שאלות בהל' ת"ב

מאיר והלבן,

תודה על המראה מקומות. את הביאה"ל חיפשתי ומשלא מצאתיו חשבתי שדמיינתיו. כמובן שמהם יש ללמוד את הרעיון שאין לעקור את התענית ללא צורך כי אין שום סיבה ומקור לומר שסתם ככה 'חולה אינו מצווה לצום' גם כשהמחלה בוודאי אינה צריכה שיאכל יותר מ'פחות פחות.' בפרט שדי ברור שלרוב החולים והמצטערים שבימינו היכולים להמתין מלאכול כשיעור תוך כדי אכ"פ ושתיית רביעית לא משנה מהירות האכילה והשתייה וא"כ למה לעקור מהם את התענית. ממילא שה'אין נוהגין כן' במקרה הזה לכאורה אין לו על מה לסמוך ובפרט אם הוא עדיין לא נקבע בדפוס לפני שמאיר כתב כאן את הודעתו .

וכך נאמר גם בקשר ליוהכ"פ בשו"ע הרב סי' תריח סיג:
כשמאכילין את החולה שאינו אומר צריך אני לאכול ומאכילין אותו על פי בקיאים וכן כשמאכילין את המעוברת שהריחה מאכל ונשתנו פניה או כל אדם שנשתנו פניו מריח המאכל ולא נתיישבה דעתם בטעימת הרוטב וכן כשמאכילין את היולדת שאינה אומרת צריכה אני לאכול כגון תוך שלשה ימים ללידתה כל אלו מאכילין אותן מעט מעט כדי שלא יצטרף לכשיעור שנתבאר בסי' תרי"ב שחייבים עליו כרת ומלקות כדי להקל מעליהם מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבד לכך מאכילין אותו בתחלה פחות מככותבת דהיינו כשני שלישי ביצה בינונית או מעט יותר רק שלא יהיה קרוב לכביצה שזהו שיעור ככותבת ואח"כ ישהו כדי אכילת ארבע ביצים ולפחות ישהו כדי אכילת שלש ביצים (עיין סי' תרי"ב) ויחזרו ויאכילוהו כשיעור אכילה ראשונה.

_________________