הרהורים לצום גדליה

שלוימע

רק הערה קצרה לגבי הסיפא של דבריך, בגמרא עצמה נאמר שאם רצו מתענים - וכך אכן רצו עם ישראל. וראה משנה ברורה סי' תק"נ ס"ק א'.

למה ? זו כבר שאלה אחרת ...

אני רוצה לחדד את אחת הנקודות שהועלו לעיל.
מהו צום נדחה, אם ההנחה היא ששבת דוחה צום, אזי בשנה זו אין צום גדליה, ואם צום דוחה שבת, כמו ביום הכפורים, אזי נתענה צום גדליה אפילו בשבת.

ומי אמר שסיבת הצומות היא האבלות על החורבן? אולי האירועים הם רק אמתלה בשביל להביא לתועלת אחרת?

וכ"כ הרמב"ם בריש פ"ה בהלכות תעניות:

"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות, ולפתוח דרכי התשובה; ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה--עד שגרם להם ולנו אותן הצרות: שבזכרון דברים אלו, נשוב להיטיב, שנאמר "והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם" (ויקרא כו,מ)".

אני רוצה להציע שלשיטתו הצום בא לעורר את האדם לתשובה. קביעת המועד היא עניין טכני.

רב צעיר

עד כמה שאני זוכר, יש בדבר שתי שיטות מרכזיות. שיטתך שהבאת היא שיטת הרמב"ן, שהדבר תלוי בצורך. אם יש צרות, מתענים. אם אין, לא מתענים. ובימינו, מוסיף המ"ב, ודאי שצריך להתענות, לריבוי הצרות. (האם היה פעם שלא היה כך?).

לשיטת הרמב"ם, אין הדבר תלוי ברצון כלל. תמיד חייבים להתענות. והדברים עולים בקנה אחד עם שיטת הרמב"ם להפקיע את יכולת השינוי ולקבוע הלכה ברורה וחד משמעית בכל מקום.

אך לפי ביאורך, אתה מוזמן להגדיר מיהו אותו "עם ישראל" שרוצה ואינו רוצה.

ראיתי פעם שמיכי טען בזכות קיומם של ישים תיאורטיים ציבוריים, ואולי הוא ירצה ללמד סניגוריה על המונח הזה... אני, כמינימליסט, מתנגד לו. אין בכלל אלא אוסף של פרטים.

אך הנקודה היא: מי עם ישראל? חילונים? ומה עם רפורמים וקונסרבטיבים? איני אומר שהם אינם עשויים להסכים לצורך בצום. אך אם נקיים משאל דעת קהל, איני סבור שנקבל רוב למצדדי הצום. ובוודאי לא לכך הכוונה. אז צריך כאן הגדרה טובה יותר לאינטואיציות שלנו לכללי השימוש במונח זה, "עם ישראל".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תענית ערב ראש השנה לא בטלה, בכל אשר פניתי התענו, איך דילוג על ארוחת בוקר יורגש ברחובות? (ולכן באמת ישנם שאינם יודעים שהוא לא בטל ולכן הוא בטל)
זה שאין משלימים את התענית כבר כתוב בפוסקים והובא ברמ"א.

הגר"א והחסידות חברו על התעניות ובטלום.
הרי בעצם גם ארבע תעניות היום הם מנהג.

מאיר,

מאיר,

בשו"ע או"ח תקפא, ב מובא ש"נוהגים להתענות ער"ה". הרמ"א מוסיף "והמדקדקים נהגו שכ"א מתענה י' ימים...וכל אלו התעניות א"צ להשלים". אני הבנתי שהכוונה אינה לצום עד חצות אלא שאם לא התענה א"צ להשלים. וכ"נ פשוט, וכ"מ במ"ב. כך שהפוסקים ה"ראשיים" לא דיברו על אפשרות לא לצום צום מלא. לפחות לא בגירסה שלפני.  ה"דילוג על ארוחת הבוקר" מקביל אפוא לדילוג על ארוחת הבוקר של צום גדליה. האם גם שם זה לא מורגש?  אני לא מרגיש שברוב הקהילות נהגו כן בער"ה, וכמו שהבאתי - אפילו בישיבות זה נחשב שייך ל"פרומער'ס" ולא להמון עם. ועדיין צ"ב מדוע נהגו להקל בזה, ומתי זה התחיל.

המגן אברהם בשם הלבוש הבין כמוני, שכתב על דברי הרמ"א "א"צ להשלים, אפילו בער"ה משום צריכים להוסיף מחול על הקודש" (ס"ק י) מאיר

יישר כוח. החמצתי את זה משום מה. אני רואה שהמחה"ש מרחיב בעניין , והוא כנראה המקור שמתענים רק עד מנחה גדולה.