|
|
| נשלח ב-12/1/2006 11:13 |
 |
| |
ווטו1: כתבת: "לא יוכלו להחזיק חברה שומרי תו"מ אך לפי הטעם": אני מסכים שלא יוכלו להחזיק לדורות, וכך כתבתי גם בהודעתי הראשונה, אך זוהי בדיוק שאלתי: האם יש טעם בקיומם של "זרמים זמניים", שידגישו את הטעם ויסיקו ממנו מסקנות מעשיות חדשות לצורך תיקון העולם בדורם, מתוך ידיעה שאולי לא יהיו להם ממשיכי דרך בדור הבא?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 11:23 |
|
| |
אני אתן דוגמה מנושא נטילת ידיים לפני אכילת לחם: נניח שאנחנו מגיעים למסקנה שהטעם של תקנה זו הוא שמירה על הבריאות, ומסיקים מכאן שבימינו אין צורך להקפיד דווקא על נטילה מתוך כלי, אבל צריך להקפיד על שימוש בסבון. ונניח שמישהו יקים זרם שיקפיד על רחיצת ידיים עם סבון, בעוד שבשאר הזרמים ביהדות ימשיכו להקפיד דווקא על נטילת ידיים מתוך כלי ובלי סבון. ייתכן שבדור הבא, הזרם החדש כבר לא יהיה קיים, כי חלק מאנשיו יתדרדרו לגמרי ויגיעו למסקנה שבכלל אין טעם לקיים אף מצוה, ואחרים יחליטו לחזור לחיקה של היהדות השמרנית וליטול ידיים רק מתוך כלי.
עדיין, במשך אותו הדור שהזרם היה קיים, הוא הצליח אולי למנוע כמה מחלות זיהומיות, ואולי גם לקרב לתורה כמה אנשים שהתרחקו בגלל חוסר ההיגיון של התקנות בזרם השמרני, ואולי גם להחדיר לשיח הציבורי את הרעיון שצריך להשתמש בסבון, כך שאולי בדורות הבאים גם הזרמים השמרניים יותר יתחילו להשתמש בסבון.
מצד שני, ייתכן שדווקא מתוך רצון להתנגד לזרם החדש, יקומו "גדולי הדור" ויגזרו שאסור בשום אופן להשתמש בסבון, ויש למסור על כך את הנפש...
זה קשור לשאלה הידועה - האם להשפיע "מבפנים" או "מבחוץ".
תוקן על ידי - אראלסגל - 12/01/2006 11:23:29
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 11:24 |
|
| |
הראל,
אם נאמר שהמטרה בשמירת המנהג היא חברתית, היינו להישאר מקושרים לדורות קדומים, אזי אפשר לומר שלכתחילה אין בעיה שלא כולם ישמרו את כל המנהגים אלא שכל זרם ישמר את מה שהרב שלו יאמר לו לשמר, וכך באופן כללי ישמר כל מה שיכול להישמר, אך בכל מקרה נקודת הקשר לדורות הקדומים תישמר.
ואם נאמר שההנהגות הללו הן רצונו יתברך [כנ"ל בהודעתי הקודמת] , אזי מן הראוי הוא שכל ישראל ישמרו את כל המנהגים.
ומכיון שההשגחה הפרטית חילקה את עם ישראל לרבנים שונים, אזי אולי היא גם חילקה את עומס המנהגים למספר קבוצות, וכל קבוצה קיבלה קצת. וכל הקרוב קרוב אל רבו זוכה לקיים יותר מהמנהגים השייכים אליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 11:40 |
|
| |
אזרחי,
תודה על התיקון, אך העיקרון הוא הוא השמירה כפי שהסברת.
בעל"ב,
סליחה על הטעות. ישנן דוגמאות כאלה לרוב כמעט בכל מצוה ומצוה. ביטול האמונה במזיקים [בהנחה שזה חיובי כמיימוני ולאו דווקא עצכח שהוא רבגוני] אינו זקוק לביטול תפילת מעין שבע, כי כולם יודעים שממשיכים את הנהוג בלי לחשוב מה מקור הנוהג כמו לגבי דאורייתות של חג שבועות שהפך לחג מתן תורה ועוד. הסיבה היחידה שתצדיק ביטולי נוהגים היא ההעמסה לטחינת מים הגוזלת אנרגיה מהחיים החיוביים ולא נראה שהמעין שבע היא מעמסה. אם יבטלו זה יחסר לציבור. החזן בד"כ נהנה מזה והיחידים בציבור שזה מפריע להם ימצאו מה לעשות בדקות האלה או שיצאו מוקדם. אך כמובן אם בעדה מסוימת יתפתח מנהג כזה שלא לומר, לא מסתבר שיזיק למישהו [תרתי משמע].
