| נשלח ב-11/7/2004 15:13 |
 |
| |
עורב יקר
הרשה לי להתנצל בשם חברי הפורום.
הם לא הבינו את לשון הסתרים אשר לך, וחשבו שאתה מתלוצץ.
גם אני כמעט וחשבתי כך, עד שראיתי שאתה מספר: כיצד אתה קורא בפורום, וכיצד אתה רוצה להעלות שאלה יסודית ומתודולוגית - אלא שבחרת לך לשון משלים, לשון סתרים, לשון חכמים.
שאלת אם משל הזקוק לפירוש נחשב משל. זאת איני יודע. אך אני סבור שאני יודע שמטרתנו כאן, בפורום, היא להבין ולדעת. ואם יש דברים שאי אפשר להבין ולדעת, אזי להבין ולדעת מה אפשר להבין ולדעת ומה לא. ומדוע.
לפיכך, אם יש משל, צריך להשתדל לבארו במידת האפשר - אם כי כמובן לא תמיד זה אפשרי.
אז הבה נשתף יחד פעולה וננסה להבין יחד זה את זה. לתועלת ולשמחת כולנו בעז"ה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 15:14 |
|
| |
המימון-עדיין אני נצרך לדידך ולדכוותך! האמנם נוכל להציב את גבול עצמינו בעצמינו? הליבינו יורנו עד היכן תפיסת הנמשל ומהיכן דורסת הרגל בשדה אחר -שדה המשל??
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 11/07/2004 15:18:22
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 11/07/2004 15:48:22
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 11/07/2004 15:49:55
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 17:39 |
|
| |
לא ירדתי לסוף דבריך, אך דומה כי אתה תוהה מתי יש לגלות את החכמה הסמוייה, ומי הם אלו שבגינם ראוי לשנותן מן המנהג.
מיהם האב והבן לא ידעתי וגם משמעות הספירה נשגבה מבינתי
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 18:14 |
|
| |
עורב חביב
יש כאן שתי שאלות, ואיני יודע לאיזו מהן אתה מכוון:
א. האם יש רצף בין המשל לנמשל, לא שאלו שתי רמות שונות ונבדלות, אלא שהמעבר ביניהן אינו חד.
אז יש לברר מתי אנו עוסקים ברמה זו ומתי בחברתה.
זו שאלה מעניינת וחשובה מאד, במיוחד כאשר אנו עוסקים במשל שיש לו כמה נמשלים במספר רמות. זה מצוי בקבלה, אך כמדומה לא רק שם.
על זה יש לברר, כמדומה, אם זו שאלה בתכניו של המשל והנמשל, או שאלה בכללי הפרשנות, כלומר במדע ההרמנויטיקה. ושמא בשניהם.
ב. שאלתו של רב זכריה: מתי אנו רשאים לדון בנמשל, או אפילו לחשוף שיש משל ונמשל. ובכן, בפורום שלנו הרעיון הוא לעסוק במידת האפשר בזיהוי נמשלים ובפירושם. זו המחוייבות שלנו.
אם אתה בא לשאול האם מותר לעשות זאת, אתה מציג שאלה משפטית. או, אם מדובר בהלכה: תורנית.
זה מזכיר לי מאמר יפה וחשוב מאד של לאו שטראוס, שהראה כי ביהדות (כמו באיסלם, אבל נקודה זו חשובה יותר לחוקרים) חיפוש האמת - וממילא: בירור נמשלים - אינו חובה עד שהוא מוכח כחובה דתית. הלכתית.
ובכן, בפורום זה אנו מכירים בשתי חובות. חובה דתית לחפש את האמת, בחינת "דע את אלקי אביך ועבדהו". וחובה אינטלקטואלית-אנושית-קיומית (=אקזיסטנציאלית) לחיפוש האמת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2004 20:54 |
|
| |
מימון- שוב לקחת את הדברים למגרש שלך -האינטלקטואלי
[מה שהכנסת תחת [א] יש לזה עינין עם צורת פירוש אגדות רבב"ח כשהקוטבים הם מהרש"א מחד המעלה הנמשל מתוך המשל .ומאידך מוהר"ן המפרידם זמ"ז נוגע ואינו נוגע עד שלא ברור הצורך השימוש והתילדות המשל מן הנמשל.
