|
|
| נשלח ב-28/10/2008 08:56 |
 |
| |
שלום רב, הוספתי כרגע פיסקה בערך "תנורו של עכנאי" בויקיפדיה. זוהי פרשנות מרחיקת לכת של הארועים בתנורו, אך לדעתי זאת פרשנות שפותרת את הבעיות בסיפור וגם מסבירה את המסר.
וזוהי לשון ההוספה:
"במתמטיקה, מערכת הוכחה היא קבוצה של אקסיומות וקבוצה של כללי היסק, ובהתאם לאלה, הוכחה היא סדרה סופית של טענות שכל אחת מהן היא אקסיומה או שהיא נובעת מטענות קודמות לה באמצעות הפעלת כללי ההיסק. במתמטיקה, הוכחה מקובלת היא רק הוכחה פורמלית על פי הכללים הנ"ל. בהוכחות אלה מתקיימות התוכנה שכל אדם (ואף מחשב) מסוגל לוודא את נכונות ההוכחה לאחר שהיא נכתבה.
בהלכה ישנן שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן והן מאפשרות להסיק ממה שידוע כבר, מסקנות חדשות. כך התפתחה ההלכה. במידה רבה, מערכת ההוכחה בספרות ההלכה היא כזו שרואה בדברי התורה אקסיומות (לצד פרטים שהועברו בתורה שבעל פה) והמידות בהן התורה נדרשת, משמשות ככללי היסק. בסיפורו של תנורו של עכנאי מסופר כי רבי אליעזר לא הצליח למצוא "הוכחה פורמלית" שכזאת, וניסה דרכי הוכחה שאינם מקובלים. בפרט, אנשים בימינו אינם יכולים לוודא את נכונות ההוכחה של רבי אליעזר, כי אינם יכולים לחזור עליה, כפי שנדרש מהוכחה מתמטית.
- ניתן לראות בנושא הנידון קשר למשפט אי השלמות של גדל. לפי משפט אי השלמות, לא כל מה שנכון, אפשר להוכיח. כלומר, במערכות מסוימות קיימות טענות אמיתיות, אשר הן נכונות ואי אפשר לכתוב הוכחה שמוכיחה טענות אלו. לאור משפט זה, ניתן לפרש את מעשיו של רבי אליעזר שלאחר שלא הצליח להוכיח בשיטה המקובלת את טענותו, כי טענה זו לא יכיחה במערכת (כשם שכתוב "הביא כל טענות שבעולם" ועדיין לא השתכנעו החכמים) ולכן נאלץ לפנות להוכחות שמיימיות, כפי שעשה. "
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 09:27 |
|
| |
לפי האגדה הזאת
בדידותו של המתנבא מול ההלכה ,כלומר בעולם של חז"ל אין מקום לאנשים "בודדים"
עד אשר כולם יהיו מתנבאים ואז ההלכה תהיה ע"פ הרוב.
האם במתן תורה מסיני ההלכה הייתה ע"פ הרוב או לפי משה?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 12:34 |
|
| |
שימון מ"ג
כתבת יפה ולפי כללי ההוכחה, את הנקודה שבנסיונו של רבי אליעזר. אבל האם יש לדעתך חידוש בדבריך, היינו שניתן היה להבין אחרת?
אגב, המידות בהן התורה נדרשת אינן 'משמשות ככללי היסק' אלא כ'כללי דרישה' הבאים למצוא דרכים למתן תוקף לדברי התושב"ע בסמכות התושב"כ. (פעמים מעטות נמצאים כללים אלה שווים לכללי היסק ולרוב באמצעות פרשנים מקוריים שאינם כ"כ בתלם הפרשנות הרווחת.)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 14:39 |
|
| |
ברור שאפשר היה להבין אחרת. הירושלמי שואל - מדוע רבי אליעזר פנה להוכחות שמיימיות. האם הוא לא ידע את ההלכה כי "לא בשמיים היא?".
והוא מפרש שהם העליבו אותו וצחקו לו, ולכן כשלא הצליח לשכנע אותם בדרך ההגיון פנה להוכחות ניסיות.
