|
|
| נשלח ב-27/4/2008 02:26 |
 |
| |
אבהו,
אני חדש בפורום ורואה פעם ראשונה את שאלתך הכבדה. אין ביכולתי לעזור הרבה בשאלות מורכבות כ"כ, אולם בכ"ז אנסה להצטרף לדיון שנפתח לפני כארבע שנים, כבקשתך.
בעיית שמירת ההלכה במציאות המודרנית מתחלקת לשני חלקים עקריים: (א) במדינה אידאלית שכולם שומרים שבת. (ב) במציאות הקיימת.
*1) בחלק הראשון, שורש הבעיה היא המורכבות של המציאות המודרנית, שכל דבר יש לו השלכות מרחיקות לכת על דברים אחרים. הניסיון להדחקת הבעיה, והשתמטות מהמעורבות בחברה מודרנית הולכת ונעשית יותר ויותר בלתי-אפשרית.
2) מאידך, במציאות המודרניות, קל יותר לפתור ביון מסויימות ע"י אוטומט הפועל קודם לשבת וחג וכדו'. דבר זה עשוי לפתור 'בעיות' הלכתיות ששורשן נעוץ ב-'זמן' (שבת, יו"ט וכדו'). לעומת זאת, פתרון 'בעיות' הלכתיות ע"י החלפת 'הגברא' העושה במכשיר אוטומטי, שנויה במחלוקת גדולה. מכשירים הגרמא של מכון צומת עומדים בבסיס הדיונים הללו. ר' http://www.shaalvim.co.il/torah/view.asp?id=161.
3) שאלה נוספת העומדת בבסיס הדיון היא כמה נכון להתאמץ ולפתור 'בעיות' הלכתיות. מכון צומת מתלבט רבות בשאלה זו. בגבול מסויים, היתרים כאלו יכולים לבטל לחלוטין את אוירת השבת. הגדרה זו היא מושג הלכתי, המשמש בסיס לאיסורי דרבנן שונים, ואולי נוגע אף בביטול עשה דאורייתא (שבתון לפי הרמב"ן). [- ובזה יש קצת השגה ע"ד הרב מרדכי ד"ר הלפרין שליט"א, כלפי הגרא"מ שך זצ"ל].
לא רק בשבת קיימת בעיה הלכתית בניסיון למצא 'כביש עוקף' הלכה. אתן דוגמא אחת, ויש עוד הרבה. לא פשוט בכלל שניתן להכניס עצמו למצב של פיקוח נפש, אכ"מ.
4) בנוסף הועלו כמו קשיים טכניים, המעכבים פסיקת הלכה בנושאים אלו והם:
(א) ירידת הדורות. פוסקי זמנינו חשים שאינם רשאים לחדש יסודות וכללים חדשים בהלכה, אלא רק לדמות את המקרה הנדון לפסקים של גדולי הדורות הקודמים.
(ב) חוסר מעורבות של הציבור החרדי בתחומים שונים במדינה.
דבר זה מביא הן לחוסר הבנה מעשי של הבעיות והן לחוסר ההבנה בחשיבות למציאת פתרון. וכדאי להביא את דברי רבי חיים מוולוז'ין (שו"ת חוט המשולש ח"א סי' ח): "...כת"ר נוטה אל החומרא מחמת שאין הדבר מוטל עליו ואף אני כמוהו לא פניתי אל צדדי היתרים העולים מתוך העיון טרם הועלה עלי עול ההוראה והן עתה שבעוה"ר בסביבותינו נתייתם הדור מחכמים והעלו על צוארי עול ההוראה מכל הסביבה שאינם מתירים בשום אופן בלתי הסכמת דעתי הקלה וחשבתי עם קוני וראיתי חובה לעצמי להתחזק בכל כחי לשקוד על תקנת עגונות והשי"ת יצילני משגיאות" (מובא בס' סולו המסילה, שיחות מפי הרב צב"י טאו שליט"א, עמ' צז-צח).
