זעיר אנפין
אם הבנתי נכון את התיאור שאתה מתאר - למרות שאיני רואה את הקשר בינו לבין הקטע הפילוסופי לפניו - אזי זה תיאור של מצב של ייאוש ופחד שלפעמים נופל על האדם.
וזה, באופן פרדוקסלי, טוב מאד. מפני ש"מן המוות, מאימת המוות, מתחילה הכרת כל המכלל" (רונצוויג).
כאשר אדם מרגיש שהוא הגיע לבור תחתית, יש לו רק תשועה אחת. לצעוק אל הקב"ה.
תהלים מזמור סט (מתוך DBS)
(ב) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש:
(ג) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני:
(ד) יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי:
(ו) אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו:
(יד) ואני תפלתי לך ידוד עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך:
(טו) הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים:
(טז) אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה:
(יז) ענני ידוד כי טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי:
(יח) ואל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני:
(יט) קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני:
נדמה לי שהיה אשכול שדן במצב הזה, וכמדומה לי אפילו שאתה פתחת אותו...
לינקזעצר?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
.
