המהפכה הפרושית ביחס לתורה

רב צעיר: התקדמנו בהבנה, אבל עדיין יש יסוד מהותי בטענתי שאתה עדיין לא הבנת, וגם אני אנני מבין אותך.

אני טוען שהתורה שבכתב מלכתכילה לא נועדה לשמש כספר הלכה, אז מה יעזור פירוש אנושי לתורה זו, כדי לדעת כיצד לקיים את מצוות ה'?
לתורה שבכתב יש תפקידים אחרים, כגון להקנות אמונה, השקפה, וטעמי מצוות.
לכן לשיטתי היום, שהיא שיטת ה' שנאמרה באמצעות הנביא ירמיהו, היא :"טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'".
כלומר, כיום אין תורה בישראל. אין הדבר אומר שאנשים לא צריכים לקיים מצוות, אלא לדעתי אין ברירה וכל אחד צריך לפסוק לעצמו על-פי מה שמקרב אותו יותר לה'. לכן אין עניין לדון בן סורר ומורה, מפני שאין סמכות שתדון אותו, וגם אין את ידיעת ההלכה שתדון אותו על-פי תורת אמת.

האם אתה באמת מוכן לקבל נביא אמת שיומר לך מה היא התורה? הרי אם אתה מקבל את ההלכה של חז"ל, אז יהיה עליך להכריז עליו מייד כנביא שקר. שהרי נביא אינו יכול לסתור את התורה. משמע , היהדות למעשה אומרת לה', אנחנו מוכנים לשמוע את קולך רק בתנאי שהדבר יתאים לתפיסות העולם שלנו. זו אולי הסיבה שהנבואה פסקה.


הנבואה לשיטתך היא פירוש אנושי ?!!!!!

צחי

כשאמרתי שהנבואה היא פרשנות אנושית, התכוונתי רק לומר שהיא נעשית על ידי בני אדם, ולא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף וכו'. אינני נכנס כאן לעצם השאלה "מהי מהות הנבואה ?", אלא אני רק מציין את העובדה הברורה שהנביאים הם בני אדם, וממילא מבחינה חיצונית אין הרבה הבדל בין פרשנות של נביא לפרשנות של חכם לגבי אספקט זה.

בעניין טענתך ש:
"שבכתב מלכתכילה לא נועדה לשמש כספר הלכה, אז מה יעזור פירוש אנושי לתורה זו, כדי לדעת כיצד לקיים את מצוות ה'? לתורה שבכתב יש תפקידים אחרים, כגון להקנות אמונה, השקפה, וטעמי מצוות."

זוהי גישה מאוד מעניינת, אולם האם יש לך מקורות היסטוריים לכך ? מקריאה רגילה של התורה אפשר בהחלט לקבל את הרושם שמדובר על טקסט משפטי מחייב. גם מבחינה היסטורית אנו יודעים שעם ישראל נהג לפי חוקי התורה, אלא שכמובן שתמיד היו פרשנויות, מחלוקות וכד'.

בעניין דבריך שכל אחד צריך לפסוק לעצמו על פי הבנתו האישית בתורה, אני אינני נביא ואיני יודע מה ה' רוצה, אולם על פי השכל שה' חנן אותי, אני מניח שאין זה רצון ה' שכל אחד ילך וימציא לעצמו תורה משל עצמו, הרי אחדות עם ישראל היא דבר חשוב מאוד, גם לפי פשט המקראות בתורה.

כמובן שלא נעלם מעיני שגם לפי התורה שבע"פ עדיין יש מחלוקות וכו', אולם הגע בעצמך, האם אתה באמת ובתמים חושב שלפי השיטה שאתה מציע יהיו פחות מחלוקות ישראל, או שמא הם רק ירבו ?

יתירה מזו, כל עוד אין נבואה בישראל, ובדבר זה אתה הרי מודה לי, אינני רואה שום חידוש בשיטה שלך על פני השיטה הפרושית הקלסית. כל ההבדל בינך ובין הגישה החז"לית הוא שאתה טוען שאין לאף אדם סמכות בפרוש התורה, אלא 'איש הישר בעיניו יעשה' (ועיין שם היטב בתנ"ך, באיזה הקשר נאמרו פסוקים אלה, ודוק !). אני חושב שמפי גבורת השכל ניתן ללמוד שכל מוסד, לרבות מוסד היהדות, זקוק לגוף סמכותי. אינני חושב שאף אדם כיום יסכים לכך שהמשפט החילוני לא יהיה מסור לשופטים אלא להכרעתו של כל אדם, או שבצבא לא יהיו מפקדים אלא כל חייל יתנהג לפי הבנתו וכו' וכו'. לפיכך אינני רואה שום סיבה מדוע בדת היהודית המצב צריך להיות שונה.

אגב, לפי הבנתי בעניין בן סורר ומורה אין שום רמז מהמקרא שיש צורך בסמכות כלשהי לשם כך, נאמר רק 'והוציאו אותו אל שער עירו' וגו'. אמנם לפי הפרשנות המקובלת 'שער' הוא בית דין, אולם אפשר בהחלט לפרש את התורה כך ש'שער' הוא כפשוטו, וממילא יש להורים זכות להרוג כל ילד שלא מקשיב בקולם.

