דין "כרכו בסיב ואכלו" לגבי איסורי ביאה

שו"ת יביע אומר חלק ג - אבן העזר סימן ז

לגבי הדרשה מ"שכבת זרע", כמה הערות:
 א. בדרך כלל, כשיש ביטוי אחד שמופיע בכמה מקומות, לומדים מזה על זה; וכאן, לא לומדים משפחה חרופה על שאר המקרים. מדוע?
 ב. אם הביטוי "שכבת זרע" בשפחה חרופה נועד להוציא העראה ושלא כדרכה רק לגבי שפחה חרופה, ובשאר המקרים חייב, אם כך, הביטוי "שכבת זרע" לגבי סוטה, לכאורה אמור להוציא ביאה דרך איברים רק לגבי סוטה, ומכאן שבשאר המקרים חייב גם דרך איברים.
 ג. מעניין ששלושת המקרים קשורים לאיסור הבא מכוח נישואין - אשת איש, סוטה, שפחה חרופה. אבל לגבי איסורים הבאים מכוח קרבת בשר, התורה באופן עקבי משתמשת בביטוי אחר - "גילוי ערוה". מה המשמעות של ההבדל בביטויים?

בספר דברות אליהו ח"ו עמ' קמז-קמט ,מדבר על נושא זה, אין לי אפשרות להגיע לספר זה, אם מישהו יוכל לצטט ממנו, מאוד אודה לו

לאראלסגל הערה ג. -

הנה זה הרי פשוט שלו יצוייר ששייך להכניס אברו לאותו מקום בלי שאברו יגע כלל בבשר האשה בודאי שלא חשיב ביאה,עכשיו הנושא האם חשיב שבשרו נוגע בבשר האשה,ולכאורה מצד כללי חציצה אין כל סיבה שזה לא יהיה חציצה,ויל"ד בזה מצד לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, אמנם יש לחלק שבלקיחה ע"י דבר אחר אין לו ענין לא ליגוע בדבר עצמו, רק זה הצורה שלוקח את זה, אבל כאן הרי כל מטרת החציצה כדי שלא רוצה שבשרו יגע בבשר האשה א"כ י"ל שבודאי חשיב חציצה, ולא עובר על איסור דאורייתא.
 

מישהו יכול לצטט כאן מקורות ושותים ?
לפי רוח הדברים אני מבין שאין כלל שם בעילה עם קודנום.

בס"ד

מרכא טפחא,

עיין שו"ת מהרש"ם חלק ו' סי' קצה ד"ה והנה גוף.

וכבר הובא באשכול זה ע"י אבולעפיא שליט"א.

העירני אחד מידידיי, ת"ח עצום, שייף עייל שייף נפיק, למ"מ זה.

 http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39121&st=&pgnum=490

ומעשה שהיה שהגיע אלי בחור אחד כהן שיצא עם בעלת תשובה, והיו מוכנים להתחתן, ואז התברר שהבחורה היתה עם גוי. ונפשו בשאלתו פשוטו כמשמעו מכיון שהגוי שימש עם קונדום האם בכה"ג נקרא ביאה או לאו. ושאלתי להר' אולמן מגבעת שאול, ובשום פנים ואופן לא הסכים להתיר בחורה זו לכהן.

לכאורה הדבר פשוט שאין בזה איסור ביאה, משום דהוי חציצה. ואין שייך כאן ראוי להזריע, אפי' אם נאמר שזהו מיעוט כללי ולאו דוקא משמש מת, שכן בעיקר הפעולה הוא ראוי להזריע רק שיש דבר המפסיק. וכנראה שהרבנים מחמירים כי חוששים לדברי המשפטים ישרים והמהרש"ם , אך באמת יש להשיב על כל דבריהם וקצרתי.
ובעיקר חידושו של המהרש"ם לכאורה הדבר תלוי ביסוד ההבנה של איסור ביאה, ולדוגמא ידוע ביאורו של האתוון דאורייתא שמה שהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, היינו שהאיסור הוא ההנאה של הביאה ולכן כיון שקיבל הנאה חייב ואכמ"ל, וכנראה שבדרך זו הולך המהרש"ם. אך כבר חלקו עליו , ובפשוטו האיסור הוא גוף מעשה הביאה, ולכן פשוט שאם יש חציצה אין זה מעשה ביאה.
רק שיש לעיין בראייתו של המהרש"ם מזה שסוקלים על כדרך הנואפים, ואמנם בזמנו חציצה הוה מילתא דלא שכיחא, אך כיום שנשתנו הדברים כיצד נפרנס הלכה זו. וצ"ע.
אך יש להוסיף שאף אם אין בזה איסור ביאה, אך לא תקרבו בודאי שיש כאן, שכן זהו גם ע"י חציצה כמו בחיבוק לכאורה.
ומכאן יש לדון לגבי משכב זכר שנעשה בזמנינו ע"פ רוב ע"י חציצה, שאף אם אין בזה איסור ביאה, אך יש לעיין אם אסור מטעם לא תקרבו, כי באמת לא מצאנו כלל איסור זה גבי זכרים, ועיין בגמ' סוף קידושין. ואמנם לדידן לא הוי דרך תאוה וכל האיסור הוא רק באופן זה כמבואר ברמב"ם, אך הגע עצמך וכי לאלו שיש להם נטיה לזה, נאסור גם חיבוק בעלמא, וזה לא שמענו.
אלא שלמעשה אסור מטעם הוז"ל כמבואר באבן העזר.
כל זה דננו ע"פ מקורות ההלכה. אבל נראה שגם אילו באנו לדון ע"פ הרגשת הלב היה נראה שאין בנידונינו משום איסור ביאה. שכן אפי' אם נאמר שמבחינת ההרגשה הפיזית אין הבדל כלל בין זה למעשה ביאה רגיל, דבר שאיננו בטוח כלל, אך מבחינת ההרגשה הרגשית האינטימית מסתבר שיש הבדל. ולפחות במבט שכלתני בודאי שאין זה אותה צורת קירבה, ולכן אין בזה את צורת הקירבה המקסימלית הנדרשת לאיסור ביאה.וד"ל.
ויש עוד להאריך וקצרתי כעת. 

לא למדתי את הנושא.

אך, האם אין הבדל בין איסור של הנאה ע"י חוש הטעם, שהסיב חוצץ, לבין איסור של הנאה ע"י חוש המישוש, שאין עצם הימצאות הסיב מונע, אלא לפי עביו? 

 ובענין דומה לזה עי משנ"ב סי' ג ס"ק כט. ועכ"פ ברור שכאן אי"ז נקרא מטלית עבה. 

היבט מחודש: בספר תשובה מקובצת בעריכת הרב ברוך אפרתי ראש המק"צ בלוד ישנה תשובה מהגר"י קאפח לגבי היתר פאה נוכרית. ראשית הוא מתיר כיון שהרמב"ם מתיר, ולענין הקושיא הא השער נראה אמיתי ושוב אין כאן קיום של טעם התורה, הוא אומר שהם דברי הבאי, שהרי אין אנו דורשים טעמא דקרא.
גם לענין זה, רוב המשיבים נמלטים להנאת שכיבה וכדומה, ולכאורה אין לנו לדרוש כי אם את הדין ולא את טעמו.