ליקוטים מהקונטרס
א. אחד הנושאים שעלולים לעורר פליאה ואולי אף ''קושיא'' בענין זה, הוא נושא ההתפארות, שהתפאר מוהר''ן זיע''א בעצמו, בגודל נשמתו, ובגודל השגותיו, ובמעלת המתקרבים אליו וכו' וכו', הדבר לכאורה תמוה לכשעצמו, וגם כן לא ברורה מטרתו, בפרט לאור העובדה שהוא לכאורה גורם להתרחקות, היפך התכלית הרצויה, לקרב עוד ועוד.
ב. ובכן, בראש ובראשונה הלא ספר ''חיי מוהר''ן'' בו מרוכזים רוב הדיבורים בסגנון זה, לא נמצא בספריה נידחת ועתיקת יומין שנוכל לתלות כי אף אחד לא ראה אותו ולא התוודע לתוכנו, עד לאחרונה, הספר קיים בעולם, ומופץ באותה מידה שמופצים שאר ספרי ברסלב, וכל מי שהתעסק מעט בספרים אלו, בוודאי ראה דברים אלו, ואף על פי כן לא הפריע הדבר לאף אחד, ולא עורר תמיהה אצל אף אחד במשך 200 שנה. צדיקים, גאונים, קדושי עליון, שהתעסקו בספרים )כפי שיובא להלן בעז''ה(, כיצד לא עלה על דעתם להקשות קושיא פשוטה שכזו.
ג. עוד יותר תמוה, שאף המתנגדים במשך כל השנים, לא הזכירו טענה זו, אפילו לא כסניף וכחלק משאר הטענות, מלבד הגה''ק ר' ברוך ממעזיבוז' זיע''א, שגם הוא לא התנגד משום עצם ההתפארות, אלא משום התפארות מסוימת בדווקא. )וראה להלן שהתבטא על מחלוקתו עם מוהר''ן שהוא מאותה סיבה שחלק גם על צדיקים מפורסמים אחרים דוגמת הרה''ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב והבעל התניא, כדי שיאריכו ימיהם
ד. נטיב להגדיר זאת אם נאמר, שבעצם מי שעובדת ההתפארות מעוררת אצלו קושיא, הרי זו קושיא על עצמו, מדוע זה כך, במה שונה הוא מכל אלו שחיו עד כעת, שלהם לא היה קשה קושיא זו.ה . והתשובה לזה היא, שבדורנו ''עקבתא דמשיחא'' חוגג נסיון ''החצוניות'', כך המצב בכל נושא בעבודת ה', וכפי שהתבאר לעיל בהרחבה בעז''ה. וכך הדבר, וביותר, בענין ההתייחסות לתלמידי חכמים, צדיקים, קדושי עליון, מדורנו או מדורות קודמים. מה שקורה הוא: עומד לו אדם בדורנו, לוקח תלמיד חכם וצדיק, מדורנו או מדור קודם, מנתח אותו, ומנסה להגדירו ולהבינו, לפי ''מיטב'' הבנתו, מה הוא היה, כמה גדול, מדוע נהג כך וכך, מה הניע אותו, ומה היתה מטרתו. וישנם אף ''תשובות'' לשאלות: הוא נהג כך כי רצה להרויח כך, כי היתה לו נטיה כזו וכזו, כך היו תכונותיו או אופיו וכו'.
