חשיבה ללא מילים

אני תוהה אם הסיומות העבריות שמבטאות יחיד, זוג ורבים מעידות שבעבר גם בעברית לא היה יותר מכך.
בוודאי שהימים הראשונים היו טובים מאלה. תינוקות עד גיל חצי שנה שומעים את כל הפונמות ורק אז מתחילים לקבץ לקטגריות שיש בשפת אמם וכך מאבדים חלקית את היכולת לשמוע את ההבדלים ביניהן.

יש הבדל בין חשיבה ללא מלים, כלומר הטענה שאי-אפשר לחשוב בלי מלים או הטענה שמלים אינן מסוגלות לבטא כראוי מחשבה, לבין חשיבה ללא דיבור, כלומר הטענה שחשיבה הינה חשיבה בתנאי שיוצאת מהכח לפועל בדיבור או בכתיבה או הטענה שדיבור וכתיבה בהכרח מבטאים מחשבה שאיננה שלמה.

האם פעולה הנעשית בתוך המוח=חשיבה, זקוקה לפעולה שנעשית מחוץ למוח=עקימת שפתיים? זו כמובן טענה טיפשית, מאחר והמוח חי חיים עצמאיים, גם ללא האזניים והשפתיים. להפך - האזניים והשפתיים זקוקים למוח, אבל הוא איננו זקוק להם.

מה שכן נכון הוא, שישנה חשיבה של משחקי מילים (להלן:חשמ"מ). לאחר שמילה נאמרה, היא קיבלה עצמאות (בזכות פעולות המוח ולא להפך), ואפשר "לשחק" בה לכל כיוון, וגם לשנות את משמעותה (כמו שעושים, למשל, במשחקי מילים). חשיבה כזאת, של משחקי מילים וכדומה (להלן חשמ"מ=חשיבה של משחקי מילים), אכן לא יכולה להתהוות ללא מילים, מכיוון שהיא מבוססת על עצמאות המילים גם ללא חשיבה "אמיתית", ומעצם הגדרתה היא נעשית ללא חשיבה "אמיתית", אלא מבוססת רק על דיון במילים. 

חשיבה זו, בצורות אחרות, כלומר לאו דווקא משחקי מילים, אלא כל מיני ניתוחים לכאורה הגיוניים אבל באמת לא - כמו ניתוחים רבים של עורכי דין או של פלפלנים (גם בגמרא) או אולי גם המצאות מתמטיות וכדומה - חשיבה זו של חשמ"מ אכן לא יכולה להתקיים ללא מילים, כלומר: היא זקוקה לפה ולאזניים כדי להתהוות. אינני אומר שהיא דווקא חשיבה טיפשית, היא יכולה להיות חכמה מאוד, גם המקובלים עשו בה שימוש נרחב. אבל צריך להיות מודע לכך שחשיבותה היא משנית בלבד ביחס לעיקר החשיבה, שהוא עצם הפעולות הנעשות בתוך המוח ולא מחוצה לו.אמנם שתי צורות החשיבה תורמות זו לזו וזה מנפלאות תמים דעים, שחשיבה טכנית עוזרת לחשיבה מהותית, אבל צריך להיות מודע לכך שעיקר החשיבה היא עצמאית גם ללא האזניים והשפתיים. אפשר לשאול גם האם חשיבה יכולה להתהוות ללא מוח (אלא ע"י נשמה/רוח/מלאך), וזו כבר שאלה אחרת על רוחניות וגשמיות, ומקומן באשכול אחר. 

הכותבים אינם יודעים היסטוריה של השפה, ולכן לפעמים הם מדברים באויר.
יש הבחנות טבעיות לשפה אחת שנעלמות בהשפעת שפה אחרת. לדוגמא: בעברית יש "קם" נגד "עמד". בארמית יש רק "קם". בלשון חז"ל יש רק "עמד" שכולל גם "קם", דהיינו בהשפעת שפה אחרת נעלם הבדל קיים. לעומת זאת, ילדי ישראל בעשרות השנים האחרונות המציאו "נעמד" בשביל "קם", כי במחשבתם אלו שני מושגים אף על פי שבשפתם לא היתה מילה מתאימה.
בקיצור: שני התהליכים הם טבעיים וקורים כל הזמן, ואין כאן אפילו שלב פרימיטיבי נגד שלב מפותח. מה שיש הוא  שפה שנוצרת מדיבורם של רבים, שחלק חושבים בצורה אחת וחלק בצורה אחרת.

המלה "נעמד" הינה חידוש של הספרות העברית החדשה, קיצור של הביטוי "עמד מלכת", שגם הוא חודש ע"י הספרות העברית החדשה. נעמד במשמעות "ניצב" או "קם" הוא בלבול לשוני של "נעמד" (בחולם חסר) לשון רבים עתיד בבנין קל עם "נעמד" לשון יחיד עבר בבנין נפעל, שנולד כי בד"כ היו משתמשים, הן בספרי הלימוד של העברית החדשה והן בלשון המדוברת, בפועל לקום במשמעות קימה מהשינה ובפועל לעמוד להוראת עמידת התלמידים בכיתה לפני המורה, ויש בכך הגיון כי המלה עמד קרובה למלה עמדי. מכל מקום, בלשון המקרא, הן הפועל עמד והן הפועל קום, לא נגזרים בבניין נפעל.