חידון תורני: מי כתב ?

מי כתב את השורות הבאות:


"היהדות בדורנו מתפרנסת בעיקר מן האגדה, צורתה המעשית הולכת ופוחתת וגם נפחסת.

הרי ידוע: כלי המעשה ששוהים בטלים בלא שימוש, נפסלים לשימוש.

יסוד החובה והכרת החובה שביהדות הולך ומתערער מתחתיה.

עוד מעט והייתה לנו יהדות שכולה רשות, יהדות התלויה במצב רוח, באמירה בעלמא.

כוח הרצון הקיבוצי ועמו כשרון המעשה הולך ותש, ולא רק בפינת הדת – בכל הפינות.

יש סכנה כי גם בהתעורר הרצון לא ימצא שוב את הדרך למעשה, לפי שזו נשכחת בינתיים.

ההלכה - לבושה המעשי של תורת ישראל בסגנונה היבש המצומצם הקפדני המדויק מועט המחזיק מרובה,

בשובה לתפוס את המקום הראוי לה בסדר הלימוד של הדור הזה,

וכמובן בשיטה מושכלת ונוחה מלשעבר, וכמובן עוד בהצטרפה עם זה לגורמי השפעה חינוכיים זולתה.

הלכה זו יש בלי ספק גם בה, ולו רק מצד צורתה הספרותית וכוון רוחה הכללי בלבד, כדי להטיל את חלקה אל הקלפי המשותף של יתר הגורמים,

וביחד עמם להועיל הרבה להגברתו ולהעדפתו של יסוד המעשה והכרת החובה ביהדות על היסודות שכנגדו.

ואל יהא הדבר קל בעינינו בדור הזה."




רמז: זה לא הרב קוק !

אולי אני רואה מהרהורי מלבי,
אבל זה נשמע כמו ברל כצנלסון.

לא, זה לא ברל.

רמז נוסף:

למד באחת מישיבות ליטא המפורסמות.

הרב עמיאל?

למיטב זכרוני, זה לא בתוך "הלכה ואגדה", אבל אולי - ביאליק?!


ולפני שאעשה מעצמי צחוק, אפסיק לנחש...

אמשלום

קבלי !

(מימוני: כן, כן כן ! )

אכן למרבה הפלא דווקא ח"נ ביאליק כתב שורות אלה. לא רבים יודעים זאת, אך ביאליק בסוף ימיו החל לכתוב פירוש למשנה, מתוך מטרה לחנך ולהדריך את הדור. שם החיבור הוא "משנה לעם". מגמתו של ביאליק הייתה להמשיך את מפעלו הקודם "ספר האגדה", אך הפעם מתוך מגמה להביא לקהל את ה'לחם' ולא את ה'יין'. למרבה הצער, הוא הספיק לכתוב רק את הפירוש לסדר זרעים, ואז נפטר.