לגבי דרך חוב"ה לא מסופקני, כי הכרתי פינות שהדרך מתפתחת ביתר שאת, אך לאוטם אזניו משמוע, לא יועיל שום דו"ד.
ארא"ס,
אם כי יש להיזהר מקביעה גורפת ועוד בפומבי, נראה שאם כדבריך שהזרמים אינם אלא זמניים, בוודאי שיועילו לעורר את המחשבה והלבבות. [וא"ת שיש היכולים להינזק מה"לא תתורו"? וכי מחמתם והדומים להם ב"לא תתורו" המקביל, יפסיקו ללמוד הלכות נדה וכד'. זו בעצם שאלת הלגיטימיות של דיוננו בפומבי שדובר עליה רבות באשכול המככב במומלצים על "חשיפת סודות ברבים".]
עוד תועלת ישנה בריבוי זרמים בכלל, שבכך תתבטל הגלובליזציה של ההלכה בה כל הקהילות מסוג דומה ישקו על פי הפוסק המתוקשר ביותר. הטוב ביותר הוא שכל קהילה בישראל תהיה אוטונמית לנוהגיה וכל שהיא דוגלת במושג של שמירת הלכה, לא תורחק כמו שרווח בעולם המודרן-אורתו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 12:02 |
|
| |
ווטו,
מעניין לראות כיצד רציונליזם מוביל במהירות למיסטיקה ליודעי ח"ן בלבד, בעלי סגולת האזנה שאינה מסורה לכל אדם..
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 12:12 |
|
| |
בעל"ב,
מסורה לכל אדם. אכן מעטים ישנו את הרגלי דיעותיהם מחמת ויכוחים, אך לפחות בדיון עצמו הם מביאים תמיד "טעם" חדש. בדבריי התכוונתי לאלה שמקבלים תשובות על השגותיהם ועדיין שואלים את אותן השאלות בדיוק ללא הרף.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 12:34 |
|
| |
טוב, אולי אני לא שייך גם לאשכול הזה [לינקי, יש לך עוד משהוא בשבילי?]
אבל אזרוק כאן עוד מחשבה מהירה שחלפה בי האומרת
שבתוך כל מנהג שהוא חלק מהיהדות מסתתר טעם מסויים המבוסס על התורה.
הטעם הזה יכול להיות עיתים אקטואלי גם עלי אדמות ועיתים לא,
אבל בכל מקרה המנהג כבר מכיל בתוכו את הטעם הזה.
ומכיוון שהמנהג הזה כבר כולל בתוכו את העניין הזה של התורה.. לכן מקום לומר ש"מנהג ישראל - תורה הוא".
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 15:37 |
|
| |
תגובות לאזרחי:
אם נאמר שהמטרה בשמירת המנהג היא חברתית, היינו להישאר מקושרים לדורות קדומים, אזי אפשר לומר שלכתחילה אין בעיה שלא כולם ישמרו את כל המנהגים אלא שכל זרם ישמר את מה שהרב שלו יאמר לו לשמר, וכך באופן כללי ישמר כל מה שיכול להישמר, אך בכל מקרה נקודת הקשר לדורות הקדומים תישמר. - אני מסכים.
ואם נאמר שההנהגות הללו הן רצונו יתברך [כנ"ל בהודעתי הקודמת] , אזי מן הראוי הוא שכל ישראל ישמרו את כל המנהגים
[ובהודעה הקודמת:]
אם נניח שרצונו של ה' הוא ניצחי... ונניח שה' רצה מיהודים של לפני 1500 שנים מעשה מסויים [וה' אפילו נתן טעם לדבר והטעם נכנס בליבותיהם של חכמי הדור שהחליטו על פי הטעם לנהוג במנהג מסויים], אזי, מכיון שרצונו של השם הוא הפעולה המסויימת הזו, והטעם הינו רק דבר נילווה, לכן מקום לומר שאף אם בטל הטעם, לא בטל הרצון של ה' מהפעולה הזו. -
זה נכון רק אם ה' ציווה דווקא על הפעולה המסויימת הזאת. אך אם ה' ציווה על הטעם, וחכמי העבר הם שהחליטו לממש טעם זה במנהג מסויים, אז העיקר הוא דווקא הטעם ולא הפעולה, ולכן גם בימינו יש לנהוג לפי הטעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 15:42 |
|
| |
נכון. וכאן אולי צריך לעיין אם זה כך או כך.
