חברים מספרים על ישעיהו לייבוביץ

אדם שחוזר עד כדי הקאה, ומביע דעות נחרצות כל כך בעניינים מהותיים בדת, כמו שאמונה כסידור חברתי זה עבודה זרה, או שהאל הוא רוחני ומופשט וחלילה לא גשמי, או שעיקר היהדות זה הלכה מעשית - ואינו מתייחס כלל לשאלה: "האם יש אלוקים, ומיהו אלוקים", ניתן לומר שמאפיין בולט של התנהגות כזאת הוא חוסר שיטתיות. [אם השאלה אם יש אלוקים או לא היא שאלה לא "מוכרעת פילוסופית", איך הוא יכול להכריע ולחתוך בנחרצות כזאת שאלוקים הוא דווקא רוחני? ושהדת היא דווקא גשמית? (שזה כשלעצמו קצת סתירה)) - אם הוא לא יודע את הבסיס, איך ידע את ההרחבה? ככתוב, אם אין עיקר אין תוספת.

א. גם בעניין שאין לו הוכחה יש להכריע  איך להתנהג, כמו בכל עניין בחיים (למישהו יש הוכחה כשהוא בוחר בת זוג שזו בחירה מוצלחת?)
ב. לדעתו על אלוקים אין לדעת מאומה (והוא לא המציא זאת)

א. בדיוק מהסיבה הזאת, כשבוחרים בת זוג, חובה לכתוב כתובה. אחרת, כתוב שזה בעילת זנות. כנ"ל כשבוחרים את המעשה הנכון - אם זה לא מוכרע, אז מכריעים בספק. לא מכריעים בוודאות. ועד כמה שמכריעים בוודאות - צריך שהוודאות תהיה בנויה על בסיס יציב, כמ"ש אם אין עיקר אין תוספת. אדם שמתחתן עם בת זוג, מתחתן על דעת שזו בחירה מוחלטת. מי שמתחתן ואומר "אבל עדיין איני יודע" - אז "מי יודע" איך ייראו חייו והקשר שלו עם בת זוגו. ופשוט.

ב. אכן, גם על רעיון זה אני חולק. על אלוקים יודעים שיש בו כל המעלות במידה אין-סופית, זיל קרי בי רב הוא. "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא... דיבר סרה על ה' אלוקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפודך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר ציווה ה' אלוקיך ללכת בה". 
גם כאן - אם אין עיקר אין תוספת. אם לא מאמינים בתארי האלוקים הכתובים בתנ"ך - אין טעם לילך בגדולות ונפלאות בדיבורי אמונה ריקים שמבקשים גם לרוקן את המשמעות מדברי האמת של הדת. וליבוביץ לטעמיה, שהוא סבור שחז"ל לא הלכו בדרך התנ"ך האמיתית, והוא מרשה לעצמו לשנות כפי שהוא חושב שהם שינו. אבל אדרבה - כמו שהם לא שינו, כך אנו אין לנו לשנות, כי הם לא שינו, אלא פירשו לפי מה שסברו באמת, ואפשר לדון בהרחבה מה ולמה ואיך וכמה, אבל סתם להיתלות באילן גדול, כשאינך יודע אם המעמד באילן יציב - בזה באמת שאין טעם.

א. בחירה מוחלטת מספק. מה הבעיה? זו המציאות אצל רוב האנשים החושבים.
ב. הרעיון הוא של מו"נ

שלישישי
יפה דרשת !
אם תבוא לבית הכנסת שאני מכהן בו כגבאי, תוכל לבחור לך שלישי או שישי כרצונך.

תלמיד
א. הסברתי. אפשר להכריע מספק, אבל אז הוא לא יכול להציג את עצמו כבעל ידע אמיתי ובר סמכא אמיתי בתחום,
ב. עניתי. גם עם המו"נ אני לא מסכים. אבל ליבוביץ הקצין את זה הרבה יותר.

אליקים

הוא לא הציג עצמו בכל סמכות בנושא ההכרעה . להיפך - נמנע ככל האפשר מלדבר על כך. דיבר  רק על החלק הלוגי,שלפני ההכרעה (המוביל לספק של 50/80 99/1 וכדו').

בע"ב
זה בדיוק ההבדל. שלישי שישי ואתה תתכבד בעליות וי"ל יכבד בזקנו (שלא היה לו) את ארון הקדש, כר"י הזקן