ו. אלמלא מעורר הדבר זעזוע עמוק, הוא היה פשוט מצחיק, איזו הבנה יכולה להיות לכך, שאדם כערכנו, שצריך להלחם עם עצמו על קוביית ''שוקולד'', או כל מאכל אחר בעל הנאה כלשהי, יושב ומנסה להבין ולהגדיר אנשים שאינם שייכים כהוא זה למושגי העולם, והכוונה אפילו לצדיקי דורנו, ''פלוני אוחז כך ופלוני כך, משום שהוא יש לו את החשבון הזה, ולשני את הנגיעה הזו, הוא רוצה להרויח ענין פלוני, והשני ענין אלמוני'', אבל רגע אחד, הלא ה''אדם'' )?!( המדובר עסק בתורה עשרות שנים, ללא הפסקה, מסר נפשו לעבודת בוראו, התנתק כליל מהבלי העולם הזה ועניניה, ואם כן, אולי אולי, יש לו הסתכלות שונה, גבוהה יותר, מזוככת ואמיתית קצת יותר, או הרבה יותר, וכנראה הרבה הרבה יותר, מקום שבו כל השיקולים והנגיעות שמדברים אלי, אין להם שום משמעות לגביו?! כשם שה''שוקולד'' שכל כך מדבר אלי, כלל לא מהווה אצלו משיכה.
אך לא, אם בנושא ציבורי מסוים הוא הכריע לא כפי שנראה לי שהיה לו להכריע )וחבל מאד שהוא לא התייעץ איתי( כבר איננו שווה, כל תורתו אינה אמיתית, וכל עבודתו מן השפה ולחוץ, מי אמר בכלל שהוא תלמיד חכם, וגם אם כן, ברור שטעה.
ונמצא, שמלבד עצם החוצפה לבא ולדון עליהם, אם צדקו או לא, יש כאן נקודה מגוחכת עוד יותר: כשאנו מנסים להבין הנהגתם של קדושים אלו, מבלי משים מנסים אנו להבין זאת, לפי המושגים שלנו, כלומר, לפי הרצונות שמנחים אותנו, סוגי הנסיונות והיצרים שלנו, וסוגי החשבונות שלנו.
בעוד האמת, שצדיקים אלו, כבר היו נקיים ורחוקים לגמרי מכאלו סוגי שיקולים וחשבונות ורצונות ויצרים, השיקולים שלהם לכתחילה מתחילים ומגיעים ממקומות גבוהים הרבה יותר, אמתיים הרבה יותר, לא קטנוניים כשלנו, וכבר כתב החזון איש, כי אסור לומר על גדול בישראל שיש לו ''נגיעה'', ואף אם חלילה טעו, אך לא היה זה משום ''נגיעה'' חלילה, אלא היתה להם טעות דקה מאד בענין: מה יותר רצון ה', ומה יותר כבוד שמים, עולם אחר לגמרי ממה שמוכר לנו, וממה שאנו יכולים לשער בדעתנו הקטנה.
ז. הדברים הנ''ל הם לדאבונינו, ולמגינת כל לב, מעשים שבכל יום, והם חלק מתופעת
ה''חיצוניות'' של דורנו, וממה שניבאו חז''ל שיהיה בדור ''עקבתא דמשיחא'' ]חוצפה יסגי וכו'[, כל ההשוואות בין גדולי הדור ודירוגם, הגנה או גינוי של דעותיהם וכו' וכו', כולם מכנה משותף אחד להם: הסתכלות שטחית וחיצונית באופן מחריד ומזעזע, )חובה להדגיש, כי ח''ו אין שום כוונה בדברים אלו לדבר בגנות מאן דהו, או לקטרג ח''ו, ואף לא בגנות הדור, חלילה וחלילה. הכוונה רק להגדיר ולהמחיש את נסיון דורינו. שכולנו נתקלים בו וצריכים להתמודד עמו(.
ח. ובדרך זו מנסים להבין גם כן צדיקים מדורות קודמים, להתאים אותם להבנתינו, ולפיראות עינינו, ישנם המסתפקים בצדיקים מהדורות הסמוכים )כ-200 שנה(, וישנם שאופק ראיתם יותר רחב, והם מסוגלים ''להבין'' אף צדיקים קודמים יותר, ואף ראשונים, גאונים, אמוראים ותנאים, ואף נביאים, אך רוב בני אדם כערכנו, עוצרים באיזשהו שלב ומרימים ידיים בהבנה, שאין לנו עסק והבנה בצדיקים כל כך קודמים, אך הם מרגישים כי כן יש להם את הכלים להבין צדיקים מאוחרים יותר, לדרג ולהשוות, לשפוט ולהחליט, מה היה הגורם להנהגה זו או אחרת, האם ''צדק'' והיכן ''טעה'', רח''ל, ה' יצילנו. אל תגעו במשיחי!
