גוזמא

.



"רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה..."

(כתובות קו.)



הסיפור דלעיל, הובא על ידי אחד מהראשונים כדוגמא למשמעות המלה 'גוזמא' בהקשר של הגמרא. האמוראים עצמם לא חששו מלומר כך אף על קודמיהם, ויותר מפעם אחת. למשל:

למשל, בחולין צ:

"תנן התם תפוח היה באמצע המזבח פעמים היה עליו כשלש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא אמר רבי אמי דברה תורה לשון הואי דברו נביאים לשון הואי דברו חכמים לשון הואי דברו חכמים לשון הואי הא דאמרן דברה תורה לשון הואי (דברים א) ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים לשון הואי (מלכים א א) ותבקע הארץ לקולם..."



ובערכין יא. , אף אומרים כך על המשנה עצמה:

"עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר במתניתא תנא היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך מתניתא גוזמא:"



ואכמ"ל.

וולוז'ין

בהקשר למאמר לעיל אותו הבאתי מהמו"נ 'דברה תורה בלשון הבאי', מהי משמעות הבאי זאת השאלה שלך?

לשון הבאי היא בטח לא מטבע לשון, אלא היא לשון שהיא מעבר לנתונים הקונקרטיים,ומוזכרים גם המונחים 'הפלגה' ו'גוזמא'

מבחינה אטימולוגית, יש קשר בין 'הפלגה' של אוניה בים, לבין ההפלגה המוזכרת בדברי המו"נ. האוניה בהפלגתה מתרחקת מן הנמל בו היא עוגנת,כיוצא בזה קבוצת בני אדם ה'מתרחקים' מחבריהם ויוצרים 'מפלגה', ההפלגה בדברים פירושה התרחקות מהנתונים בפועל, מה שקוראים הפרזה והגזמה, וכל פרק מז חלק שני במו"נ עוסק בביטויים הקשורים בהגזמות ובהפרזות.

וזה מוקדש לקעלעמר:(בהקשר לכוחו הפיזי של הנביא והזכיר באיזה אשכול את מימדי גופו של משה רבנו.

מה ראתה התורה להקדיש למימדי מיטתו של עוג מלך הבשן את הפסוק:

"הנה ערשו ערש ברזל...תשע אמות אורכה, וארבע אמות רוחבה באמת איש" (דברים ג/יא)

במלחמת ישראל בעוג מלך הבשן, שהיה כידוע מן הרפאים (הענקים) נפלה מיטתו המורה על מימדיו החריגים בידי הלוחמים המנצחים, והתורה מספרת על ההתרשמות הנוצרת במתבונן במיטה זו, ולכן היא גן הוצבה לעיני כל ברבת עמון

בדרך כלל אורכה של מיטה הוא יותר מאורך האדם השוכב עליה, ולפי תיאור מימדי מיטתו של עוג, אפשר לחשוב שגובהו היה תשע אמות, דבר שאינו מתקבל על הדעת, גם אם אין ספק שמימדיו של עוג חרגו ועברו את המקובל הממוצע.
המדרש יודע לעשות מזה מטעמים. חז"ל מגזימים ומספרים כי זו לא היתה 'מיטתו' אלא כלשון הפסוק "ערשו" כלומר 'עריסתו' ועוד בהיותו תינוק היה אורכו שלושים אמה, ולכן ראויה היתה העריסה להיות מוצגת במוסיאון שלל המלחמה ברבת עמון
ובהקשר לכך האגדה גם מספרת באחד המדרשים, כי קומתו של משה רבנו היתה עשר אמות כאורך המטה שבידו, ובמלחמת עוג מסופר על משה, שקפץ בעזרת מטהו לגובה עשר אמות, והגיע לגובהו של עוג, פגע בראשו והרגו!

ואם אנו קוראים בדברי חז"ל כי בראש השנה 'נפתחים ספרי החיים ומתים' וכו', כל בר דעת מבין שאין ב'עולם האמת' שום ספרייה או מחשב, ולא מתנהלת שם שום פנקסנות.

ואם קוראים בקוהלת את הפסוק:" כי עוף השמיים יוליך את הקול" ברור שהכוונה למלשינים ולמלשינות, כגון הביטוי 'אוזנים לכותל

והרמב"ם מסיים את הפרק:

"ולא יתבלבלו דעותיך ומחשבותיך, ותאמין דעות בלתי אמיתיות רחוקות מאוד מן האמת, ותחשבם תורה, והתורה כולם אמנם הם אמת גמור כשיתבוננו כראוי אמר" צדק עדותיך לעולם"(תהילים)
ובזאת הבחינה תינצל גם כן מדמיון מציאות לא המציאו ה',ומדעות מגונות אפשר שיביא קצתם לכפירה, ואמונת חיסרון בשם החוק(= שזה הרי נוגד את המושכל והמוחש), כעניני הגשמה, והתארים, וההפלגה והגוזמא... ואלו עניינים גם כן מסתרי תורה, אף על פי שדברנו בהם בכללות, קל הוא לדעת פרטיו אחר מה שקדם"