אגב, מה דעתך על הודעתי האחרונה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 16:31 |
|
| |
לא מנהג אלא הלכה.
האם יש היום משמעות לסוף זמן קריאת שמע, האם בני מלכים קמים 3 שעות אחר הזריחה או אחר עמוד השחר?
בני מלכים של ימינו הם תלמידים בחופשה והם מסוגלים לקום גם ב 12.
אנחנו חיים לפי שעון ולא לפי זריחה. ביום שמזיזים את השעון לשעון קיץ כולנו קמים שעה אחת מוקדם יותר ושמחים שיש לנו עוד שעה לסוזק"ש.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 12/01/2006 16:31:17
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 20:28 |
|
| |
אזרחי: אני לא מסכים ש"המנהג כבר מכיל בתוכו את הטעם". הטעם גדול יותר וכללי יותר מן המנהג. המנהג הוא רק השתקפות של הטעם בתקופה מסויימת ובתנאים מסויימים.
לשם המחשה: הדלקת נרות לפני שבת מבטאת כבוד לשבת. אבל אין זה אומר שעצם המעשה של הדלקת נרות "מכיל בתוכו" את הכבוד לשבת, והראיה - אם מדליקים נרות בשבת עצמה, זה מבטא דווקא חילול שבת, ואם מדליקים נרות ביום חול - זה לא מבטא כלום. כך שהמעשה עצמו לא חשוב, אלא רק מעשה שנעשה בזמן מסויים ובתנאים מסויימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2006 20:52 |
|
| |
הדלקת נרות שבת בזמן הדלקת הנרות מבטאת קיום מצוה בזמנה.
הדלקה אש בשבת אסורה.
המנהג נכון כשעושים אותו בזמנו.
כמו אלה שיורקים דווקא בעלינו לשבח.
מנהג הוא מעשה גשמי, וטעם הוא דבר רוחני.
אם בני ישראל במרוצת הדורות הצליחו לתפוס דבר רוחני [תורה] בתוך מעשה גשמי, אזי כאשר אנחנו עושים את אותו המעשה הגשמי, הדבר הרוחני הזה נתפס איכשהו באיברינו.
השאלה היא רק אם התורה הזו קיימת עדיין בתוך המעשה הגשמי הזה.
לפחות ברובד מסויים, נראה לי שכן.
השאלה היא אם זה נחשב לשווה את ההשקעה.
ווטו,
התוכל לסכם את הסברא שאתה מביע פעם נוספת בשבילי?
[על מנהג שהטעמים שאנו מכירים בטלו]
בעל בעמיו, ישר כח על השאלה האחרונה. כבר הרבה זמן היא מקננת בתוכי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2008 23:16 |
|
| |
מאימרות ירושלים:
שני אישים בעיר חיים כל כולם עם שעון ביד, אלא שהיה הבדל קטן ביניהם -
הגרי"י פישר זצ"ל, היה עושה כל דבר ברגע הראשון האפשרי
והאדמו"ר מאמשינוב שליט"א עושה כל דבר ברגע האחרון האפשרי.
מכל מקום הגריי"פ היה כידוע רב בית הכנסת בזכרון משה בירושלים,
והי' כרגיל ממתפללי ותיקין, מנחה גדולה ומעריב מיד כשאפשר,
כאשר הוא היה מגיע מדי יום לבית הכנסת להתפלל מנחה, היה נאלץ
בדרכו לעמוד כשמנינים בשטיבלאך שם היו אומרים קדושה. ואלו לא
היו המנינים האחרונים!
היו שדחקו בו, שיאמר משהו, שימחה, שיאסור, והלוא הוא רב ביהכנ"ס הזה,
וכיצד הוא מאפשר התנהגות כזו.
הוא סירב לשמוע, ואף פעם לא הגיב לכך.
הרי כיצד מתפתחים מנהגים, על אף דיני זמן ק"ש וזמן תפילה, ועל אף
שי"א שכל התפילה לכתחילה היא אך ורק עם הנץ החמה. לאחר מכן
היא כבר בדיעבד, עכ"פ לא ממלאה את תפקידה העיקרי.
ועוד מזכרון משה. כאשר שיפצו את ביהכ"נ הזה לפני כמה עשרות שנים,
עמדו להעמיד את עמוד התפילה של הש"ץ מול ארון הקודש, במרכז
[ולא מימין לארון הקודש כפי שנהוא בבתיכ"נ מסוימים].
