| נשלח ב-29/8/2004 22:52 |
 |
| |
שאלה למבינים על מם סופית באמצע מלה
מישהו יודע אם יש איזשהו הסבר דתי למה בספר ישעיה פרק ט פסוק 6 יש מם סופית באמצע מלה? נתקלתי בזה בספר קריאה בשם "המטוטלת של פוקו" ואחד מהדמויות שם קישרה את זה להסבר גימטרי מסובך שלא נשמע הגיוני במיוחד... בכל אופן רציתי לדעת אם יש הסברים אחרים חוץ מאשר דיסלקציה של מישהו שהעתיק את הספר מזמן, תודה מראש לכל מי שיענה.
הכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 01/04/2009 1:33:36
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 08:27 |
|
| |
תשובת חז"ל הוא שהקץ סתום וחתום.
התשובה המחקרית היא, שבתקופות הקדומות לא הבחינו בין צורות האותיות, עם זה אות סופית או לא.
יש הרבה דוגמאות לכתיבת אות בצורה לא סופית בסוף תיבה במגילות קדומות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 12:01 |
|
| |
למעשה גם חז"ל אומרים על אותיות מנצפ"ך (האותיות הסופיות) שלא תמיד השתמשו בהן, אלא ששכחו אותם בתקופה מסויימת, ורק יותר מאוחר חזרו להשתמש בהן (ראה שבת קד ע"א ובמקבילות). כלומר שגם חז"ל היו מודעים לכך שיש בעייתיות מסויימת באותיות אלה, ושהן עברו שלבים שונים של התפתחות (למיטב ידיעתי בעברית העתיקה אכן לא היו אותיות מנצפ"ך סופיות)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 12:48 |
|
| |
אכן בעברית עתיקה לא הבדילו בין אותיות סופיות לרגילות. שמעתי בזמנו שזה ההסבר למ' הסתומה שם, ולא נראה. אם היתה תופעה של אותיות "סופיות" באמצע המלה, או תופעה של אותיות רגילות בסופה - היה לנו הסבר. לעומת זאת, כשיש תופעה ייחודית (ומקבילתה בנחמיה ב' 13 המ פרוצים, ועוד באיוב כמה פעמים, מנ סערה), קשה להסביר שדווקא כאן השתייר זכר לצורת כתיבה שאינה מבדילה בין סופיות לרגילות.
ועוד, נוסח המסורה שבידינו הוא מסוף ימי בית שני, אותיות מנצפ"ך כבר היו אז בשימוש. כיצד נותרה דווקא אות זו? מדוע? היאך לא תוקנה הטעות? קשה.
ואיני יודע מה ההסבר הנאות לענין זה.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 15:48 |
|
| |
הצצתי קצת בספרות המחקר לגבי הפסוק הנידון בישעיהו. יש כמה הסברים ל"ם" שבמילה "לםרבה", אני מעתיק אותם מבלי להביע דעה אישית בנושא:
א. יש טוענים שהאותיות 'לם' נעתקו בטעות פעם שניה מהמילה הקודמת "שלום", אם כי אז צריך להניח שגם את המילה 'שלום' כתבו בכתיב חסר.
ב. יש אומרים שבמקור היה כתוב 'לם רבה'. כש'לם' הוא צורה של 'להם'. ולבסוף המילים נתחברו.
ג. יש אומרים שבמקור היה כתוב 'להרבה' והה"א הפכה להיות מ"ם סופית.
ד. טור סיני מרחיב על נושא התפתחות האותיות מנצפ"ך בספרו 'הלשון והספר', ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2004 10:31 |
|
| |
מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, [שהיו סתימות מכל צד] שבת קד'
והאם בכתב עברי היו אותיות הללו סתימות? [נוכל ג"כ לשאול האם בכלל היו אותיות סופית הללו?]
תירוץ: אולי לא אמרו על מ"ם וסמ"ך שבידנו אלא על אותיות אחרות שבכתב עברי שהיו סתומות כמו מ"ם וסמ"ך של אשורית
מספר העקרים ג' טז'
ואין כל חדש תחת השמש
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2004 10:45 |
|
| |
גאנדלף,
ברוך הבא!
חבל שלא שמנו לב בתחילת האשכול להחליף [על פי החוקה  ] את הכותרת שתשקף את נושאו כמו: "שאלה למבינים על מ"ם סופית באמצע תיבה".
|
|
|
|
|