ט. נחזור לענינינו, כאשר מופיע בזוה''ק המשפט דלהלן ''יראה כל זכורך את פני האדון ה' - דא רשב''י'' )ח''ב לח:(, או כאשר תלמידיו של רשב''י רדפו אחריו ואמרו ''אחרי ה' ילכו כאריה ישאג'' )זוה''ק אחרי דף ע''ט(, האם אנו מזדעזעים, פותחים את דף השער לבדוק באיזה שנה חי המחבר, לרוץ לברר אם גדולי הדור אחזו ממנו או התנגדו לו, ולנסות להבין איך כתב משפט שכזה, מה היתה מטרתו, והאם לא חשש שמשפט כזה ירחיק את הלומד מספריו?! ברור שלא, אנו כמובן נתמה בפירוש הדבר, נעיין במפרשים, נלך לברר, אם זכינו להבין, אשרינו מה טוב חלקינו, אם לא, ניקח עיפרון ונרשום בצד ''צריך עיון'', וזאת משום שאנו מבינים שאין לנו השגה לא ברשב''י, לא בדבריו, ולא בתלמידיו ודבריהם.
י. וזה כאשר מדובר במשפט שאם יאמר אותו אדם מן השורה, הרי הוא אפיקורס וכופר, והוא יוצא משורת עם ישראל, נידון בגהינם לדורי דורות, ואינו קם בתחיית המתים, אך ברור, שכאשר נאמר הדבר על ידי רשב''י זיע''א, אין בו שמץ מכל הנ''ל, ולא רק שהדברים מותרים להאמר ולהכתב, אלא אף הקורא אותם מקיים מצות תלמוד תורה.
יא. אילו נבין ונשכיל את האמת הפשוטה כל כך, שאין לנו שום שמץ של הבנה והשגה, לא בגדולי דורנו, ובוודאי שלא בצדיקים מדור קודם, וכל שכן מדורות קודמים יותר, נבין, כי כאשר אנו רואים דיבורים שאינם מובנים לנו לפי מיעוט שכלנו, ובפרט כאשר לא מדובר בדיבורים שיש בהם ח''ו דופי, אלא משפטים שנראים ''מוזרים'', וחלקם אף לא מוזרים אלא לא מובנת סיבת אמירתם, ברור, כי מכיון שהדברים לא נאמרו על ידי אדם כערכנו, אלא על ידי שרפי מעלה, מלאכים שאין אנו יודעים לבאר אפי' תנועה קטנה שלהם, ושכל תנועה שלהם היה כל כולו שעבוד מוחלט לבורא עולם ותורתו, ללא שום רצונות עצמאיים, אין זה כל תמיהה עבורנו, אם לא זכינו להבין את דיבורם, וכל שכן אם לא הבנו את הסיבה לאמירת דיבורים אלו.
מותר, ואף רצוי, לנסות להבין, הלא אפילו שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה תלמוד, וכל שכן דברים שנאמרו לרבים, אך כאשר ניסינו להבין ולא הצלחנו, ניקח עט ונרשום בצד ''לא זכיתי להבין'', ונתפלל לה' שיאיר עינינו, אך לא מעבר לכך.
יב. זאת הסיבה שהדבר כלל לא הפריע לאף אחד עד דורנו אנו, מי שהבין הבין, ומי שלא, לא. מה בכך, וכי משום שהוא לא הבין יש ח''ו חיסרון במי שאומרם, וכי את שאר דבריו וכל שכן דברי תורתו אנו כן מבינים, האם כל אחד מבין את כתבי האר''י הק', ומי שאינו מבין, וכי יפקפק במי שאומרם חלילה.
תוקן על ידי צדיק_האמת ב- 04/09/2012 09:53:37
 |
|
|