בדומה לזה (ע"ש בסולו המסילה), ניתן לציין שבשנת השמיטה תרמ"ט יצאו חוצץ רבני ירושלים: המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט, נגד 'היתר המכירה', ואילו בשנת תרנ"ד כשבא הגר"נ הלוי, רבה של יפו ותלמיד הגריל"ד, לפני רבו, חשבו ראו שהפתרון היחיד הוא מכירה (באופן שונה מההיתר של הגרא"ו), ואף הגרש"ס לא מחה בשנה זו.
5) כל זה נכון ביחס לחלקה הראשון של הבעיה, אולם באשכול שלנו ממקם אבהו את מרכז הכובד של הדיון דוקא בחלקה השני של הבעיה.
6) כדאי לפני שמתחילים להתעסק בשאלה זו, לנסות לברר סטטיסטית, מהם התהליכים החברתיים הנראים באופק? גדילת הציבור החרדי? תוך כמה זמן? אשמח לנתונים מובהקים.
7) שאלה נוספת שהתעוררה כאן היא בדבר פרסום של הנושאים. ישנם כמה צדדים שלא לפרסם היתרים וקולות בנושא זה: (א) חשש לטעויות ולהרחבות לא רצויות של ההיתר (כפי שהעיר ידיני ר"מ_במזל).
(ב) המאבק על צביונה הכללי של מדינת ישראל.
לשם דוגמא, נניח שתהיה אפשרות זמינה ונוחה לכל היהודים הדתיים לפתוח את חנויותיהם בשבת (ע"י מכשיר אוטומטי או גוי) - האם לא נאבד אז 'קלף מיקוח' חשוב בפרשה (שפתיחת בתי העסק בשבתות, מפריעה לפרנסת שומרי השבת, וגוזלת את הלקוחות הקבועים).
__________________________________________
* רישום המספרים נועד להקל על המגיבים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 13:41 |
|
| |
שמניךטובים: פרשת אינטל: איך נכון להתייחס למציאות מעין זו
הפעלת מפעל אינטל בשבת מסעירה את ירושלים.
אלה טוענים שאי אפשר להשבית את המפעל בשבת, ואלה טוענים שאי אפשר ולא ירשו לחלל שבת בעיר הקודש.
וזו לא פעם ראשונה במדינה שמפעל תעשייתי טוען שהוא חייב לעבוד 24X7X365 (או 364, להוציא את יום כיפור) ימים בשנה.
אינני מתמצא בפרטי המקרה ואינני יודע האם נכונה או לא נכונה טענה זו שאי אפשר להשבית את המפעל אחת לשבוע.
אבל, נניח לרגע שטענה זו נכונה היא (ואם לא לנדוננו, אז לנדונים אחרים (כי אני מניח שיש סוגי תעשיה שחייבים לעבוד כנוסחא הנ"ל)
מה נכון לעשות מבחינה יהודית דתית אידיאלית?
האם מפעלים כאלה מקומם לא יכירם במדינה יהודית?
או שמא האופן בו מקובל להתייחס למהות שמירת השבת ברמת היחיד וברמת הציבור (מדינה) הינו מעוות?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 13:45 |
|
| |
ירוחםשמ:
ראש הממשלה שלנו מאד רוצה שהמדינה תקרא מדינה יהודית- אבל עדיין זה לא, זו מדינת ישראל ולא מדינה יהודית.
המענין הוא כי כל אלו שלא מכירים במדינה ומבזים אותה - כל כך דואגים לצביונה הציבורי,
היתי מבין אם הם היו מזדהים ואוהבים אותה, ולכן כואבים את ודואגים לצביונה, אבל אלו רק אנשי ריב ומדון תאבי מחלוקות ופרסום להגדלת התרומות מהאנטי ציונים בחו"ל
_________________ מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2009 13:47 |
|
| |
אישציפור:
בפשטות, להלכה מלאכת כלים מותרת, ואם נדרשים כמה עובדים שיפקחו אפשר שיעשה בגויים. אם מדובר בעבודה מליאה בשבת, אני חושב שלא ראוי שזה יתקיים במדינה יהודית אידאלית. (ולא שמדינת ישראל קרובה לכך, כפי שהעיר ירוחם בצדק)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2009 23:57 |
|
| |
מהמעט שקראתי בתחילתו של האשכול, ראיתי שהנטיה היא לראות את השבת בראיה מצומצמת ולא רחבה.