יש הבדל עצום בין פרשנותו של נביא לפרשנותו של חכם.
הנבואה אין היא פירוש (במובן המקובל) אלא קבלה של דבר ה', שהוא אמת מוחלטת, ועל הנביא להלביש זאת בלבושים גשמיים, אפשר לומר דיברה תורה בשפת בני אדם.

פירוש לעומת זאת, הוא נסיון להבין טקסט לא ברור. הפירוש יכול להיות שגוי, נכון בחלקו, או ביאור אמיתי של הטקסט.

החכם משתמש בשכלו האנליטי כדי לבאר את הטקסט, ואילו הנביא משתמש בנפשו הפיוטית כדי להלביש את המסרים הרוחנים מה'.

כתבת "זוהי גישה מאוד מעניינת, אולם האם יש לך מקורות היסטוריים לכך ? מקריאה רגילה של התורה אפשר בהחלט לקבל את הרושם שמדובר על טקסט משפטי מחייב. גם מבחינה היסטורית אנו יודעים שעם ישראל נהג לפי חוקי התורה, אלא שכמובן שתמיד היו פרשנויות, מחלוקות וכד'. "

טוב, אז אין ממש מקורות היסטורים לכך שפסקו הלכה מהחומש. לרוב מוזכרת תורת משה או תורת ה', ויתכן שהכוונה היא לספר דברים. הסיפור של המלך יאשיהו הינו חריג ויש על כך פירושים שונים, אבל אפשר לומר שהתורה במקרה זה שמשה כעדות לכך שהעם באותה שעה היה רחוק מאד מהתורה. קריאת ספר התורה תיקנה את השקפת העולם והאמונה של המלך והכהנים באותה שעה ועזרה להם לגבש עמדה ביחס לעבודת אלילים. לגבי קריאת ספר התורה בימי עזרא, אכן הדבר מזכיר את העניין שכנגדו אני יוצא, ולכן אני רואה את עזרא כמייסד המהפכה הפרושית. עזרא למעשה היה הקראי הראשון.

ברור שבתורה ישנם רשימות של מצוות שמוצגות באופן של טקסט הילכתי, אך לא כך הדבר. פרט למצוות המשכן והקורבנות, לרב מדובר על אוסף של מצוות שלא ברור ההקשר ביניהם, וכדי ללמוד את הלכות המצווה צריך לבדוק מקורות נוספים, שגם הם משפטיים ועוסקים באותה מצווה.
עניין הקורבנות והמשכן, גם הוא מופיע במבנה ספרותי שלא כאן המקום להכנס אליו.

לגבי פסיקה עצמית, בכל מקרה זה משקורה כיום בפועל. גם אלו שפונים לרבנים, פונים לרבנים שלפי דעתם המתאימים ביותר.
לפעמים צריך לשבור את הכלים כדי לייסד מערכת חדשה ואחידה. לא יעזור כלום, רק הנבואה היא זאת שתוכל לאחד את העם. מי שעוסק בשימור ושרידות לעולם לא יצעד קדימה, אלא שבסוף יסוג אחורה.

התורה אינה עוסקת במוסדות לשם אחדות גרידא, אלא רק במוסדות אשר יכולים לאחד את עם ישראל סביב ה'.

לרב הצעיר, אמרת בעמוד קודם:
<<< לפי הגישה הפילוסופית, ציווי זה ניתן לנו מפי גבורת השכל, וזהו מעין 'צוו קטגורי' של מוכנתו הטבעית והמולדת של האדם להקדיש את חייו להתעלות רוחנית ומוסרית.>>>
האם אתה מוצא בעצמך צו קטגורי? האם אתה מוצא בעצמך מצפן המכוון אותך לדעת מה יותר מוסרי ויותר רוחני?

<<< והואיל והאדם הוא בעל כרחו ומעצם מהותו 'יצור חברתי', וגם דבר זה מפי גבורת השכל למדנו, אזי על כרחו מוטל עליו להשתתף לקולקטיב אשר מנהל את חייו לפי אותה אידיאולוגי"א. >>>
אבל איזה קולקטיב? מדוע אתה חושב שהקולקטיב היהודי דתי מבוסס על "צו קטגורי" ו"התעלות מוסרית ורוחנית"?
האם יש לך מוכנות לחשוב על הקולקטיב על זה באופן ביקורתי, או רק על התנ"ך?

נ"נ

בוודאי שיש לי "מצפון פנימי" שקובע בשבילי מה מוסרי ומה לא. שהרי אם לא כן, כיצד הייתי בוחר את הבחירות שלי בחיים ?

ואין זה משנה אם תאמר שהמוסר וכו' נובע מציווי האל שבא לידי ביטוי בתורה, שהרי עצם הבחירה שלי לחיות לפי ציווי זה- הינה הבחירה שאני מכריע על ידי המצפון שלי.

נמצא שהכל מתחיל באדם ומסתיים באדם. ועיין בפירושי ל'תנורו של עכנאי' ותבין.

