בענין השלטון בזמננו הנוהג בזמננו, ידוע חידושו של הרב קוק (משפט כהן קמד, יד) כי בזמן שאין מלך חוזרים זכויות המלך בכל הנוגע למצב הכללי של האומה לידי האומה בכללותה, וכל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו לענין כמה דיני מלוכה. לפי זכרוני המעומעם כ"כ גם בדובב-מישרים.
ברור כי אף שהוא נסמך על הסכמת הכלל וכבר הוזכר לעיל כי בתנאים ידועים יש בכך כדי לתת דין מלך לנבחר, הרי שבזמננו ודאי אין כוונת הסכמת הכלל לתת סמכויות מלך לכל דבר לנבחרים. מעולם לא עלה על דעת אדם כי ראה"מ או הנשיא יוכלו להרוג ללא משפט, לקחת את בנותינו לרקחות וטבחות, ואנו נהיה לו לעבדים. ואכן כך הדגיש הר"ק בדבריו כי רק ההפן הציבורי בדין המלך יש כאן, ולא זכויות המלך הפרטיות.
נשלח ב-31/7/2004 23:54
כאילו שזו כן היתה הסכמת הכלל בזמנו של אגריפס...
נשלח ב-1/8/2004 00:29
.
וזכור דו-שיח בין הורדוס לבין בבא בן בוטא בבבא בתרא פרק א'.
יכול ולא יהא אלא נשיא - גם נשיא בעמך, יש לו מעמד.
נשלח ב-1/8/2004 13:17
לצמח.
ראהרמב"ן ויקרא פרק כו פסוק טז: "ועוד ראיה שאמר (שם כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומי ועל הליכתו שם נחרב הבית, ולא אמר הכתוב "המלך אשר ימלוך עליך", אבל אמר "מלכך אשר תקים", רמז לנו יתברך שלא היה ראוי למלוך ואסור היה להיות מלך על ישראל מדין תורה, אבל הקימו עליהם הוא ואבותיו שלא כדת, כמו שהוזכר זה במסכת סוטה (מא א). וכל אלה רמזים כאלו יזכירו בפירוש ענין גלותנו זה".
אך ראה תוספות פסחים דף קז עמוד ב: ''אפי' אגריפס המלך - פי' רשב"ם מלך כשר ומבני חשמונאי היה, ולא דק, דבסוטה (דף מא.) אמרינן כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות", וראה רש"י שם: "אגריפס המלך - מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא שנחרב בהמ"ק בימיו".
ראה גם סוטה דף מא עמוד א: "*אמרו לו*: אל תתירא אגריפס, אחינו אתה אחינו אתה".
מי היה האומרים?
ראה ספרי דברים פיסקא קנז ד"ה אשר לא: " *והיו כל ישראל אומרים לו* אל תירא אגריפס *אחינו אתה אחינו אתה*".
היו אלה ישראל שאמרו לו כן, ולא החכמים.
וא"כ יש לומר שהנאמר במשנה ביכורים פרק ג משנה ד: "אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה הגיע לעזרה ובסוטה דף מא עמוד ב: "והמלך עומד ומקבל וקורא יושב; אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד", היה בלית ברירה, ראה את מאמרו של אוריאל רפפורט: "על התייוונותם של החשמונים",תרביץ ס (תשנ"א) עמ' 499(.
"הכתרת ינאי בתואר מלך במקורות התלמודיים, אינה מלמדת אלא על השלמה מסויימת עם מציאות בלתי רצויה. וזאת רק אם נניח שבמקורות הללו יש זיקה כלשהי להלך הרוחות בימי החשמונאים עצמם. דבר המוטל בספק. למעשה אין בשימוש בתואר זה, כמו גם בשימוש בתואר מלך להורדוס (או לאגריפס), הסכמה לשלטונו או הכרה בו, אלא צילום מציאות קיימת, בין אם רוצים בה אם לא
נשלח ב-3/8/2004 11:56
לצמח
לשאלת "כשרותם של הורדוס ובני ביתו כמלכי ישראל" ראה במאמר בשם זה, מאת אלברט באומגרטן, שנדפס בםפר ''יהודים ויהדות בימי בית שני", הוצאת יד יצחק בן צבי 1993, עמודים 31-38.