ר' עמרם בלוי עם כמה מחסידיו [דומני שבשנותיו האחרונות היו לו רק שנים כאלו שהיו מתלוים להפגנותיו]
באו להית הכנסת וערכו הפגנה נגד הניסיון לריפורמה, ולתיקונים רח"ל!
הגבאים והרב [אז היה עדיין רב 'מזרוחניק' שם, לפני המהפכה שנערכה שם]
כמובן התעלמו מהם.
לאחר מכן זכורני כמה התפלאתי לראות שכך נהגו בכולל חזו"א, בביהכ"נ לדרמן,
בלי שידעו שהם רפורמים.
דומה שהתהליכים הללו, אינם ניתנים לשינויים מכוונים, אלא נעשים מאליהם,
ודברים שבזמנם נחשבו ליהרג ואל יעבור, נעשים לפתע לגיטימיים, בלי
פוצה פה. וכן בתחומים רבים, שאין מרגישים בהם.
למשל, עניין אמירת הפיוטים שהיה כ"כ מושרש אצל יהודי אשכנז, ונדמיין
לעצמנו מה הייתה התגובה לניסיון לביטול מכוון של אמירתם בפרשבורג, או
בפרנקפורט, וורמייזא ובשאר קהילות אשכנז.
והנה פה בא"י ביטלו אותם כמעט לחלוטין. ולאט לאט מבטלים חלק מהקינות,
ואולי גם קצת מהסליחות.
הבעיות בימינו מסתבכות בשל הרבה גרים ובעלי תשובה, שניזונים אך ורק
מספרים וממה שמוריהם מלמדים אותם, ואין להם את הגמישות הנכונה.
והרי הם שולפים מפעם לפעם מנהגים אבודים ונשכחים ומנסים להחיות אותם.
בדיחה ידועה היא,ש אימתי יודעים שבעל תשובה הפך להיות יהודי שותו"צ
מן המנין, כאשר הוא מתחיל לדבר בשעת חזרת הש"ץ!
זכורני בילדותי בביהכ"נ שהתפללתי בו היה גר צדק, וממש לא יכלו מפניו
כשהסתובב ומנע מלדבר בביהכ"נ... ואולי לזה התכוונו בתוס' הידוע
שמפרשים את קשין גרים לישראל.
בזמנו הייתה בדיחה, על בית כנסת אשכנזי, שנקלע לשם אורח בחג שמחת תורה.
בשעת ההקפות ראה שכאשר הרוקדים מגיעים לזוית אחת של התיבה, הם מכופפים
את ראשם. שאל האורח, מה זו לכם, הסבירו לו הזקנים, שאי פעם היתה תלויה
בזוית זו נברשת והיה צורך להתכופף כדי לא לפגוע בה, וכיוון שנהגו כך אין משנים המנהג.
לימים מצאתי סיפור דומה באחת מתשובות רח"י בכרך, בשו"ת חוות יאיר, המנמק
מדוע נהגו בורמייזא [מקום רבנותו] לומר בשבת חנוכה פיוט אחד רק בחלקו.
מסביר בעל חוו"י, שהייתה פעם גזירה קשה על קהילה זו, שנחרבה ונהרסה ונשרפו בתי הכנסת,
וכשחזרו לאחר ששככה הגזירה, לא מצאו סידורים שלמים, ומצאו סידור, שבו נשתייר
רק חלק מהפיוט הזה, ואמרוהו כך, ונשאר המנהג כך לדורות!
רק לפני כמה שעות ראיתי מודעה על ספר חדש, ובו כל ההלכות לחתונה,
ובתוכן נרשם שידונו בו, סדרי הזמנת נפטרים מדורות קודמים לחתונה.
ופעם בביקור בהר הזיתים, ראיתי על קברו של הגאון בעל תורת חסד
הזמנה לחתונה.
ואסיים בשאלה לחכמים, שמא יודע מישהו על מנהג שבשעת החופה החתן משאיר
שרוול יד ימין ריק, בבגד העליון, דבר הגורם כמובן קושי לשושבין בצד זה
שאינו יכול לאחוז ביד החתן.
ראיתי זאת בחתונות של אדמורי"ם וגם חסידים של עדות מסויימות.
האם מישהו יודע על מקור המנהג ועל טעמו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2008 23:51 |
|
| |
המקור אצל הרבי מטרומפעלדור בעל ה"טוב למות בעד ארצנו" זצוק"ל
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
