קטב מרירי

בעניין קטב מרירי וכיוצ"ב.האם גם בזמנינו ההלכה אומרת כך,כפי ההבנה הדמונית שלזה. אולי כדאי לתת דוגמא מרב אחד שליט"א בדורינו.


בשו"ת עטרת פז חלק ראשון (כרך ב - יו"ד סימן ב) נשאל לגבי איש אחד מסכן שמשפחתו משוכנעים שעשו לו כישוף בילדותו ולכן הם רוצים להעבירו על המים כדי לבטל את הרעה.מה דעת הרב בנידון.הרב מאריך להביא מקורות לגבי הקשר בין כישופים למים וכיוצא בזה.אמנם כדאי לשים לב למסקנתו:

"ומכל האמור אתה תחזה שיש ענין במה שאומרים משפחת החולה הזה דהכישוף בטל במים, וראה בים של שלמה למהרש"ל בפרק כל הבשר (סי' יב), שכתב, אע"פ שיש חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד, כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים, ולא ידעו שיש שינוי במקומות, וכ"ש בזמנים שהדורות פוחתים והולכים, ואם הראשונים כענקים אנו כיתושין, גם מה שהזהירו משום רוחות כולן לא שכיחי האידנא כמו זוגות ודומיהן. מ"מ מה שיש לחוש מענין כשפים והיזקות שבגופו למיחש מבעי. עכ"ל. ע"ש. ומכיון שכן י"ל גם לאידך גיסא בהיות ומצינו בדברי רבותינו הקדושים זיע"א בש"ס דכוחו של הכישוף מתבטל במים, וכדביאר רבינו החיד"א דהיינו במים חיים ושוטפים, הרי שיש מקור לדברים ולא ריק הוא, ולמיחש מיהא בעי. ועל כן אם רואים הם לנכון להעביר החולה הזה על המים בנהר או בים הנח להם בעשיה זו.


ומכל מקים יש לעורר, אם אכן באמת כך הוא כאשר חושבים בני ביתו. דהנה כתב התפארת ישראל על המשניות (פ"ז דסנהדרין מ"ז בבועז אות ג) וז"ל: אולם כגון דא מצוה להודיע דיפה כתב כאן רבינו הגאון מהר"י חאגיז זצוק"ל בספר עץ חיים, וז"ל בקיצור: דעתה קרוב לאחרית הימים, שיתפשט האור האלהית על כל בשר, וראו כל בשר כי אין עוד מלבדו, לכן האור הזה כבר הבקיע ומאיר ובא והטומאה כליל תחלוף, וכבר גער ה' בשטן ונתבטלו כוחות הטומאה אלו, וכל בעלי אומניות באלו יבש ידם, הכל סר יחדיו נאלחו. ואין גם אחד אשר בידו לכשף או לנשף, והאמונה באלה ובכח הכישוף כעת לא תקונן רק במוחי השוטים והתינוקות. והעיד עוד הגאון הנ"ל בשם גדול הדור אחר, כי חפשו אנשי שם בתורה וביראה בכל קצוות הארץ, ולא מצאו כל אנשי חיל אפילו רק שמץ ממשות מדברים אלו, וכל איש נאמן אמור יאמר רק "כך שמעתי", ואין דובר דברים לומר "כך ראיתי". ולכן עכשיו כל עניינים האלו (של כישוף וכיו"ב) רק דמיונות כוזבות, והבל ורעות רוח. עד כאן תוכן דברי הגאון הנ"ל, שכתב כן לפני ב' מאות שנים. עכ"ל של התפארת ישראל. ע"ש. ואתה צא וראה כי מאז שכתב התפאר"י דברים אלו ועד ימינו עברו עוד כמאה שנים, ובסה"כ הוא בקרוב לג' מאות שנים, ובהא שפיר י"ל אכשור דרי. "


ומסיים בשבח ומעלת עסק התורה שמגינה מן הכל.וכולי..

אמנם האם הרמב"ם למשל היה מקבל את הוראת הרב הנ"ל "אם רואים הם לנכון להעביר החולה הזה על המים בנהר או בים הנח להם בעשיה זו. " ? אחר שביסס הוא את הקשר שבין כישוף למים? האין זה חומר תבערה וליבוי לאמונות ההבל? ייתכן ואכן כך,כעין מה שכותב הרמב"ם(בהלכות שבת ובש"מ) לגבי ההוצאה בשבת שדברים הללו מיישבין דעת עמי הארצות.אבל דומני שאין למדים אפשר משאי אפשר.והוראה כעין זו מנציחה בקרב המשפחה הנ"ל את אמונת ההבל ותחושת הפחד והרדיפה.באשר נתנה גושפנקא תורנית מיסטית .

תמיהני שאחר שמביא דברי הפוסקים הנ"ל שאין לחוש לדברים הללו ודומיהן מאמץ הוא את ידי בני משפחת החולה בדמיונותיהם,במקום לשלוח את האדם לפסיכיאטר או להפרידו ממשפחתו ולהרחיקו מהם שהם הם הגורמים לו את הרעה הזו ,ומשרישים בקרבו פארנויות והזיות.ואם ישנם שדים ורוחות בעולם,הרי הם אותם חסרי אחריות שמשקעים את פחדיהם בראשו של אותו מסכן.