|
|
| נשלח ב-27/9/2004 01:59 |
 |
| |
תמהתי על כי אף אחד מקודמי (ואולי עומס המלל השמיט מעיני) לא העלה את הדוגמא שקרתה לפני לא רבות בשנים - על אותו "פדר" (כך שמו, ולא חששתי ללשה"ר, עי' בכללי החפ"ח) שפיתה נשים תמימות בעיר התורה ב"ב, באוולת שווא כאי' הוא מדריך ומורה את הדך לכלות, ובא עליהם באיסור.
לכאורה היה מקום רב לדימיון בין המקרים שנחלקו בהם פוסקי דורנו, שגם כאן ע"י תמימותם או טפשותם נתפתו להאמין לאותו לץ ובליעל.
ונטו ברובם להתיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 12:49 |
|
| |
יודעלשון.
אם תתחיל להזכיר את כל המנייקים שהיו בציבור החרדי, לא תגמור עד יום מותך, ואני בטוח שתזכה לחיים ארוכים.
המדיניות הרבנית היא, שלא לאסור אשה לבעלה. נקודה. ולכן לא שואלים, וכששואלים שאלות שואלים אותם כך שהתשובות שתתקבלנה תהיינה תשובות מתירות.
ואם חז"ל אמרו שהסנהדרין לא הרגה, ואם הרגה אחת לשבעים שנה היתה סנהדרין קטלנית, אין ספק שכך נוכל גם איסור אשה לבעלה.
תמיד אפשר למצוא "דער זאגט".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 19:30 |
|
| |
נישטאיך היקר שועשעתי למקרא תגובתך שתאמה להפליא גם את שמך, "נישטאיך- לא אני". זה הזכיר לי את שאירע לאיש הישוב הישן ר' משה אריה פריינד שעסקיו בימי התורכים היו הברחות למצרים, ותמיד שבעה דרכונים באמתחתו ושבעה זהויות בנפשו, ופעם כשעלה באלכסנדריה איש משמר הגבול לרכבת לשם בדיקת דרכונים, הגיש לו ר' משה אריה המנומנם את אחד הדרכונים שמישמש ומצא באותו רגע בכיס מקטורנו, והמשיך לנמנם, אך הפקיד שאלו לפתע שאלה לא צפויה, מה שמך...אחרי רגע קל של מבוכה השיב ר' משה אריה כלאחר יד, מה שמי איני יודע אבל מה שאני כן יודע זה שאיני משה אריה פריינד! ויש אומרים שהשיב אבל מה שאני כן יודע זה "אז איך בין נישט איך" - "שאני אינני אני".
באשר לשאלתך לדעתי על הרב שך ויחסו לחב"ד, ובכן הדברים יגעים ומורכבים ויש גם קטעי היסטוריה עלומים שאינם ידועים לכל, שתרמו רבות להתדרדרות. אם זאת אשתדל למלאות את בקשתך בראשי פרקים ובתמצית. הרבה אשמה ביחס השלילי מוטלת על חסידי חב"ד עצמם.ומעשה שהיה כך היה בשנת תשי"ג (כמדומני) עדיין לא היו הרבה ישיבות בארצינו הקטנה, בין המעטות שהיו היתה מן הגדולות והמפותחות ישיבת תומכי תמימים החבדית, בימים ההם חיפשה הישיבה ראש ישיבה, הנוהג המקובל היה שהמועמדים נותנים שיעור והרמי"ם והבחורים המבוגרים והחריפים מתנצחים עימם בסוגיא ואחר מחליטים. היו אז מועמדים מעניינים שנתנו שיעורים מאלפים ביניהם הגאון רבי יחזקאל אברמסקי ז"ל והגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון ז"ל שאכן לבסוף נבחר כר"י. בהמלצת רבי איסר זלמן מלצר הופיע מועמד לא ידוע יחסית בימים ההם בשם הרב אליעזר מנחם שך. מה שקרה באותו מעמד ייזכר לדראון עולם כשפיכות דמים ברבים, כנראה שהשיעור הוכן בחופזה או משהו, בין הבחורים היו כמה ראשים גאוניים חלקם כיום מפורסמים כראשי ישיבות ומחברי ספרים, מפאת כבודם אשמיט את שמם, בכל אופן הרבה טקט לא היה להם, היה זה מעמד זובור מביש. יש לזכור שמדובר בת"ח פליט שבימים ההם גם סבלה משפחתו מעוני, את ההשפלה המרה ההיא וסיום השיעור באמצע במפח נפש בימים הקשים ההם הרב שך לא שכח מעולם, אז ושם החל הכל. יש עוד מה להאריך בהשתלשלות הדברים אך בנתיים אסתפק בזאת
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 19:41 |
|
| |
'זובור מביש' - עולם כמנהגו נוהג, ואין חדש תחת השמש, מי היו שני התנאים שרצו למלכד את הנשיא....