תלמיד
הבעיה היא לא במה שלפני ההכרעה, אלא במה שאחרי ההכרעה. הוא יכול לדון בשאלות ולהביע דעות כמו שלדעתו לא ניתן להבין את אלוקים, או שלדעתו אלוקים אינו יכול להתגשם בגוף. 
הוא יכול גם להביע דעה בעניינים טכניים של פרשנות, כמו שלדעתו התורה היא דרישת אמונה ומצוות מעשיות, והוא יכול לטעון שהוא לא רואה כיצד הדת מתיישבת עם המציאות.
אבל הוא לא יכול לטעון שאלוקים רוצה מצוות מעשיות דווקא, כי הוא לא מכיר את אלוקים. הוא לא יכול לטעון שהתנ"ך ניתן על ידי אלוקים והמשנה לא, כי הוא לא יודע מי זה אלוקים, ואילך ידע מה הוא אמר. הוא לא יכול להביע דעות פנים דתיות כמו מה זה אמונה ומה זה עבודה זרה על פי הדת, כיוון שמי שלא קיבל את האמונה בוודאות אינו יכול לטעון שהוא יודע בוודאות את מהותה. הדבר דומה למי שיאמר: אינני יודע אם קיים ראובן בעולם, אבל אני יודע מה הוא אומר. אתה יכול לומר: שמעתי שמועות בשמו ולפי השמועות אני מניח שהוא אמר כך או כך, אבל אתה לא יכול לומר בוודאות שהוא אמר כך או כך. זה גם מצד היושר האנושי, שלא להטעות אנשים באשר לדברי ראובן - וגם מצד היושר האינטלקטואלי - כאשר בהגותו ישנם סתירות בין טענתו לאי ידיעה אודות ראובן, לבין טענתו על עדות לדברי ראובן, זה הגות לא עקבית שאינה מאפשרת לימוד הגון, לא הגון במובן היושר המוסרי, ולא הגון במובן ההבנה הסבירה ובעלת משמעות אמיתית.

ברגע שהוא הכריע לטובת ההתגלות בצורה כלשהי (והוא אמר שמאמין), פירושה לגביו שהוא קיבל הוראות ממישהו עלום מאחורי מסך (איני יודע מה עמדתו לגבי כל התנך, מה שחשוב לענייננו זו ההתגלות ורשימת המצוות). 

 אדם שקיבל עמד לגבי מישהו מאחורי מסך, יכולתו לטעון טענות לגבי אותו מישהו עלום -יכולתו לטעון טענות לגבי האדם העלום היא יכולת מוגבלת. אבל דיון צריך להיות מסודר. אם אדם טוען שאינו יודע לבשל פסטה, הוא אינו יכול אחרי עשר דקות להכין עבורך פסטה. אם עשה זאת, אז אחד משני הדברים לא היה נכון: או שהואכן יודע לבשל פסטה, והטיעון הראשון לא היה נכון, או שהפסטה השנייה לא הייתה מבושלת כראוי, ומעשהו היה מעשה של רמאות. ייתכנו גם תירוצים: הוא יודע לבשל, אבל לא לבשל טוב. הוא לא יודע לבשל, אבל ניסה בפעם הראשונה. ייתכנו כל מיני תירוצים. אבל סתירה קיימת. אליבא דויקיפדיה, ישעיהו ליבוביץ טען שהסתירות בהגותו אינם בעיה, מכיוון שבכל תחום לימוד קיימות סתירות. זה היה יכול להיות טיעון אפשרי, אבל דבר ראשון צריך להשתדל שלא יהיו סתירות, ולהתעלם מהם זה לימוד רשלני. דבר שני, צריך לראות אילו סתירות קיימות, כי ישנם סתירות חריפות וישנם סתירות קלות או מתחומים רחוקים. דבר שלישי, הוא עצמו לא קיבל סתירות, למשל, בין דברי הקבלה לבין הלכות עבודה זרה. ואם אפשר לקבל סתירות, למה דווקא את הסתירות האלו לא? הרי גם להם יש תירוצים. קיצורו של דבר, אם הוא רוצה לטעון טיעונים, ואחר כך טיעונים שלא תואמים לראשונים - עליו להסביר את עצמו. בדרך כלשהיא. אבל שתיקה היא חוסר יושר אינטלקטואלי. יושר אינטלקטואלי הוא לומר - אמנם בתחילה אמרתי כך - אבל עכשיו אני אומר כך משום ש- חזרתי בי/אין סתירה כי/ אין בהכרח סתירה/זהו תחום ליצנות ומותר שיהיו בו סתירות. הסבר יכול להתקבל, אבל קודם כל הוא צריך להינתן. אגב, לפי ויקיפדיה ישעיהו ליבוביץ בכלל סירב לענות על השאלה אם יש אלוקים(כאן). כך שגם להאמין לא בטוח שהאמין.

לגבי הפסטה לא הבנתי מאומה ונראה לי שאנו חוזרים על עצמנו
לגבי הסתירות - בוודאי אינן נסבלות בענין זה שהוא הבסיס. אם יש סתירה - תלוי בפסטה

לא הבנתי  להכין פסטמה לא מובן, אם בן אדם לא יודע להכין פסטה, כנראה הפסטה שהכין היא לא טובה, אם היא טובה כנראה הוא כן יודע להכין פסטה, ואז צריך לברר למה הוא אמר שקר שהוא לא יודע להכין, אבל בכל מקרה יש כאן סתירה שאין לקבלה בודאי לא מצד מי שמתיימר ללמד את האמת
אולי באמת אנחנו חוזרים על עצמנו, אני פשוט עונה על מה שאתה שואל, אם אנחנו חוזרים על עצמנו, אז פשוט נפסיק. מעולה