.
רק כדי לא להשאיר טעויות ללא תיקון:
כתבת לעיל:
" חרגול = (חר-גול) = חגב גדול (ערבית)"
אשתדל לא לצאת בביצת החרגול, משום דרכי האמורי, אך לגבי המשמעות:
החרגול מופיע בעברית בספר ויקרא (י"א כ"ב), יחד עם הארבה, הסלעם והחגב.
אונקלוס מתרגמו 'רשונא' , והתרגום כ'כרזבא'.
אבן עזרא, המשתמש תדירות בהשוואות "מלשון ישמעאל" בפרשנותו, אמנם מכיר כך את החגב באותו הפסוק, אך לא את החרגול. הוא אף אינו יודע להכריע האם המדובר במלה בעלת שורש מרובע (השורש אז: חרג"ל), או בצירוף של שתי מלים (דומני כי מילונים מודרניים קובעים כי השורש מרובע).
הבה נבחן את שתי האפשרויות, על דרך ההשוואה לערבית.
שורש מרובע:
הפועל חרג'ל בערבית, משמעותו כפולה: הראשונה: רץ בזיגזג (פעם לימים ופעם לשמאל), או התנדנד. השניה: השלים שורת מתפללים במסגד.
המלה חרג'לה, במילון אילון-שנער, מופיעה רק בתור המקור של הפועל, כלומר: חרג'לה=לרוץ מצד לצד, להתנדנד, או להשלים שורה במסגד.
צירוף של שתי מלים:
'חר' בערבית, משמעותו או חום (וגם יובש, צמאון), או חופש, חירות.
ל'ג'ל', בערבית, משמעויות רבות, אך אלו היכולות להיות קרובות להצעה דלעיל, הן הבאות: רוב, רובו של משהו, חשוב, מכובד, קש.
הפירוש של 'רוב' ושל 'חשוב, מכובד', יכול להיות קשור לגדול, אם כי די בקושי.
ולסיכום:
לקבוע כי 'חרגול' נובע מצירוף של שתי מלים בערבית, חגב+גדול, למרות ש'ג'ל' ניתן בדוחק להיות 'גדול', קשה לי לראות איך.
יש יותר הגיון, ביחוד למי שמכיר את התנהגותם של חרגולים בעת חיפוש אחרי טרף, לקשור בין השורש 'חרג'ל' (במשמעות של 'התנדנד') לבין החרגול, שכן החרגול מתנודד על עמדו כשהוא משחר לטרף.
 |
|
|