הפרשנות שאני מציע, המסתמכת על זה שנאמר שהוא הביא להם את כל הטענות שבעולם, היא שהתלמוד מנסה לומר שאי אפשר להוכיח את זה באמצעות הוכחה, כי זאת טענה שאינה יכיחה - ולכן הוא באמת נאלץ להסתמך על דרכי הוכחה אחרות.
__
מה שאמרת על כללי דרישה לעומת כללי היסק. הדברים שלך לא סותרים את מה שאמרתי. כשמתמטיקאי מנסה להוכיח משהו, קודם יש בראשו השערה ואז הוא מנסה למצוא דרך להוכיח את זה פורמלית. באותו אופן, גם אם כל ידיעות התורה שבע"פ מונחות לפינך, הן כאילו בגדר השערות שצריך למצוא את הנתיב מהתורה שבכתב, כאשר אבני הדרך הן הכללים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2010 19:06 |
|
| |
פירוש חדש ל"תנורו של עכנאי"
הבת קול אמרה "מה לכם אצל ר' אליעזר בני שהלכה כמותו בכל מקום"
ויש לשאול:
א. מה פירוש "מה לכם אצל ר' אליעזר" האם מילות פיוס תורמות לפסיקת ההלכה באיזושהיא דרך?
ב. מה פירוש "הלכה כמותו בכל מקום"? האם יש מישהו בעולם שאפשר לפסוק תמיד לפיו? על סמך מה? תיאורטית אולי כן, אבל זה נראה לא מובן.
ג. הגמרא אומרת שר' אליעזר השיב כל תשובות שבעולם. אולם אח"כ היא מציגה ארבעה "תשובות" שהשיב: שלושה מופתים ובת קול אחת. בבת קול יש גם את הפן הומ
מצאתי מי שכתב בפירוש מה שנכתב על דוד ש"הלכה כמותו בכל מקום", שכך היה מעשה: אילו היו סנהדרין פוסקים משהו, בא דוד ושואלים אותו על המקרה והוא אומר את דעתו - יצא כמו פסק הסנהדרין - קרי רובה של סנהדרין, ולהפך: שואלים את דוד והוא עונה ואח"כ הסנהדרין עומדים למניין - שוב מתאימים שני הפסקים.
נראה ש"הלכה כמותו בכל מקום" אין פירושו כבשפת ימינו שהלכה פירוש ההלכה הספיציפית בכל מקום היא כמותו, אלא זה ביטוי שמציג את האדם כ"מומחה להלכה". למאי נפק"מ? נפק"מ לשיממוש תלמידי חכמים, שמסתמא כל הנהגותיו של הנ"ל יהיו כפסק הלכה - לעצמו כמובן, שהרי אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ולעולם לא תגיע.
כך גם מובן יותר כיצד ייתכן שאדם יגיע לדרגה של "הלכה כמותו בכל מקום" - הלכה כמותו לעצמו בכל מקום ולאחרים במידה שהוא יכל לפסוק להם.
שומה עלינו לזכור שבעולמם של חז"ל גם ראייה מעין נבואית נקראת ראייה, ועוד הרבה מושגים אצלם שפתם שונה משפתינו. וגם בעניין "הלכה כמותו בכל מקום" יש לפרש אחרת ממה שהורגלנו אנו.
הגמרא אומרת שר' אליעזר השיב כל תשובות שבעולם. אולם אח"כ היא מציגה ארבעה "תשובות" שהשיב: שלושה מופתים ובת קול אחת. לפי דברינו עניין ה"בת קול" היא דבר הלמד מעניינו - כשם שהאחרים רק מופתים הם, אף הבת קול היא רק מופת ותו לא. מופת הוא זה שמשמיים משמיעים בת קול לקול בקשתו של ר' אליעזר, גם אם הבת קול היתה אומרת שר' אליעזר הוא צדיק גדול. ולמעשה היא ציינה תכונה אחרת של ר' אליעזר, אבל לפי דברינו אין זו פסיקה.
ר' יהושע קם וטען לר' אליעזר: אתה יודע לעשות מופתים עם העץ - אין מביאין ראיה מהעץ וכן כולן, וכמו כן אמר - משמיים נענים לך בבת קול - אין אנו משגיחין בבת קול. ושוב זהו דבר הלמד מעניינו, לא שאין משגיחין בדברי הבת קול, אלא אין משגיחין בבת קול עצמה.
|
|
|
|
|
|
