| נשלח ב-1/8/2004 22:49 |
 |
| |
יובל
ברוך הבא על הפורום!
שאלתך מתחלקת לשנים:
א. מה פירוש הפסוק לפי גרסתנו?
ב. האם הגרסה שמתקבלת מתוך תרגום השבעים - כשהוא מתורגם שוב לעברית - אינה עדיפה?
ובכן, ראשית יש לומר שלא ברור לי ההבדל בין הגרסאות. עד כמה שאני יכול לשפוט מתוך הציטוט לבדו, השבעים כתבו שמדובר כאן בעולים שמרדו, ולא נאמר במה, ואילו בפסוק לפי גרסתנו נאמר שמרדו "על ים", ומובן שהמורדים הם אלו הנזכרים שם, כלומר בני ישראל.
לפי זה, ההבדל בין גרסת השבעים לגרסתנו היא שאצלנו נוספו המילים "על ים" ולא נאמר במפורש מי המורד, ולגרסת השבעים כתוב במפורש מי מרד - העולים - אך לא נאמר "על ים".
מעתה יש לשאול "על ים" זה מהו. ומדוע לא נפרש "על ים" - על עסקי ים. כלומר שפחדו ולא ידעו לאן יתקדמו, כפי שמובא באמת במדרש שנחלקו קבוצות קבוצות מרוב ייאוש ובהלה, ואפשר שהפסוק שלנו הוא מקור לאותו מדרש.
לפי זה התשובות לשאלות הן:
א. יש כאן איזכור של מרד על עסקי ים, בשעה שניצבו בני ישראל על ים סוף ולא ידעו לאן יתקדמו.
ב. גרסתנו נראית עדיפה, לפי שהיא מביאה גם מה היה טיב המרד ולא רק ציון שהיה מרד.
עלי להודות כי כתבתי במקופיא, כלומר בלי עיון במקור, ואין זה נכון לגשת לכך בצורה זו, אך הרשיתי זאת לעצמי כיון שהדברים נראים מאד ברורים משאלתך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2004 23:09 |
|
| |
מיימוני
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2004 23:57 |
|
| |
.
אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם, לֹא-הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ--
לֹא זָכְרוּ, אֶת-רֹב חֲסָדֶיךָ;
וַיַּמְרוּ עַל-יָם בְּיַם-סוּף.
ולגרסתך, הפסוק היה צריך להיות כתוב כך:
אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם, לֹא-הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ--
לֹא זָכְרוּ, אֶת-רֹב חֲסָדֶיךָ;
וַיַּמְרוּ עולים בְּיַם-סוּף.
ראשית, כלל אינני בטוח כי הגרסה שאתה מביא ברורה יותר. נושא הפסוק הוא אבותינו . הם שלא השכילו, הם שלא זכרו, והם שהימרו.
ולגרסתך, באמצע הפסוק, מתחלף הנושא, ולמעשה יש לנו שני משפטים שונים המחוברים בו' החיבור. בראשון, הנושא הוא אבותינו , ובשני, הנושא הוא העולים .
כלל אינני בטוח כי הגרסה שאתה מביא, מסבירה טוב יותר את הפסוק. "וימרו על ים" הוא ביטוי אחוד, כפי ששרו "על הים" , וכד' .
התרגום לארמית, מתרגם לפי "על ים" . תרגום הוולגאטה ללאטינית, גם הוא מתרגם כך:
provocaverunt super mare in mari Rubro
כל התרגומים מתרגמים כמסורתנו, לפי אם לקריאה ולא אם לכתיבה, אשר אכן מצמידה את שתי המלים, ולכן המקף.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2004 00:14 |
|
| |
מואדיב
תודה גם לך.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2004 00:19 |
|
| |
הבדל הגרסאות נעוץ בזה, שהמקרא במקורו היה רצף אחיד בלי הפסק בין תיבות (עיין ברמב"ן בהקדמתו לתורה), ולפיכך פעמים שחילוק התיבות שונה בנוסחאות המקרא השונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2004 02:28 |
|
| |
צ'וטאנג
הארת לי נקודה חדשה שלא חשבתי עליה מעולם.
יש כאן שתי רמות.
א. מבחינה היסטורית, כפי שמעידים ממצאים ארכיאולוגיים, הטקסט של התורה ודאי נכתב ברצף כמנהג הימים ההם. כלומר, הרווח בין מילה למילה היה עלול להיטשטש עקב תנאי וחומר הכתיבה.
ב. הרמב"ן האמין שהתורה עשויה להוות רצף אותיות שניתן לקריאה בצורות שונות.
נמצא שהרמב"ן הסתמך, לפי דעתי בלא מודעות לכך, על הצורה המקורית של הכתיבה בעולם העתיק. אך הרמב"ן ייחס לכך משמעות אונטולוגית, ואף סבר שכתיבה זו מצויה היתה לא בעולמנו אלא בעולם עליון כלשהו.
מה שחידשת לי הוא ההקבלה המפתיעה בין ההיסטוריה העתיקה לבין העולם שראה הרמב"ן לפניו, לדעתי בדמיונו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2004 03:04 |
|
| |
בגמרא ב"ב טו
"וימת שם משה עבד ה' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא עדכאן הקב"ה אומר ומשה כותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה
כותב בדמע...הנך שמונה ...הואיל ואשתנו אשתנו"
אין לפני עתה ספרים אך מזכרוני שהגר"א מפרש בדמע לשון עירוב "מלאתך ודמעך"שכתבם בעירוב ללא פיסוקי מילים .וכמדומה כן מפורש שם בחידושי הריטב"א.
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 02/08/2004 3:07:02
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2004 03:52 |
|
| |
מואדיב
תוספת לדבריך. הפירוש הוא שאבותינו המרו פיך,על דבר ים.
כלומר שלא רצו לקפוץ למים.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
