בתוכם בגלות
האחרונה".
ושוב מפורש בדברי האר"י שמשה רבנו יהיה בגלות
האחרונה אך הוא יהיה מנואץ ונבזה בעיני רוב הדור (שהרי
כותב האר"י על הערב רב עוד בדורו לפני כ – 450 שנה "ועתה
רוב הדור מהם" – היינו מהערב רב – ספר הליקוטים פרשת
ואתחנן.)
מי הוא אם כן אותו "משה רבנו" שעליו דברו בזוהר ובכתבי
האר"י שיהיה בדור האחרון, ולא יסמפטו אותו? האם יש לנו
היום בעיה עם "משה רבנו" התנכי, או שמא עם "משה רבנו"
העכשווי?! ומדוע אנו כל כך מתנגדים לו?
האם לא זאת מה שעשינו ב"דור המדבר" שהתנגדנו למשה
ואיבדנו חלקנו בעולם הבא כאמור, ועדיין אנו ממשיכים לאחוז
בטעותנו, ובאים עם כל מיני סברות של שטות ושקר ומנסים
להיאחז ב"קש" ורק לא להתבטל סוף-סוף ל"משה רבנו" ולקבל
תיקוניו הנצחיים?!