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 07:35 |
|
| |
נישטאיך
לשאלה 6-7-8
המהרי"ק שפוסק שאומר מותר (שבכל התורה נקרא אונס) אוסר את האשה על הבעל ( והשאלה למה הרי אונס רחמנא פטריה)
וע"ז מחדש המהרי"ק שלשון התורה "כי תמעול מעל באשה"
כלומר שאע"פ שהיא חשבה שזה מותר ואין בזה איסור מהתורה אבל היא ידעה שהיא מעלה (בגדה) בבעלה וזהו האוסר את האשה על הבעל הבגידה לא (רק) ידיעת האיסור
ומכאן ההיתר לאותו אשה שחשבה שהיא עושה מצוה שוודאי בעלה מעונין שתעשה (כלומר בהסכמתו) + אומרת מותר שזה אונס שהיא מותרת
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 10:53 |
|
| |
לג'בו
לפני זמן היה כאן אשכול שדן באותו סיפור שאינו חדש אצלי. גדלתי עליו אוך הוא כבר קטן עלי.
איני מאמין בסיפור ושכמותו, וכבר אמרתי באותו אשכול שנמחק, ותודתי למוחקו, שאילו הייתי אני הרב שך, הייתי חוגג את אותו היום בכל שנה,(כמובן באם היה), ועושה בו סעודה הודיה, ומכריזו כ"פורים הפרטי שלי, תאר לך אילו הרב שך היה היום "אלטער חסיד", שאינו מאמין שהרבי חי, מה היו עושים לו? מקצרים את חייו או מנדים אותו! למזלו הוא הפך לגדול, ומכבדים אותו בשל אמונתו זו.
אז תעשה טובה לחב"ד, ואל תמשיך לספר את השטויות האלה ברבים.
*******
למהעבר.
תודה לדבריך בהבאת דברי המהרי"ק, אולם ההבדל בין אונס לאומר מותר הוא פשוט. אומר מותר אחראי למעשיו, אך הוא חושב שהמעשה מותר, אך באונס האדם לא חושב בכלל, אינו חושב.
חג שמח
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2004 15:05 |
|
| |
לנישטאיך המסתפק במה שאירע לרב שך בעומדו למבחן קבלה כר"י תומכי תמימים. באפשרותך לפנות להג"ר מאיר צבי גרוזמן, הג"ר שלום לייב אייזנבך, הראב"ד משה לנדאו, והג"ר שלום פלדמן- כל אלו היו ונכחו באותו מעמד והם חיים עימנו היום. הם יוסיפו לך פרטים כהנה וכהנה.
ועתה לשאלתך לדעתי על הרב שך ובכן הוא היה גאון בפוליטיקה - ייסד מפלגה ועיתון ומועצה, אלוף בתרגילים ראה פרשיות פוברסקי, ש"ס ועוד. באשר לגאונות בלימוד עיין בספרו אבי העזרי...שם התשובה מודפסת וכל אחד יכול להסיק לבד את המסקנה 
ואם היה למישהו ספק שאתה "זולל חסידים לתאבון" בא האאוטינג האחרון שלך והסיר את המסכה. היה ברוך וחג שמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2004 21:00 |
|
| |
ג'בו
מועדים לשמחה
גם לי הסיפור הזה מוכר מזה זמן רב - דרך הפירסום שלו בחדרי חרדים...
איני זוכר את האשכול שהזכיר נישטאיך. אך ברור שאין מקום לדון במעשה זו, או ביחס הרב שך לחב"ד בכלל, באשכול זה, שמיועד סוף סוף למטרה אחרת.
אני מציע לפתוח אשכול חדש, שבו תוכל לדון בנושא זה. כיון שזה נושא חשוב מבחינה היסטורית, אני סבור שניתן להצדיק את קיומו.
אין צריך לומר שיש להקפיד על כללי ההלכה בכתיבה.
אפתח את האשכול עבורכם, ואבקש לכתוב רק בו בנושא זה.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1130797
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2004 21:52 |
|
| |
אומר מותר מוגדר כשוגג ולא כאנוס
|
|
|
|
|