כוונתי היא שההסתכלות והבחינה הינם בפרופורציות של היחיד בתוך עולם של יחיד, ולא של היחיד בתוך עולם של ציבור ושל צורכי ציבור.
לעניות דעתי, לשבת (וכן לרוב יתר המצוות) יש שני היבטים: ההיבט של היחיד בתוך עולם "היחידים" וההיבט השני הוא של הציבור/היחיד בתוך עולם של ציבור.
התורה וחז"ל הכירו בכך ולא דנו שמירת שבת של היחיד בעולם של יחידים, כדין שמירת שבת של ציבור/יחיד בתוך עולם של ציבור.
מהתורה אפשר לראות למשל שבבית המקדש לא "שמרו" שבת בסגנון של "יחיד" אלא בסגנון אחר "ציבורי" (הקריבו קרבנות בביהמ"ק ביום שבת!)
חז"ל למשל, התירו לעדי ראיה של הלבנה "לחלל" את השבת (במונחים של "יחיד") כדי להעיד (כי במונחים של "ציבור" זה מותר)
למה הותר "לחלל" שבת במקרים שהזכרתי?
כי בשני המקרים מדובר בצורכי ציבור, ובענייני ציבור השבת נשמרת באופן אחר לחלוטין מאשר בענייני יחיד, ושמירתה בפן הציבורי, נראית כחילול בפן היחידי.
זה המפתח שנראה לי בעניינים שונים כמו מדינה, צבא, משטרה, בתי"ח וכו'.
אשמח אם הרעיון שהצעתי מובן דיו, ואשמח אם יהיה מי שיגיב עליו עניינית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2009 10:58 |
|
| |
.
שמניך
דומני שאתה משווה ענייני שמיא עם פרנסה. האם עבודת המקדש שהיא עבודת ה', דומה לעבודה לצורך פרנסה? האם ניתן להשוות עבודת ה' לייצור לוחות זכוכית?
אלעס איז געלט?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2009 11:09 |
|
| |
שמניך, ראשית האבחנה שנתת חשובה, לא בכדי יסוד השבת מתבסס על אבחנה בין רשות היחיד ורשות הרבים. לעצם הדברים בענינים שיש בהם דבר מצוה (כמו במקדש או בקידוש החודש וכד') או פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש יש לכך תקדים הלכתי, למשל בנושא מלחמה (מעין פקו"נ ציבורי) או המפקח את הגל . (פקו"נ פרטי) בעניני ממון לכל היותר התירו שבות , כמובא בענין דליקה בפרק "כל כתבי" ובפסיקת ההלכה שבעקבותיו, כך שבמקרים כאלו רק עשיה של נוכרי יכולה להועיל, וגם אז צריך לשקול היטב (בהנחה שמישהו שואל את חכמי התורה בענין) אם כך ראוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/12/2009 20:08 |
|
| |
מואדיב
תלוי באופן בחינת הדברים.
אם אתה רואה מפעל הייטק כעניין של פרנסה גרידא, אז צדקת.
אבל אם תראה מפעל הייטק כעניין של "יישובו של עולם" אז המסקנה תהיה אחרת.
"לא תוהו בראה, לשבת יצרה" ו-"דרך ארץ קדמה לתורה"
ומה לדרך ארץ ולענייננו?
תלוי איך מפרשים את המושג "דרך ארץ".
להבנתי, "דרך ארץ" זה הפלטפורמה הבסיסית של ענייני החיים והעולם החשובים הגורמים לחיים ולעולם לזרום בטבעיות.
