מימוני
אכן גילת לא מתייחס אף פעם (למיטב ידיעתי) לשאלה הכללית, אלא הוא מתייחס רק למקרים הפרטיים. אולם בדבריו על הלכות שבת (בע"ה זה יהיה התקציר הבא) הוא למעשה אומר שהרבה מאוד (או אולי אף כל ?) מה'שבותים' שבדיני שבת נתפסו במקור כאיסורים מדאורייתא.
מה שמעניין הוא שגישה זו הופכת את הקערה על פיה בכל הקשור לאופן בו אנו מבינים את מגמתם של חז"ל. נהוג לחשוב שחז"ל היו מחמירים גדולים שהוסיפו עוד ועוד תקנות, גזירות ואיסורים על התורה. אולם, לפי המחקר התלמודי (שמבוסס על מקורות היסטורים מהימנים !) יוצא שבעצם חז"ל היו מקלים גדולים, שהפכו הרבה מאוד איסורים חמורים לאיסורים קלים יותר. כך למשל זכור לי שאיסור מוקצה לפי ההלכה הקדומה הוא מדאורייתא, וכן באחד מהספרים החיצוניים נאמר שעל דיבור חול בשבת יש עונש מות (!).
כך שבניגוד למה שאנו רגילים לחשוב, חז"ל בדרך כלל לא 'המציאו' תקנות וגזירות, אלא מדובר על איסורים קדומים שעוד היו קיימים בתקופת הבית, אלא שאז הם נתפסו כאיסורים חמורים, הואיל ולפי התפיסה הקדומה אין הבדל בין דאורייתא לדרבנן, אלא: מה שאסור - אסור, ומה שמותר - מותר.
ומן הראוי להזכיר את עדותו של יוספוס בנוגע לפרושים, שבנוסף לדיני התורה שבכתב יש להם 'מסורת אבות' או 'חוקים שאינם כתובים' (אינני נכנס כעת לסוגיה הסבוכה של תרגום דברי יוספוס ביוונית בעניין זה). יוספוס לא מציין חילוק כלשהו, היינו שמדובר על איסורים מדרבנן וכד' אלא שלפרושים יש עוד מערכת של מצוות וחוקים.
 |
|
|