*

בעניין הקולקטיב הישראלי. ראשית אציין שאתה שוב ושוב מזכיר לי את עניין ביקורת המקרא. לפי ההקשר שאתה משתמש במונח אני מבין שכנראה ואינך בקי כל כך בנושא זה. לא ארחיב את הדיבור, אולם בקצרה אציין שאין ביקורת המקרא "מבקרת" את המקרא, כלומר טוענת שיש בו משהו שלילי או פגום. המילה ביקורת שימשה בעבר כמילה "מחקר" והמונח נשאר עד ימינו.

יש הרבה מאוד אנשים דתיים שעוסקים בביקורת המקרא, ואין זאת אומרת שיש להם "ביקורת" כלפיו במובן המודרני של המילה, אלא שהם ניגשים ללימוד המקרא תוך כדי יישום של כלי מחקר אובייקטיביים ומדעיים.

לגופו של עניין, אינני מבין מה התימה שלך כלפי הקביעה של לגבי אופיה של היהדות. די אם אזכיר את הציווים:

-ואהבת לרעך כמוך (וי' יט,יח)

- והייתם קדושים (וי' יא,מד)

- ואהבת את ה' אלהיך (דב' ו,ה)

- והגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו,ח)

- לימדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה (ישע' א,י)

והאם עלי להיות כרוכל ולמנות את כל הפסוקים מהתורה (ומדרשי חז"ל) שמהם יכול כל בר דעת להבין את אופיה המוסרי והרוחני של היהדות ?

אנחנו לא כל כך מתקשרים...
רציתי שתענה לדברים שאני שואל ולא תנסה כל הזמן להבין מי אני ולאן אני חותר ולהגיב בהתאם... זה לא כל כך הצליח לך - אני בעצמי לומד מקרא באוניברסיטה, וחושב שיש לחקר המקרא דברים חשובים להגיד.
כניראה חוסר התקשורת הוא גם באשמתי שאני תוקפני מידי...

אני יודע איך הגיעו למילה "ביקורת" בבקורת המקרא. אבל יש למילה זו גם משמעות של ההפך מדוגמאטיות, שדווקא כדאי לשמר.
בוא נאמר את זה ככה - אתה פתוח לאפשרות שלא כל האמור במקרא מדוייק, שיש שם סתירות, שלא הכל התרחש במציאות ממש כפשוטו... אתה לא "תמים" לגבי המקרא.
אתה אפילו רואה זאת כהישג שלא כל אחד מסוגל לו, כי זה דורש מוכנות מסויימת.
למה ניתפלתי אליך?
כי אני חושב שבתחומים אחרים אתה תמים ודוגמאטי.

לגבי המצפון הפנימי - אצלי למשל מצאתי צו קטגורי אחד, שהמסקנה העיקרית שלו היא "את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם." כל האדם במובן של מהות האדם. אני מוצא בתוך עצמי שמה שאומר לי "ואהבת לרעך כמוך" בעצם אומר לי שקודם לזה "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך". יש לי תאוריה שלמה על פנימיות האדם, והיא שונה מהדעה התמימה שלך, שאלוהים תבע בנו כבורא מצפון שממנו אפשר לגזור מצוות. לדעתי אלוהים ברא אותנו חסרים. מה שהמצפון אומר לנו זה לעשות את הדבר הנכון לפי הסדר הנצחי והכולל של הבריאה, ואותו אין אנו מסוגלים לראות. מה שהמצפון אומר לנו זה לפעול למען הטוב הכללי של כל הבריאה, ואת זה איננו יכולים למדוד. אינני יכולים לראות את התמונה הכוללת. לכן אנו אבודים בלי אלוהים שיורנו מה לעשות - לא כבורא אלא כמורה. וזוהי הגישה העיקרית גם בתנ"ך - אלוהים מציע עצמו כשופט פעיל שמקיים אינטראקציה עם אנשים, לא כמו היום.

לגבי הקולקטיב, שוב אתה תמים ודוגמאטי. אני בטוח שאתה יכול להביא דוגמאות הפוכות מן היהדות ומן המקרא לגישה ההומניסטית שהצגת. אפשר גם להביא הרבה דוגמאות לדברים רעים וטפשיים שעשה הקולקטיב הזה. התנ"ך למשל מציג את הקולקטיב הזה ככשלון אחד גדול בהגשמת האידיאל.

נוח לך שלא לפקפק בקולקטיב אליו אתה שייך ובמוסכמות המוסריות שלו. יש גם הרבה אנשים שנוח להם שלא לפקפק בדוגמות שלהם לגבי התנ"ך. אבל אתה חושב שחשוב להטריד אותם מתרדמתם הדוגמאטית.
אז תסלח לי על התוקפנות, אני פשוט רוצה להעיר גם אותך. כמו שאתה רוצה שיח בלתי דוגמאטי לגבי המקרא כדי שלא תהיה לבד בהתמודדות מול האמת - גם אני רוצה שיח בלתי דוגמטי בנושא משמעות החיים, כדי שלא אהיה לבד בהתמודדות מול האמת.



תוקן על ידי - נכספהנפשי - 09/08/2004 6:07:56