ותחת ה[ב] הוא הוא גבולות ה"מה"[שהורשת להתבונן]אך לא לזאת היתה מגמתי]
אני ניסיתי לבדוק את מקומו של הפן הספרותי בטקסט הדתי אשר בדומה לאומנות באשר היא נתינת פירוש שכלתני למהותו מכהה אותו ומסרסתו לגמרי.רק באובנתא דליבא תלוי.
אמנם מאחר שדבר זה בהכרח נמצא בכל טקסט שהוא א"כ ודאי יש ליתן את הדעת למשקלו אם מעט או הרבה העיקר הוא אם טפל.
[למותר לציין לך כי דעת ר"ג נאדעל* {הובאו דבריו בחוברת הכחולה}כי מאחר שבורא עושה בשלמות בהכרח שאף בשלמות ספרותית{שלא כדעת י.ליבוביץ ועוד}]
החלק האומנותי הוא דבר שמוכח מתוכו שצריך הוא לפירוש גם סובל הוא הרבה פירושים אך לכשתקבענו באחד מהם הפכתו מדבר נעלם ונהדר לאסקופה הנדרסת לכל.
ובזאת דנתי לאותה הרגשה בקריאת הכתובים ובהתעסקות בם כלום ערך יש לה?ואם כן מהו?-ואם עיקר הוא היתכן שלשווא כולכם עמלים כאן?
[*ולכשתמצי הם גם דברי התוספות ב"מ ס:אורחא דקרא לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר]
אקווה שהובנתי
אף אין יש רוח בפיהם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 07:31 |
|
| |
לשווא יגעתי,לריק ותוהו כוחי כיליתי?
יען קראתי ואין עונה,הקצרה ידכם?
אף אין יש רוח בפיהם
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 07:58 |
|
| |
עורבא,
אם אני מבין נכון, מטרת הפורום היא לגלות הנסתרות ולא להסתיר הנגלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 09:40 |
|
| |
.
עורבא
פעמים שאין אדם עונה כי אין עתותיו בידו לענות, ופעמים שאדם עייף ויגע ולא ירא שלא לענות להודעה שיש קשיים מה בהבנתה.
אם אך תוכל לעשות את המאמץ ולכתוב בלשון שהיא מעט חידתית פחות, גלויה מעט יותר; אם לא ירמזון מליך אלא יגידו בבהירות, ייקל על הרוצים להשיב להתייחס לדבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 10:12 |
|
| |
רב_צעיר ומייציץ,
יא אכזריים  , מהר לפינה עם הראש לקיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 11:07 |
|
| |
אני אפרש:
הסיפור הוא משל למוסכמות ולמרד במוסכמות. ואם תרצו, משל לפורומנו מול כולי עלמא.
שאלת המפתח שהטרידה אותי היא, כיצד לאחר שהעביר האב לבנו את החכמה השמינית נמצאו לו שבע, וכי שכח את מה שלימד?
אני מציע שהאב והבן שניהם אנשי שכליאל, מי שיודע לצרף שתי חכמות זו לזו, והיודע חכמה נוספת - שניהם מורדים במוסכמה של שבע החכמות, זה מתוך הבנת המהויות שלהן, וזה מתוך הכרת רבדים נוספים ביקום.
האיש המלעיג עליהם בפונדק (האי עלמא דשיקרא) מייצג את המוסכמה, וכדי להפטר ממנו הם מציגים כאילו בידיהם שבע חכמות ותו לא, (עוד לא אמר) העיקר להניח את דעת העולם.
יתכן גם כי יש הבדל בין האב לבין הבן. הבן הוא 'חכם בעיניו', ויש לו לקבל מאביו ואינו מקבל עד שהוא מגיע לסיטואציה שמלעיגים עליו. את 'החכמה השמינית' מסוגל אדם לקבל רק מדמות האב, יש דברים שאי אפשר ללמוד בשום בית ספר.
עורבא,
דבר עברית, לא סמי-רבנית, יקשיבו לך.
תוקן על ידי - אקדמאי - 12/07/2004 11:08:25
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 18:51 |
|
| |
אקדמאי
לשאלת המפתח כלשונך
מן הש"ס ומן ההרגשה הנוסח: ולא "חסרתי"מרבותי אלא ככלב הלוקק וכו
ישר חילך!!!
אף אין יש רוח בפיהם
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2004 19:39 |
|
| |
אם כבר...
"למה היה משה דומה באותה שעה? לאבוקה שהכל מדליקים ממנה והיא אינה חסרה כלום". (לא זוכר איפה, אין לי תקליטור ואני לא תקליטן)
|
|
|
|
|
