המדפיס
(טוב מאוחר מאשר לעולם לא).
הנה סיכום שהבטחתי על הנושא.
(הדברים הבאים מבוססים על הסיכום המצויין של פרופסור הרב אברהם אברהם, בספרו "נשמת אברהם", שולחן ערוך רפואי, חלק אבן העזר, מד ג', עמ' קלד ואילך).
אנדרוגינוס פירושו מי שיש בו סימני זכרות וסימני נקבות גם יחד. טומטום הוא מי שאין לו סימנים חיצוניים מובהקים של אחד המינים. הדבר צריך להידון משני הבטים, רפואי והלכתי.
נתחיל ברפואי, כי יש להכיר את המציאות כדי לפסוק את ההלכה.
יש כמה צדדים שבהם מוגדר אדם כזכר או כנקבה.
א. אברי המין החיצוניים והפנימיים, והפרשותיהם.
ב. בדיקת תאי גוף, שמאפשרת לזהות את הכרומוזומים כשל זכר או כשל נקבה.
ג. אצל אדם מבוגר – נטיותיו, הנהגותיו, ולפעמים הכרעתו האישית.
הטומטום הוא מי שעור מכסה את אברי המין החיצוניים שלו, ולכן אי אפשר לדעת, ללא ניתוח, אם הוא זכר או נקבה.
האנדרוגינוס הוא מי שיש לו סימנים של זכרות ונקבות יחד, מן הסוגים שצויינו לעיל.
כאן ייתכנו מקרי בינים רבים (מבחינה לוגית), ונסקור את החשובים בהם לקמן.
הפן ההלכתי
יש מחלוקת תנאים בטיבו של אנדרוגינוס. הפשטות היא שהוא ספק זכר ספק נקבה, ויש נותנים לכך מעמד של בריה בפני עצמה, אך יש צדדים שאפשר לראות בו גם זכר וגם נקבה. (הרב אברהם מציין שיטה רביעית, שהוא נחשב תמיד זכר ודאי, ואינו נראה).
אם האנדרוגינוס או הטומטום נשאר במצבו זה עד גדלות, יש לו דינים מיוחדים, שנובעים ממצבו המסופק. אך כיון שהיום יש פתרון רפואי לכל זה, לא אדון בכך. הפרטים ב"נשמת אברהם" עמ' קלה.
בימי חז"ל לא היה שייך לפתוח את הכיסוי של הטומטום ולברר, מחמת הסכנה. אך בימינו יטפלו בזה בבית חולים, ובדרך כלל הפתרון הוא פשוט, ואז ניתן לזהות את מינו של הולד בוודאות – אלא אם כן הוא אנדרוגינוס, כפי שיתבאר מייד.
יש מקרים שבהם האנדרוגינוס, לאחר בדיקה, מתברר כבעל מין אחד, ואילו סימני המין השני הם מקריים וחיצוניים. ואז מומלץ על ניתוח שמסדר את הענינים. בסופו של דבר, מדובר בבירור שנעשה בידי רופאים.
כאן מתעוררת השאלה הבאה: פרופסור אברהם כותב שאין ראוי להפוך את האנדרוגינוס לנקבה, כי בזאת מסירים ממנו חיובי זכר, ויש גם חשש של איסור פצוע דכא וסירוס. כך כתבו הציץ אליעזר והרב שטיינברג. ואינו נראה. אם הוא נוטה לצד נקבות, הרי הצד הזכרי כמאן דליתא דמי (=כאילו אינו) ומדוע נדון אותו על כורחו להישאר במצב מסופק להחמיר? ועוד שרבים מחששות אלו הם רק לשיטות יחידאות. ועוד לא ידעתי מהיכן לקחו שאסור לאדם להפקיע עצמו ממצוות על ידי שהוא משנה את מעמדו, למרות שהדבר מצוי באחרונים (וראוי לפתוח אשכול על זה).
אף פרופסור אברהם מודה שהעיקר הוא הסימנים הפנימיים. אם יש לו אברים פנימיים של אשה, אזי האברים החיצוניים של הזכר הם יתרים וראוי לבטלם. זה נכון גם אם זיהו את מין התינוק כזכר ועשו לו ברית מילה. "ידוע שאשה כזו עם טיפול מתאים לא רק הופכת להיות אשה, אלא יהיה לה גם וסת וגם יכולה להיכנס להריון ולהוליד", כותב אברהם (קלו). והביא שהרב אוירבך זצ"ל הסכים עם זה. וכן נראה פשוט.
יש חוששים שאם היו לו אברים של זכר ושל נקבה, והפכוהו לנקבה, עדיין שם זכר – או ספק זכר – עליו. וזה מביא אותנו לשאלה של אדם רגיל, נורמלי, שעשה ניתוח לשינוי מין, וכבר נידון הדבר אצלנו, ובכל מקרה אין זה הנידון שלנו כאן.
דינים העולים:
א. מי שיש לו אברים של זכר ושל נקבה שלמים, יש לבדוק מבחינה פנימית מהו. ואם הוא נקבה, יעשו לו ניתוח כנקבה. ופעמים שיוכל להוליד.
אמנם, לא הכרעתו של האדם קובעת, אלא נתוניו הרפואיים.
אין צריך לומר שאם הסימנים החיצוניים הם למין אחד, והצורה כשל מין שני היא למראית עין בלבד, המין הראשון קובע. וזה כנראה גם אם אין אברים פנימיים כלל לכאן או לכאן. ואז מנתחים אותו להביאו למצב העיקרי שלו, למרות שזה ניתוח פלסטי ולא יוכל להוליד.
ב. מי שהדבר מסופק אצלו, ואין לחכמי הרפואה יכולת להכריע, חוזר דין הגמרא, והריהו ספק, ומחלוקת תנאים וראשונים (ואחרונים) בדבר.
מדברי פרופסור אברהם נראה שהמצב של אנדרוגינוס אמיתי, כלומר כזה שאין בירור רפואי המוכיח מהו ולאן הוא נוטה, הריהו נדיר למדי.
ובכל זאת - כל זה נדיר אבל קורה.
זכורני שראיתי לפני זמן רב שהובא באחד העיתונים האמריקאיים על בן הודו שהלך לבקר את אחיו בבית החולים – וגילה שהיא ילדה.
התברר שהיתה זו נערה שהיתה אנדרוגינוס, ונהגו בה בכפר שבו גדלה כבן, עד שאחד הנערים גילה שיש כאן צדדים נוספים. ובסופו של התעברה וילדה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