ועל פלטפורמה זו נבנה נדבך נוסף שהוא "תורה".
להבנתי, אין התורה ודרכיה אמורים לסתור את "הדרך ארץ", אלא להוות נדבך נוסף עליו ובכך להוסיף לו נופך ועידון.
צא וראה: כאשר תמצא סתירה בין מה שהינך חושב אותו לדרך התורה ובין עניין מענייני הדרך ארץ (סתירה דוקא, ולא שינוי שאינו סותר) אזי יש כאן יישום לא נכון של דרך התורה (וגם זה להבנתי.......)
ואוסיף עוד דוגמא, קשורה בחוה"מ: מותר לעשות בחוה"מ מלאכות שהינם צורכי ציבור, אבל מלאכה כזו שהיא צורך היחיד אסורה בחוה "מ.
אני משוכנע שאפשר למצוא עוד הרבה דוגמאות שימחישו את הכלל הנ"ל.
תוקן על ידי שמניךטובים ב- 02/12/2009 20:12:14
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 16:02 |
|
| |
.
שמניך:
דרך ארץ, הריהי עיסוק בישובו של עולם, וברור לכל כי ללא קמח לא תהיה תורה, וכי "דרך ארץ" - היינו פרנסה - קודמת. דרך ארץ קדמה לתורה אמרו רבותינו, ובכל זאת, לא התירו להתפרנס בשבת. לא פחות היו עסוקים אז בישובו של עולם. ההיפך. פרנסתו של אדם היתה אז קשה בהרבה מהיום, והיכולת שלנו להביא לחם לפינו אינה דורשת מאתנו עבודה המפרכת את הגוף כשם שעשו אבותינו התנאים והאמוראים. למסוק זיתים לא התירו אז בשבת, וגם לא לגזוז את הצאן. האם ייצור שבבי סיליקון היום מהווה יותר "ישוב עולם" מאשר גז הצאן דאז?
חוששני כי סטית הרבה מדרך ההלכה, ופנית מהבנת מושג "דרך ארץ קדמה לתורה" של חכמים. מעולם לא קם חכם והתיר - לכתחילה - עבודה בשבת. תמיד היו חריגות מקומיות, מעבודה שהיא פיקוח נפש, ועד לגאולת הארץ. פרנסה בשבת? כדאי לך לקרוא את התיאורים על היהודים שהיגרו מרוסיה לצרפת או ארה"ב, כיצד הרעיבו עצמם ממש כדי לא לעבוד שבעה ימים בשבוע, כפי שהיה מקובל אז. החייטים של פאריס פחות נזקקו ל"דרך ארץ" מאשר בעלי המניות של אינטל?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 21:11 |
|
| |
מואדיב
חוששני ששיח חרשים נוצר ביננו.
אולי לא היטבתי להבהיר את כוונתי אל נכון.
לא היתה לי לרגע כוונה לומר שלצורך פרנסה מותר יהיה לעבוד בשבת.
נראה לי ששיח החרשים נוצר בגלל נקודות המוצא השונות שהיו לנו.
נקודת המוצא ממנה יצאתי "ישובו של עולם)
ואם מפעל הייטק צריך לפעול 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ואם לא אז אי אפשר לקיימו, אז חובה למצוא פתרון לצורך זה.
האם נשתמש בגויים של שבת?
הרי כל עניין "גוי של שבת" הינו פתרון של "דיעבד" ולא של "לכתחילה ואינו פתרון של מציאות אידיאלית, אז האם לדחות קיומם של מפעלי הייטק אם זה הצורך שלהםי? (זאת כמובן מתוך הנחה שכדי לקיים מפעל הייטק מסוג מסויים, יש צןרך אמיתי בהפעלתו שבעה ימים בשבוע, ואי אפשר אחרת).
אז מה הפתרון?
ולא שאני טוען שברור לי שהפתרון זה לעבוד בשבת, אלא שאני מחדד את הדילמה ומבליטה ושואל אז מה הפתרון במצבים כאלה מנקוןדת המבט של "ישובו של עולם" ולא מנקודת מבטו של המתפרנס (העובד)
בריחה מדיון כן בעניין, אינה פותרת את הבעיה,אלא ומשאירתה בעינה וללא פתרון אמיתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2011 22:27 |
|
| |
שלום לכלום,
קוראים לי אדי נבואני, אני בעלים של רידי סופטוור Ready Software, אני דרוזי, מהנדס תוכנה וקצין במילואים.
בעברי עבדתי בעצמי כגוי של שבת במפעל טמפו בנתניה, ולאחרונה בחברת לינקיו תקשורת בהרצליה פיתוח (עד שזו פשטה את הרגל ונסגרה).
בהתאם לכך, הבנתי את הצורך בשירותי "גוי של שבת", ולכן אנו ברידי סופטוור מציעים שירות כזה (כל העובדים של דרוזים לאחר שירת צבאי), השירות שאנו מעניקים מתאים בעיקר לחברות הייטק, ומורכב בעיקרו מתמיכה טכנית מרחוק (אנו יושבים בצפון הארץ, ולכן התמיכה תינתן ע"י תמיכה באינטרנט ובסלולרי), העובדים שלי יקבלו הדרכה טכנית ויעבדו כגויים של שבת, ואפילו כתגבור בלילות ו/או חגים ו/או ימים עמוסים.
אנו מודעים לבעיות שהועלו כאן, ואין אנו מתיימרים לפתור את כולן, בחלק מהמקרים אנו כן יכולים ושמחים לעזור.
ליצירת קשר: [email protected]
או בקרו באתרנו: http://www.readysoftware.org
בכבוד רב,
אדי נבואני
תוקן על ידי eddienev ב- 26/02/2011 22:30:40
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2011 22:55 |
|
| |
אדי היקר:
לו היית כבר בן 40 ?!
הייתי שואל אותך על הסוד הגדול של אמונתכם ממקור ראשון,
חבל באמת, אולי תחזור אלינו בגיל 40 ותספר לנו,
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2011 19:46 |
|
| |
maxmen שלום
אני מניח שגיל 40 הוא גיל הבינה ביהדות, ככתוב בפרקי אבות - פרק ה', משנה כ': "בן ארבעים לבינה".
או כדברי משה רבנו "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" עד עכשיו. וגם חז"ל אומרים עוד: "אין אדם עומד על דעת רבו עד 40 שנה"!
אך גם בהגיעי לגיל 40, אין אני יכול לעזור ולהסביר, מכיוון שאיני דתי, וכחילוני איני מבין בנושא זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2011 19:58 |
|
| |
| eddienev כתב: |  | maxmen שלום
אני מניח שגיל 40 הוא גיל הבינה ביהדות, ככתוב בפרקי אבות - פרק ה', משנה כ': "בן ארבעים לבינה".
או כדברי משה רבנו "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" עד עכשיו. וגם חז"ל אומרים עוד: "אין אדם עומד על דעת רבו עד 40 שנה"!
אך גם בהגיעי לגיל 40, אין אני יכול לעזור ולהסביר, מכיוון שאיני דתי, וכחילוני איני מבין בנושא זה.
|
|
אוקיי צדיק: אתה חילוני אבל יודע לצטט מהיהדות פרקי אבות תנ"ך וחז"ל, הלואי שכולם ידעו לצטט כך,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2019 20:54 |
|
| |
תמים מי שחושב שבציבור החרדי צפויים פסקי הלכה ציבוריים מקוריים בנושא
הרי אם לתקן יום אבל מדרבנן על השואה אין לנו כח (חזו"א) אז בעניינים הנוגעים לדאורייתא?
אין לנו אלא להמתין שהמציאות והלחץ מלמטה יעשו את שלהם
|
|
|
|
|
